אבל אני מדבר יותר בפן המוסרי. קצת מעבר לפסיקה הטכנית.

כי מבחינה טכנית תכלס יש מצב שמותר לו.

אני מסתכל בכיוון ההפוך.

את הבדיחה על ה"מרוקאי" אני לא מכיר אבל את אותה הבדיחה בדיוק על "פולני" אני כן מכיר

לעומת אחרים שבאותו מצב והסיבה שהם לא מקבלים כמוהו חופש זה בגלל סיבות טכניות אז כן, הוא צריך לוותר עליו. 

פשוט חושב שאפשר למצוא פתרונות לכולם במסגרת הכללית של ההלכה.

זה הזכיר לי בזמן הסגר השני, נראה לי זה היה פרופסור גרוטו שחזר מחו"ל וויתרו לו על הפרות בידוד שהיה חייב בהם.

זה עורר סערה קטנה ואני חושב שהוא ננזף או נקנס בסוף.

אבל זה קצת דומה מבחינה רעיונית.

סתם פשוט זה לא הוגן כזה ועם כל האי צדק אין סיבה שבגלל האי צדק השני יסבול.

אבל זה עדיין אי צדק

כמובן שאני לא מתכוון באופן פרטני למקרה הזה.

אני מתכוון למסגרת כללית של הנושא הזה.

אז חוץ מסבל לאדם נוסף, מה זה ישיג?

במסגרת הכללית, זה ישיג סבל נוסף לעוד אנשים. זה הכל. 

האם תמנע מאדם תרופה כי אדם אחר לא יכול להרשות אותה לעצמו? שניהם צריכים למות? 

הדוגמא של התרופה היא לא סימטרית.

הדוגמא היותר נכונה היא אם שני אנשים שיכולים לקבל את התרופה ואחד מקבל כי הוא נוצרי ואחד לא מקבל כי הוא יהודי. סתם דוגמא כן?

זאת הסימטריה בעיני

גם הדוגמא שלך לא ממש נכונה. 

אם כבר, אז יש תרופה שעובדת רק על אנשים ממוצא מרוקאי אבל לא עובדת על אנשים ממוצא אשכנזי. (מצב נתון - לפי ההלכה היהודית, אישה נשואה לא יכולה הלכתית להינשא שוב וגבר כן ואין שום דבר שישנה את זה). 

אז ניתן למישהו ממוצא מרוקאי למות בשם השיוויון? 

למצוא פתרונות הלכתיים יצירתיים.

כשרוצים אפשר.

זה לשים את ההלכה ללעג וקלס.

כאילו כל איסור הלכתי, אפשר בעצם למצוא "פיתרון"...

יש דברים שאסורים לגמרי.

[תיאורטית, יש ענין הלכתי של "אפקעינהו רבנן לקידושי מיניה", של תנאים מראש לפני נישואין וכד'. אבל אלו דברים מסובכים מאד, הרבה פעמים כלל לא רלוונטיים, בוודאי לזמן הזה; וגם אם היו מנסים משהו בכיוון - זו היתה יכולה להיות הריסה של כל מוסד הנישואין]

והוא מדאורייתא. 

זה שעוד מישהו יסבול, לא ישנה שום דבר למעט העובדה שהוא יסבול סתם. 

אין דבר כזה אסור.

אם רוצים שיהיה מותר - יהיה מותר.

תגיד, אתה לא נבוך להגיד בביטחון דברים כאלו תינוקיים ורדודים?

כי אתה שם את עצמך ללעג ולקלס.

כל תושבי הפורום רואים שאתה עושה שמיניות באויר בשביל להוציא את כל הרבנים דבילים ואטיפטים, ומשתמש לשם כך בקביעות הכי מגוחכות ושטחיות שניתן לראות ביקום.

פשוט זה חורה לי

אם לא היה מארח בסוכתו שני אסירים נמלטים, אשתו לא הייתה צריכה לכעוס עליו כ"כ.

פעם ראשונה כשראיתי את הסרט לפני איזה 10 שנים עוד לפני כל הפארסה הזאת אני זוכר עד היום שאמרתי לעצמי "משהו במשחק שלו עם אישתו נראה לי מוזר. נראה שיש איזה שהוא מתח שם".

ואני לא מבין גדול במשחק.....

מצד שני נבואה ניתנה לשוטים. אז..............

יען כך אמר אלוקינו ואלוקי אבותינו בסיני.

שאשה לא יכולה להשתחרר בלי גט.

אך גבר - כן.

כואב?

כואב!

מפלה?

מפלה!

אבל-

אמיתי?

אמיתי!!

אני מאמין באמונה שלימה בתורה, בנתינתה, במשה ונבואתו, ובנצחיות התורה.

גם כשהיא נראית כואבת וקשה, גם כשאני לא מבין. גם, וגם, וגם.. כי אני מאמין בתורה. מאמין בה, ולא רק במה שנחמד לי.

ואגב, אמר כבר גדול הדיינים בדור האחרון - מרן ר' זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל:

אנחנו אשמים בנשים העגונות?! בג"ץ אשם!

אם לא היה לי בג"ץ על הראש - כל בעל מעגן היה מורעב ומוכה עד לרגע שיתן גט. תוך שלושה ימים כל הנשים משוחררות.

זה עצה שנתנה התורה, כן, ההיא הלא מוסרית, מפלת הנשים.. זה העצה המדהימה שלה.

אבל מה לעשות, שלעינים מערביות, נאורות, פוסטמודרניות, זה לא הומאני.

