במיוחד השורה השביעית 

תמיד כשאתה בצד היוזם יכולים לבוא אליך בתלונות חח

למה אתה יותר מדי ככה או למה אתה פחות מדי ככה

הבאתי את עצמי רק כדוגמא כדי להסביר את הנקודה הזאת.
והיא- שאין הגיון אמיתי בהכללות האלה.

עריכה : היי ! לא פייר לערוך את ההודעה שלך לגמרי אחרת אחרי שהדיון המשיך מהדבר הקודם שכתבת .

ועוד גברים שחיים בתרבות הזאת סובלים מכך

אני מאמין שיש תרבויות נוספות.

התרבות שאת חי בה היא הכללית?

וואלה מעניין

בסוף של דבר כל אחד מחליט כיצד להתייחס ליוזמה בזוגיות.

ההחלטה עצמה אינדוודואלית.

אם הרבה מאוד אנשים מחליטים לשחות בזרם זאת החלטה אישית שלהם.

כדאי לבנות זוגיות עם מישהי שבגישה טובה לעניין וגם אם מצפה מסויים לא עושה סרטים מכלום

נניח שיש משהו שלילי אצל רוב הבבנות אין מה להתבאס על זה כי בסופו של דבר אתה צריך מישהי אחת

ובטיפת רצינות - אני לא מסכים איתך מציאותית

וואי נראה לי שאנחנו חיים בפלנטה שונה

נראה לי שבנות יותר חיוביות ממה שאתה מתאר.

אני מאמין שיש עניין מהותני בכל גבר שיש צורך להוביל בצורה כלשהי (יכולות להיות המון צורות והמון תחומים). אני מאמין שבגלל שזה עניין יותר 'גברי' לכן הרבה בנים עם חוסר בטחון זה פגוע בהם מה שלא פוגע בבנות שעם בעיה דומה. 

אני חושב שהמחשבה הזאת יכולה להקל על האדם.

אבל הניסוח צריך להיות אחרת 

זה לא סקאלה של 'גברי' או 'לא גברי'

מוביל ולא מוביל 

יש הרבה סוגים של הובלה 

ואין דמות גברית אחת נכונה 

כמו שלא כל הנשים מחפשות X Y Z 

אבל חולקת עליה עובדתית 

איזו היא? אתה יכול לחשוב על סוג שונים של הובלה?

מישהי שקטה אולי גם תרצה משהו עם שקט שלא ראמבו שכובש את העולם כל יום מחדש?

יש זוגות של אנשים שקטים וחמודים?

דווקא מהתרשמות אישית גם לאנשים שיש המון הצעות מתקשים מאוד להתחתן.

 הקושי של כמות הצעות הוא פחות משחק תפקיד. 

הקושי המרכזי שאולי נמצא הוא פחות הצעות מתאימות (דהיינו אדם לא יודע לסנן הצעות או מקבל הצעות ממקומות שפחות יש את מה שמאתים לו או שהוא לא יודע מה מתאים לו)

"פשוט רואים את זה"

אולי זה תלוי בעיני המתבונן?

אולי קיים מימד סובייקטיבי בהסתכלות הזאת?

אני חולק עליך מכל וכל 

אם אתה בטוח כל כך בדרכך (וגם אני) נראה לי שסיימנו את הדיון

לא נראה לי שלך או לי יש אינטרס לעשות סקר כזה

לכן סטסטיקה לא מעניינת אותי

יש כאלה שיש להם נקודת פתיחה טובה יותר. 

אבל זה מאוד תלוי בעקשנות של הבנאדם. אדם שיש לו נקודת פתיחה פחות טובה, שלוקח את הנושא הזה ברצינות, ומתעקש, אז הוא יכול להתחתן מוקדם יותר. 

אכן אני מכיר בנים שלא מקבלים הצעות, או שמאוד מאוד קשה להם לקבל הצעות. ועד שהם מקבלים הצעה, זה לא תמיד מתאים... אז כן יהיה להם יותר קשה.

זה שיש מישהו עם הרבה הצעות שלא יודע לסנן, זה בעיה אחרת. אבל מי שאין לו הצעות, אין לו בכלל שום הזדמנות לקשר. יש הבדל בין מי שיש לו הזדמנות לבין מי שאין לו הזדמנות. 

לא יודע למה יש כאלה שחושבים שלבנים יש הרבה הצעות. רק לבנים מסוימים יש הרבה הצעות, בעוד שיש לא מעט בנים שיש להם מעט מאוד הצעות.

