זה כן הרבה בזכות שנולדתי למשפחה דתייה אבל זה לא סותר את זה שאני מאמינה באמת ובוחרת בדרך הזו כל יום.. 

בעקבות ההורים, ככה נולדתי, אבל עכשיו אני מאמין בזה בכל כולי

תכלס בגלל שנולדנו ככה.

כאילו יש לי הוכחות גם למה להאמין.

אבל נראלי שאם הייתי נולד חילוני אני לא בטוח שהייתי הופך לדתי...

והאמונה הפנימית - אני לא חושב שזה טוב לסמוך על האמונה הפנימית הזאת בדברים כאלה...

זה שגדלתי ככה עזר לי להגיע למסקנה הזאת במהירות ובקלות יחסית.

אבל אם הייתי נולד למשפחה חילונית, כנראה שלא הייתי חוזר בתשובה.

אני כאילו מאמינה שיש אלוקים אבל כל הקטע של שמירת מצוות זה פחות בא ממני, יותר בגלל הסביבה שלי שאני מרגישה מחויבת ללכת בדרך הזו

גדלתי בתור דתיה אז הרבה בגלל (בזכות..ברור!!) זה, אבל כל יום וכל רגע אני בוחרת במציאות הזאת ובדרך שיצרתי. לא מכירה מציאות אחרת.

דתייה בגלל שנולדתי למשפחה דתייה בהתחלה. אבל עכשיו אני בזכות עצמי כי אני מאמינה בזה..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....