כל שבת אנחנו בבית, אני, אחים שלי הקטנים וההורים שלי, זהו. אותו אוכל, אותם אנשים ואותם ריבים כל פעם מחדש..
לפני יומיים דודים שלי שאני ממש אוהבת הציעו לנו לבוא אליהם לבוקר (גרים כמה מטרים ממנו) וההורים שלי רצו להיות לבד, בשקט
.. דיי אוף הם לא מבינים שאני לא יכולה עד סוף החיים שלי להיות תקועה ככה כל שבת? פסדר אני יודעת שהם לא אשמים, אף אחד לא אשם אבל למה אני תמיד נדפקתת??
לכמה דק בדיוק כבר שמחתי ועכשיו- אני מאוכזבת ברמותת יותר מכל שבת כי כבר קיוותי לרגע ובסוף לא..☹
אני מפחדת כבר לקוות, להתלהב, לשמוח ממילא אחר כך זה יעלם ויהיה גרוע יותר...
שבת שלום🙃








