בגלל שאין ילדים בסיפור זה אמור להיות הכי פשוט שיש. מתחלקים ברכוש חצי חצי ושלום על ישראל - לא צריכה לראות את הבן אדם יותר בחיים..

אני מניחה שהעו"ד אומרת לך את כל האפשרויות... ושהיא יודעת יותר מכל אחד פה... אבל לדעתי פשוט תלכי לבית משפט לענייני משפחה, תפתחי תיק, תבקשי לזמן אותו לפגישה או שתתלונני שם שהוא לא עושה כלום לקידום העניין וזהו... 

הרי יש חוק שאומר שהרכוש מתחלק חצי חצי. על מה יש לו דרישות אני לא מבינה.

ככה היא תהיה איתך בפגישה.. 

מבינה אותך שלא בא לך לראות תפרצוף שלו... אבל בשביל הסיכוי שאולי ככה זה ילך מהר, תני צ'אנס ואם זה לא יעבוד ועדיין ימשוך ויהיו בעיות - העו"ד תוכל לכתוב מכתב לבית המשפט עם כל מה שקרה בפגישה או אחריה, ובמקרה הכי גרוע בית משפט יזמן אותו ואם הוא לא יגיע הם יראו את זה בחומרה ובסוף זה יהיה לרעתו... 

לשופט אין כוח לשטויות. הוא מקסימום ימנה עו"ד מטעמם שינסה לגשר ביניכם ותמיד השופט יפסוק לפי המלצת אותו עו"ד...

הוא סתם רוצה להתעלל בך. 

הרי את אומרת שאין לו דרישות. הוא רוצה פנים אל פנים? תגידי לו בסדר ותראי איך הוא מתחמק מזה. (גם אם כן אל תעשי את זה ללא גיבוי נסתר, אי אפשר לדעת מה זומם)

אם אני טועה ובכל זאת זה עניין כספי אז בכמה כסף מדובר? צריך לעבוד עם השכל ולא הרגש. אם נגיד 50 אלף זה הסיפור? אם את מרוויחה 10 זה סיפור של 5 משכורות. בשביל 5 חודשים את רוצה להתברבר 5 שנים? (סתם דוגמא)

מה שאת אומרת על "כתובה", זה לא ברור.

הסכום בכתובה הוא לרוב לתפארת המליצה - ולא פעם האשה מוותרת עליו עובר לגירושין. 

לגבי "פיצוי שפרנסתי לבד", אין דבר כזה...  בני זוג נשואים, אז אין אח"כ חשבון מי "פרנס יותר"... זה חלק מהנישואין.

אלא מה - שאם יש עוול בולט, כלומר שדבר כזה נניח נעשה בערמה, אז באמת אשה תוכל לעמוד על כך שישלם מה שהתחייב בכתובה.

בכללי, ההיכנסות ל"קרבות" היא אכן לא טובה, כתחושתך, גם אם נניח שבסוף תוכלי "להרוויח" כספית יותר ממה שמוציאה על עו"ד.

לגבי "להיפגש", את יכולה לומר לו שלא נוח לך - ומצד שני אינך רוצה במריבות, אז שתקיימו שיחה טלפונית, או בוידאו.

ראיתי כעת שכתבת שתוכלי להיפגש איתו בנכוחות אביך, זה גם רעיון טוב.

את יכולה "להגניב" אגב הנסיון להגיע בשיחה אחת להסכמה על הכל - שאם לא תהיה ברירה, אז זה עם עו"ד ודיונים - וממש חבל. עדיף לסיים מהר וברוח טובה.

אני יודעת שאת יודעת את זה כבר..

אבל באמת תנסי להתבונן על זה בלב שמח:

אין לכם ילדים ולכן לא תצטרכי להתחלק איתו במשמרות וכל הבלאגן - גם אם קשה עכשיו וזה כאב ראש עם כל הרכוש - זה עוד רגע יגמר ותהיי אחרי זה - ולא תצטרכי יותר להיות איתו בקשר. נתק מוחלט. תנסי רגע לדמיין מה זה גרושים עם ילדים שצריכים כל החיים עכשיו להיות בקשר בגלל הילדים... סיוט... תקפצי עד השמיים משמחה שזה הולך להיות נתק מושלם.

בע"ה עוד מעט יהיה לך פרק ב' מאושר כל כך שתשכחי בכלל שהיה לך פעם קשה. מאחלת לך רק טוב!מגיע לך

 על כך שאת רושמת את הדברים, יש בזה כדי לעזור.
כל הכבוד על העמידה המרשימה שלך  לנוכח המצב.