כנראה יותר הומאני לאמלל את הנשים..

איפה כל הארגונים של הנשים, איפה נעלמו?

רק על התורה יודעים לצרוח.

אבל כשהתורה רוצה לשחרר ובג"ץ כובל - הם סותמים כמו פודלים.

הצביעות, איי הצביעות.

אחרת היינו נמצאים בחברה נחשלת ואלימה שבה היינו רואים שימוש נרחב באלימות בכל מיני אמתלאות הלכתיות.

עבריינים למשל בטוח היו עושים שימוש ב"היתר" להרביץ ולהרעיב את מי שהם רוצים להתנקם בהם.

היום יש להם סוג של הרתעה מהחוק האזרחי לפחות.

ממש הוגן וישר.

ההלכה אוסרת על אשה להתחתן בלי גט

בעל מעגן - כופים אותו לתת גט

לכם לא נשמע הומאני לכפות אותו

אבל אתם מייללים על זה שהיא לא מותרת לשוק...

ליצנות וצביעות, גועל נפש.

ומקרא מלא צווח "איוולת אדם תסלף דרכו, ועל ה' יזעף ליבו"...

אם החוק היה אומר להכות בעל מעגן, וההלכה היתה אוסרת, היינו שומעים נאומים חוצבי להבות על כך שההלכה מגינה על הפושע, על העבריין, על הבעל המעגן, ולא אכפת לה מהאשה האומללה..

כל ארגוני הנשים היו צווחים "מה זה שאסור להכות??? במסרקות של ברזל צריך לסרוק בעל מעגן! בלי רחמים! מה היא, שפחה שלו??"

כל זה, אם ההלכה היתה זו שמונעת

אבל כשההלכה מאפשרת ובג"ץ אוסר, פתאום יש פזמונים אחרים...

"היינו הופכים לחברה אלימה"...

גיחי גיחי....

בדיוק כמו שהפכנו לחברה דיקטטורית בגלל שיש כלא, הא?

מה הראש הקטן הזה?

אתה חושב שבלי בגץ כל זב חוטם היה מרביץ לאנשים?

בסך הכל ההלכה מאפשרת לבית דין, שיושב ודן בכובד ראש, ומכריע שיש לכפות על האדם לתת גט, -לעשות זאת. שום חברה אלימה ושום נעליים.

מה זה "עבריינים היו מאפשרים"?

מדובר באדם במעמד של שופט במדינת ישראל!

אולי לא נאפשר לשופט להטיל עונשים, קנסות, מאסרים, עבודות שירות, כי בטח הוא עבריין שעושה בזה שימוש?

אתה נורמלי?

רק ניסיון להתעלק על התורה מכל צד. מה שלא תגיד - לא בסדר בעיניכם.

תאפשר שחרור נשים - חברה אלימה

לא תאפשר שחרור נשים - שובניזם ואפליה.

מה שלא יהיה, התורה אשמה,

ורק אתם הצדיקים הטהורים..

להקיא. בלעע.

אני אומר שאפשר על פי ההלכה למצוא פתרונות יצירתיים לנושא הזה.

יכולים הרבנים הגדולים בעיניך לשבת ולמצוא פתרונות ראויים לכל הצדדים הנפגעים בלי "לשנות את ההלכה".

כשרוצים אפשר הכל. הבעיה שהם לא רוצים, לא שזה לא אפשרי.

אני ממשיך לרדת לנושא של האלימות כי אין לי מושג מה כתבת בכל האמצע.

אלימות - המציאות מוכיחה שכל מדינה שבה יש ענישות אלימות, עונשי מוות, מלקות, קטיעות ידיים, עינויים רק מגבירות את הפשיעה ולא מרתיעה בשום צורה.

אין הרתעה באיראן. אין הרתעה בסעודיה וגם לא במלזיה. וגם לא באף מדינה בה נהוגה אלימות כענישה חוקית.

זב חוטם - תתפלא כמה "רוח הגבית" או "הלך הרוח" של המערכת השלטונית משפיעה על חיי האנשים.

כאשר יש לגיטימציה חוקית למערכת שלטונית לגנוב, האזרחים יגנבו יותר.

כאשר יש למערכת השלטונית לגיטימציה חוקית להכות, האזרחים מכים יותר.

רואים את זה בברור במדינות שהזכרתי.

התורה מציעה פיתרון לשחרר נשים מעגינות, בעיניך הפיתרון הזה הוא לא מוצלח, לא מוסרי, או לא אנאעארף מה, ומשכך אתה תומך במניעת הכפיה על הבעלים, מה שמשאיר את השנים עגונות, למרות שניתן לחסל את כל העגינות בארץ עד השבת הקרובה.

אבל בלי להתבלבל, אתה מאשים את הרבנים בזה שאין פיתרון. צביעות.

יש לך פיתרון? קדימה תציע, אוקיי?

לא חכמה להגיד סתם "בטח יש פיתרון"

זו ליצנות, לדבריך התורה היא בדיחה, בכל פעם שנרצה לשנות משהו, נשנה. כי בטח יש איך.. ואם אומריםש אין - כנראה זה כי סתם הרבנים לא רוצים..

וכע... הם פשוט לא רוצים, זהו זה, כל הרבנים הם אספסוף שובניסטי מסריח שרק רוצה שכל הנשים תסבולנה ותתעגננה עד יום מותם. לגמרי. זה פשוט כיף להם, הם נהנים מזה. רק אתה, הו אתה הדגול, רק לך אכפת מכאבן של האומללות, רק אתה...

