באמת. למרות שאין הרבה סיכוי שאני יכול להבין בכלל מה זה הכאב האיום הזה...

בכל זאת, לא מתוך ידע אלא מתוך אמונה ברבותיי קדושיי עליון שכאבו וכואבים כל צרה הכי קטנה שיש לכל אחד מישראל ובפרט צרה נוראית כזאת אנסה לחזק ולעודד ולהציע דרך ריפוי שכולי תקווה שתשרת אותך נאמנה כך שתצאי מכל הצרות, הבעיות והכאבים ועוד אפילו תהפכי אותם לשמחה גדולה. (כמובן לא שולל שום סוג אחר של טיפול, פשוט זה דרך מסוימת שתוכלי גם כשאין כח לאנשים אחרים, לטפל בעצמך)

כן. אפשר להפוך את כל היגון והאנחה והיסורים (כלשון רבי נחמן) לשמחה וחדווה. כן. גם את הסבל הזה ועוד כל מיני צרות...

והדרך ארוכה ומייגעת, אך מלאה חום, עידוד, תקווה ונחמה. והכל בכח המסר האינסופי שרבי נחמן צועק מסוף העולם ועד סופו געוואלד יידן! זייט אייך ניט מייאש!! (אוי יהודים! אנא אל תתייאשו!!) לא סתם צעק רבי נחמן. הוא ידע. הוא הבין. שעוד מעט יהיו כל כך הרבה סיבות להתייאש...

אם כן הדרך. לפני כמה אלפי שנים הסתובבו צדיקי עולם, קדושי עליון. בעלי השראה נבואית עליונה שלה זכו על ידי דבר מאוד פשוט- שיחה ספונטנית עם בורא כל העולמות. ומרוב העוצמה של הדבר טעו כמה אנשים בדורות האחרונים שאין זה שייך אלא רק לאנשים קדושים ונעלים... הלכך הקדים ה' רפואה למכה ושלח לנו את רבי נחמן שגילה לנו, שדווקא בגלל שהשיחה הנ"ל כל כך גבוהה- היא היא זאת שיכולה להציל את האנשים השפלים ביותר והכאובים ביותר מכל תהומות הייאוש שנפלו אליהם.. 

אם כן אני מניח כאן את העצה הנ"ל. כדאי לייחד שעה (זמן קבוע לאו דווקא שעה שלמה, כל אחד כפי כוחותיו) לשיחת נפש עם הבורא. לדבר. לספר הכל. בלשון רבי נחמן "לשבר את ליבו". כבן/ בת לפני אבא רחמן. מהנסיון האישי שלי- אין דבר שנתן לי יותר נחמה ותקווה מהשעה הנ"ל שקבעתי לעצמי.

עוד דבר שהמליצו עליו צדיקים זה גם מעבר למסגרת השעה הנ"ל, בכל עניין, לפנות לכמה שניות לבורא. אם מתרגלים לכך, אף פעם לא מרגישים לבד. תמיד יש כתובת אוהבת, מנחמת ומשמחת.

עוד עצה קטנה שמשלימה את העצות הנ"ל- לשמוח. לא לוותר על החיוך. מילי דשתוטא, מכירה את המושג? לעשות שטויות כדי לשמוח. שמחה היא קריטית לבריאות הנפש וגם הגוף.

וזה העניין- שעה ביום להיזכר בכל הצרות ולהזכיר אותם לפני ה' ולנסות ביחד לפתור אותם. ושאר כל היום- שמחה בלתי מתפשרת.

עוד עידוד וחיזוק קטן- אין ה' שולח ניסיון לאדם אלא אם כן יכול לעמוד בו. כשאני כותב לך אני ממש מרגיש יראה שאני זוכה לכתוב לנשמה כל כך גבוהה שכנראה שיכולה לעמוד בנסיון כל כך כבד..

ואני, הלוואי שהייתי מוכן למסור את נפשי בשבילך בכל רגע ורגע, אבל לפחות אני יודע שהרבי שלי היה מוכן. אם כן מוכן אני לשמש שליחו הפעוט לעזור, לחזק, לעודד, לשמח ואם בא לך אני יכול לנסות לייעץ לפי קטנות שכלי שזה לא הרבה... אבל אם את מרגישה שזה עוזר אני מוכן לנסות.