אולי יהיו אנשים שיציעו לך עצות להסתכל אחורה למצוא שם את האור וכך להתעודד-
אבל, וזה אבל גדול -
אסור להיות כמו אשת לוט שהביטה אחורה, ונהדר שאת לא נותנת לו פתח שכזה. הוא מנסה להפגש לדבר על מה שהיה ולא יודע מה.

תמשיכי להסתכל רק קדימה ואל תתני לו להחזיר אותך אחורה.
לא לצבוע את מה שהיה בורוד, וגם לא בשחור. נאדה.
 

יש לך את הכוחות להתקדם צעד צעד, וזו הדרך הנכונה
עטפת את עצמך באנשים טובים ובאנשי מקצוע - עשית בשכל וזו הדרך הבטוחה להתקדם.
 

דבר נוסף- עד שהעניינים איתו יסתדרו-
לצאת לחיים זה בדיוק מה שצריך.
יתכן ועד היציאה המלאה לחיים - יש לך מה לעשות גם עכשיו.
איך?
אולי זה מורכב עם הקורונה,
אבל חשוב להתעסק בדברים, לפתח עוד תחביבים, למצוא סקרנות ולהתמלא ולמלא את הזמן-
בתחום הפיזי -  ברמה הכי קלילה שיש, וכמובן בתחום המנטאלי.

דווקא בגלל המצב הנוכחי-החתירה שלך להפסיק להיות תלויה בו חשובה בעת הזו, שלא לשקוע ביגון ובצער.
כך עבור ההתקדמות שלך וכך בשביל חיזוק עמוד השדרה שלך לאורך המסע הזה.
גם רישום ושיתוף של מה שקרה ודיבור עם איש מקצוע מועילים.


 

הוא ימהר עם הגירושין שלא תתחרטי...

למפגש פנים אל פנים, משום ששם המרחב החזק שלו.
שם הוא יכול להקסים, שם הוא יכול לשחק ברגשות שלך,
שם הוא יכול לומר משהו רע ולהסיח את הדעת בחיוך 
ושם קשה יותר לקורבן להתגונן ולבטא את עצמו.

במקרה של נרקסיסט מה שאת מעלה זה לא חששות זה מה שבדיוק יקרה ואכן אין לך כוח נפשי לעמוד מולו והאמת שאין טעם לשחק במגרש שלו.
אל תנסי למצוא הגיון למה צריך מפגש פנים אל פנים - אין הגיון! ההיגיון הוא כאמור ששם את טרף קל יותר.

עו"ד שמתמחה בכאלה אנשים נשמע רעיון טוב, אם זה אכן בנמצא.
וכדאי לברר האם משפטית אין מניעה שהעו"ד יהיה זה שפוגש אותו בשמך, ואת לא תהי נוכחת שם,
בהקשר של מה שציינו שאם לא תסכימי להפגש איתו יתכן והוא ישתמש בזה להראות שאת זאת שמורחת.
 

את השיח לשיח בלתי אמצעי.
אם אפשר עדיף בתקשורת וירטואלית או תקשורת על ידי שליח, עו"ד או מישהו כזה.
להבהיר שאת מוכנה להפגש באמצעות שליח, לא לתת לו תקווה כרגע.
אני לא חושב שזה יבוא לרעתך משפטית. להפך, את יכולה לטעון שאת מפחדת.

את צודקת,
במצב של פוסט טראומה אין טעם לעורר עוד יותר חרדות ולעורר זכרונות ורגשות פגועים.
בשביל בריאות נפשך את צריכה לעמוד לחלוטין על הסירוב לפגוש אותו.
את התקופה שבאה אחרי הקשר הנוראי כדאי לעבור במקום ניטראלי 
ובשום אופן לא להיות במקומות שמציפים את העבר.

רק כשתעברי תקופה יפה ותרגישי שחזרת לחיים ותצברי ביטחון -

יהיה מה לדון.

אה ועוד דבר, ברשותך.
ההתניה שלך בראש שהוא כולא אותך תופסת אצלך מקום 
- אולי כדאי לשנות אותה, ומדוע?
כי ההתניה הזאת היא בעצמה מתן אישור להמשך שליטתו בך, גם אם בעקיפין.

תצאי לחיים עכשיו כמה שאפשר, תעברי תקופה יפה, תנשמי, 
תפרקי ותתיעצי עם אנשי מקצוע - ואת באמת במסלול הנכון.
עכשיו זה הזמן לחזור למקום שבו את בטוחה בעצמך ולמקום בו מחקת את הבן אדם הזה באמת
מהחיים שלך, בלי רגשות צער ונחיתות ובלי רגשות נקם - פשוט למחוק אותו.

לצאת לחיים כמו שכתבת - תשדרי לעצמך שזה גם לפני הגט המיוחל ותפעלי לעשות את זה,
לאט לאט כמובן ובקצב שלך.
כי זה יחזק בך את ההכרה שאת לא תלויה בו והוא לא יכול לשחק בך רגשית.

