בהדגש על ש ל כ ם.
לא שלי.... בעליל! חחח
איך היא? מועילה? או לא?
אולי במקרים מסויימים?
רוצה לשמוע דיעות וגם להביע...
אני מלכת הפרפקציוניזם ואני יכולה להגיד שזה ממש מועיל לי ברב המקרים.... אבל יש מקרים שלא
איך אני יסביר את זה, אני לא פרפקציוניסטית מכורה יענו כל דבר היא רואה למה זה לא מושלם וזה מפריע לה ברמות שלא לתאר.
אני כן שולטת על זה (לרוב....) אז שיש משו שצריך לצאת מדויק אני יעשה את זה עד הסוף.... וזה אומר שאני משקיעה בדברים הקטנים יותר ורואה בכל דבר מה יש להתקדם.... מצד שני זה הרבה פעמים תוקע לפעמים אני עובדת עם בנות אחרות על משו ואז זה לא יוצא בדיוק כמו שחשבתי (לפעמים אפילו לא קרוב) וזה מבאס.... או שאני לא מסוגלת לשחרר אחריות (עכשיו זה השתחרר לי טיפה תודה לא-ל) קיצור....
הפילוסופיתאולי... כל מידה היא טובה כשמנצלים אותה לדברים טובים.... בתור פרפקציוניסטית אני חייבת לציין שאומנם זה תוכנה די מולדת עדיין צריך לעבוד עליה (כמו שאומרים פרפקציוניסטית לא מושלמת
) וכמו שכבר ציינתי אני משתדלת למתן את זה
יואו איזה כבדה יצאתי (חסר לי הידפרצוף של @eli345 עכשיו....)



טרי
אני לא ממש אובססיבית אני בוחרת מתי להשתמש בזה ואז אני ישקיע בכל הכח אבל בהחלט יש מקרים שזה מתפרץ
לאחרונה😅..
ואני פרפקציוניסט. לא ברמה חולנית, אני מאמין וחושב, אבל כן ברמה שעוזרת. וזה מאוד תלוי נושא: יש אנשים שיהיו מאו קפדנים (חלופה למילה הארוכה הנ"ל) בנושא מסוים, אבל בעניינים אחרים לא יפריע להם כל כך או בכלל לחפף מעט.
אז אני נגיד קפדן בניקיון, ברמה לא רגילה. (כלומר לדעתי זה רגיל, אבל בעיני שאר העולם פחות (שאר העולם = חברי חדר בישיבה, ואחים לא מסודרים. האנשים הנורמלים מסכימים איתי לחלוטין...😅)).
בלימוד - אם יש משהו שהתחלתי ללמוד, והוא חשוב, אז רוב הסיכויים שאני לא אפסיק אותו באמצע, כמה שזה יהיה קשה.
ומשהו שמזיק לי? לא חושב. זה מביא רק טוב.
ובאמת, כמו כל תכונה - ברמה מדודה היא טובה, אבל ברמה מופרזת, לכל אחד מהקצוות, זה כבר מתחיל להיות בעייתי.
דרך האמצע, רמבם שם שם.
עבדכם הנאמן פרפקציוניסט.
מה אני חושב על זה?
סיוט מדהים
זוועה איכותית
זהו בערך.
פרפקציוניסטים אובססיביים באמת רואים רק שחור לבן כי מבחינתם זה או שהצלחת במאה אחוז או שפשוט נכשלת לחלוטין. מבחינתם אין כזה דבר להצליח בחלק, הם חייבים להצליח בהכל ואם לא מושלם זה כשלון... הם דווקא כן מודים בטעותם ומלקים את עצמם כל הזמן על זה שהם לא עושים ומושלם, ולהאשים אחרים זה בכלל לא קשור (כאילו יש כאלה שמאשימים אחרים ויש כאלה שלא, לדעתי סטטיסטית זה בדיוק כמו שאר האנשים).
בכל מקרה לפי המשפט שכתבת נראה שאתה די עונה על ההגדרות של פרפקציוניסט...
זה פשוט זלזול בשואה תתבייש לך!! לא כל דבר רע כבר משווים לנאצים, פשוט לא! תלמד קצת היסטוריה לפני שאתה כותב כזאת תגובה. איך עולה על דעתך בכלל להשוות אנשים פרפקציוניסטים לרוצחים של המשפחה שלי? לך ליד ושם תראה שם קצת טעימה ממה שעשו הנאצים ואז אתה תגלה ששום דבר לא בר השוואה. התנועה הנאצית הייתה ועודנה זבל אנושי ברמות שא"א לתאר. תשמע את הסיפור של הסבים והסבתות שלי ואולי תתחיל להבין את הזוועה. סורי, הידרדרנו. מאוד. לפני שסבתא שלי מדברת על זה היא לא ישנה שלושה ימים לפני ושלושה ימים אחרי. היא ראתה את העשן שבו הוריה ואחיה נשרפים ואתה מסוגל בכלל להשוות את זה לפרפקציוניזם? זה פשוט פשע , לא משווים שום דבר, שום דבר לשואה. אז שוב תתבייש לך! פעם הבאה לפני שכותבים תגובה חושבים לפני.
