אבל אני מדבר יותר בפן המוסרי. קצת מעבר לפסיקה הטכנית.

כי מבחינה טכנית תכלס יש מצב שמותר לו.

אני מסתכל בכיוון ההפוך.

את הבדיחה על ה"מרוקאי" אני לא מכיר אבל את אותה הבדיחה בדיוק על "פולני" אני כן מכיר

לעומת אחרים שבאותו מצב והסיבה שהם לא מקבלים כמוהו חופש זה בגלל סיבות טכניות אז כן, הוא צריך לוותר עליו. 

פשוט חושב שאפשר למצוא פתרונות לכולם במסגרת הכללית של ההלכה.

זה הזכיר לי בזמן הסגר השני, נראה לי זה היה פרופסור גרוטו שחזר מחו"ל וויתרו לו על הפרות בידוד שהיה חייב בהם.

זה עורר סערה קטנה ואני חושב שהוא ננזף או נקנס בסוף.

אבל זה קצת דומה מבחינה רעיונית.

סתם פשוט זה לא הוגן כזה ועם כל האי צדק אין סיבה שבגלל האי צדק השני יסבול.

אבל זה עדיין אי צדק

כמובן שאני לא מתכוון באופן פרטני למקרה הזה.

אני מתכוון למסגרת כללית של הנושא הזה.

אז חוץ מסבל לאדם נוסף, מה זה ישיג?

במסגרת הכללית, זה ישיג סבל נוסף לעוד אנשים. זה הכל. 

האם תמנע מאדם תרופה כי אדם אחר לא יכול להרשות אותה לעצמו? שניהם צריכים למות? 

הדוגמא של התרופה היא לא סימטרית.

הדוגמא היותר נכונה היא אם שני אנשים שיכולים לקבל את התרופה ואחד מקבל כי הוא נוצרי ואחד לא מקבל כי הוא יהודי. סתם דוגמא כן?

זאת הסימטריה בעיני

גם הדוגמא שלך לא ממש נכונה. 

אם כבר, אז יש תרופה שעובדת רק על אנשים ממוצא מרוקאי אבל לא עובדת על אנשים ממוצא אשכנזי. (מצב נתון - לפי ההלכה היהודית, אישה נשואה לא יכולה הלכתית להינשא שוב וגבר כן ואין שום דבר שישנה את זה). 

אז ניתן למישהו ממוצא מרוקאי למות בשם השיוויון? 

למצוא פתרונות הלכתיים יצירתיים.

כשרוצים אפשר.

זה לשים את ההלכה ללעג וקלס.

כאילו כל איסור הלכתי, אפשר בעצם למצוא "פיתרון"...

יש דברים שאסורים לגמרי.

[תיאורטית, יש ענין הלכתי של "אפקעינהו רבנן לקידושי מיניה", של תנאים מראש לפני נישואין וכד'. אבל אלו דברים מסובכים מאד, הרבה פעמים כלל לא רלוונטיים, בוודאי לזמן הזה; וגם אם היו מנסים משהו בכיוון - זו היתה יכולה להיות הריסה של כל מוסד הנישואין]

והוא מדאורייתא. 

זה שעוד מישהו יסבול, לא ישנה שום דבר למעט העובדה שהוא יסבול סתם. 

אין דבר כזה אסור.

אם רוצים שיהיה מותר - יהיה מותר.

תגיד, אתה לא נבוך להגיד בביטחון דברים כאלו תינוקיים ורדודים?

כי אתה שם את עצמך ללעג ולקלס.

כל תושבי הפורום רואים שאתה עושה שמיניות באויר בשביל להוציא את כל הרבנים דבילים ואטיפטים, ומשתמש לשם כך בקביעות הכי מגוחכות ושטחיות שניתן לראות ביקום.

פשוט זה חורה לי

אם לא היה מארח בסוכתו שני אסירים נמלטים, אשתו לא הייתה צריכה לכעוס עליו כ"כ.

פעם ראשונה כשראיתי את הסרט לפני איזה 10 שנים עוד לפני כל הפארסה הזאת אני זוכר עד היום שאמרתי לעצמי "משהו במשחק שלו עם אישתו נראה לי מוזר. נראה שיש איזה שהוא מתח שם".

ואני לא מבין גדול במשחק.....

מצד שני נבואה ניתנה לשוטים. אז..............

יען כך אמר אלוקינו ואלוקי אבותינו בסיני.

שאשה לא יכולה להשתחרר בלי גט.

אך גבר - כן.

כואב?

כואב!

מפלה?

מפלה!

אבל-

אמיתי?

אמיתי!!

אני מאמין באמונה שלימה בתורה, בנתינתה, במשה ונבואתו, ובנצחיות התורה.

גם כשהיא נראית כואבת וקשה, גם כשאני לא מבין. גם, וגם, וגם.. כי אני מאמין בתורה. מאמין בה, ולא רק במה שנחמד לי.

ואגב, אמר כבר גדול הדיינים בדור האחרון - מרן ר' זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל:

אנחנו אשמים בנשים העגונות?! בג"ץ אשם!

אם לא היה לי בג"ץ על הראש - כל בעל מעגן היה מורעב ומוכה עד לרגע שיתן גט. תוך שלושה ימים כל הנשים משוחררות.

זה עצה שנתנה התורה, כן, ההיא הלא מוסרית, מפלת הנשים.. זה העצה המדהימה שלה.

אבל מה לעשות, שלעינים מערביות, נאורות, פוסטמודרניות, זה לא הומאני.

כנראה יותר הומאני לאמלל את הנשים..

איפה כל הארגונים של הנשים, איפה נעלמו?

רק על התורה יודעים לצרוח.

אבל כשהתורה רוצה לשחרר ובג"ץ כובל - הם סותמים כמו פודלים.

