חנוכה הגיע לשיאו..
כולם שמחים, מדליקים נרות, שרים ומבלים עם המשפחות.
אני אי שם מנסה להתמודד עם הכאב ועד לרגע שחשבתי שאני קצת (ממש קצת) מתיישרת וטיפה מחייכת חוויתי דבר מזעזע היום.
מסתבר שמשדד הפנים דיווח עליי שנפטרתי ולא העוברית שלי.. (כן כן)
אז כל הבוקר הייתי עסוקה בלבדוק מול כל הרשויות והמוסדות מה הסטטווס שלי.
כי אם היה לכן ספק, ביטוח לאומי ביטל לי את הזכאות לקופ״ח ורק זה לקח כמעט שעתיים לסדר ולהחזיר הכל לקדמותו.
הכל צף בחזרה, כל הכאב, כל שיחה שהייתי צריכה להגיד בקול רפ ״עברתי לידה שקטה , העובר מת לא אני״.
הזוי לא?..
אבל כנראה שכל יכול קורה רק אצלי בלי סןף..
אזלו הכוחות, כמה עוד?
כמה כאב אפשר להכיל בנפש אחת כמה.
מסתכלת על נרות חנוכה ונזכרת כמה שנה שעברה התפללתי שאזכה השנה לילד בידיים
במקןם זה זכיתי לכאב הכי גדול בחיים.
ריסקו אותי מחדש עד שניסיתי להתרומם.
ואני מסתכלת לשמיים ואומרת ריבונו של עולם כמה עוד? מה עשיתי לך כל כך רע?...
*פרקתי*
לקחתי ציטוטק בשבוע שעבר ביום רביעי.. שבוע סביב 8... הגעתי למיון אחרי שהעובר והשק יצאו ונשארה רק שארית קטנה שבשבילה הציטוטק. בשבת עלה לי החום ל39 עם רעידות. נסעתי למיון ושם לא היה נראה שיש חשד לזיהום ברחם או משהו שקשור להפלה או לציטוטק. קרה אולי למישהי משהו דומה? אני קצת תלויה באוויר... מאז לא עלה לי החום.. 