טוב,בעיקרון אני לא אוכלת כמעט דברים. לפחות ככה הייתי עד לפני איזה שנה... אני לא אוהבת הרבה מאד מאכלים וקשה לי להתרגל לטעמים, ובעיקר למרקמים. בשנה האחרונה עברתי לתזונה יותר בריאה אז אין לי הרבה בררה אלא לאכול עוד דברים אחרת אני פשוט ארעב מסתבר שזה לא כזה נורא.

ברור שאני מסננת מראש את האוכל לפי מראה שלו! חצי מהדברים שאני לא אוהבת לא טעמתי...

אני לא ממש יודעת אם זה השפיע עלי, זאת אומרת אני יחסית נמוכה לגילי וכנראה אני גם אשאר פחות או יותר בגובה כזה, עברתי את הגיל שקופצים בו לגובה יש לי גנים נמוכים אבל מן הסתם יש לזה קשר גם להרגלי אכילה.

אכפת לכל העולם מה אני אוכלת כל האחים שלי מטיפים לי כל החיים וגם גיסות שלי קצת (ככה זה כשאת שביעית מתוך שמונה...) וגם ההורים שלי כל הזמן אומרים לי לטעום דברים שנראים נורא ואיום.

אין לי מושג למה התכוונת כשכתבת וויסות.

זהו בגדול...

בשרי.. כלום..

גם בחלבי אני לא אוהבת.

אני אוהבת  תדברים הנורמאלים חחח..

כאילו פסטות וזה ל-א רק בלי כלום חחח

ודברים כאלהה חחח

כול היום יורדים אלי שאני לא אוכלת ברמה מוגזמת..

כולם חברות, משפחה.. כולם חחח

אבל גם מה שאני אוהבת אני אוהבת רק את של אמאשלי.. חחח

למשל שאני הולכת לחברה אז אני כמובן לא אוכלת אבל הבעיה שיש תאימהות האלה הקרציות שרצות להגיד לאמאשלי כאילו תרגעו אני לא בת שנה..

אבל אני פשוט רזה ממש חחח

כאילו גם כל היום אומרים לי את זה [וזה כבר מעצבן] חחח

וגם פעם אחת באתי לחברה שלי לשבת וכל השבת כל המשפחה שלה ירדה עלי כולל האבא אבל ברמה מוגזמתתת זה היה שבת סיוטית..

כאילו ואז קפצנו לסבא וסבתא שלה משתי הצדדים כי הם גרים לידם אז הם אמרו להם שאני לא אכלתי כלום וזה אז הסבתותו התחילךו להביא לי דברים וזה בקיצור ס-י-ו-ט...
לא יודעת למה התכוונת שאמרת וויסות...

שונה..

כאילו למשל מכיני פיצה בבית אז לי בלי רסק עגבניות..

וגם לא תמיד מכינים את מה שאני אוהבת וזה.. אז צריך להתחיל להכין לי..

אבל חוץ מזה לא באמת משנה לי...

יש לי גם מזל שאני יכולה  יום שלם למשל לא לאכול ואז בערב לנשנש משהו חחח אז אני לא נורא אם אני לא אוכלת אצל חברה וזה חחח

אני רואה שיש לך הרבה שמות לאפיין אותי בקטע הזה חחח

אני לא אוכלת בריא אלא אם כן שוקולדים וממתקים נקראים בריאים..

ומדי פעם כזה אימון ומשתדלת בערב לעשות הליכה עם אחותי...

אפילו את האוכל של סבתא שלי אני לא אוכלת

וזה ממש מעצבןןןןן זה פשוט מגביל אותי שיש הרבה דברים שאני לא אוכלת...

וגם לי קרה משהו דומה- פעם אחת הלכתי לחברה לשבת וכל השבת המשפחה שלה ירדה עלי שבקושי אכלתי כלום...

אני יכולה להשתגע שחופרים לי בעיקר כל המשפחה..

באלי לדעת אם את ברמה שלי חחח 

חחח

ל- @@רודף אהבה בימים

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...