השוואה לנאציזם היא לא אמורה לעלות בכלל על הדעת. להשתמש בגוזמאות זה סבבה אבל פשוט תמצא דברים אחרים להשוות להם. ואסור להשוות לנאציזם. הנאציזם זה בדיוק ארגון שמדבר על השמדת העם היהודי ולא רק אותו. כל מי שהוא מגזע 'נחות'. כמו שאתה לא תשווה התמסרות לדת עד הסוף לחמאס, שמוכנים להתאבד בשם אללה כך אתה לא משווה פרפקציוניזם לנאציזם.
הנאצים אלא של האידאולוגיה הנאצית ותכונת הפרפקציוניזם.
בפועל באמת האידאולוגיה הנאצית היא מאוד פרפקציוניסטית כי היא שואפת לשלמות של כל הרעיונות שלה, לדוגמא אם לפי האידאולוגיה צריך שלא יהיה יהודים בעולם זה אומר שחייב להשמיד אותם ועד הסוף ח"ו.
אבל לא חושבת שזה הבעתיות של פרפקציוניסטים. תכלס פרפקציוניזם=שאיפה לשלמות.
אם השאיפה היא לשלמות של משהו רע, אז זה רע. אם השאיפה היא לשלמות של משהו, טוב אז זה טוב.
הבעיה העיקרית בפרפקציוניזם קיצוני היא שאפילו שמדובר בשאיפה לשלמות לדברים חיוביים, זה נהייה אובססיה וכובל את האדם לשלמות הזאת.
ולכן הם הצליחו להשמיד כל כך הרבה אנשים.
קריאת ספרים על מלחמת העולם השניה לא תורמת להבנה האמיתית על מה שהיה שם.
להסתכל בעיניים של מישהו שהיה שם וראה את ההורים שלו נרצחים מולו, שראה קנה של רובה מכוון ישירות אליו, שראה איך הנאצים ימ"ש בחוסר רחמים משווע הורגים כל דבר שלא חלק מהגזע הארי. ואני לא מדברת רק על היהודים, אלא גם על צוענים, נכים, תינוקות ועוד רבים אחרים.
השוואת דבר מסוים (רע ככל שיהיה- בעיניך) לשואה/ לנאצים/ למחנות/ לכל דבר אחר שמסמל את השואה זה פשוטו כמשעמו הכחשת שואה ובזה אין כל שוני לאבו מאזן ימ"ש.
אתה יכול להתנגד לפרפקציוניזם (עד שתגיע לך הזמנה לחתונה שתהיה בערך) ואתה יכול לחשוב בליבך מחשבות מפה ועד להודעה חדשה. אבל השוואה לשואה היא הכחשת השואה.
מותר וצריך אנשים פרפקציוניסטים כמו שמותר וצריך אנשים מבולגנים, העולם מתאזן בזכות כאלו וכאלו.
שאיפה לשלמות זה דבר רע במהותו???
די ברור לי שלא, וכמו שכתבתי קודם זה תלוי למה אתה שואף (אם לדברים חיוביים או לדברים רעים כמו לדוגמא הנאצים). הבעיה בפרפקציוניזם זה אם זה נהיה אובססיה שהכל יהיה מושלם, ואז זה פשוט כובל את האדם. באותו מידה גם כרחמים שמופנים למקומות לא נכונים הם לא טובים, וגם אם נהיית אובססיה על רחמים זה לא טוב.
לאדם שלא מודה בטעות שלו ומפיל הכל על אחרים יש מיקוד שליטה חיצוני (הכל "קורה" לו, הוא לא אשם בכלום).
יש לפרפקציוניזם הרבה פנים אחרות (שליליות וחיוביות, הכל עניין של מידה כמובן), אבל מיקוד שליטה חיצוני לא קשור לעניין בכלל.
אפשר להגיד שאני פרפקציוניסיסיט (או איך שלא כותבים את זה)
לפעמים זה ממש סיוט, שכאילו קרה משהו קטן שפוגם, אני מתחיל לחשוב על מה עשיתי בסדר ומה לא המון זמן, זה ממש מעצבן.
אבל אני גם לא ברמה נוראית.
וזה הרבה פעמים עוזר
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הספר:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.
אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.
אולי די כבר?!
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"
הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
סתם אני לא אבל משעמם פה רצח!!!!!!!!
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!