זה גם יוציא את החרדות.






 

בכל אופן שיהיה בהצלחה.

אם יש לך גב מה טוב ומה נעים.
כי כמובן שליבנות על כדורי הרגעה בלבד - אין טעם,
שמעתי מסיפורים דומים שהסטרס יכול להיות כל כך חזק
אז אנשים לקחו כדורים מאוד חזקים שגרמו להם להתמכר(לא בגלל פעם אחת כמובן).

בריאות נפשך חשובה מאוד וב"ה שאת בהתקדמות לכיוון הנכון.

שעם הפרעת אישיות לא רצוי בכלל להפגש.
לא בשביל בריאות הנפש ולא בשביל התהליך עצמו, לדעת לעמוד מולו על הרגליים ולבטא את עצמך
בצורה שקולה ורהוטה - זה לא פשוט ברגע האמת, ואחר כך התסכול עוד יותר גדול.

אין דבר כזה "פיצוי על זה שפירנסת"... אם כי אפשר בהחלט להבין תחושת עוול - כאילו התאמצת הרבה, ובסוף זו התוצאה..

הרי פעמים רבות זה ההיפך. האיש מפרנס ובסוף האשה רוצה לפרק. כמובן, אינה נותנת לו כל "פיצוי"..

כמובן, אם שם את כספו בצד לחיסכון - והסתמך על ההכנסה שלך לכלכלת הבית, זה דבר לא בסדר בעליל. אבל בהיות שהמחאה באה בדיעבד, ולא שמראש אמרת שאינך מסכימה ואז היה צריך להתנהל אחרת - אז כנראה שנשארת רק התרעומת..

אין גם שום חובה על אדם להשתתף ב"טיפולים זוגיים".. אע"פ שאפשר להבין צער שאולי זה היה מצליח להציל (וכנראה שלא..).

גירושין לא פעם מעורבים בתיסכול. של צד אחד, של שני צדדים..

אם המצב נראה כמצב שאי אפשר להציל את הנישואין, אז עדיף לא לכינס למריבות ממושכות. לדעתי, לחלק חצי חצי - ולצאת לדרך חדשה.

אל תראי את זה כ"עוול" לך, אלא כהחלטה שלך לא להיכנס לדברים שאינך רוצה, שהם חשובים מכסף, שכלל לא בטוח שבאמת מגיע.

כנראה שכל המצב לא קל לך. לפי מה שכתבת בעבר, חשבת שהיתה אהבה ביניכם. גם כתבת שהוא רצה שינוי לא מי יודע מה בחיים, ולך הפריע שהוא לא "מכיל" קצת אחרת... 

הקיצור, כנראה שזה לא ממש "רשע וצדיק" (כמו שאכן גם ציינת בעצמך), אלא בעיה. בעיה כואבת. 

תנסי לעבור את זה כמה שאפשר בנינוחות. להבין מה כאן לא היה מתאים. מדוע אין סיכוי להמשך.

ולהמשיך את חייך בצורה טובה יותר.

בהצלחה.

אבל "פורמלית" לא מחייבים על מה שהיה בתוך הנישואין באופן כזה.

תניחי לזה... חבל על כאב הלב.

ואולי טוב שאינו מבין. לפחות אינו מתכוון לעשות עוול..

התכונתי למה שאמרת שכעת הוא רוצה חצי-חצי, וחושב שזה צודק.

את אמרת שאת מרגישה עוול. ועל זה אמרתי, שלפעמים כשיודעים שהשני לא מתכוון לעוול - יש בכך הקלה.

לעצם הענין, כבר אמרתי: אינני חושב שיש כאן באמת "זכויות" כל כך..

אני לא חושב שיש דבר כזה "פיצוי" למפרע על כך שהמשכורת שלך שימשה למשפחה. כך חייתם כנשואים.

אלא שזה יכול לגרום לך לא לוותר על הכתובה, זה יתכן. אבל לא ישירות "פיצוי".

כל מה שכתבת "אין לו עילה לגרש אותי" "עזב טיפולים".. זה טוב אולי בתור הבעת תיסכול. אין שום מחוייבות להמשיך טיפול, וגם להתגרש מותר לפי ההלכה...  וכנראה, לפי דברים שכתבת בעבר, שזה לא ממש חד צדדי. אלא שכעת זה כואב לך - אפשר להבין.

אז כל הנקודה זה אם לתבוע את הכתובה. 

אפשר ללכת כך - ואז לומר לו שאת מוכנה כאילו להסתפק בפחות, אם יפצה על מה שרק את פירנסת (אם כך היה).

