להיות צדיק וירא שמים – לא על חשבון הזולת תמצית
שיחה לפר' ויצא (לקו"ש ח"ה)
מסופר בפרשתנו אודות נישואי יעקב עם לאה ורחל בנות לבן, וידועה על כך השאלה: הרי חז"ל אומרים שהאבות קיימו (עוד קודם מתן תורה) אורח-חיים יהודי של תורה ומצוות, וכיצד איפוא יעקב אבינו נשא אחיות, דבר האסור מן התורה ("ואשה אל אחותה לא תקח") ?
אמנם מבואר ברמב"ן שחומרת האבות בקיום התורה ומצוות, היה רק בהיותם בארץ ישראל[1], ולפי זה היה מותר ליעקב לשאת את רחל ולאה, שהרי היה זה בחרן. אך בפשוטו של מקרא, אין לומר כך, שהרי רש"י כתב במפורש שיעקב אמר (לעשיו) "עם לבן גרתי (בחו"ל) ותרי"ג מצוות שמרתי"[2].
מבאר הרבי[3]: זה שהאבות קיימו את מצוות התורה היה זה חומרה והידור (שהרי לא הצטוו על זה), ומובן אם כן שכאשר ישנה מצווה מתרי"ג המצוות שעומדת בסתירה למצווה אחרת שהצטוו עליה במפורש – ברור שיצטרכו 'לוותר' על המצווה מתרי"ג המצוות (כי זה הרי בסך הכול הידור).
הנחה זו מסבירה מדוע אברהם המתין עד גיל 99 לציווי מיוחד על מצות המילה, בעוד שאת כל המצוות קיים לפני כן[4]: כי מצווה וחומרה זו (מילה) נוגדת איסור אחר שנאסר להם במפורש, והוא האיסור לחבול בשפיכת דם עצמו (כנאמר לנוח "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש"[5]), לכן, באם אברהם היה מל את עצמו, היה עובר על איסור מפורש של שפיכות דמים[6]. לכן המתין אברהם עד לציווי מיוחד מהקב"ה (שאז הציווי החדש דוחה את האיסור הקודם של שפ"ד).
ועד"ז בעניינינו: יעקב היה מוכרח להתחתן עם אחיות (למרות האיסור), כי כבר קודם לנישואיו עם לאה (שבוצעה מצד נוכלות לבן הארמי), התחייב יעקב לרחל לשאת אותה לאישה ואף מסר לה על כך סימנים, ואם לא היה מקיים הבטחה זו – היה עובר על איסור רמיה[7]. דהנה, אחת ההנהגות הטובות שקבלו עליהם האומות כגדר וסייג, היה לא לשקר. וכך מוכח מטענת יעקב ללבן "למה רמיתני?", וכך גם מכך שלבן נאלץ להתנצל "לא יעשה כן במקומנו"[8]. לכן, במקרה זה לפי התורה עצמה, הוטל על יעקב החיוב (לנטוש את ה'הידור' בקיום התומ"צ ו)לשאת גם את רחל[9].
[1] אך כשיצאו לחו"ל היו שומרים רק על 7 מצוות ב"נ בלבד.
[2] תשובה נוספת ניתנה על כך: שכיוון שבנות לבן התגיירו טרם הנישואין, ואם כן אינן אחיות מבחינה הלכתית (שהרי "גר שנתגייר, כקטן שנולד דמי"). אך גם זה אין לומר בפשוטו של מקרא, כי: כלל תלמודי זה לא נכתב ברש"י ואף לא בתורה, ולכן בדרך הפשט לא מסתבר שגר נחשב לקטן שנולד (ואדרבה: ה' אמר לאברהם "תבוא אל אבותיך...", שמכך משמע שאף לאחר שאברהם התגייר – תרח נחשב עדיין לאביו). וכן: טעם האיסור בזה הוא "לצרור", היינו שנישואים כאלה גורמים שיהיו צרות ושונאות זו לזו, ובזה לא שייך כלל הנ"ל.
[3] בנוגע לנישואי יעקב עם האחיות בלהה וזלפה בנות לבן מפילגש (רש"י לא, נ), מבואר במקו"א שמשום שהיו בנות פילגש וכלפי אביהן נחשבו כשפחות, לכן נחשבו כ"קנין כספו" ורכושו של לבן (האדון) ואין חלים עליהן דיני יוחסין. [ויבואר עוד במסגרת זו בעז"ה בפ' ויגש].
[4] כנאמר "וישמור משמרתי"[ומה שריב"א תירץ שרצה אברהםלקיים זאת באופן של "מְצוּוֶה ועושה", אין זה בפשש"מ ואכ"מ].
[5] כפירוש רש"י שהכוונה ל"שופך דם עצמו", וזהו אף כשזה לא גורם למיתה (כנלמד מייתור המילה "דמכם", וראה הערה 45 בשיחה).
[6] בפרט כאשר המילה גורמת למחלה (כפי שאכן היה אח"כ אצל אברהם. רש"י בתחילת פר' וירא), ואף עלול לבוא לידי סכנה.
[7] ואף היה חשש שהיא (רחל) תיפול בגורלו של עשיו – דבר שהיה גורם לה לצער רב.
[8] ואם לא היה זה סייג שגדרו עצמם האומות, לבן היה צריך לתמוה על דבריו 'מה הבעיה לשקר? אתה לא יודע שאני רמאי?' וכדו'...
[9] ואין להקשות מ"תרי"ג מצוות שמרתי" (שבפועל לא שמר לכאורה על איסור אחות אשתו): כי מכך שכתוב "שמרתי" (ולא "קיימתי") מוכח שהיפך השמירה זה דווקא כשעובר על מצווה באיסור, אך כאן עשה זאת מצד ציווי התורה (ואדרבה: זוהי שמירת המצוות).
יש להדגיש כאן נקודה חשובה שגם גירוש לאה לא יכול היה להועיל לו, כי גם אחות גרושתו – אסור לקחת.
