ותנסי להיות את

תתאימי את עצמך לסיטואציה.

אני לא יכולה פעם ללכת עם מקסי ופעם ללכת מעל הברך...

להחליט ללכת או רק עם מקסי או רק עם מעל הברך?

אני יכולה להסתכל על בנותש אני מעריצה אותן ורוצה להיות כמוהן- שיא הדוסות 

ואני יכולה להסתכל על בנות אחרות שגם הן נשמות טובות אבל פחות דוסיות ולרצות להיות כמוהן....

אני אני יהפוך לדוסה - בנות ירתעו.

וגם מהמקום של - המקום לימודים שלי מחייב אותי ללכת ככה וככה. ולהשלים עם זה - זה להיות צבועה בשבילי. 

כאילו אני לא אהיה שלמה עם עצמי וזה יהיה משפיל - כאילו אין לי עמוד שדרה.

כמו כל דבר בחיים

בני אדם הם מורכבים

גם מי שחנונה, יש מצבים שהיא הפוך

ולהפך..

מותר להיות בכל מקום ובכל זמן משהו אחר

לפעמים ככה, ולפעמים הפוך.

להפעיל שיקול דעת איך נכון להתנהג.

להפסיק להיכנס לסטיגמות!

אין לי מושג

אבל - 

אני חייב להודות, שזה השרשור היחיד מהפורום הזה שאני ממש מזדהה.

בהתחלה חשבתי שזה עוד שרשור של מתבגר משועמם שחושב שהוא מסכן.

עד שקראתי.

מזדהה ממש.

יש לי גם בעיה כזאת.

אז שיהיה לך בהצלוחה...מן הסתם שלחו פה כמה עצות טובות... (עוד לא קראתי את התגובות)..

בתקופה שלי בכיתה ז ח לא הייתי הכי דוס בעולם ואז כשבאתי לישיבה ממש רציתי לעשות שינוי ונהייתי יותר דוס ןאז ראיתי שלהיות יותר מדי חננה זה פשוט לא אני.. אז אחרי שהיה לי על זה מלא שיחות עם המדריך ומלא לימודי אמונה בנושא(שהתורה באה לחיות אותנו ולא לכבות אותנו וכו'..) החלטתי לשלב באמצע את 2 הדרכים- לקחת מכל דבר את הטוב שבו- זה אומר שבסדרים אני לומד יותר רציני אבל גם לוקח בהפסקות חופש יוצא יותר לטייל ועוד מלא שילובים כאלה.. ובקיצור לא להיות יותר מדיי חננה ולא להיות יותר מדי בצד השני.. תאמת זה עבד לי ממש טוב עד שהגיעה הקורונה.. אז ממש חזרתי אחורה בהרבה.. וממש התבאסתי מזה אבל לא יכולתי להפסיק את זה כי בתוך תוכי זה היה לי כיף.. ואז תחילת שנה הזאת כשחזרנו להרבה זמן בישיבה יותר למדתי ויותר חזרתי למה שעבדתי עליו קשה ממש רוב שנה שעברה אבל זה עדיין קשה לי ואני עדיין מרגיש מפוצל בתוכי.. ולא כל כך יודע מה להיות.. אבל אני בתקווה שזה יעבור ואני עובד על זה עכשיו. אבל בכללי ממש מזדהה איתך ומקווה שזה יעבור גם לך..

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...