כָּזוֹ נְעִימָה וּמְלַטֶּפֶת,
אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל כָּל יַלְדּוֹן,
הָיִיתִי פּוֹרַעַת מֵעֵדֶן הַחַלּוֹן.
מְשַׂחֶקֶת עִמּוֹ וּמִשְׁתּוֹבֶבֶת,
מְגַלֶּה לוֹ- כַּמָּה אוֹתוֹ אֲנִי אוֹהֶבֶת.
לוֹ רַק הָיִיתִי חָלִיל,
שֶׁלֹּא מַפְסִיק לְהַשְׁמִיעַ צְלִיל,
הָיִיתִי מְנַגֶּנֶת אֶת נִגּוּן חַיַּי,
מְחַלֶּלֶת לְכָל אֲהוּבִי,
וּבַעֲדִינוּת עִם מוּזִיקָה מְיֻחֶדֶת
מְגַלֶּה לָהֶם- כַּמָּה אוֹתָם אֲנִי אוֹהֶבֶת.
לוֹ רַק הָיִיתִי לִי מִכְחוֹל,
שֶׁמְּצַיֵּר בְּאָדֹם,צָהֹב,כָּחֹל.
הָיִיתִי מְצַיֶּרֶת תְּמוּנָה בְּרוּרָה,
דּוֹאֶגֶת שֶׁתָּבִין אוֹתִי סוֹפְסוֹף הַחֶבְרָה,
וּכְשֶׁאַגִּישׁ לָהּ תְּמוּנָה קְצָת אַחֶרֶת,
אֲגַלֶּה לָהּ כַּמָּה אוֹתָהּ אֲנִי אוֹהֶבֶת.


