בגלל שאין ילדים בסיפור זה אמור להיות הכי פשוט שיש. מתחלקים ברכוש חצי חצי ושלום על ישראל - לא צריכה לראות את הבן אדם יותר בחיים..

אני מניחה שהעו"ד אומרת לך את כל האפשרויות... ושהיא יודעת יותר מכל אחד פה... אבל לדעתי פשוט תלכי לבית משפט לענייני משפחה, תפתחי תיק, תבקשי לזמן אותו לפגישה או שתתלונני שם שהוא לא עושה כלום לקידום העניין וזהו... 

הרי יש חוק שאומר שהרכוש מתחלק חצי חצי. על מה יש לו דרישות אני לא מבינה.

ככה היא תהיה איתך בפגישה.. 

מבינה אותך שלא בא לך לראות תפרצוף שלו... אבל בשביל הסיכוי שאולי ככה זה ילך מהר, תני צ'אנס ואם זה לא יעבוד ועדיין ימשוך ויהיו בעיות - העו"ד תוכל לכתוב מכתב לבית המשפט עם כל מה שקרה בפגישה או אחריה, ובמקרה הכי גרוע בית משפט יזמן אותו ואם הוא לא יגיע הם יראו את זה בחומרה ובסוף זה יהיה לרעתו... 

לשופט אין כוח לשטויות. הוא מקסימום ימנה עו"ד מטעמם שינסה לגשר ביניכם ותמיד השופט יפסוק לפי המלצת אותו עו"ד...

הוא סתם רוצה להתעלל בך. 

הרי את אומרת שאין לו דרישות. הוא רוצה פנים אל פנים? תגידי לו בסדר ותראי איך הוא מתחמק מזה. (גם אם כן אל תעשי את זה ללא גיבוי נסתר, אי אפשר לדעת מה זומם)

אם אני טועה ובכל זאת זה עניין כספי אז בכמה כסף מדובר? צריך לעבוד עם השכל ולא הרגש. אם נגיד 50 אלף זה הסיפור? אם את מרוויחה 10 זה סיפור של 5 משכורות. בשביל 5 חודשים את רוצה להתברבר 5 שנים? (סתם דוגמא)

מה שאת אומרת על "כתובה", זה לא ברור.

הסכום בכתובה הוא לרוב לתפארת המליצה - ולא פעם האשה מוותרת עליו עובר לגירושין. 

לגבי "פיצוי שפרנסתי לבד", אין דבר כזה...  בני זוג נשואים, אז אין אח"כ חשבון מי "פרנס יותר"... זה חלק מהנישואין.

אלא מה - שאם יש עוול בולט, כלומר שדבר כזה נניח נעשה בערמה, אז באמת אשה תוכל לעמוד על כך שישלם מה שהתחייב בכתובה.

בכללי, ההיכנסות ל"קרבות" היא אכן לא טובה, כתחושתך, גם אם נניח שבסוף תוכלי "להרוויח" כספית יותר ממה שמוציאה על עו"ד.

לגבי "להיפגש", את יכולה לומר לו שלא נוח לך - ומצד שני אינך רוצה במריבות, אז שתקיימו שיחה טלפונית, או בוידאו.

ראיתי כעת שכתבת שתוכלי להיפגש איתו בנכוחות אביך, זה גם רעיון טוב.

את יכולה "להגניב" אגב הנסיון להגיע בשיחה אחת להסכמה על הכל - שאם לא תהיה ברירה, אז זה עם עו"ד ודיונים - וממש חבל. עדיף לסיים מהר וברוח טובה.

אני יודעת שאת יודעת את זה כבר..

אבל באמת תנסי להתבונן על זה בלב שמח:

אין לכם ילדים ולכן לא תצטרכי להתחלק איתו במשמרות וכל הבלאגן - גם אם קשה עכשיו וזה כאב ראש עם כל הרכוש - זה עוד רגע יגמר ותהיי אחרי זה - ולא תצטרכי יותר להיות איתו בקשר. נתק מוחלט. תנסי רגע לדמיין מה זה גרושים עם ילדים שצריכים כל החיים עכשיו להיות בקשר בגלל הילדים... סיוט... תקפצי עד השמיים משמחה שזה הולך להיות נתק מושלם.

בע"ה עוד מעט יהיה לך פרק ב' מאושר כל כך שתשכחי בכלל שהיה לך פעם קשה. מאחלת לך רק טוב!מגיע לך

 על כך שאת רושמת את הדברים, יש בזה כדי לעזור.
כל הכבוד על העמידה המרשימה שלך  לנוכח המצב.

אולי יהיו אנשים שיציעו לך עצות להסתכל אחורה למצוא שם את האור וכך להתעודד-
אבל, וזה אבל גדול -
אסור להיות כמו אשת לוט שהביטה אחורה, ונהדר שאת לא נותנת לו פתח שכזה. הוא מנסה להפגש לדבר על מה שהיה ולא יודע מה.

תמשיכי להסתכל רק קדימה ואל תתני לו להחזיר אותך אחורה.
לא לצבוע את מה שהיה בורוד, וגם לא בשחור. נאדה.
 

יש לך את הכוחות להתקדם צעד צעד, וזו הדרך הנכונה
עטפת את עצמך באנשים טובים ובאנשי מקצוע - עשית בשכל וזו הדרך הבטוחה להתקדם.
 

דבר נוסף- עד שהעניינים איתו יסתדרו-
לצאת לחיים זה בדיוק מה שצריך.
יתכן ועד היציאה המלאה לחיים - יש לך מה לעשות גם עכשיו.
איך?
אולי זה מורכב עם הקורונה,
אבל חשוב להתעסק בדברים, לפתח עוד תחביבים, למצוא סקרנות ולהתמלא ולמלא את הזמן-
בתחום הפיזי -  ברמה הכי קלילה שיש, וכמובן בתחום המנטאלי.

דווקא בגלל המצב הנוכחי-החתירה שלך להפסיק להיות תלויה בו חשובה בעת הזו, שלא לשקוע ביגון ובצער.
כך עבור ההתקדמות שלך וכך בשביל חיזוק עמוד השדרה שלך לאורך המסע הזה.
גם רישום ושיתוף של מה שקרה ודיבור עם איש מקצוע מועילים.


 

הוא ימהר עם הגירושין שלא תתחרטי...

למפגש פנים אל פנים, משום ששם המרחב החזק שלו.
שם הוא יכול להקסים, שם הוא יכול לשחק ברגשות שלך,
שם הוא יכול לומר משהו רע ולהסיח את הדעת בחיוך 
ושם קשה יותר לקורבן להתגונן ולבטא את עצמו.

במקרה של נרקסיסט מה שאת מעלה זה לא חששות זה מה שבדיוק יקרה ואכן אין לך כוח נפשי לעמוד מולו והאמת שאין טעם לשחק במגרש שלו.
אל תנסי למצוא הגיון למה צריך מפגש פנים אל פנים - אין הגיון! ההיגיון הוא כאמור ששם את טרף קל יותר.

עו"ד שמתמחה בכאלה אנשים נשמע רעיון טוב, אם זה אכן בנמצא.
וכדאי לברר האם משפטית אין מניעה שהעו"ד יהיה זה שפוגש אותו בשמך, ואת לא תהי נוכחת שם,
בהקשר של מה שציינו שאם לא תסכימי להפגש איתו יתכן והוא ישתמש בזה להראות שאת זאת שמורחת.
 

את השיח לשיח בלתי אמצעי.
אם אפשר עדיף בתקשורת וירטואלית או תקשורת על ידי שליח, עו"ד או מישהו כזה.
להבהיר שאת מוכנה להפגש באמצעות שליח, לא לתת לו תקווה כרגע.
אני לא חושב שזה יבוא לרעתך משפטית. להפך, את יכולה לטעון שאת מפחדת.

את צודקת,
במצב של פוסט טראומה אין טעם לעורר עוד יותר חרדות ולעורר זכרונות ורגשות פגועים.
בשביל בריאות נפשך את צריכה לעמוד לחלוטין על הסירוב לפגוש אותו.
את התקופה שבאה אחרי הקשר הנוראי כדאי לעבור במקום ניטראלי 
ובשום אופן לא להיות במקומות שמציפים את העבר.

רק כשתעברי תקופה יפה ותרגישי שחזרת לחיים ותצברי ביטחון -

יהיה מה לדון.

אה ועוד דבר, ברשותך.
ההתניה שלך בראש שהוא כולא אותך תופסת אצלך מקום 
- אולי כדאי לשנות אותה, ומדוע?
כי ההתניה הזאת היא בעצמה מתן אישור להמשך שליטתו בך, גם אם בעקיפין.

תצאי לחיים עכשיו כמה שאפשר, תעברי תקופה יפה, תנשמי, 
תפרקי ותתיעצי עם אנשי מקצוע - ואת באמת במסלול הנכון.
עכשיו זה הזמן לחזור למקום שבו את בטוחה בעצמך ולמקום בו מחקת את הבן אדם הזה באמת
מהחיים שלך, בלי רגשות צער ונחיתות ובלי רגשות נקם - פשוט למחוק אותו.

לצאת לחיים כמו שכתבת - תשדרי לעצמך שזה גם לפני הגט המיוחל ותפעלי לעשות את זה,
לאט לאט כמובן ובקצב שלך.
כי זה יחזק בך את ההכרה שאת לא תלויה בו והוא לא יכול לשחק בך רגשית.

