או מעולה
הנה יש לך תירוץ
את רק אנושית, אה
מותר לך ליפול
מותר לך לא להצליח
מותר לך להתייאש
מותר
אבל מותר לך גם להצליח
מותר לך לא לספר לעצמך תירוצים
מותר לך לקום אחרי
מותר לך להתמקד במחשבות אחרות
למה אנושיות נתפסת כחולשה כל הזמן? אני אנושית, אז אני יכולה להיות חלשה
פעם שנאתי קפטן מארוול (מה נראה לה שהיא באה בסרט ה21 והיא הכי חזקה וקרויה בשם של היקום)
אבל לעזאזל
הקטע הזה שהיא מוקפת בחייזרים שכולם כאלה מוצלחים וטובים וחזקים והיא פשוט בת אנוש, מגזע שלא נחשב משו, שלא שולטת כל הזמן ברגשות שלה וחלשה מאחרים
ואז שהמה שמה אמרה לה
יו אונלי יומן
ורץ לה בראש כל הנפילות שלה
שהיא לא הצליחה בגיבוש לטייסים ושהיא הפסידה במירוץ ושהיא נפלה מהאופניים וכל הזמן כל הזמן תמונות שלה על האדמה, מושפלת ומובסת
ואז פתאום מגיע הרגע של האחר כך
שאחרי שהיא נכשלה ונפלה מהחבלים- היא פשוט טיפסה והתחילה מהתחלה
אחרי שהיא סטטטה מהנתיב של המירוץ והמכונית הזאת התרסקה
היא יצאה משם, לא משו, אבל עומדת (מירוץ של ילדים קטנים לא אמיתי או משו)
אחרי שהיא נפלה מהאופניים
היא קמה והמשיכה לרכב
ואז היא סוף סוף הבינה
כן היא רק אנושית
היא נכשלת
אבל היא מתאפסת על עצמה ומראה מהזה
היא קמה
היא לא נשארת לשכב
ולעזאזל,
זה המשמעות של להיות אנושי
אז יופי אנשים יגידו 'כן, ברור שאת יודעת מה זה אומר להיות אנושי. תמיד מתלוננת שאת לא יודעת כלום ולא מצליחה שום תרגיל או שאלה, והנה את תמיד מעל 90. אין לך מושג מהחיים, כי את אף פעם לא באמת נפלת.'
יופי לכם, איזה יכולת הבחנה מהממת. אז ברור תשימו לב לממוצע ותשימו לב לזמן שלוקח לי לעשות את המבחן.
אבל אתם רואים אותי בוכה לפני מבחנים? אתם רואים אותי יושבת 5 שעות על תרגילים? אתם רואים אותי שמעה שירים כדי להחליש את הקולות שמייאשים אותי בראש?
אז ברור, אנחנו תמיד נחשוב שאנחנו יודעים מה זה באמת כאב ומה זה באמת סבל.
ואנחנו תמיד נחשוב שאחרים לא יודעים באמת כלום מיזה
טוב, אז הם יודעים.
וגם אם הם לא חוו מה שאתם חוויתם, והניסיון שלהם נראה לכם קטן
להם הוא לא קטן.
והם מתמודדים עם הניסיון ה'קטן' הזה עם כל מה שהם יכולים.
(וכן, זה קשה לחשוב ככה. תמיד אני מסתכלת בסוף על חברה שלי שיש לה משפחה תומכת ושהיא לומדת באולפנה שתמיד רציתי ללמוד בה ושתומכים בה מכל הכיוונים, ואומרת לעצמי כשהיא מתלוננת, אה היא לא באמת מבינה מזה קושי, *כמה פרטים אישיים שצונזרו בגלל קנאה לפרטיות*)
בכל אופן
להיות אנושי זה לא חולשה
מה אנחנו רוצים לראות?
מעודד אותנו כשאנחנו למטה בתחתית לחשוב ' אה אני אקום?' מעודד קצת להגיד 'מחר יהיה טוב', אבל במצבים כאלה נוטים יותר תמיד לחשוב על הרע
וכמה רע לנו
אני תמיד שונאת לראות את התמונות המחייכות עם חברות שלי במצבים כאלה. בא לי לצרוח על עצמי, די כבר לחייך, מטומטמת! תראי איך החיים שלך נראים!
אז כן
זה לא ממש יעבוד
אבל אני לא מדברת על זה
אני מדברת על התירוצים
גאד אנשים עם התירוצים שלהם (או שמא עליי לומר, אני עם התירוצים שלי?)
כ, מותר לי לא לעשות מה שביקשו ממני, כי אני אנושית ואני לא לא יכולה הכל
לפעמים זה פשוט תירוץ נוח ל לא באמת היה לי כוח להזיז את עצמי
ומה בכלל אני מברברת כאן שנים