תראה איזה תיאוריות קונספירציה אתה יכול להמציא רק כדי להבאיש את ריחה של היהדות. איכס.

בכל פעם שקשה לך משהו, אתה יכול להפטיר "נו, בטח יש דרך לפיתרון, סתם הרבנים לא בא להם", בכל מקצוע אחר היו מגלגלים אותך מכל המדרגות. מה זה "בטח יש פיתרון"? אתה מבין בזה? יש לך הצעה קונקרטית? מה הקשקוש הזה?

אבל רק על התורה ועל הרבנים אפשר לדבר, כי הרי לא יתכן שיהיה בתורה משהו שלא מוצא חן בעיניך, ואם יש, כנראה אפשר לשנות אותו וסתם זה לא בא לרבנים טוב בעין...

"בטח יש פיתרון לסרטן, חייב להיות, אאייי אין לי מושג ברפואה? אז מה, בטח אם רוצים יכולים לתת פיתרון, רק שסתם הרופאים לא רוצים"

נשמע מאוד בוגר, וחכם, ושקול, הא?

באמת חבל שאין לך מושג מה כתבתי באמצע, אולי אם היית קורא היית מבין.

וכל נאומיך על האלימות הם פשוט לא לעניין, מסיבה מאוד מאוד מאוד פשוטה

לא מדובר כאן על ענישה כדי ליצור הרתעה, אלא על כפיה

אדם שיורעב ארבעה ימים, יתן בחמישי גט. או שממש בא לו למות.

ממילא, כל מה שכתבת על איראן ושאר הבלה בלה, זה פשוט קשקוש.

(מלבד שאני גם מפקפק בעצם ההנחה שלך, שכלא יוצר יותר הרתעה מאשר הרעבה, כמדומני שלא עשית מחקר בנושא, על אף אוסף המדינות הנאה שירית בתגובתך, אבל בכל מקרה לא זה הנידון, כאמור, כי גם אם היה הצדק איתך, זה היה רלוונטי לגבי עונש, לא לגבי כפיה)

ומעניין, לא ראיתי שיש לגיטימציה לאזרחי ישראל להכניס אנשים לכלא, אתה כן?

אני מבין שאתה נוהג להכניס את שכניך ככה לכלא מידי פעם, הא?

כדאי שתחשוב ברצינות על הטענות שלך, ולא לטעון מכל הבא ליד  כדי להקיף את החץ שירית מראש.

בפועל, "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" במלקות זאת ענישה/כפיה/הרתעה/למען יראו ויראו. זה ממש לא משנה. זה אותה הגברת בשינוי אדרת.

אדם שיורעב ארבעה ימים גם יודה ברצח משפחת דוואבשה. זה לא קשור. זה לא אומר שהשיטה הזאת היא יעילה לכונן חברה מתוקנת. היא לא יעילה בעליל.

לא עשיתי מחקר. את המחקרים עשו בשבילי חוקרי מדעי החברה. אם ממש תרצה ואם אתה טוב באנגלית אחפש לך כמה כאלה.

ונכון, זה בדיוק מה שאמרתי על רבנים. שהם שוביניסטים מסריחים ושכל הנשים יסבלו מצידם. זה בול מה שאמרתי. פשוט בדילוגי אותיות. 

כלא זה אמצעי ענישה מודרני (במתכונת הנוכחית שלו).

מלקות/כריתת יד/עינוי זה אמצעי ענישה קלאסי (הכוונה שהיה נהוג בעבר הרחוק).

כלא לעומת שאר העונשים הוכח כיעיל יותר ליצירת חברה מתוקנת ומסודרת כחברה. לא מדבר על אינדיבידואלים.

אבל אפילו להכלאת יתר יש מחיר לא יעיל. בארה"ב למשל אחראית על 25% מהכליאות בכל העולם. וזה לא עוזר להרתעה בשום מצב. אז אפילו כלא כשכבר עובר רמה מסויימת לא מרתיעה.

אבל עונשים אחרים קלאסים כבר הוכחו כלא מרתיעים חברתית.

ולא, אני לא אומר שכל פעם "שנרצה" לשנות משהו נשנה, אלא כל פעם שיקום צורך אזרחי כמו מאות נשים מסורבות גט, אז שיקומו הרבנים ויעשו מעשה. שיתנו פתרונות חביבי.

רבנים הם אנשי מקצוע. אני רוצה פתרונות. לא התבצרות.

ומי מדבר על הודאה במשהו?

אתה מסתובב סחור סחור במקום להסביר מה רע שאדם יורעב ארבעה ימים ואז יתן גט לאשתו (אוקיי, נניח שזה ממש בעל כרחו כמו אם הוא היה מודה ברצח דוואבשה, אז מה?? אז מה??? מפריע לך שהוא יתן גט בניגוד לרצונו? מה הבעיה שלך?)

הרתעה אתה טוען שהוכח שזה לא יצור, יכול להיות, אבל בשעת מעשה זה מכניע ומשיג מטרות. למה לערבב?

ולא, כמון שלא אמרת שהרבנים הם כל הנ"ל, רק אמרת שיש להם יכולת להציל נשים עגונות והם לא רוצים, את זה בהחלט אמרת. ואתה מבין טוב מאוד למה הצגתי את זה באופן שהצגתי את זה. כי אדם שאומר שרבנים משאירים נשים עגונות למרותש ההלכה מתירה לשחרר אותן - זה בדיוק מה שעולה מדבריו.