זה גם יוציא את החרדות.






 

בכל אופן שיהיה בהצלחה.

אם יש לך גב מה טוב ומה נעים.
כי כמובן שליבנות על כדורי הרגעה בלבד - אין טעם,
שמעתי מסיפורים דומים שהסטרס יכול להיות כל כך חזק
אז אנשים לקחו כדורים מאוד חזקים שגרמו להם להתמכר(לא בגלל פעם אחת כמובן).

בריאות נפשך חשובה מאוד וב"ה שאת בהתקדמות לכיוון הנכון.

שעם הפרעת אישיות לא רצוי בכלל להפגש.
לא בשביל בריאות הנפש ולא בשביל התהליך עצמו, לדעת לעמוד מולו על הרגליים ולבטא את עצמך
בצורה שקולה ורהוטה - זה לא פשוט ברגע האמת, ואחר כך התסכול עוד יותר גדול.

אין דבר כזה "פיצוי על זה שפירנסת"... אם כי אפשר בהחלט להבין תחושת עוול - כאילו התאמצת הרבה, ובסוף זו התוצאה..

הרי פעמים רבות זה ההיפך. האיש מפרנס ובסוף האשה רוצה לפרק. כמובן, אינה נותנת לו כל "פיצוי"..

כמובן, אם שם את כספו בצד לחיסכון - והסתמך על ההכנסה שלך לכלכלת הבית, זה דבר לא בסדר בעליל. אבל בהיות שהמחאה באה בדיעבד, ולא שמראש אמרת שאינך מסכימה ואז היה צריך להתנהל אחרת - אז כנראה שנשארת רק התרעומת..

אין גם שום חובה על אדם להשתתף ב"טיפולים זוגיים".. אע"פ שאפשר להבין צער שאולי זה היה מצליח להציל (וכנראה שלא..).

גירושין לא פעם מעורבים בתיסכול. של צד אחד, של שני צדדים..

אם המצב נראה כמצב שאי אפשר להציל את הנישואין, אז עדיף לא לכינס למריבות ממושכות. לדעתי, לחלק חצי חצי - ולצאת לדרך חדשה.

אל תראי את זה כ"עוול" לך, אלא כהחלטה שלך לא להיכנס לדברים שאינך רוצה, שהם חשובים מכסף, שכלל לא בטוח שבאמת מגיע.

כנראה שכל המצב לא קל לך. לפי מה שכתבת בעבר, חשבת שהיתה אהבה ביניכם. גם כתבת שהוא רצה שינוי לא מי יודע מה בחיים, ולך הפריע שהוא לא "מכיל" קצת אחרת... 

הקיצור, כנראה שזה לא ממש "רשע וצדיק" (כמו שאכן גם ציינת בעצמך), אלא בעיה. בעיה כואבת. 

תנסי לעבור את זה כמה שאפשר בנינוחות. להבין מה כאן לא היה מתאים. מדוע אין סיכוי להמשך.

ולהמשיך את חייך בצורה טובה יותר.

בהצלחה.

אבל "פורמלית" לא מחייבים על מה שהיה בתוך הנישואין באופן כזה.

תניחי לזה... חבל על כאב הלב.

ואולי טוב שאינו מבין. לפחות אינו מתכוון לעשות עוול..

התכונתי למה שאמרת שכעת הוא רוצה חצי-חצי, וחושב שזה צודק.

את אמרת שאת מרגישה עוול. ועל זה אמרתי, שלפעמים כשיודעים שהשני לא מתכוון לעוול - יש בכך הקלה.

לעצם הענין, כבר אמרתי: אינני חושב שיש כאן באמת "זכויות" כל כך..

אני לא חושב שיש דבר כזה "פיצוי" למפרע על כך שהמשכורת שלך שימשה למשפחה. כך חייתם כנשואים.

אלא שזה יכול לגרום לך לא לוותר על הכתובה, זה יתכן. אבל לא ישירות "פיצוי".

כל מה שכתבת "אין לו עילה לגרש אותי" "עזב טיפולים".. זה טוב אולי בתור הבעת תיסכול. אין שום מחוייבות להמשיך טיפול, וגם להתגרש מותר לפי ההלכה...  וכנראה, לפי דברים שכתבת בעבר, שזה לא ממש חד צדדי. אלא שכעת זה כואב לך - אפשר להבין.

אז כל הנקודה זה אם לתבוע את הכתובה. 

אפשר ללכת כך - ואז לומר לו שאת מוכנה כאילו להסתפק בפחות, אם יפצה על מה שרק את פירנסת (אם כך היה).