באותה מידה

והרבה פעמים זה עניין של התנהלות.

מי שפונה ל101 שדכניות יהיה לו יותר הצעות למי שמחכה שחברים יציעו לו. חד משמעית.

לפחות הם שפלי רוח ולא מנופחים מעצמם שיש להם הצעות...

העיקר זה מתאים או לא מתאים - כל השאר חרטה.

יש כאלה שפונים למאה שדכנים, פונים לאתרים, פונים לחברים, לרבנים, ולא מקבלים הצעות... אולי אתה לא מכיר תופעה כזאת, אבל אני מכיר כמה בחורים כאלה, ולי זה כואב באופן אישי, כי הם אנשים קרובים אלי.

לי ב"ה יש יותר אופציות. ויש סיבה למה לי יש יותר אופציות מאשר להם, ואני לא רוצה לפתוח את זה...

אבל אתה כן צודק שזה לא מכריח שאני אתחתן לפניהם.

אבל אני כן מסכים, שאם מישהו יהיה מאוד מאוד עקשן, אז הוא יצליח להשיג יותר הצעות. וברור שיש גם עניין של השגחה מאת ה'. 

עם השפע שקיים היום אני מניח שזה לא רק לפנות לכמה שיותר מקורות להצעות אלא גם לדעת איך להתנהל עם כל המקורות הללו. בודאי שזה איננו עניין כמותי. אבל בהחלט לענ"ד זה דבר שקשור להתנהלות נכונה כלפי קבלת הצעות.

אני מסכים שיש משמעות גם להתנהלות מול אותם מקורות, וההתנהלות בקבלת הצעות.

אבל מה שאני רוצה לומר זה שיש לאנשים מסוימים משוכות יותר קשות שהם צריכים לעבור בשביל להגיע להצעה מתאימה. 

אני חושב שהשוואות בין אנשים בדר"כ יותר מזיקות מאשר מועליות בעניין הזה.

ההסתכלות התחרותית מזיקה לכל מי שמשתמש בה

אבל כן רציתי להעלות את המודעות לכך שיש אנשים שיותר קשה להם, ואם אנחנו כסביבה נראה אותם, אז אולי יהיה ניתן לעזור להם. 

לכן נראה לי יותר לקדם את ההסתכלות האישית החיובית על הדבר הזה

אכן חשוב, ישר כוח!

נוצרת ע"י הרבה פרטים

לא מסכים עם התפיסות הנ"ל

כל אחד בוחר במה להיות מושפע

תמיד תפעל לפי איך שנוח לך, ונראה לך נורמלי הגיוני ומתחשב. 

אתה לא צריך לחשוב מאה פעם לפני שאתה עושה משהו, בסוף לא תוכל לעשות כלום.

שמעתי שיעור של רב על נושא של דייטים. והוא אמר פשוט תזרום, תתנהג טבעי, לפי איך שאתה חושב. אם הבחורה שמולך היא הזיווג שלך, אז היא תקבל את זה. ואם היא לא תקבל את זה, אז אתה כנראה לא מתאים לה. 

ברגע שאתה מתחיל לחשוב כל כך הרבה לפני כל צעד שאתה עושה, שמא זה לא ימצא חן בעיני הבחורה, אתה כבר לא תתנהג טבעי. כל בחורה היא עולם אחר. משהו שיהיה טוב למישהי אחת, יהיה לא טוב למישהי אחרת. אין לך יכולת לחזות את זה, פשוט תתנהג כמו עצמך, וזה יתאים לבחורה שמתאימה לך.

ומסכים עם מה שכתבו שברגע שאתה בצד היוזם תמיד יהיה מי שיבוא אליך בביקורת. ואם אתה תיקח יותר מידי ברצינות את הביקורות, כבר לא יהיה לך ביטחון להמשיך ליזום... אז פשוט תסמוך על השכל הישר שלך, ותסמוך על ה' שהזיווג שלך תקבל את הדרך שלך כמו שהיא. 

