במיוחד באמצע הלילה כשכולם ישנים וגם אם אתה מאד רוצה אתה לא יכול לצעוק...

אני ואמא שלי מידי פעם יוצאות לנסיעה בלילה, פותחות את החלון וצורחות את חיינו...
זה כ"כ משחרר, כיף ברמות- לפרוק תסכולים...

אבל כשזה כן קורה ואתה לא נמצא בסיטואציה שאתה יכול זה מתסכל ברמות

אבל אני צורחת לכרית ואגרופים הקמוצים

אני חושבת  שזה יקשה יותר

בדרך כלל זה אוזניות עם שירים ואני רוקדת היפופ

ואז השכן אומר לי שאני רוקדת יפה

זה יותר פדחני....

אני בעיקר עושה כושר וגם רוקדת - מלאאאאאאא

אבל זה לא בשביל להוציא עצבים

זה בשביל להנות

שמרתי על אחים שלי ואז אח שלי התחיל הפגנות והתחיל ליילל שהוא רוצה במחשב אז אמרתי לו שאם הוא לו מפסיק אני אתחיל לייל איתו ...

והוא לא הפסיק- אז התחלתי לייל איתו ולשיר לו שירים וזה ואיכשהוא הוא נרגע..

ואז אחרי כמה דקות השכנה דופקת ומבקשת שתי ביצים והיא כזה: אווואהה איזה מקהלה היתה כאן...🙈

מביךךךך

אני שרתי לעצמי בבית בקולי קולות

ואח שלי היה בבית מסתכל עלי משועמם....

ואזזזזזזזזזזזזזזז

שכנה שלי דפקה וכולי משתתקת כאילו כלום לא היה פה לובשת חיוך רחב - שלום!

והיא כזה... ואוו מי שר כ"כ יפה? אתה? - (והיא פנתה לאח שלי!!!!!!)

ואני........ 

מה????

זו הייתי אני!!! אין לי קול של גבר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 מאמי החתימה שלךךך

ותמיד יש מסביב עוד אנשים 

לצעוק "טאטאא" ..אבל זה פדיחה...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....