אני חושב, שמי שאומרים לך "אל תוותרי", לא יקחו במקומך את האחריות על התמשכות מריבות וסכסוכים.

זה לא שבאמת מישהו לוקח ממך כסף ואת צריכה איכשהו להציל אותו... היתה לכם צורה מסויימת של חיי נישואין, זה לא הלך. נראה שהכי טוב זה לחלק מה שיש כעת - ולצאת לדרך חדשה. במפורש את אומרת שהענין זה לא הכסף אל ה"עוול"..

אפשר להבין את התחושה, אבל לא בטוח שהיא נכונה. הרי ניסיתם כך. גם את (בפרט את) לא רצית לסיים את הנישואין הללו עם ה"עוול"..  אז זה יותר תיסכול מאשר עוול. עדיף לכאורה עם הפנים קדימה.

והוא יכול לטעון לשלום בית, או פשוט לסרב לה גט.

זה נחמד להיות צודק, אבל לא תמיד זה שווה.

אולי כטקטיקה לא להגיד לו ישר בסדר אז צריך לדעת איך לעשות

על המודעות העצמית שיש לך.

גאה בך על ה"ויתור"

בסופו של דבר זה לטובתך,מריבה רק תגרום לך לעוגמת נפש ולמריחת זמן. את בטוח תתחרטי על זה בדיעבד

בהצלחה

שבת שלום

במצבים האלה, כדאי

לגלות גבורה ולהודות

שידיך לא הייתה על העליונה.

אין צדק כאן, נפגעת ממנו.

כל רצון למצות את הצדק יביא לתסכול יותר גדול
עם האנשים האלה. את הרי מכירה את האישיות שלו, נכון?

ניכר שאת מבינה את המשמעות של האישיות שלו

טבעי והגיוני שיהיה בך רצון למצות את הצדק,
כמו שאצל חלק מנפגעים יש רצון לנקום.

כל אלה,
יתנו לך תחושה טובה בהווה,
אבל הסוף בדרך כלל ידוע והוא תסכול גדול יותר.

איך אמר מישהו?

כסף גנוב ישמש את הגונב לקניית תרופות עבורו בעתיד. לקב"ה פתרונים.
 

במידה ואכן 'תוותרי' לו,
הצד השני של המטבע הוא שאין לצפות ממנו לההערכה על כך, על הויתור שלך.
ויתור שלך שווה אצלו לגילוי חולשה.
 

, אבל אם זה בשביל ניתוק מגע לחלוטין - יתכן ששווה לך לשקול את זה! 

זה לא גבר זה. 

כשבעלי התגרש השאיר אצל גרושתו הכל.. הכל! 

ולא הסכים להגיד עליה מילה אחת רעה, למרות שהיא הייתה מזעזעת בהתנהגותה אליו.

שמעי,

הנקמה המתוקה שלך תהיה שאת תתחתני מהר ותקימי לך בית,

והוא- יירקב לבד.

תבקשי מה' שאת כל הביזיונות שאת סופגת וספגת, הוא יצרף לך לכדי זכויות שיעמדו לך כשתבקשי ממנו חתן.

נכון שה' לא עובד אצלנו, אבל יש כוח לכוונה של הבן אדם.

ואת, תהיי בטוחה בלב שלם, בלב שלם-שלם

שזה לא שמישהי אחרת תוציא ממנו את הטוב שבו 

אלא שהוא, עם האופי האומלל הזה, יאמלל את כל מי שתקרה בדרכו.

ותקחי לך צידה לדרך את כל ההשתדלויות שעשית,

ואת זה שוויתרת ומחלת, והיית נכונה לבוא לקראתו.

כמה זה יקר בחיי נישואין! לא מובן מאליו בכלל!

ובאשר לכסף-

שמעי,

הוא בן אדם של פרינציפ. הוא יעשה לך דווקא. הוא ימשוך אותך עוד ועוד. 

ככל שיעבור זמן, את עלולה לדרוש את הכסף על העוול העכשווי+העוול מהעבר

אבל להיתקע עם השמוק הזה.

אל תעשי את זה. 

לטעמי הוא מבית מדרשם של אלו שמסוגלים גם ללכת למאסר ולהתבזות בשיימינג- העיקר שהאישה תרד איתם לשאול ולא תקבל גט.

בשיקלול מהיר עדיף לך אלף פעמים הגט.

ואם את צריכה עזרה, בעלי הוא טוען רבני אלוף. 

את יכולה להתייעץ איתו.

ובהצלחה רבה רבה לך!

כמה טוב שאת כבר עם רגל בחוץ! תחשבי שהיית נותנת לנישואין האומללים האלו עוד צ'אנס ועוד ועוד...

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה