אני פותחת משהו שמעולם לא חשפתי ל א ף א ח ד, אני כבר לא יכולה להשאיר את זה אצלי😒
אז ככה: לפני כמה וכמה שנים אבא שלי התחתן, נולגה לו בת ואחרי כמה שנים הוא התגרש מאשתו. כמה שנים אחר כך הוא התחתן פעם שנייה עם אמא שלי ואחים שלי ואני נולדנו. הקשר עם הבת מהנישואים הקודמים היה בסגנון של מפגש אצלנו פעם בכמה חודשים לפי מה שזכור לי (הייתי בת 7 בלבד) ידעתי רק את השם שלה (שבמשך השנים נחשפתי לעוד שם שלא ברור לי הסיפור שם) ושהיא בצבא. זהו. את הפרצוף דלה אני זוכרת בעיקר מתמונות.. לפי הבנתי אחרי הגירושים אמא שלה והיא חזרו בשאלה. עד כאן יחסית סבבה.
יום אחד אחרי הרבה זמן שלא ראיתי אותה שאלתי את אבא בתמימות: למה.. לא באה אלינו הרבה זמן? הוא ענה שהיא עסוקה או משו כזה, העיניין חזר כמה פעמיים ים אותה תשובה וזהו. לפני שנתיים נסענו לנופש ואבא שלי ראה מישהו מהחדר לידנו והם ניהיו חברים, כל אחד סיפר על העבר שלו כזה ואחרי כמה שיחות שאבא שלי חשב שלא שמעתי אותה הוא סיפר על הגירושין וחתונה השנייה ואז סיפר על הבת הזאת, מה שבאמת קרה זה שגם אחרי גיל 18 דדמי המזונות נגמרים הוא המשיך לתמןך בה נפשית וכלכלית, פינק אותה ועוד ועד, יום אחד הוא התקשר אליה, אחרי כמה פעמיים שהיא לא ענתה מישהי ענתה במקומה ואמרה שהיא לא רוצה שום קשר עם אבא שלי, ככה, פתאום. במשך השנים נולדה לי אחות, שלחו לה הודעות, התקשרו והיא- מנתקת ומנפנפת אותנו. ככה כבר 5 שנים. אני מצידי הייתי מוחקת אותה לגמרי ושוכחת מהכל אבל ... אבא שלי😣 גם שבוא לא מראה את זה וחושב שלא שמים לב, בעיקר לפני חגים, הוא בוכה. בוכה. בוכה. כמו שהיא אפשר לתאר. ואני, בוכה יחד איתו, אבל מתחת לשמיכה. הוא לא מבין מה קרה ככה, מה עשו לה, אבל כואב לו. ואת זה אי אפשר להכחיש... איכשהו השתקנו את העיניין עד שלא מזמן אצל אחים שלי הקטנים התעוררו שאלות... מי זאת, בת כמה היא, איפה היא גרה ולמה היא לא באה אלינו...אמא שלי עונה בשמו תשובה מתחמקת אבל את המבט הכואב של אבא אי אפשר לפספס😩 פעם שאחים שלי אומרים משהו עליה ושאלו אותה דברים על זה הוא אמר פשוט טוב דיי לדבר על זה והעביר נושא. אני קלטתי שהוא עומד לפרוץ בבכי😔😟 אחים שלי אומנם בני 7 ו9 אבל זה כבר מוגזם, הם קראו לבובה שלהם בשם של אותה בת וכל פעם שהם כאילו משחקים איתה ליד אבא שלי אני קולטת את המבט הכואב הזה. אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה כלפיה- רחמיים? שנאה? ציפיה? אכזבה??
לא יודעת מה אני רוצה שיקרה- לשכוח ממנה (אבא בחיים לא ישכח) שהיא תחדש קשר, לא תחדש, אוףףף למה את כזאת אכזרית?? למה את עושה את זה למשפחה שלךך? לחפש אותה ואת הטלפון או הפרטים שלה? איך להתחיל? אין לי פייסבוק או אניסטגרם..
אני חולמת להתקל בה ברחוב לבד, לשדר לה מבט מלא באכזבה וקצת שנאה ולהגיד לה רק מילה אחת: למה?!
אז ככה: לפני כמה וכמה שנים אבא שלי התחתן, נולגה לו בת ואחרי כמה שנים הוא התגרש מאשתו. כמה שנים אחר כך הוא התחתן פעם שנייה עם אמא שלי ואחים שלי ואני נולדנו. הקשר עם הבת מהנישואים הקודמים היה בסגנון של מפגש אצלנו פעם בכמה חודשים לפי מה שזכור לי (הייתי בת 7 בלבד) ידעתי רק את השם שלה (שבמשך השנים נחשפתי לעוד שם שלא ברור לי הסיפור שם) ושהיא בצבא. זהו. את הפרצוף דלה אני זוכרת בעיקר מתמונות.. לפי הבנתי אחרי הגירושים אמא שלה והיא חזרו בשאלה. עד כאן יחסית סבבה.
יום אחד אחרי הרבה זמן שלא ראיתי אותה שאלתי את אבא בתמימות: למה.. לא באה אלינו הרבה זמן? הוא ענה שהיא עסוקה או משו כזה, העיניין חזר כמה פעמיים ים אותה תשובה וזהו. לפני שנתיים נסענו לנופש ואבא שלי ראה מישהו מהחדר לידנו והם ניהיו חברים, כל אחד סיפר על העבר שלו כזה ואחרי כמה שיחות שאבא שלי חשב שלא שמעתי אותה הוא סיפר על הגירושין וחתונה השנייה ואז סיפר על הבת הזאת, מה שבאמת קרה זה שגם אחרי גיל 18 דדמי המזונות נגמרים הוא המשיך לתמןך בה נפשית וכלכלית, פינק אותה ועוד ועד, יום אחד הוא התקשר אליה, אחרי כמה פעמיים שהיא לא ענתה מישהי ענתה במקומה ואמרה שהיא לא רוצה שום קשר עם אבא שלי, ככה, פתאום. במשך השנים נולדה לי אחות, שלחו לה הודעות, התקשרו והיא- מנתקת ומנפנפת אותנו. ככה כבר 5 שנים. אני מצידי הייתי מוחקת אותה לגמרי ושוכחת מהכל אבל ... אבא שלי😣 גם שבוא לא מראה את זה וחושב שלא שמים לב, בעיקר לפני חגים, הוא בוכה. בוכה. בוכה. כמו שהיא אפשר לתאר. ואני, בוכה יחד איתו, אבל מתחת לשמיכה. הוא לא מבין מה קרה ככה, מה עשו לה, אבל כואב לו. ואת זה אי אפשר להכחיש... איכשהו השתקנו את העיניין עד שלא מזמן אצל אחים שלי הקטנים התעוררו שאלות... מי זאת, בת כמה היא, איפה היא גרה ולמה היא לא באה אלינו...אמא שלי עונה בשמו תשובה מתחמקת אבל את המבט הכואב של אבא אי אפשר לפספס😩 פעם שאחים שלי אומרים משהו עליה ושאלו אותה דברים על זה הוא אמר פשוט טוב דיי לדבר על זה והעביר נושא. אני קלטתי שהוא עומד לפרוץ בבכי😔😟 אחים שלי אומנם בני 7 ו9 אבל זה כבר מוגזם, הם קראו לבובה שלהם בשם של אותה בת וכל פעם שהם כאילו משחקים איתה ליד אבא שלי אני קולטת את המבט הכואב הזה. אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה כלפיה- רחמיים? שנאה? ציפיה? אכזבה??
לא יודעת מה אני רוצה שיקרה- לשכוח ממנה (אבא בחיים לא ישכח) שהיא תחדש קשר, לא תחדש, אוףףף למה את כזאת אכזרית?? למה את עושה את זה למשפחה שלךך? לחפש אותה ואת הטלפון או הפרטים שלה? איך להתחיל? אין לי פייסבוק או אניסטגרם..
אני חולמת להתקל בה ברחוב לבד, לשדר לה מבט מלא באכזבה וקצת שנאה ולהגיד לה רק מילה אחת: למה?!