וכל הנאומים על כלא לעומת אמצעי ענישה ארכאים לא רלוונטיים, שוב, כאמור, אדם שיורעב יתן גט והשגנו אתה מטרה, אני לא צריך הרתעה ולא נעליים, אתה סתם מתחפר בטענתך לחינם.

ו-וואו, עכשיו זה ממש נהדר, אתה אומר לא לשנות את התורה בכל פעםש בא לנו, אלא אם זה "קצת קשה" נתגבר, ורק אם זה "מאוד קשה" אז נשנה אותה.

כלומר - מותר להיות רפורמים, רק בשעת הדחק.

נכון, יש המון נשים שעגונות

ויש גם המון אנשים שמתים מסרטן

אז מה? עכשיו כל קוקו יאמר "אם ירצו ימצאו פיתרון לסרטן, סתם לא רוצים"...?

כל כך נשגב מבינתך שיש דברים בלי פיתרון?

סלח לי, אתה כותב דברים ילדותיים ממש. שלא לומר תינוקיים, אבל רק בזכות זה שזה נגד התורה ולא נגד הרפואה אתה מרגיש טוב עם עצמך.

כמה דבילי, כמה דבילי, בנאדם יודע שאין לו פיתרון להציע, אבל לא מהסס מלקבוע ביומרה ש"חייב להיות שיש פיתרון כלשהוא" וממילא - אם אנשי המקצוע לא מגלים אותו - סימן ש"הם לא רוצים"

גדולה שנאה ששונאים עמי ארצות לתלמידי חכמים. אין מילים.

הקונספירציות הכי גדולות יוכשרו לבא בקהל אם רק יהיו נגד הרבנים והתורה, אזי הכל יהי לגיטימי להאמר, גם טענות אוויליות מהזוג הנ"ל של "בטח יש פיתרון וסתם לא רוצים לתת אותו, למרות שאין ליש מץ של מושג מה הוא יכול להיות, חייב להיות שיש.. הרי אין בעולם מציאות שאין פיתרון"..

רבנים הם אנשי מקצוע. נכון. 

אבל גם רופאים.

צריך פיתרון לעגינות, נכון.

אבל גם לסרטן.

לזה אין,

וגם לזה אין

אבל משום מה, על הרופאים אתה סומך ולא מאשים אותם בהתבצרות.

ואת הרבנים אתה משמיץ למרות שאין לך פרומיל של ידע ממה שיש להם.

גדולה שנאה ששונאים עמי ארצות לתלמידי חכמים.

אוהו גדולה.

להפך, אני רוצה שיתן גט. אבל יש מחיר חברתי כבד כשאתה מתיר שימוש באלימות כל שהיא לא משנה כמה היא מוצדקת.

אני גם לא רוצה שיתחילו לטלטל ולענות עבריינים כבדים. למה, כי איכפת לי מהם? כי אני אוהב אותם? לא. כי כחברה זה לא יעיל. לא עוזר. זה רק הופך את החברה לכהת חושים.

אני רוצה שיהיה מצב שבו סרבן יתן גט מרצונו או שלא מרצונו בלי מכות. שימצאו דברים אחרים שלא תלויים בסרבן.

לא יודע, למשל, אולטימטום "אם תוך 5 שנים נניח לא תתן גט, הקידושין יופקעו למפרע והיא תהיה חופשיה". סתם אני אומר. 

בשעת מעשה- אתה מסתכל על הרגע הספציפי של סרבן שמקבל מכות אני מסתכל בפרספקטיבה רחבה יותר כחברה. אני לא רוצה להגיע למצב כזה כחברה. תסתכל על זה מלמעלה.

וזה בדיוק מה שאני לא רוצה. אני לא רוצה שאדם יתן גט אחרי עינויים. אני רוצה שיכפו לתת גט בצורה אחרת. בלי מכות. זה לא עוזר לנו כחברה! לא כאינדיבידואל שחוטף את המכות. החברה. society.

לא צריך להיות רפורמי כדי למצוא פתרונות. לא היתרים. פתרונות.

כמו שמצאו פתרונות לתרומות איברים

כמו שמצאו פתרונות לחסידות

כמו שמצאו פתרונות לציונות

כמו שמצאו פתרונות למעלית שבת

פרוזבול

טכנולוגיה

היתר עסקה

היתר מכירה

כל אלו פתרונות. לא היתרים.

גם פה אפשר למצוא פתרונות.

תרופות לסרטן ממשיכים לחפש. לא באים ואומרים "זהו! אין תרופה לסרטן! תמותו לעזאזל! אין תרופה אין!". אלא ממשיכים לחקור ולהתקדם ולנסות.

וכן, לגיטימי לגמרי לבקש פתרונות. יש איש מקצוע - שיתן פתרונות.

כשתוקפת אותנו מגיפה, אני מצפה מהמדינה שתתן פתרונות. היא האחראית לזה. הדרך לפתרונות לא מעניינת לי את העכוז. אני רוצה את השורה התחתונה. פתרונות. שיביאו חיסונים. שיפתחו חיסונים. שישתפו פעולה מצידי עם משמרות המהפכה בשביל זה (לא באמת). שיפתרו לנו את הבעיה.
 

כמו שתגיד "מה כל האלה עכשיו מתבכיינים על הקורונה. יש לך פיתרון? יאללה תפתח חיסון". זה לא עובד ככה.

תלמידי חכמים ורבנים הם אנשי מקצוע ווואלה, במובן מסויים הם גם עובדים בשבילי סבבה? כן כן, הם עובדים בשבילי. ברוך השם אני הכי בעד בעולם שהם מקבלים תקציבים מכספי המיסים אבל זה צריך לבוא  מחיר. אני רוצה שימצאו לי פתרונות.

לא משמיץ רבנים, אומר שהם לא רוצים לתת פתרונות לנושא הסבוך כי זה תפוח אדמה לוהט ואין להם גב מספיק רחב כמו נגיד הרב עובדיה שהתיר עגונות.

בקיצור, זהו. זה ויכוח עקר. הגבתי לך עניינית על הכל ואני לא אצליח לשכנע אותך ואתה לא אותי. א אתה מוזמן להגיב, אני אקרא אבל לא אמשיך להגיב.

למשל הרחקות דרבנו תם - שזה בכללי שלל חרמות

שלילת זכויות במדינה(רשיון וכו') ואף פטורים מעבודות מוסדרות (רופא עו"ד מרצה וכדו' )

עיקולים והגבלות בנקאיות וכן קנסות כספיים.

מאסר ובידוד. 

אם זה לא עוזר בית הדין עושה מאמצים אדירים לבטל את הנשואין בכל כלי שיש בידו. רוב המקרים נפתרים לטובה 

המקרים הקשים הסבוכים ביותר הן אלו שגם מתפוצצים תקשורית משלל סיבות. חלקם טובות כמו להחרים את הסרבן וחלקן במטרה להחליש את בית הדין ולפגוע בקיום התורה וערכי המשפחה והנשואין ע"פ התורה. 

בנוסף יש הסכמי קדם נישואין ,פרטי ההסכם המדוייקים נתונים במחלוקת הפוסקים אבל ישנם הסכמים רבים המאושרים ע"י רבנים גדולים. כך שיש גם אחריות אישית של האדם שלא יגיע למצב זה.

נכון שיש מה לשפר ולתקן בבתי הדין לא תמיד הדברים מנהלים שם ביעילות אבל הדבר נכון לכל משרד ממשלתי לצערנו והמצב בבתי הדין טוב בהרבה ממה שקורה בבתי המשפט. גם בהיבט של זמן הטיפול בתיקים וגם בהיבט הפולטי והטיית הדין משיקולים זרים 

וכשאתה דוחף כאן את "כל מי שיורעב יודה גם ברצח דוואבשה", זה מראה עד כמה אתה מצפצף על המטרה של להוציא גט בעל כרחו.

ההלכה נתנה לך הכל על מגש של כסף, אבל אתה מתעקש לדפוק ראש בקיר ועוד להאשים אותה שאין פתרונות.

אין שום סיבה ששופט שיכול לשים בכלא, לא יוכל להרעיב אדם חמשה ימים, לא כעונש, אלא כדי שבסופם הוא ישבר. זה דבר בעל אחוזי הצלחה כבירים, ואין לך שום מחקר הפוך. אז אל תדבר גבוהה גבוהה סתם.

שום נזק לא יקרה מזה לחברה, כמו ששום נזק לא קורה לה מהכנסה לכלא או לצינוק.

וכל הרשימה שמנית רק מראה על עמארצות.

מעלית שבת - לא את השבת פתרו כי אם את המעלית שינו.

היתר מכירה - מתבסס על סיוג מדאורייתא - קרקע שאינה של ישראל, לא המציאו כלום אלא יישמו את זה.

פרוזבול - אותו רעיון בדיוק - דין דאורייתא של מוסר שטרותיו

היתר עסקה - שוב - סיוג מדאורייתא בדיני ריבית, שרק מיסדו אותו.

חסידות וציונות - אני אפילו לא רואה צורך להגיב לקשקוש הזה.

ואכן, גם בגט יש פתח מדאורייתא, אלא שאתה מתעקש ללכת ראש בקיר ולהאשים את הרבנים.

משל למה הדבר דומה, למי שיאמר "אני לא רוצה מעלית שבת, אני רוצה מעלית קלאסית ורגילה, ושימצאו פיתרון למה היא מותרת" אבל מה לעשות, יא חביבי, מה לעשות שאלקים הוא לא פועל שלך, והוא החליט שאסור, אז אסור.

להגיד ש"לכל דבר אפשר למצוא פיתרון" זו ליצנות, אתה מעקר את התורה מתוכן אם תמיד נוכל לשנות אותה לפי הצורך, בדיוק בדיוק הגישה הרפורמית.

ושלא לדבר על התינוקיות שבזה, כל כך חוסר הבנת מורכבות, כמו ילד שאם לא נותנים לו לרוץ לכביש הוא בוכה, כמו פעוט שלא יודע לשמוע לא. 

כל אדם בוגר, איזה אדם, כל ילד בוגר, מבין שיש דברים שנמנעים ממך, שיש בעיות שאין להם פיתרון. איוולת היא לחשוב שלכל בעיה יש פיתרון ב"תכנית כבקשתך". ממש רדידות וחוסר תפיסת מציאות.

ואגב, אתה לא רואה את הגיחוך שבדבריך, אתה מביא רשימה של דברים שההלכה פתרה, אתה מציין את הרב עובדיה כאדם בעל אומץ להתיר עגונות, אבל מתעקש שמה שלא נפתר - זה כי הם לא רוצים.

ילד גדול מבין שזה הולך הפוך - אם אתה רואה כמה הם שקדו וטרחו לפתור אלף דברים, מבין שאת מה שהם אומרים שאין איך לפתור - כנראה באמת אין.