בהצלחה רבה. מחילה על האורך... ובאמת בעזרת ה' אני מקווה שתצליחי.

עיקר ההצלחה אינה בתוצאות! ההצלחה היא- כשמנסים עוד פעם. כשלא מתייאשים. ניסית? רצית לנסות? הצלחת. אל תאמיני לשקר של העולם הזה כאילו אין לרצון משמעות... אצל ה' וגם בפנימיות נפשך- הרצון זה העיקר!

ולפחות- אל תהיי עצובה על זה שאת עצובה! 

ואת מסוגלת לעשות בדיוק את מה שאת צריכה שזה להיות בדיוק אותו דבר- רק עם חיוך קטן... 

באמת. אל תדרשי מעצמך יותר מדיי. לאט לאט. עוד חיוך ועוד חיוך יצטרפו אחד לאחד  עד שכמו שהיית עצובה- באותה רמה לפחות וכנראה גם יותר תהיי שמחה. "שמחנו כימות עיניתנו" שמח אותנו באותה עצמה לפחות של הדכאון...

הישועה תגיע. ברור לי. את כותבת. מנסה לשרוד, לחפש עזרה, מה שאפשר.  את על דרך המלך. אל תתפתי להאמין ליצר הרשע שמנסה לשכנע אותך כאילו את שווה פחות וכאילו החיוך הזה לא שווה טריליון דולר...

ברור לי, אני לא מבטיח אבל ככה נראה לי, שאת עוד תצאי מזה ולא רק זה אלא שעוד תעזרי לכולנו ולעוד המון אנשים.

יש לך את הכח. ומה שאת עושה בכיוון זה טוב.

אין סוף להתחזקות, לאהבה ולנחמה שאני רוצה לשלוח לך ודרכך לכל עם ישראל...

ה' איתך! אצלך! לידך! אל תפחדי כלל!

בהצלחה, באהדה.

בס"ד

אבל במובן כלשהו גם את בסדר. לא יודעת מה קרה אבל אני מוצאת את זה קשה להאמין שאת לא בסדר בכלל. 

הלוואי והיה לי מה לומר שהיה יכול לעזור לתחושות, הלוואי ויכולתי לעזור עם הכאב. אני מרגישה שאני לא ממש יכולה אז רק רוצה לומר לך שקראתי ושפה יש אנשים שכואבים איתך. 

מצטרפת לאה"ש בנוגע לכדורים. בסוף תרופות נועדו לעזור לנו, אין מירוץ להורדה שלהן. אנחנו לא פחות טובים אם אנחנו לוקחים תרופות גם אם הן פסיכיאטריות. חברה שלי פעם המשילה את זה יפה ואמרה שכשאדם בלי התרופות הוא טובע, התרופות בסה"כ מעלות אותו קצת מעל פני המים כדי שהוא יוכל לנסות לפחות לשחות. הן שם כדי לתת לך טיפה דחיפה כדי שתוכלי לעשות ת התהליך, הן לא דבר רע והן לא אומרות עלייך שום דבר. אני בטוחה שאת בן אדם טוב ומקסים ואת צריכה קודם כל לדאוג לזה שאת תרגישי טוב, בשביל זה הן קיימות. 

אם יש משהו שכן אפשר לעשות, אפילו ברמת הכתיבה, אני יותר מאשמח לשמוע. מקווה שלפחות הפריקה פה עוזרת לך.

את מדהימה, יש בך כוחות מופלאים ואני מאמינה בכל ליבי שאת יכולה להתקדם ולקום ולהמשיך. את מסוגלת.

בס"ד

היכולת להודות בזה שאנחנו זקוקים לעזרה, במיוחד כשהיא כימית, היא קשה מאין כמותה ולא מובנת מאליה בכלל. גם אני בתקופות רעות בחיי עשיתי הכל כדי לא להגיע לכדורים אבל מתוך ידיעה שאם המצב יהיה אקוטי אני חוזרת בלי להסס. בסוף זה לא כיף להיות על כדורים שמשחקים במוח, אבל חייבים להבין שיותר לא כיף לחיות עם הרגשה שאנחנו בקושי מצליחים לעבור את היום. 