הצביעות, איי הצביעות.

אחרת היינו נמצאים בחברה נחשלת ואלימה שבה היינו רואים שימוש נרחב באלימות בכל מיני אמתלאות הלכתיות.

עבריינים למשל בטוח היו עושים שימוש ב"היתר" להרביץ ולהרעיב את מי שהם רוצים להתנקם בהם.

היום יש להם סוג של הרתעה מהחוק האזרחי לפחות.

ממש הוגן וישר.

ההלכה אוסרת על אשה להתחתן בלי גט

בעל מעגן - כופים אותו לתת גט

לכם לא נשמע הומאני לכפות אותו

אבל אתם מייללים על זה שהיא לא מותרת לשוק...

ליצנות וצביעות, גועל נפש.

ומקרא מלא צווח "איוולת אדם תסלף דרכו, ועל ה' יזעף ליבו"...

אם החוק היה אומר להכות בעל מעגן, וההלכה היתה אוסרת, היינו שומעים נאומים חוצבי להבות על כך שההלכה מגינה על הפושע, על העבריין, על הבעל המעגן, ולא אכפת לה מהאשה האומללה..

כל ארגוני הנשים היו צווחים "מה זה שאסור להכות??? במסרקות של ברזל צריך לסרוק בעל מעגן! בלי רחמים! מה היא, שפחה שלו??"

כל זה, אם ההלכה היתה זו שמונעת

אבל כשההלכה מאפשרת ובג"ץ אוסר, פתאום יש פזמונים אחרים...

"היינו הופכים לחברה אלימה"...

גיחי גיחי....

בדיוק כמו שהפכנו לחברה דיקטטורית בגלל שיש כלא, הא?

מה הראש הקטן הזה?

אתה חושב שבלי בגץ כל זב חוטם היה מרביץ לאנשים?

בסך הכל ההלכה מאפשרת לבית דין, שיושב ודן בכובד ראש, ומכריע שיש לכפות על האדם לתת גט, -לעשות זאת. שום חברה אלימה ושום נעליים.

מה זה "עבריינים היו מאפשרים"?

מדובר באדם במעמד של שופט במדינת ישראל!

אולי לא נאפשר לשופט להטיל עונשים, קנסות, מאסרים, עבודות שירות, כי בטח הוא עבריין שעושה בזה שימוש?

אתה נורמלי?

רק ניסיון להתעלק על התורה מכל צד. מה שלא תגיד - לא בסדר בעיניכם.

תאפשר שחרור נשים - חברה אלימה

לא תאפשר שחרור נשים - שובניזם ואפליה.

מה שלא יהיה, התורה אשמה,

ורק אתם הצדיקים הטהורים..

להקיא. בלעע.

אני אומר שאפשר על פי ההלכה למצוא פתרונות יצירתיים לנושא הזה.

יכולים הרבנים הגדולים בעיניך לשבת ולמצוא פתרונות ראויים לכל הצדדים הנפגעים בלי "לשנות את ההלכה".

כשרוצים אפשר הכל. הבעיה שהם לא רוצים, לא שזה לא אפשרי.

אני ממשיך לרדת לנושא של האלימות כי אין לי מושג מה כתבת בכל האמצע.

אלימות - המציאות מוכיחה שכל מדינה שבה יש ענישות אלימות, עונשי מוות, מלקות, קטיעות ידיים, עינויים רק מגבירות את הפשיעה ולא מרתיעה בשום צורה.

אין הרתעה באיראן. אין הרתעה בסעודיה וגם לא במלזיה. וגם לא באף מדינה בה נהוגה אלימות כענישה חוקית.

זב חוטם - תתפלא כמה "רוח הגבית" או "הלך הרוח" של המערכת השלטונית משפיעה על חיי האנשים.

כאשר יש לגיטימציה חוקית למערכת שלטונית לגנוב, האזרחים יגנבו יותר.

כאשר יש למערכת השלטונית לגיטימציה חוקית להכות, האזרחים מכים יותר.

רואים את זה בברור במדינות שהזכרתי.

התורה מציעה פיתרון לשחרר נשים מעגינות, בעיניך הפיתרון הזה הוא לא מוצלח, לא מוסרי, או לא אנאעארף מה, ומשכך אתה תומך במניעת הכפיה על הבעלים, מה שמשאיר את השנים עגונות, למרות שניתן לחסל את כל העגינות בארץ עד השבת הקרובה.

אבל בלי להתבלבל, אתה מאשים את הרבנים בזה שאין פיתרון. צביעות.

יש לך פיתרון? קדימה תציע, אוקיי?

לא חכמה להגיד סתם "בטח יש פיתרון"

זו ליצנות, לדבריך התורה היא בדיחה, בכל פעם שנרצה לשנות משהו, נשנה. כי בטח יש איך.. ואם אומריםש אין - כנראה זה כי סתם הרבנים לא רוצים..

וכע... הם פשוט לא רוצים, זהו זה, כל הרבנים הם אספסוף שובניסטי מסריח שרק רוצה שכל הנשים תסבולנה ותתעגננה עד יום מותם. לגמרי. זה פשוט כיף להם, הם נהנים מזה. רק אתה, הו אתה הדגול, רק לך אכפת מכאבן של האומללות, רק אתה...

תראה איזה תיאוריות קונספירציה אתה יכול להמציא רק כדי להבאיש את ריחה של היהדות. איכס.

בכל פעם שקשה לך משהו, אתה יכול להפטיר "נו, בטח יש דרך לפיתרון, סתם הרבנים לא בא להם", בכל מקצוע אחר היו מגלגלים אותך מכל המדרגות. מה זה "בטח יש פיתרון"? אתה מבין בזה? יש לך הצעה קונקרטית? מה הקשקוש הזה?