אם כל גדולי הדורות במהלך אלפי שנים, אם כל הרבנים הגדולים שהתירו עגונות והמציאו פתרונות ועשו הכל, את זה לא פתרו - כנראה כי אין איך. כנראה כי התורה אוסרת באופן מוחלט.

לא טוב לך - זרוק ת'כיפה, אבל את התורה לא תוכל לשנות. לא אתה ולא אהם. ולכן הם לא משנים, אבל אתה מתבכיין כמו ילד קטן שאמא אמרה לו "לא".

ולא, מותק של אמא, תלמיד חכמים לא עובדים אצלך, אלא אצל אלוקים, וכשהאינטרס שלך והאינטרס של אלוקים סותרים - הם נאמנים לו ולא לך. תתעורר מהחלום המגלומני שלך.

אתה לא הגבת עניינית בכלל, הדוגמה הכי משמעותית - לא הסברת למה החברה תינזק אם שופט יכפה על אדם לתת גט אחרי כמה ימים של הרעבה.

וכמובן זו לא היחידה.

אבל אתה צודק, אין סיכוי לשכנע אותך, ירית את החץ ואז הקפת את המטרה. 

אם אתה לא רוצה אל תגיב, לא משנה לי

לא למענך אני כותב, אלא למען אלו שקוראים, שלא ישתכנעו מדברי הכפירה שלך, ואכן - יש שכר לפעולתי - כמו שרואים לדוגמה כאן: תודה רבה לך נשמה כללית - נשואים טריים. ב"ה, נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם.

אסכם שוב את הדברים למען מי שלא קרא הכל:

א. יש מקרים שהתורה אוסרת באופן מוחלט, וגם אם קשה לנו - אי אפשר לשנות לפי הרצונות שלנו, אנחנו כפופים לאלוקים ולא הפוך.

בנוסף, כ"כ הרבה מקומות שכן יש בהם פיתרונות - לא מצביעים ש"כל דבר אפשר לפתור" אלא ש"כל דבר שניתן - פתרו", ומה שלא - כנראה כי באמת אין. וואו, איזה חידוש, קורה לפעמים שהתורה אוסרת, כן כן, ממש אוסרת, ואין דרך להתיר.

ב. בנושא של עגינות התורה נתנה פיתרון - לכפות גט ע"י הרעבה וכדומה,

אלא שאנשים כמו די שרוט וחבריו, לא מוכנים לכך כי זה לא הומאני בעיניהם, זה לא חינוכי חברתית.

לכן הם מתעקשים לומר שאת הפיתרון של התורה הם לא מקבלים, אבל הרבנים אשמים שלא מצאו פיתרון אחר..

הקורא מוזמן לחשוב על הטיעון.....

זה מדהים כמה שאתה עקשן בדברים שתכל'ס שנינו יודעים שאין לך מושג בהם. הרי כל אברך שלמד חצי שנה בכולל הלכה יידע להגיד לך מה הפשט בכל המקרים האלו, אבל האומץ שלך לדבר בכזו נחרצות ולהטיל רפש באלפיים שנות תורה בגאווה עצומה, מדהים.

למעשה - לגבי המעלית - ממש לא. אין לי שום בעיה עם מי שהיה אומר "בא נמצא מעלית שמותרת" כמו שאין לי בעיה גם כעת עם כל מי שיאמר שנמצא המצאות שונות שמותרות. ההבדל הוא כל כך כל כך פשוט לכל דרדק: ההמצאה היא להמציא דבר שההלכה מתירה עליו, והטכנולוגיה לא חשבה עליו. לא למצוא דרך להתיר את הדבר עצמו שההלכה אסרה.

אולי תנסה למצוא אשה חדשה, שתהיה מותרת..

המילים הקבועות שלי הם למי שמנסה לשנות את ההלכה, לא למי שמנסה להמציא אופנים חדשים בטכנולוגיה שמאז ומעולם ההלכה לא אסרה אותם.

לגבי פרוזבול, כמה חבל שאתה עם הארץ. מוסר שטרותיו לבית דין לא משמט, מדאורייתא, אתה פשוט בור, ומתוך בורותך מדבר על ההלכה. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק.

וגם היתר מכירה, על מחלוקת הבית יוסף והמבי"ט שמעת? בטוח שלא. כי אתה בור, כנ"ל.

הרבנים החרדים סוברים שאותו היתר לא חל באופן המדובר, קראת פעם עמוד אחד מתוך התשובות בנושא?

לא, רק לדבר אתה יודע.

ושוב, גם היתר עיסקה.

כמה פעמים למדת פרק איזהו נשך? (אתה יודע בכלל באיזה מסכת הוא?) כשתבא להיבחן עליו תפתח ת'פה, עד אז - שב בלול.

בקיצור, לגבי כל הנושאים - לא למדת מעולם דף אחד או שנים מתוך כל מה שנכתב עליהם, רק ראית שיש מקרים שיש בהם היתרים, ומזה אתה מסיק שאת כל התורה ניתן להתיר לפי הגחמות שלך.

ספר לי שאתה לא רפורמי....

ואיזה מסקנה נהדרת, אני אמרתי שהם מחוייבים לאלוהים יותר ממך, ואתה עונה לי "לא, הם מקבלים ממני את הכסף"...

טוב, אז לא רק רפורמי אתה, אלא כופר אמיתי. לחלוטין. 