זה מה שהייתי עושה :

שולח הודעת וואצאפ או sms :
״היי זה yyyyyy קיבלתי את הטלפון שלך מ xxxxx , כשאת יכולה לדבר, תשלחי הודעה ואני אתקשר״
(*לא* מוסיף סמיילים וקישוטים)

1.זה גם נותן לה את השליטה והנוחות -מתי- -ומאיפה- לדבר. (לחלק מהבחורות זה חשוב מאוד ונח מאוד)
2.עדיין הבחור הוא זה שמתקשר. (יש בזה משהו סמלי שחשוב לחלק מהבחורות)
 

10 בנות מגיבות - "פשוט תעשה מה שזורם לך, למה להסתכל מה כולן וכו לא מבינה מה הבעיה של הבנים האלו"

עוד 10 מגיבות - "פשוט תסתכל ותנסה להבין מה צריך לעשות ותפסיקו לעשות כל דבר שבא לכם לא מבינה מה הבעיה של הבנים האלו"

רק אקדים שאני שואל ברצינות איך הגעת לדברים שכתבת, לא בקטע של לתקוף.

איך הגעת למסקנה שבנים מצד אחד רוצים בנות פתוחות, אבל משום מה ברגע שמגיעות בנות כאלה הם בורחים למרות שאלו הבנות שהם מחפשים. אולי אם הם בורחים, אז זה סימן הם לא רוצים בנות כאלה? (ולמה לקרוא לזה בורחים או נעלמים? להפסיק קשר זה לא נקרא לברוח...).

לדעתי בנים שרוצים בנות פתוחות, אז ישמחו לקבל בנות כאלה. יש לי חבר מאוד קרוב, שמחפש דווקא כאלה בנות. והקשרים הכי ארוכים שלו היו עם בנות כאלה פתוחות זורמות ויוזמות, והוא מאוד שמח בזה. ואם יש גברים שזה לא מתאים להם, אז זכותם. מה הבעיה בזה?

ולגבי מה שכתבת שהם נבהלים מכך שאתן פותחות את הלב. אני לא יודע מה חווית באופן אישי. אבל לי זה נראה מאוד מוזר.

אני מכיר מחברים שלי, שבשלב מסוים בקשר הבחורה התחילה להביא עוגיות וכד', והם מאוד שמחו בזה, ובסוף גם התחתנו עם אותן בחורות... אולי את מתכוונת לסיטואציה שאחד מהצדדים נותן בלי סוף, בעוד הצד השני בהתלבטות לגבי הקשר, וזה גורם לו להרגשה לא נעימה. וסיטואציה כזאת שמעתי גם מהצד הנשי לא מעט פעמים, ככה שזה לא מאפיין רק גברים. 

ואני באופן אישי הייתי מאוד שמח שהבחורה שמולי תבטא את החיבה שלה אלי בשלב מסוים בקשר. והפוך, אם היינו מגיעים לשלב מתקדם מבלי שהיא תבטא בשום צורה את מה שהיא מרגישה כלפי, אז זה היה קצת מערער אותי, אולי היא לא מרגישה את מה שאני מרגיש, ואולי היא לא אחת שיודעת להביע חיבה (שזה דבר בעייתי בפני עצמו).

ונכון גברים רוצים שתהיו ברורות, וזה ממש לא קשור לבכי. פשוט לומר את מה שרוצים בלי רמזים. ואני מסכים שיש פעמים שלמרות שהם רוצים שתגידו בצורה ברורה, יהיה יותר טוב לרמוז להם, בעיקר בפעמים שזה יכול לפגוע, אבל סתם כך עדיף ישירות. 

ונכון שקשה לגברים לראות בחורה בוכה, גם כי לא נעים לראות מישהו בוכה, וגם כי הם לא יודעים איך להתמודד עם זה. אבל אני לא חושב שמישהו יברח בגלל זה (ואם התכוונת שהם מזלזלים בבכי שלכן, אז זה מאוד מצער אם מישהי נפלה על גבר כזה)...

בסוף אני בגישה שכל אחד צריך לפעול בדרך שהכי מתאימה לו. גם בנים וגם בנות. ואם מתאים לך להיות פתוחה, אז תהי פתוחה, ומי שצריך להיות הזיווג שלך יקבל אותך כמו שאת. לא צריך לעשות יותר מידי חשבונות. זה ממש מעייף ומייגע. 

פשוט עורר אצלי איזו תרבות מקובעת זאת. רח"ל. באמת.

ראוי לציין שכל אחד בוחר איפה הוא ביחס לתרבות הזאת, לפחות במודע

כבר רואה את השלט שיהיה

על הדלת

*כאן גרים בכיף half והצודקת* 

מהר מאד שאין כרגע סותמות

במלאי

ואז יבוא השלב של- את יודעת מה, עזבי

את צודקת.