אבל רק על התורה ועל הרבנים אפשר לדבר, כי הרי לא יתכן שיהיה בתורה משהו שלא מוצא חן בעיניך, ואם יש, כנראה אפשר לשנות אותו וסתם זה לא בא לרבנים טוב בעין...

"בטח יש פיתרון לסרטן, חייב להיות, אאייי אין לי מושג ברפואה? אז מה, בטח אם רוצים יכולים לתת פיתרון, רק שסתם הרופאים לא רוצים"

נשמע מאוד בוגר, וחכם, ושקול, הא?

באמת חבל שאין לך מושג מה כתבתי באמצע, אולי אם היית קורא היית מבין.

וכל נאומיך על האלימות הם פשוט לא לעניין, מסיבה מאוד מאוד מאוד פשוטה

לא מדובר כאן על ענישה כדי ליצור הרתעה, אלא על כפיה

אדם שיורעב ארבעה ימים, יתן בחמישי גט. או שממש בא לו למות.

ממילא, כל מה שכתבת על איראן ושאר הבלה בלה, זה פשוט קשקוש.

(מלבד שאני גם מפקפק בעצם ההנחה שלך, שכלא יוצר יותר הרתעה מאשר הרעבה, כמדומני שלא עשית מחקר בנושא, על אף אוסף המדינות הנאה שירית בתגובתך, אבל בכל מקרה לא זה הנידון, כאמור, כי גם אם היה הצדק איתך, זה היה רלוונטי לגבי עונש, לא לגבי כפיה)

ומעניין, לא ראיתי שיש לגיטימציה לאזרחי ישראל להכניס אנשים לכלא, אתה כן?

אני מבין שאתה נוהג להכניס את שכניך ככה לכלא מידי פעם, הא?

כדאי שתחשוב ברצינות על הטענות שלך, ולא לטעון מכל הבא ליד  כדי להקיף את החץ שירית מראש.

בפועל, "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" במלקות זאת ענישה/כפיה/הרתעה/למען יראו ויראו. זה ממש לא משנה. זה אותה הגברת בשינוי אדרת.

אדם שיורעב ארבעה ימים גם יודה ברצח משפחת דוואבשה. זה לא קשור. זה לא אומר שהשיטה הזאת היא יעילה לכונן חברה מתוקנת. היא לא יעילה בעליל.

לא עשיתי מחקר. את המחקרים עשו בשבילי חוקרי מדעי החברה. אם ממש תרצה ואם אתה טוב באנגלית אחפש לך כמה כאלה.

ונכון, זה בדיוק מה שאמרתי על רבנים. שהם שוביניסטים מסריחים ושכל הנשים יסבלו מצידם. זה בול מה שאמרתי. פשוט בדילוגי אותיות. 

כלא זה אמצעי ענישה מודרני (במתכונת הנוכחית שלו).

מלקות/כריתת יד/עינוי זה אמצעי ענישה קלאסי (הכוונה שהיה נהוג בעבר הרחוק).

כלא לעומת שאר העונשים הוכח כיעיל יותר ליצירת חברה מתוקנת ומסודרת כחברה. לא מדבר על אינדיבידואלים.

אבל אפילו להכלאת יתר יש מחיר לא יעיל. בארה"ב למשל אחראית על 25% מהכליאות בכל העולם. וזה לא עוזר להרתעה בשום מצב. אז אפילו כלא כשכבר עובר רמה מסויימת לא מרתיעה.

אבל עונשים אחרים קלאסים כבר הוכחו כלא מרתיעים חברתית.

ולא, אני לא אומר שכל פעם "שנרצה" לשנות משהו נשנה, אלא כל פעם שיקום צורך אזרחי כמו מאות נשים מסורבות גט, אז שיקומו הרבנים ויעשו מעשה. שיתנו פתרונות חביבי.

רבנים הם אנשי מקצוע. אני רוצה פתרונות. לא התבצרות.

ומי מדבר על הודאה במשהו?

אתה מסתובב סחור סחור במקום להסביר מה רע שאדם יורעב ארבעה ימים ואז יתן גט לאשתו (אוקיי, נניח שזה ממש בעל כרחו כמו אם הוא היה מודה ברצח דוואבשה, אז מה?? אז מה??? מפריע לך שהוא יתן גט בניגוד לרצונו? מה הבעיה שלך?)

הרתעה אתה טוען שהוכח שזה לא יצור, יכול להיות, אבל בשעת מעשה זה מכניע ומשיג מטרות. למה לערבב?

ולא, כמון שלא אמרת שהרבנים הם כל הנ"ל, רק אמרת שיש להם יכולת להציל נשים עגונות והם לא רוצים, את זה בהחלט אמרת. ואתה מבין טוב מאוד למה הצגתי את זה באופן שהצגתי את זה. כי אדם שאומר שרבנים משאירים נשים עגונות למרותש ההלכה מתירה לשחרר אותן - זה בדיוק מה שעולה מדבריו.

וכל הנאומים על כלא לעומת אמצעי ענישה ארכאים לא רלוונטיים, שוב, כאמור, אדם שיורעב יתן גט והשגנו אתה מטרה, אני לא צריך הרתעה ולא נעליים, אתה סתם מתחפר בטענתך לחינם.

ו-וואו, עכשיו זה ממש נהדר, אתה אומר לא לשנות את התורה בכל פעםש בא לנו, אלא אם זה "קצת קשה" נתגבר, ורק אם זה "מאוד קשה" אז נשנה אותה.

כלומר - מותר להיות רפורמים, רק בשעת הדחק.

נכון, יש המון נשים שעגונות

ויש גם המון אנשים שמתים מסרטן

אז מה? עכשיו כל קוקו יאמר "אם ירצו ימצאו פיתרון לסרטן, סתם לא רוצים"...?

כל כך נשגב מבינתך שיש דברים בלי פיתרון?

סלח לי, אתה כותב דברים ילדותיים ממש. שלא לומר תינוקיים, אבל רק בזכות זה שזה נגד התורה ולא נגד הרפואה אתה מרגיש טוב עם עצמך.

כמה דבילי, כמה דבילי, בנאדם יודע שאין לו פיתרון להציע, אבל לא מהסס מלקבוע ביומרה ש"חייב להיות שיש פיתרון כלשהוא" וממילא - אם אנשי המקצוע לא מגלים אותו - סימן ש"הם לא רוצים"

גדולה שנאה ששונאים עמי ארצות לתלמידי חכמים. אין מילים.

הקונספירציות הכי גדולות יוכשרו לבא בקהל אם רק יהיו נגד הרבנים והתורה, אזי הכל יהי לגיטימי להאמר, גם טענות אוויליות מהזוג הנ"ל של "בטח יש פיתרון וסתם לא רוצים לתת אותו, למרות שאין ליש מץ של מושג מה הוא יכול להיות, חייב להיות שיש.. הרי אין בעולם מציאות שאין פיתרון"..

רבנים הם אנשי מקצוע. נכון. 

אבל גם רופאים.

צריך פיתרון לעגינות, נכון.

אבל גם לסרטן.

לזה אין,

וגם לזה אין

אבל משום מה, על הרופאים אתה סומך ולא מאשים אותם בהתבצרות.

ואת הרבנים אתה משמיץ למרות שאין לך פרומיל של ידע ממה שיש להם.

גדולה שנאה ששונאים עמי ארצות לתלמידי חכמים.

אוהו גדולה.

להפך, אני רוצה שיתן גט. אבל יש מחיר חברתי כבד כשאתה מתיר שימוש באלימות כל שהיא לא משנה כמה היא מוצדקת.

אני גם לא רוצה שיתחילו לטלטל ולענות עבריינים כבדים. למה, כי איכפת לי מהם? כי אני אוהב אותם? לא. כי כחברה זה לא יעיל. לא עוזר. זה רק הופך את החברה לכהת חושים.

אני רוצה שיהיה מצב שבו סרבן יתן גט מרצונו או שלא מרצונו בלי מכות. שימצאו דברים אחרים שלא תלויים בסרבן.

לא יודע, למשל, אולטימטום "אם תוך 5 שנים נניח לא תתן גט, הקידושין יופקעו למפרע והיא תהיה חופשיה". סתם אני אומר. 

בשעת מעשה- אתה מסתכל על הרגע הספציפי של סרבן שמקבל מכות אני מסתכל בפרספקטיבה רחבה יותר כחברה. אני לא רוצה להגיע למצב כזה כחברה. תסתכל על זה מלמעלה.

וזה בדיוק מה שאני לא רוצה. אני לא רוצה שאדם יתן גט אחרי עינויים. אני רוצה שיכפו לתת גט בצורה אחרת. בלי מכות. זה לא עוזר לנו כחברה! לא כאינדיבידואל שחוטף את המכות. החברה. society.

לא צריך להיות רפורמי כדי למצוא פתרונות. לא היתרים. פתרונות.

כמו שמצאו פתרונות לתרומות איברים

כמו שמצאו פתרונות לחסידות

כמו שמצאו פתרונות לציונות

כמו שמצאו פתרונות למעלית שבת

פרוזבול

טכנולוגיה

היתר עסקה

היתר מכירה

כל אלו פתרונות. לא היתרים.

גם פה אפשר למצוא פתרונות.

תרופות לסרטן ממשיכים לחפש. לא באים ואומרים "זהו! אין תרופה לסרטן! תמותו לעזאזל! אין תרופה אין!". אלא ממשיכים לחקור ולהתקדם ולנסות.

וכן, לגיטימי לגמרי לבקש פתרונות. יש איש מקצוע - שיתן פתרונות.

כשתוקפת אותנו מגיפה, אני מצפה מהמדינה שתתן פתרונות. היא האחראית לזה. הדרך לפתרונות לא מעניינת לי את העכוז. אני רוצה את השורה התחתונה. פתרונות. שיביאו חיסונים. שיפתחו חיסונים. שישתפו פעולה מצידי עם משמרות המהפכה בשביל זה (לא באמת). שיפתרו לנו את הבעיה.
 

כמו שתגיד "מה כל האלה עכשיו מתבכיינים על הקורונה. יש לך פיתרון? יאללה תפתח חיסון". זה לא עובד ככה.

תלמידי חכמים ורבנים הם אנשי מקצוע ווואלה, במובן מסויים הם גם עובדים בשבילי סבבה? כן כן, הם עובדים בשבילי. ברוך השם אני הכי בעד בעולם שהם מקבלים תקציבים מכספי המיסים אבל זה צריך לבוא  מחיר. אני רוצה שימצאו לי פתרונות.

לא משמיץ רבנים, אומר שהם לא רוצים לתת פתרונות לנושא הסבוך כי זה תפוח אדמה לוהט ואין להם גב מספיק רחב כמו נגיד הרב עובדיה שהתיר עגונות.

בקיצור, זהו. זה ויכוח עקר. הגבתי לך עניינית על הכל ואני לא אצליח לשכנע אותך ואתה לא אותי. א אתה מוזמן להגיב, אני אקרא אבל לא אמשיך להגיב.

למשל הרחקות דרבנו תם - שזה בכללי שלל חרמות

שלילת זכויות במדינה(רשיון וכו') ואף פטורים מעבודות מוסדרות (רופא עו"ד מרצה וכדו' )

עיקולים והגבלות בנקאיות וכן קנסות כספיים.