ואתה מצפה שהרבנים ישתכנעו מהשוחד שלך ויפסקו נגד אלוקים רק כי אתה משלם להם כסף? 

זה מה שאמרת, לתשומת ליבך..

תמשיך לשגות באשליות....

היהדות חזקה ממך ומשכמותך.

היו כמותך בגרמניה, שאמרו את כל מה שאתה אומר.

הנכדים שלהם נוצרים.

תתפלל שלפחות הנכדים שלך יבואו בכיפור לבית הכנסת,

תתפלל חזק, כי ניסיון ההיסטוריה גורם לפקפק בסיכויים של זה לקרות.

(ואני רק שואל את עצמי, איך זה שרק אשתך מחללת שבת, אתה לא מצאת פיתרון לחלל בעצמך? איך זה שלא מצאת? אתה לא מספיק רוצה?)

בהאשמות מטונפות ומגעילות.

בלי שום ביסוס.

מדבר על דברים שהוא לא מבין בהם.

ומתעקש שמה שהוא אומר זו האמת

וכל הרבנים סתם רשעים כנראה

למה שאתייחס לזה בכבוד?

זה גועל נפש.

את כל מה שאתה אומר בפיסקה האחרונה עושים, הוא רוצה שפשוט יתירו גם בלי גט. כי לכפות גט הוא לא מסכים.

בקיצר, מה שהתורה אומרת לא מוסרי בשבילו

והוא מתעקש להתיר את האסור. 

ובמקום לקבל שגדולי התורה כנראה דפדפו יותר ממנו, הוא מאשים אותם באשמות שוא. ובגאווה נוראה.

לא כתבתי "רפורמי" ככינוי גנאי, אלא כתוצאות מחקר..אתה מוזמן לפתוח ויקםפדיה על רפורמים ולהסיק מסקנות.

הבנאדם מחזיק בעמדות רפורמיות אחד לאחד. בלי שום הבדל.

הוא אמר פיתרון שמותר הלכתית - אבל דרש לשנות את ההלכה כך שהיא תתיר את הפיתרון, זה משחק מילים

ואני לא רואה את עצמי מחוייב להגיב בלשון נאותה לדיבורי כפירה. סורי.

עוד סמכויות ענישה התורה נתנה!!!! כמה אפשר שלא תקלטו!!! התורה נתנה ודאגה להכל! די שרוט הוא זה אל מוכן לענישה כי זה לא מתאים להומאניות לו!! אתה לא קולט את האבסורד??

(תגיד, קראת את השרשור בכלל? כל הדיון התחיל מסמכויות ענישה שהזכרתי שהתורה נותנת ולא מצאו חן בעיניו, הוא רשמית טוען שצריך למצוא פיתרון להתיר ללא גט כי אי אפשר לכפות את הגט. זה לא רפורמי זה?)

תשמע, יש גבול לצדדים של הקוביה,

היום כופים את כל מה שהחוק מאפשר. ולא עושים שום דבר שהחוק לא מאפשר.

ברגע שמה שהחור מאפשר לא גורם לו לתת גט - רק קוסם יכול להתיר אותה אבל שזה לא יהיה היתר בלי גט, סבבה?

אל תאמר שלמרות שהכפיה לא מועילה, ואתה לא מוכן לכפיה אחרת, אתה רוצה להתיר אבל לא בלי גט, כי הניסיון תירוץ הזה רק מגחיך יותר.

("א לא עוזר, ל-ב' אני לא מוכן. לכן אני רוצה להתיר בכל זאת אבל בלי לדלג על א' או ב'..")

הבחור נשמה כללית פשוט קורא מה שאתה כותב, ואומר את הדברים הלא נחמדים שיוצאים משם.

בלי פוליטיקליקורקט

בקיצור, חבר'הלך מתוקים שלנו, לכו ללמוד שנה שנתיים לפני שאתם מתיימרים להתווכח עם ראשונים, טוב?

איך אתה אומר שלמדת כ"כ הרבה ואתה טוען שהמקור הראשון הוא תרוה"ד אם יש כבר מקור במהר"ם רוטנבורג?

בכל מקרה, זה לא משנה, אני לא מתיימר לומר שהגמרא מזכירה את ההיתר, אלא שמי שלומד ומכיר את הסוגיות רואה את המקור והביסוס שלו. בשונה מרעיונות העיוועים שהציעו הרפורמים לפני מאתיים שנה ודי שרוט מציע היום.

וכן, אני רואה שזו תגובה מכובדת, אך כאמור, איני מצריך את עצמי לכתבו בכבוד על דעות רפורמיות.

וסומך אני על בעל ההגדה שציוונו "אף אתה הקהה את שיניו".... 

ומה לעשות, אדם שמתיימר להאשים את כל פוסקי הדורות בהתחמקות מפתרונות בלכתיים, בהחלט רלוונטי כמה זמן הוא למד.

כמוש היית מוכן לקבל שאגיב כך למי שמדבר בעיניני מדע בלי שעשה בגרות.

לא תהא כהנת כפונדקית?

בכל מדע יודעים שיש קריטריונים, ושמי שלא למד מאום וצווח "תמיד יש פיתרון, סתם אל רוצים" סתם עושה צחוק מעצמו.

אבל כשזה לא על רפואה, אלא על תורת משה, הכל מותר...

אני לא דביל, ואני לא אומר שכל מה שאנחנו מכירים מפורש בגמרא שחור על גבי לבן.