אני חושב, שמי שאומרים לך "אל תוותרי", לא יקחו במקומך את האחריות על התמשכות מריבות וסכסוכים.

זה לא שבאמת מישהו לוקח ממך כסף ואת צריכה איכשהו להציל אותו... היתה לכם צורה מסויימת של חיי נישואין, זה לא הלך. נראה שהכי טוב זה לחלק מה שיש כעת - ולצאת לדרך חדשה. במפורש את אומרת שהענין זה לא הכסף אל ה"עוול"..

אפשר להבין את התחושה, אבל לא בטוח שהיא נכונה. הרי ניסיתם כך. גם את (בפרט את) לא רצית לסיים את הנישואין הללו עם ה"עוול"..  אז זה יותר תיסכול מאשר עוול. עדיף לכאורה עם הפנים קדימה.

והוא יכול לטעון לשלום בית, או פשוט לסרב לה גט.

זה נחמד להיות צודק, אבל לא תמיד זה שווה.

אולי כטקטיקה לא להגיד לו ישר בסדר אז צריך לדעת איך לעשות

על המודעות העצמית שיש לך.

גאה בך על ה"ויתור"

בסופו של דבר זה לטובתך,מריבה רק תגרום לך לעוגמת נפש ולמריחת זמן. את בטוח תתחרטי על זה בדיעבד

בהצלחה

שבת שלום

במצבים האלה, כדאי

לגלות גבורה ולהודות

שידיך לא הייתה על העליונה.

אין צדק כאן, נפגעת ממנו.

כל רצון למצות את הצדק יביא לתסכול יותר גדול
עם האנשים האלה. את הרי מכירה את האישיות שלו, נכון?

ניכר שאת מבינה את המשמעות של האישיות שלו

טבעי והגיוני שיהיה בך רצון למצות את הצדק,
כמו שאצל חלק מנפגעים יש רצון לנקום.

כל אלה,
יתנו לך תחושה טובה בהווה,
אבל הסוף בדרך כלל ידוע והוא תסכול גדול יותר.

איך אמר מישהו?

כסף גנוב ישמש את הגונב לקניית תרופות עבורו בעתיד. לקב"ה פתרונים.
 

במידה ואכן 'תוותרי' לו,
הצד השני של המטבע הוא שאין לצפות ממנו לההערכה על כך, על הויתור שלך.
ויתור שלך שווה אצלו לגילוי חולשה.
 

, אבל אם זה בשביל ניתוק מגע לחלוטין - יתכן ששווה לך לשקול את זה! 

זה לא גבר זה. 

כשבעלי התגרש השאיר אצל גרושתו הכל.. הכל! 

ולא הסכים להגיד עליה מילה אחת רעה, למרות שהיא הייתה מזעזעת בהתנהגותה אליו.

שמעי,

הנקמה המתוקה שלך תהיה שאת תתחתני מהר ותקימי לך בית,

והוא- יירקב לבד.

תבקשי מה' שאת כל הביזיונות שאת סופגת וספגת, הוא יצרף לך לכדי זכויות שיעמדו לך כשתבקשי ממנו חתן.

נכון שה' לא עובד אצלנו, אבל יש כוח לכוונה של הבן אדם.

ואת, תהיי בטוחה בלב שלם, בלב שלם-שלם

שזה לא שמישהי אחרת תוציא ממנו את הטוב שבו 

אלא שהוא, עם האופי האומלל הזה, יאמלל את כל מי שתקרה בדרכו.

ותקחי לך צידה לדרך את כל ההשתדלויות שעשית,

ואת זה שוויתרת ומחלת, והיית נכונה לבוא לקראתו.

כמה זה יקר בחיי נישואין! לא מובן מאליו בכלל!

ובאשר לכסף-

שמעי,

הוא בן אדם של פרינציפ. הוא יעשה לך דווקא. הוא ימשוך אותך עוד ועוד. 

ככל שיעבור זמן, את עלולה לדרוש את הכסף על העוול העכשווי+העוול מהעבר

אבל להיתקע עם השמוק הזה.

אל תעשי את זה. 

לטעמי הוא מבית מדרשם של אלו שמסוגלים גם ללכת למאסר ולהתבזות בשיימינג- העיקר שהאישה תרד איתם לשאול ולא תקבל גט.

בשיקלול מהיר עדיף לך אלף פעמים הגט.

ואם את צריכה עזרה, בעלי הוא טוען רבני אלוף. 

את יכולה להתייעץ איתו.

ובהצלחה רבה רבה לך!

כמה טוב שאת כבר עם רגל בחוץ! תחשבי שהיית נותנת לנישואין האומללים האלו עוד צ'אנס ועוד ועוד...

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר