קול פסיעותיו המדשדשות במעלה הגבעה ליווה את מחשבותיו של מייסד ארגון מתנת חיים - הרב אברהם ישעיהו הבר, כשעם כל צעד החלטה גורלית הולכת ומתגבשת בליבו. עקב מצוקה כלכלית קשה אליה נקלעה העמותה, הגיע הרב הבר למסקנה שעליו לחתום את סופה של פעילות העמותה בעודו גומר דעתו בנידון, העובדה החלה לתפוס מימדים ולהירקם בתהליכים ביורוקרטיים.
הוא נכנס אל המשרד בארשת הרהור תהומי כשצלצול טלפון חד מקבלו בברכה אל הזירה.
"הלו?" נימת ייאוש בקולו, גם מעברו השני של הקו היה ניתן לראות את עיניו הכבויות משהו אך התגובה שבאה, לא התחשבה במצב הנתון והחלה גוללת את מבוקשה.
"הרב הבר? (התייפחות)" שקט צורם נשמע ברקע, צפצופי המכונות המוכרים להבהיל קטעו אותו בקצביות מונוטונית מדאיגה.
''כן...?"
"זה שוב אני ,ישנה התפתחות כלשהי בקשר להשתלה של בני?" תקווה מהולה בקולה של האישה מבעד לאפרכסת.
"אהם... צר לי מאד לאכזב אתכם, אבל קרסנו, אין באפשרותי לחפש תורם"
"הרב, בבקשה תעשה מאמץ! בני לא יוכל לשאת את הבשורה הוא עלול להכנס למרה שחורה וחלילה אף ליטול נפשו בכפו ...האם יתכן שחייו של בני יהיו תלויים בחוקי ההסתברות וההיגיון??בבקשה!הרב,אני מתחננת עזור לנו!!!"
כל מילה פגעה בליבו קשות, הוא דימה לראות את הבחור הצעיר, שזה לא מכבר החל לחוות את חייו, לטעום חדוות נעורים מהי, וזו נקטעה באבחת מחלה שקבעה את דין כליותיו לאפס תפקוד, והוא ברגעים אלו, מוצא את עצמו בבית החולים, בין ארבעה קירות דוממים או יותר, מאייש מיטה דוממת, כשגורלו, נתון ביד שיחת טלפון אחת ובלבד שתשובתה תהיה חיובית.
הרב הבר מחה דמעה "טוב, הסירי דאגה מליבך" ניסה לעודד "תוכלי בבקשה לתת לי לשוחח עם בנך?"
ענות חלושה נשמעה "הרב..." קול צעיר שעם הנסיבות הפך כבד משהו...
"כן יקירי,אני מבטיח לך,בעזרת השם,אני לא אסגור את העמותה עד שתמצא לך כליה מתאימה ותשוב להיות כאחד האדם !!!" הוא נרעד.
"אין מילים בפי!!!" הגיב נרגשות,כשדמעות קשורות בעיניו, הרב הבר היה יכול לחוש אותן ממש.
צליל הניתוק הווה את המחווה המוזרה ביותר להדגשת תוקפו של משפט הסיום בשיחה השגרתית, לכאורה.
מאמצים רבים הושקעו, שיחות רבות וארוכות נרשמו במהלך המאמצים לגייס תורם שישיב את הבחור הצעיר אל החיים. פעמים שנראה היה כי כלו הקיצים, וחוסר התקווה הלך ונגס שוב במעשי החסד הכבירים, אך הרב הבר, השקיע יום וליל ,הלך וכיתת רגליו בין בתי תורמים ומסייעים, מה שחידש את פעילות העמותה והציל אותה מקריסה טוטאלית. רשימות התורמים התמלאו בהדרגה והמתנדבים המשיכו במרץ להשלים פערים נרחבים. בסיעתא דשמייא מופלאה, נמצא תורם כליה מתאים וחיי הבחור הצעיר שבו אליו במתנה.
על אף שנראה היה כי עמותת "מתנת חיים" מורידה את התורן, מסיימת את המערכה ומתעתדת בקרוב לחתום את פרקה בהיסטוריה, מאמצי הצלת החיים שנעשו בנשימותיה האחרונות, הכריעו לטוב והשפיעו על הפעילות העניפה שנמשכת עד עצם היום הזה ביתר שאת וביתר עוז.
בסוף ימיו,כשעולה נשמת האדם מעלה מעלה לשמי מרום ניצבת בדד נבוכה ומשתאה אל מול פרות חייה ,חולפים להם מאורעות החיים בהבזקים מהירים אל מול עיניה ומבקשים את גמולם.
ברגע אחד , מבינה הנשמה את מה שלא תפס האדם כל ימיו.
ברגע אחד,נפרסים חייו לפניו יחד עם משמעותם הפנימית .
הכל גלוי לפניו ושאלות מתפוגגות בזו אחר זו אל נוכח דברי העולמות שבאים ועומדים על אמיתותם.
הרב אברהם ישעיהו הבר -
האיש והחזון
האיש והמעש..
הוא אשר זכה לקיים בחייו את המשנה באבות פרק ב' משנה ה' :"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"
הוא נכנס אל המשרד בארשת הרהור תהומי כשצלצול טלפון חד מקבלו בברכה אל הזירה.
"הלו?" נימת ייאוש בקולו, גם מעברו השני של הקו היה ניתן לראות את עיניו הכבויות משהו אך התגובה שבאה, לא התחשבה במצב הנתון והחלה גוללת את מבוקשה.
"הרב הבר? (התייפחות)" שקט צורם נשמע ברקע, צפצופי המכונות המוכרים להבהיל קטעו אותו בקצביות מונוטונית מדאיגה.
''כן...?"
"זה שוב אני ,ישנה התפתחות כלשהי בקשר להשתלה של בני?" תקווה מהולה בקולה של האישה מבעד לאפרכסת.
"אהם... צר לי מאד לאכזב אתכם, אבל קרסנו, אין באפשרותי לחפש תורם"
"הרב, בבקשה תעשה מאמץ! בני לא יוכל לשאת את הבשורה הוא עלול להכנס למרה שחורה וחלילה אף ליטול נפשו בכפו ...האם יתכן שחייו של בני יהיו תלויים בחוקי ההסתברות וההיגיון??בבקשה!הרב,אני מתחננת עזור לנו!!!"
כל מילה פגעה בליבו קשות, הוא דימה לראות את הבחור הצעיר, שזה לא מכבר החל לחוות את חייו, לטעום חדוות נעורים מהי, וזו נקטעה באבחת מחלה שקבעה את דין כליותיו לאפס תפקוד, והוא ברגעים אלו, מוצא את עצמו בבית החולים, בין ארבעה קירות דוממים או יותר, מאייש מיטה דוממת, כשגורלו, נתון ביד שיחת טלפון אחת ובלבד שתשובתה תהיה חיובית.
הרב הבר מחה דמעה "טוב, הסירי דאגה מליבך" ניסה לעודד "תוכלי בבקשה לתת לי לשוחח עם בנך?"
ענות חלושה נשמעה "הרב..." קול צעיר שעם הנסיבות הפך כבד משהו...
"כן יקירי,אני מבטיח לך,בעזרת השם,אני לא אסגור את העמותה עד שתמצא לך כליה מתאימה ותשוב להיות כאחד האדם !!!" הוא נרעד.
"אין מילים בפי!!!" הגיב נרגשות,כשדמעות קשורות בעיניו, הרב הבר היה יכול לחוש אותן ממש.
צליל הניתוק הווה את המחווה המוזרה ביותר להדגשת תוקפו של משפט הסיום בשיחה השגרתית, לכאורה.
מאמצים רבים הושקעו, שיחות רבות וארוכות נרשמו במהלך המאמצים לגייס תורם שישיב את הבחור הצעיר אל החיים. פעמים שנראה היה כי כלו הקיצים, וחוסר התקווה הלך ונגס שוב במעשי החסד הכבירים, אך הרב הבר, השקיע יום וליל ,הלך וכיתת רגליו בין בתי תורמים ומסייעים, מה שחידש את פעילות העמותה והציל אותה מקריסה טוטאלית. רשימות התורמים התמלאו בהדרגה והמתנדבים המשיכו במרץ להשלים פערים נרחבים. בסיעתא דשמייא מופלאה, נמצא תורם כליה מתאים וחיי הבחור הצעיר שבו אליו במתנה.
על אף שנראה היה כי עמותת "מתנת חיים" מורידה את התורן, מסיימת את המערכה ומתעתדת בקרוב לחתום את פרקה בהיסטוריה, מאמצי הצלת החיים שנעשו בנשימותיה האחרונות, הכריעו לטוב והשפיעו על הפעילות העניפה שנמשכת עד עצם היום הזה ביתר שאת וביתר עוז.
בסוף ימיו,כשעולה נשמת האדם מעלה מעלה לשמי מרום ניצבת בדד נבוכה ומשתאה אל מול פרות חייה ,חולפים להם מאורעות החיים בהבזקים מהירים אל מול עיניה ומבקשים את גמולם.
ברגע אחד , מבינה הנשמה את מה שלא תפס האדם כל ימיו.
ברגע אחד,נפרסים חייו לפניו יחד עם משמעותם הפנימית .
הכל גלוי לפניו ושאלות מתפוגגות בזו אחר זו אל נוכח דברי העולמות שבאים ועומדים על אמיתותם.
הרב אברהם ישעיהו הבר -
האיש והחזון
האיש והמעש..
הוא אשר זכה לקיים בחייו את המשנה באבות פרק ב' משנה ה' :"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"