אני כן אומר שיש עקרונות שהגמרא מפרשת, וניתן להשתמש בהם. נכון, כשנהיה צורך הלל מיסד את ההיתר של התורה למוסר שטרותיו, אבל כשנהיה צורך לחלל שבת הוא לא התיר לחללש בת, שפוט כי כאן אין היתר.

זו תגובה מספיק לענין, גם אם בעיני מי שהתורה אינה מקודשת עבורו זה לא לענין.

מה אתה משווה? שהעולם שטוח לא אכפת לי שהוא יגיד, אבל כשאדם אומר דברי כפירה - זה נורא!

זה שאתה מביא דוגמה - מראה עד כמה בכלל לא הבנת אותי.

ומה אתה אומר, שבעל ההגדה לא הכיר את התורה?

לא נכון, כל הזמן ממשיכים ומייצרים עוד ועוד המצאות. ולא אמרתי שום דבר נגד אף אחת מהם.

ההבדל היסודי שאתה מתעלם ממנו -הוא בין קריטריונים הלכתיים קבועים והמצאות טכנולוגיות מותאמות להם, לבין מציאות קבועה שאתה רוצה להתאים לה את ההלכה.

(ולא מרתיע אותי זה שאתה מצטט את כל המילים שלי, אם הייתי מתבייש בהם לא הייתי כותב אותם מלכתחילה. בעיני אדם שמעוניין לשנות את ההלכה, ומבזה את כל מוסרי התורה מזה אלפיים שנה - ראוי לכל כינויי הגנאי שבעולם. אני לא מתייפייף)

ולגבי שלושת הבאים - זה בדיוק הרעיון, ברגע שיש פתח מהתורה - ניתן למסדו.

זה גם מה שעשו לגבי גט - יש דיני כפיה - ורבינו תם עשה את "הרחקות דרבינו תם"

כי יש לזה על מה להתבסס, יש מציאות כזו בתורה

אבל מה שהתורה לא התירה, בלתי ניתן להתיר גם אם תצווח עד לב השמים.

וכאמרו, דווקא כל הפיתרונות שאתה רואה שכן קיימים - מלמדות אותך שמה שאין לו פיתרון - זה כי אין לו פיתרון באמת. לא הפוך.

הרב עובדיה שהתיר 800 עגונות במלחמת יום כיפור. שלא ישן בלילות בשביל זה. שעיכב ניתוחי לב בשביל זה. השאיר נשים אחרות ללא פיתרון, פשוט כי הוא היה אדם בוגר שהבין שלפעמים באמת אין פיתרון, בשונה ממך, שחושב שלכל דבר יש פיתרון, בדיוק כמו ילד בן שנתיים שלא יודע לשמוע "לא". ובועט ברצפה וצועק שאמא לא אוהבת אותו. 

הא, והוא גם היה ירא שמים ומחוייב לתורה. גם זה בשונה ממך.

אני שמח לשמוע שיש פירות לעמלי. והיה זה שכרי. הרי למען זה נועדה כתיבתי כולה.

יישר כחך.

ובסוד: גם קצת דברים שהוא לא מאפשר.. וכמה נשים חייבות את חייהן לדיינים שלקחו את הסיכון, כי ההי אכפת להם, כי כאב להם כאבן, והם ידעו לא רק לדבר..

שורה תחתונה:

התורה מתירה רק ע"י גט.

א"א לשנות את זה.

גט ניתן להשיג ע"י כפיה.

החוק מתיר רק כפיה מסויימת.

עושים את הכפיה הזו והיא לא מועילה.

אתה נגד לאפשר כפיה אחרת.

מאיזה משבצת אמור לצוץ הפיתרון שלא חשבו עליו?

זה כמו לומר שאולי 2 ועוד 2 זה לא ארבע, רק שלא חשבו על זה....

אין פה עניין של גט מעושה? (האמת שלא כ"כ חקרתי את המושג, אבל אני יודע על קיומו...)

אכן, לא בכל מקרה אפשר לכפות.

הבעיה שגם במקרים שאפשר - החוק עושה צחוק, מכניסים אותם לכלא, ועינינו הרואות לכמה חבר'ה זה לא מזיז...

בא הגרז"נ ואומר - כל אדםש נפסק עליו כלא - ע"פ הלכה מותר גם להרעיב אותו... יום, יומיים, שלושה, האשה משוחררת לנפשה.

היתר מאה רבנים לא נותנים בקלות.

ואם יחשבו שאין ברירה ויתנו - אז כנראה שזה מוצדק.

ואין קשר לכך שיש גם נשים מסורבות.

כל אדם הוא עולם מלא. מה הענין שאחד יסבול, כשאפשר למנוע את זה, בגלל שיש גם אחרים שסובלים?..

חוץ מזה - יש כנראה גם צד של קולא ביחס לאשה במקרה כזה (לא נכנס לפרטים, גם לא קראתי את המובאה, בכוונה. בזה ידונו ביה"ד): במקום להטיל עליה סנקציות שקורות אצל גברים, ומגיעות לעיתים לדברים קשים מאד, הם פועלים דרכו. סביר שזה גם יגרום לה לסיים עם זה מהר יותר, אם אכן יחשבו שדבריו מוצדקים.

ובכל זאת, אם נמנע צער אפילו מאדם אחד נוסף - בלי להקשות על המקרים המצערים האחרים - כבר שווה.. (כשזה מוצדק כמובן).

הגבר מקבל את כל הפריווילגיות.

יכול לשאת אישה שניה. ולו זה רק תיאורטי, עדיין, החופש בידיו.

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.