מאסר ובידוד. 

אם זה לא עוזר בית הדין עושה מאמצים אדירים לבטל את הנשואין בכל כלי שיש בידו. רוב המקרים נפתרים לטובה 

המקרים הקשים הסבוכים ביותר הן אלו שגם מתפוצצים תקשורית משלל סיבות. חלקם טובות כמו להחרים את הסרבן וחלקן במטרה להחליש את בית הדין ולפגוע בקיום התורה וערכי המשפחה והנשואין ע"פ התורה. 

בנוסף יש הסכמי קדם נישואין ,פרטי ההסכם המדוייקים נתונים במחלוקת הפוסקים אבל ישנם הסכמים רבים המאושרים ע"י רבנים גדולים. כך שיש גם אחריות אישית של האדם שלא יגיע למצב זה.

נכון שיש מה לשפר ולתקן בבתי הדין לא תמיד הדברים מנהלים שם ביעילות אבל הדבר נכון לכל משרד ממשלתי לצערנו והמצב בבתי הדין טוב בהרבה ממה שקורה בבתי המשפט. גם בהיבט של זמן הטיפול בתיקים וגם בהיבט הפולטי והטיית הדין משיקולים זרים 

וכשאתה דוחף כאן את "כל מי שיורעב יודה גם ברצח דוואבשה", זה מראה עד כמה אתה מצפצף על המטרה של להוציא גט בעל כרחו.

ההלכה נתנה לך הכל על מגש של כסף, אבל אתה מתעקש לדפוק ראש בקיר ועוד להאשים אותה שאין פתרונות.

אין שום סיבה ששופט שיכול לשים בכלא, לא יוכל להרעיב אדם חמשה ימים, לא כעונש, אלא כדי שבסופם הוא ישבר. זה דבר בעל אחוזי הצלחה כבירים, ואין לך שום מחקר הפוך. אז אל תדבר גבוהה גבוהה סתם.

שום נזק לא יקרה מזה לחברה, כמו ששום נזק לא קורה לה מהכנסה לכלא או לצינוק.

וכל הרשימה שמנית רק מראה על עמארצות.

מעלית שבת - לא את השבת פתרו כי אם את המעלית שינו.

היתר מכירה - מתבסס על סיוג מדאורייתא - קרקע שאינה של ישראל, לא המציאו כלום אלא יישמו את זה.

פרוזבול - אותו רעיון בדיוק - דין דאורייתא של מוסר שטרותיו

היתר עסקה - שוב - סיוג מדאורייתא בדיני ריבית, שרק מיסדו אותו.

חסידות וציונות - אני אפילו לא רואה צורך להגיב לקשקוש הזה.

ואכן, גם בגט יש פתח מדאורייתא, אלא שאתה מתעקש ללכת ראש בקיר ולהאשים את הרבנים.

משל למה הדבר דומה, למי שיאמר "אני לא רוצה מעלית שבת, אני רוצה מעלית קלאסית ורגילה, ושימצאו פיתרון למה היא מותרת" אבל מה לעשות, יא חביבי, מה לעשות שאלקים הוא לא פועל שלך, והוא החליט שאסור, אז אסור.

להגיד ש"לכל דבר אפשר למצוא פיתרון" זו ליצנות, אתה מעקר את התורה מתוכן אם תמיד נוכל לשנות אותה לפי הצורך, בדיוק בדיוק הגישה הרפורמית.

ושלא לדבר על התינוקיות שבזה, כל כך חוסר הבנת מורכבות, כמו ילד שאם לא נותנים לו לרוץ לכביש הוא בוכה, כמו פעוט שלא יודע לשמוע לא. 

כל אדם בוגר, איזה אדם, כל ילד בוגר, מבין שיש דברים שנמנעים ממך, שיש בעיות שאין להם פיתרון. איוולת היא לחשוב שלכל בעיה יש פיתרון ב"תכנית כבקשתך". ממש רדידות וחוסר תפיסת מציאות.

ואגב, אתה לא רואה את הגיחוך שבדבריך, אתה מביא רשימה של דברים שההלכה פתרה, אתה מציין את הרב עובדיה כאדם בעל אומץ להתיר עגונות, אבל מתעקש שמה שלא נפתר - זה כי הם לא רוצים.

ילד גדול מבין שזה הולך הפוך - אם אתה רואה כמה הם שקדו וטרחו לפתור אלף דברים, מבין שאת מה שהם אומרים שאין איך לפתור - כנראה באמת אין.

אם כל גדולי הדורות במהלך אלפי שנים, אם כל הרבנים הגדולים שהתירו עגונות והמציאו פתרונות ועשו הכל, את זה לא פתרו - כנראה כי אין איך. כנראה כי התורה אוסרת באופן מוחלט.

לא טוב לך - זרוק ת'כיפה, אבל את התורה לא תוכל לשנות. לא אתה ולא אהם. ולכן הם לא משנים, אבל אתה מתבכיין כמו ילד קטן שאמא אמרה לו "לא".

ולא, מותק של אמא, תלמיד חכמים לא עובדים אצלך, אלא אצל אלוקים, וכשהאינטרס שלך והאינטרס של אלוקים סותרים - הם נאמנים לו ולא לך. תתעורר מהחלום המגלומני שלך.

אתה לא הגבת עניינית בכלל, הדוגמה הכי משמעותית - לא הסברת למה החברה תינזק אם שופט יכפה על אדם לתת גט אחרי כמה ימים של הרעבה.

וכמובן זו לא היחידה.

אבל אתה צודק, אין סיכוי לשכנע אותך, ירית את החץ ואז הקפת את המטרה. 

אם אתה לא רוצה אל תגיב, לא משנה לי

לא למענך אני כותב, אלא למען אלו שקוראים, שלא ישתכנעו מדברי הכפירה שלך, ואכן - יש שכר לפעולתי - כמו שרואים לדוגמה כאן: תודה רבה לך נשמה כללית - נשואים טריים. ב"ה, נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם.

אסכם שוב את הדברים למען מי שלא קרא הכל:

א. יש מקרים שהתורה אוסרת באופן מוחלט, וגם אם קשה לנו - אי אפשר לשנות לפי הרצונות שלנו, אנחנו כפופים לאלוקים ולא הפוך.

בנוסף, כ"כ הרבה מקומות שכן יש בהם פיתרונות - לא מצביעים ש"כל דבר אפשר לפתור" אלא ש"כל דבר שניתן - פתרו", ומה שלא - כנראה כי באמת אין. וואו, איזה חידוש, קורה לפעמים שהתורה אוסרת, כן כן, ממש אוסרת, ואין דרך להתיר.

ב. בנושא של עגינות התורה נתנה פיתרון - לכפות גט ע"י הרעבה וכדומה,

אלא שאנשים כמו די שרוט וחבריו, לא מוכנים לכך כי זה לא הומאני בעיניהם, זה לא חינוכי חברתית.

לכן הם מתעקשים לומר שאת הפיתרון של התורה הם לא מקבלים, אבל הרבנים אשמים שלא מצאו פיתרון אחר..

הקורא מוזמן לחשוב על הטיעון.....

זה מדהים כמה שאתה עקשן בדברים שתכל'ס שנינו יודעים שאין לך מושג בהם. הרי כל אברך שלמד חצי שנה בכולל הלכה יידע להגיד לך מה הפשט בכל המקרים האלו, אבל האומץ שלך לדבר בכזו נחרצות ולהטיל רפש באלפיים שנות תורה בגאווה עצומה, מדהים.

למעשה - לגבי המעלית - ממש לא. אין לי שום בעיה עם מי שהיה אומר "בא נמצא מעלית שמותרת" כמו שאין לי בעיה גם כעת עם כל מי שיאמר שנמצא המצאות שונות שמותרות. ההבדל הוא כל כך כל כך פשוט לכל דרדק: ההמצאה היא להמציא דבר שההלכה מתירה עליו, והטכנולוגיה לא חשבה עליו. לא למצוא דרך להתיר את הדבר עצמו שההלכה אסרה.

אולי תנסה למצוא אשה חדשה, שתהיה מותרת..

המילים הקבועות שלי הם למי שמנסה לשנות את ההלכה, לא למי שמנסה להמציא אופנים חדשים בטכנולוגיה שמאז ומעולם ההלכה לא אסרה אותם.

לגבי פרוזבול, כמה חבל שאתה עם הארץ. מוסר שטרותיו לבית דין לא משמט, מדאורייתא, אתה פשוט בור, ומתוך בורותך מדבר על ההלכה. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק.

וגם היתר מכירה, על מחלוקת הבית יוסף והמבי"ט שמעת? בטוח שלא. כי אתה בור, כנ"ל.

הרבנים החרדים סוברים שאותו היתר לא חל באופן המדובר, קראת פעם עמוד אחד מתוך התשובות בנושא?

לא, רק לדבר אתה יודע.

ושוב, גם היתר עיסקה.

כמה פעמים למדת פרק איזהו נשך? (אתה יודע בכלל באיזה מסכת הוא?) כשתבא להיבחן עליו תפתח ת'פה, עד אז - שב בלול.

בקיצור, לגבי כל הנושאים - לא למדת מעולם דף אחד או שנים מתוך כל מה שנכתב עליהם, רק ראית שיש מקרים שיש בהם היתרים, ומזה אתה מסיק שאת כל התורה ניתן להתיר לפי הגחמות שלך.

ספר לי שאתה לא רפורמי....

ואיזה מסקנה נהדרת, אני אמרתי שהם מחוייבים לאלוהים יותר ממך, ואתה עונה לי "לא, הם מקבלים ממני את הכסף"...

טוב, אז לא רק רפורמי אתה, אלא כופר אמיתי. לחלוטין. 

ואתה מצפה שהרבנים ישתכנעו מהשוחד שלך ויפסקו נגד אלוקים רק כי אתה משלם להם כסף? 

זה מה שאמרת, לתשומת ליבך..

תמשיך לשגות באשליות....

היהדות חזקה ממך ומשכמותך.

היו כמותך בגרמניה, שאמרו את כל מה שאתה אומר.

הנכדים שלהם נוצרים.

תתפלל שלפחות הנכדים שלך יבואו בכיפור לבית הכנסת,

תתפלל חזק, כי ניסיון ההיסטוריה גורם לפקפק בסיכויים של זה לקרות.

(ואני רק שואל את עצמי, איך זה שרק אשתך מחללת שבת, אתה לא מצאת פיתרון לחלל בעצמך? איך זה שלא מצאת? אתה לא מספיק רוצה?)

בהאשמות מטונפות ומגעילות.

בלי שום ביסוס.

מדבר על דברים שהוא לא מבין בהם.

ומתעקש שמה שהוא אומר זו האמת

וכל הרבנים סתם רשעים כנראה

למה שאתייחס לזה בכבוד?

זה גועל נפש.

את כל מה שאתה אומר בפיסקה האחרונה עושים, הוא רוצה שפשוט יתירו גם בלי גט. כי לכפות גט הוא לא מסכים.

בקיצר, מה שהתורה אומרת לא מוסרי בשבילו

והוא מתעקש להתיר את האסור. 

ובמקום לקבל שגדולי התורה כנראה דפדפו יותר ממנו, הוא מאשים אותם באשמות שוא. ובגאווה נוראה.

לא כתבתי "רפורמי" ככינוי גנאי, אלא כתוצאות מחקר..אתה מוזמן לפתוח ויקםפדיה על רפורמים ולהסיק מסקנות.

הבנאדם מחזיק בעמדות רפורמיות אחד לאחד. בלי שום הבדל.

הוא אמר פיתרון שמותר הלכתית - אבל דרש לשנות את ההלכה כך שהיא תתיר את הפיתרון, זה משחק מילים

ואני לא רואה את עצמי מחוייב להגיב בלשון נאותה לדיבורי כפירה. סורי.

עוד סמכויות ענישה התורה נתנה!!!! כמה אפשר שלא תקלטו!!! התורה נתנה ודאגה להכל! די שרוט הוא זה אל מוכן לענישה כי זה לא מתאים להומאניות לו!! אתה לא קולט את האבסורד??

(תגיד, קראת את השרשור בכלל? כל הדיון התחיל מסמכויות ענישה שהזכרתי שהתורה נותנת ולא מצאו חן בעיניו, הוא רשמית טוען שצריך למצוא פיתרון להתיר ללא גט כי אי אפשר לכפות את הגט. זה לא רפורמי זה?)

תשמע, יש גבול לצדדים של הקוביה,

היום כופים את כל מה שהחוק מאפשר. ולא עושים שום דבר שהחוק לא מאפשר.

ברגע שמה שהחור מאפשר לא גורם לו לתת גט - רק קוסם יכול להתיר אותה אבל שזה לא יהיה היתר בלי גט, סבבה?

אל תאמר שלמרות שהכפיה לא מועילה, ואתה לא מוכן לכפיה אחרת, אתה רוצה להתיר אבל לא בלי גט, כי הניסיון תירוץ הזה רק מגחיך יותר.

("א לא עוזר, ל-ב' אני לא מוכן. לכן אני רוצה להתיר בכל זאת אבל בלי לדלג על א' או ב'..")

הבחור נשמה כללית פשוט קורא מה שאתה כותב, ואומר את הדברים הלא נחמדים שיוצאים משם.

בלי פוליטיקליקורקט

בקיצור, חבר'הלך מתוקים שלנו, לכו ללמוד שנה שנתיים לפני שאתם מתיימרים להתווכח עם ראשונים, טוב?

איך אתה אומר שלמדת כ"כ הרבה ואתה טוען שהמקור הראשון הוא תרוה"ד אם יש כבר מקור במהר"ם רוטנבורג?

בכל מקרה, זה לא משנה, אני לא מתיימר לומר שהגמרא מזכירה את ההיתר, אלא שמי שלומד ומכיר את הסוגיות רואה את המקור והביסוס שלו. בשונה מרעיונות העיוועים שהציעו הרפורמים לפני מאתיים שנה ודי שרוט מציע היום.

וכן, אני רואה שזו תגובה מכובדת, אך כאמור, איני מצריך את עצמי לכתבו בכבוד על דעות רפורמיות.

וסומך אני על בעל ההגדה שציוונו "אף אתה הקהה את שיניו".... 

ומה לעשות, אדם שמתיימר להאשים את כל פוסקי הדורות בהתחמקות מפתרונות בלכתיים, בהחלט רלוונטי כמה זמן הוא למד.

כמוש היית מוכן לקבל שאגיב כך למי שמדבר בעיניני מדע בלי שעשה בגרות.

לא תהא כהנת כפונדקית?

בכל מדע יודעים שיש קריטריונים, ושמי שלא למד מאום וצווח "תמיד יש פיתרון, סתם אל רוצים" סתם עושה צחוק מעצמו.

אבל כשזה לא על רפואה, אלא על תורת משה, הכל מותר...

אני לא דביל, ואני לא אומר שכל מה שאנחנו מכירים מפורש בגמרא שחור על גבי לבן.

אני כן אומר שיש עקרונות שהגמרא מפרשת, וניתן להשתמש בהם. נכון, כשנהיה צורך הלל מיסד את ההיתר של התורה למוסר שטרותיו, אבל כשנהיה צורך לחלל שבת הוא לא התיר לחללש בת, שפוט כי כאן אין היתר.

זו תגובה מספיק לענין, גם אם בעיני מי שהתורה אינה מקודשת עבורו זה לא לענין.

מה אתה משווה? שהעולם שטוח לא אכפת לי שהוא יגיד, אבל כשאדם אומר דברי כפירה - זה נורא!

זה שאתה מביא דוגמה - מראה עד כמה בכלל לא הבנת אותי.

ומה אתה אומר, שבעל ההגדה לא הכיר את התורה?

לא נכון, כל הזמן ממשיכים ומייצרים עוד ועוד המצאות. ולא אמרתי שום דבר נגד אף אחת מהם.

ההבדל היסודי שאתה מתעלם ממנו -הוא בין קריטריונים הלכתיים קבועים והמצאות טכנולוגיות מותאמות להם, לבין מציאות קבועה שאתה רוצה להתאים לה את ההלכה.

(ולא מרתיע אותי זה שאתה מצטט את כל המילים שלי, אם הייתי מתבייש בהם לא הייתי כותב אותם מלכתחילה. בעיני אדם שמעוניין לשנות את ההלכה, ומבזה את כל מוסרי התורה מזה אלפיים שנה - ראוי לכל כינויי הגנאי שבעולם. אני לא מתייפייף)

ולגבי שלושת הבאים - זה בדיוק הרעיון, ברגע שיש פתח מהתורה - ניתן למסדו.

זה גם מה שעשו לגבי גט - יש דיני כפיה - ורבינו תם עשה את "הרחקות דרבינו תם"

כי יש לזה על מה להתבסס, יש מציאות כזו בתורה

אבל מה שהתורה לא התירה, בלתי ניתן להתיר גם אם תצווח עד לב השמים.

וכאמרו, דווקא כל הפיתרונות שאתה רואה שכן קיימים - מלמדות אותך שמה שאין לו פיתרון - זה כי אין לו פיתרון באמת. לא הפוך.

הרב עובדיה שהתיר 800 עגונות במלחמת יום כיפור. שלא ישן בלילות בשביל זה. שעיכב ניתוחי לב בשביל זה. השאיר נשים אחרות ללא פיתרון, פשוט כי הוא היה אדם בוגר שהבין שלפעמים באמת אין פיתרון, בשונה ממך, שחושב שלכל דבר יש פיתרון, בדיוק כמו ילד בן שנתיים שלא יודע לשמוע "לא". ובועט ברצפה וצועק שאמא לא אוהבת אותו. 

הא, והוא גם היה ירא שמים ומחוייב לתורה. גם זה בשונה ממך.

אני שמח לשמוע שיש פירות לעמלי. והיה זה שכרי. הרי למען זה נועדה כתיבתי כולה.

יישר כחך.

ובסוד: גם קצת דברים שהוא לא מאפשר.. וכמה נשים חייבות את חייהן לדיינים שלקחו את הסיכון, כי ההי אכפת להם, כי כאב להם כאבן, והם ידעו לא רק לדבר..

שורה תחתונה:

התורה מתירה רק ע"י גט.

א"א לשנות את זה.

גט ניתן להשיג ע"י כפיה.

החוק מתיר רק כפיה מסויימת.

עושים את הכפיה הזו והיא לא מועילה.

אתה נגד לאפשר כפיה אחרת.

מאיזה משבצת אמור לצוץ הפיתרון שלא חשבו עליו?

זה כמו לומר שאולי 2 ועוד 2 זה לא ארבע, רק שלא חשבו על זה....

אין פה עניין של גט מעושה? (האמת שלא כ"כ חקרתי את המושג, אבל אני יודע על קיומו...)

אכן, לא בכל מקרה אפשר לכפות.

הבעיה שגם במקרים שאפשר - החוק עושה צחוק, מכניסים אותם לכלא, ועינינו הרואות לכמה חבר'ה זה לא מזיז...

בא הגרז"נ ואומר - כל אדםש נפסק עליו כלא - ע"פ הלכה מותר גם להרעיב אותו... יום, יומיים, שלושה, האשה משוחררת לנפשה.

היתר מאה רבנים לא נותנים בקלות.

ואם יחשבו שאין ברירה ויתנו - אז כנראה שזה מוצדק.

ואין קשר לכך שיש גם נשים מסורבות.

כל אדם הוא עולם מלא. מה הענין שאחד יסבול, כשאפשר למנוע את זה, בגלל שיש גם אחרים שסובלים?..

חוץ מזה - יש כנראה גם צד של קולא ביחס לאשה במקרה כזה (לא נכנס לפרטים, גם לא קראתי את המובאה, בכוונה. בזה ידונו ביה"ד): במקום להטיל עליה סנקציות שקורות אצל גברים, ומגיעות לעיתים לדברים קשים מאד, הם פועלים דרכו. סביר שזה גם יגרום לה לסיים עם זה מהר יותר, אם אכן יחשבו שדבריו מוצדקים.

ובכל זאת, אם נמנע צער אפילו מאדם אחד נוסף - בלי להקשות על המקרים המצערים האחרים - כבר שווה.. (כשזה מוצדק כמובן).

הגבר מקבל את כל הפריווילגיות.

יכול לשאת אישה שניה. ולו זה רק תיאורטי, עדיין, החופש בידיו.

לא בטוחה מה מהדרין

הרים (בית קפה-קונדיטוריה מדהים!)

דרך הגפן

ההוא האסייתי ששכחתי את שמו

יש מסעדות כיפיות בעין כרם (אווירה של חופשה וקרוב ברכב)

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

אני לא נתקלתי בזה

ככלל, לא מעודדים גירושין

כן מעודדים ניסיונות לפתרון

השיטה של אי הכרות נכונה אולי למקומה

בדרך הטבע בקהילה כזו אחוז הגירושין נמוך

אי אפשר להחשיב אותה, ודאי לא כיום, כהשיטה החרדית

והילדים מאושרים שיש להם עוד זוג הורים(חורגים)

וכולם חיים בשלום ובאהבה (:

אז למה להתעקש על הזוגיות המקורית.

רק בגלל נאמנות?

למי אתה נאמן לשני השותפים הכי קרובים שלך בחיים?

ושהיו איתך בטוב וברע.

לא עדיף מרירות מריבות ומרמור קבוצתי

עם שאר הגרושים והגרושות?

זו המציאות שנשים מסויימות יותר נהנות מלהתמרמר על הגבר עם חברותיהן, לגרום לו לנזקים, לצער אותו,  מאשר מלחיות עם המשפחה שלמה.

והילדים משלמים את המחיר.

וגם אנחנו.

הבדיחה על חשבוננו.

לגזור ולשמור

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.

אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.

הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.

איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...

אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

אבל לא זוכר מהם

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)

נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

נפוץ

יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון

כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.

זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.

כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול

הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר

מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

אבל

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה

העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.

אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..

(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

השאר. נכון.

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

תודה 

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

עזרת לסדר את הראש.

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...

והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

@נחלת  אני צודק?

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.

לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?

זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?

הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.

לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?

דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר

** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.

רק מה שהיה אפשר באינטרנט.

אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון

---------------------

תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה

לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.

ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.

כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!

זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)

וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).

אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!