זה גם בסדר שיהיו תקופות שתהיי בסדר עם זה ותקופות שפחות. זה באמת לא כיף וכל עוד את מחפשת עזרה ומודעת לעצמך אז את במקום טוב. מקווה מאד שיהיה טיפול, שתאזרי אומץ למצוא אותו. התקדמות אני בטוחה שתעשי, לא מכירה הרבה שנשארים תקועים בנקודה בה את עומדת היום. אם לא היית מודעת או היית מתכחשת הייתי חושבת שתיתקעי, אבל כתיבתך מעידה שמודעות לא חסרה לך ואת בטח ובטח לא מתכחשת. את תתקדמי ואני בטוחה שעוד זמן מה את תסתכלי אחורה ותהיי גאה בעצמך על הדרך שעשית.

שמחה שחיזקנו, מוזמנת תמיד אם תצטרכי עוד מנת חיזוק

ב"הצלחה רבה!

בס"ד

זה כל כך לא מובן מאליו שמצאת את הכוחות להתחיל תהליך. זאת עבודה קשה מאד על עצמנו להיות מוכנים לצאת למסע שיכול להיות כל כך כואב. את באמת גיבורה וזה ראוי להערכה עצומה שאת מנסה לדאוג לעצמך.

כן רוצה לומר לך שבכל מסע כמעט יש עליות וירידות [טוב אולי חוץ ממסע ברחובות תל אביב ] וזה בסדר וזה טבעי וגם את זה צריך לזכור. הצלחת להתמודד עם הירידה שהייתה לך לפני שלושה חודשים, תזכרי את זה, שאי את זה איתך להמשך. את ההצלחה הזאת אף אחד לא יכול לקחת ממך, גם לא את. לא משנה מה יקרה, תזכרי את זה.

מקווה ממש שמפה זה ילך וישתפר, שתצליחי להרגיש את השינוי ולהרגיש את עצמך. 

נשמח לעוד עדכונים ושוב, מוזמנת תמיד, אנחנו פה בשבילך

תכילי את הכאב, תכאבי אותו, אבל בבקשה שימי בצד את הקולות המייסרים

גם זה יעבור עוד תפציע לך השמש מבין העננים 

ממש חיבוק מהלב אני מבינה אותך

מדהימה שיש לך הכרת תודה את נשמה טובה!

אכפת לנו ממך ומאחלים רק טוב ושיהיו לך הכוחות להתמודד 

לא הרבה, משהו כמו 30-40 אני חושב

ושיהיה רפואה שלמה. מאחל שהבדיקה תלמד מה יש ומה אין ושיהיה לרפואה.

לא יודע לגבי פענוח.

ביחס למה לובשים, אסור באיסור חמור משהו ממתכת, כל דבר ממתכת חובה להוריד!!!

חוץ מזה, אני לא בטוח. (יש מצב שחובה חלוק של בית חולים, אבל אם יש ריצ'רץ' על הבגד אז אסור אותו)

ממליץ להתקשר אל המכון mri ולשאול אותם

לדעתי, מומלץ מלווה, יש סיכוי סביר שהבדיקה עצמה אפילו תגרום לטשטוש מסוים ואיבוד משקל.

ביחס לאיזור בגוף שאותו מצלמים.

לי צילמו את הקרסוליים, ולא הייתי צריכה להוריד עגילים למשל

כדאי פשוט לשאול

רופא רגיל יכול לקרוא את הצילום ולהבין את הפענוח

לא עשיתי עם חומר ניגוד אז אני לא יודעת, אבל למיטב הבנתי זה לא משפיע על המצב הפיזי.

בכל אופן כדאי עם מלווה, כי בבדיקות רציניות לא כדאי להיות לבד וגם התורים ארוכים (במיוחד עם חומר ניגוד)

אני מנסה להבין אם יש משמעות למקום בו אני עושה את הבדיקה..

כי בעצם אם הרדיולוג לא מפענח נכון הרופא לא יוכל לדעת את זה? אז זה משמעותי מי יהיה הרדיולוג?

מאחל בריאות איתנה וכוחות להתמודד.

לגופו של עניין, אני לא יודע.

לא מומלץ בכלל.

כבר עדיף אנשור וזהו..

בכל אופן, אם מישהו מכיר תחליף סביר לאנשור, אשמח ממש לשמוע.

תודה.

בהערה אציין שאין לנו יכולת לדעת אם מי שנמצא בצד השני של המסך מנסה לסייע או לנצל ולכן הזהירות נצרכת בשני הכיוונים וכדאי להיזהר בשיח אישי בנושא