חח 'וסתמית' 

מה שהזכיר לי

להגיד "אני והיא החלטנו" 

זה כמו לאותת ימינה כשיש לך

רק ימינה.

יותר מהזרקת בוטוקס בתאילנד.

אני חושב שאתם מסכימים על הדברים, רק שכל

אחד מסתכל מכיוון אחר.

בעיני אתה אי של יציבות. רק אומר.

ובע"ה אתה תגיע לבית משלך יותר

מהר משזיף במעי רגיז

הכל אבוד

שלא דופקים אותי אני לא יכול להיות שמח.

אני מקיסמום יכול לדחות איזה משהו רע שמפריע לי שאני לא רוצה לחשוב עליו.

בעזרת ה' אני מתפלל שיהיה לנו חיים טובים שלא נהייה תלויים בחסדים של דברים שמחוץ לנו מלבד הקב"ה עצמו

לכן יש לך הרבה יותר סיכוי למצוא בת שתרצה אותך

שמעתי שבנות אוהבות קלילות ;)

ופשוט @מדרשיסטית20 כתבה לך ברצינות אז המשכתי על אותו תדר

אם כבר מדברים על הבדלים בין בנים לבנות...

לפוסט פריקה של כמה נפשות 

במקביל 

(:

די לאלימות!

נראה לי שהוא ישיג לך

או ל @משה

זה אכן הדבר הכי ציני שכתבתי

תודה יא גבר

אשמח אם תכתוב תגובה רצינית על שרשור הכללות שכתבתי ;)

כאילו אם זה פריקה אז זה מאפשר לכתוב דברים שלא מתאפשרים במסגרת של משהו רציני? למה?

דוגרי, כשבנות פרקו פה והכלילו על בנים זה ממש הפריע לי.

כאילו אם כואב לך, מותר לך להכאיב לי?

אולי זה רק אני.

אולי אני לא מבין משמעות של פריקה.

אולי זה רק אצלך?

אני מעדיף להשאיר את האולי בסימן שאלה ולא לפשוט אותו כרגע על סמך חוויה שלי או של משהו אחר ספציפי.

אולי תשתף אותי איפה אני מפספס?

אבל אם אין לך מה להגיד - זה ממש בסדר.

אם יש לך משהו להגיד - תגיד

אם אתה מתריס ומחליט מה אני צריך להרגיש - סתם חבל

אתה רגיש ולכן אתה פורק,

אני רגיש ולכןנותן לך ביקורת.

זה ממש סימטרי

ואפשר להציג את זה בצורה יותר יפה.

באמת מפריע לי שמכלילים אותי בקבוצה מסויימת.

זה נראה לך מוגחך - אני מבין את זה.

אפשר גם אולי לענות בצורה עניינית?

אפילו - אין לי כוח לחפור זה ענייני.

ציני = לא ענייני.

אתה לא חייב לענות ענייני.

תענה איך שבאלך - רק מציע.

לי אישית זה לא נעים

זה ממש מגוחך שזה לא נעים לי

תודה

פסדר מותר לך לכתוב איך שאתה רוצה בלי לדפוק חשבון, הבנתי

רק ציניות היא בחיים לא עניינית.

צריך להיות מודעים לזה

חבל שאתה מביע זלזול, זה לא מכבד.

זאת עובדה.

אם התייחסתי למשהו ברצינות ואתה מביע זלזול בו - לא נראה לי שזה דבר חיובי כשלעצמו.

אותך - אני מכיל ומקבל

מאוד מוערך

מה זה אסור ? אנחנו מדינה דמוקרטית.

ואם זה מה שהובן ממני אז אני חוזרת בי. 

התכוונתי רק לעלות נקודה שנראה לי חשוב להיות מודעים אליה, לא התכוונתי להשתיק אחרים חלילה.

אנחנו מבינים שהנושא בוער וכמובן ולכן גם האמוציות עולות 

אבל בבקשה תזכרו לשמור על כבוד ההדדי 

ואמפתיה אחד לשני גם כשמביעים ביקורת כתגובה 

ולא לרדת לפסים אישיים 

מאחורי הניקים/ות יש אנשים ונשים שקשה להם/ן 

וכדאי לשים לב להכללה אובייקטיבית לבין הכללה שנכתבה באופן סובייקטיבי 

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה