מה אני חושב על אנשים שרואים סרטים? כלום, כי פשוט אי אפשר לדעת את כל המכלול.
אבל סרטים בעיני זה ממש ממש לא אידאלי עד גרוע מאוד. תולי בסרט.
ובכל זאת אני רואה לפעמים סרטים כי אני לא עומד בזה.
נתחיל בזה שכמעט כל סרט למבוגרים מכיל סצנה שהיא לפחות על גבול הפורנוגרפיה.
נמשיך בזה שגם אם הסרט נקי מתוכן מיני (פורנו) אז עדיין יהיו בו תמונות לא צנועות (תכף נתמודד עם בעית "גם ברחוב לא צנוע") אפילו אם זה רק נשים שהשרוול שלהם לא עד המרפק, או גברים בגופיה.
נוסיף על זה את כל המצבים הלא צנועים, שגם אם הלבוש צנוע, אז הדיבור יכול להיות לא ראוי או תנוחות או ריקודים או שירה, או מצבים בין איש לאישה שנועדו לגרום לצופה להפריש הורמונים מיניים (כמו נשיקה, "האישה השולטת", לחישה מתקתקה ודברים שאנחנו לא שמים לב אליהם, אבל אנשי הקולנוע שולטים בהם היטב ומזינים אותנו).
ונסיים בזה שהסרט ולו הנקי ביותר בעולם מצייר מציאות דמיונית, שבאופן תת מודע מפריעה לרמת החיים שלנו, כי תמיד יהיו שם את הנשים העי יפות, אז פתאום אישתי לא מספיק יפה (אני מדבר על עצמי), ותמיד המדשאות מושלמות וארוחת הערב מוגשת על שולחן מסודר שסביבו 4-6 סועדים, אז מה זה אומר עלי, רדיאק2עצשן, שאנחנו אוכלים על שולחן שאין בו מקום למילימטר מרוב שהוא עמוס בערימת הבלאגן השכונתי + המשרד של אישתי + הקליניקה שלי, או על ההורים שלי שאצלם אכלו במטבח על מדף צר מקסימום שלושה מבני הבית במקביל והיה צריך לקום בשביל למלא את הצלחת מהסיר? זה גורם לי לרגשות אשם מיותרת, למרות שאני מאמין שאני יכול להיות טוב יותר בארגון הארוחות, זה גורם לי לשנוא את האוניברסיטה שהיא הגרועה ביותר בארץ, כי כל האוניברסיטאות שאני מכיר (מסרטים כנראה, אחרת למה שאני אביא עוד אוניברסיטאות?!) הם מתקדמות יותר, ואני מקוה שאין צורך בעוד דוגמות, כי כבר השתכנעתם...
ועוד לא דיברנו על תרבות הפנאי, שנועדה לקדם את העולם, בשונה מסרט, שמה הוא תורם? שיצאתם עם מסר? תרבות הפנאי היא חשובה, היא מחזקת את האמונה בה' שיצר בנו את היכולות לנגן מוזיקה מופלאה, כתיבה, ציור ושאר אומנויות, היא חשובה כי היא יוצרת, גם אם זה אוכל או נגרות, או מחזקת אותנו אם זה ספורט או ריקוד וכו', אבל הסרט? כנראה שגם אם הוא מלמד אותנו איך לאהוב את האישה יותר טוב, איך לשמור על קשר עם חברים, או איך להציל ספינה או רכבת מלאה אנשים במסירות נפש, אז הוא לא מלמד אותנו בדרך הישרה. ומחילה מסרטי החינוך (כמו פלא, הנערים שרים או בחזית הכיתה), הם באמת הרבה יותר אידאליים, אבל עוד יש הרבה מקום להשתפר ובסופו של דבר סרט זה בזבוז זמן.
ובעניין הרחוב, זה שגם הרחוב אינו צנוע, אין זה טענה המצדיקה לראות סרטים. הגמרא אומרת שאסור ללכת ברחוב עם פריצות אם יש דרך אחרת (איכא דרכא אחרינא. ומדובר גם כשהדרך האחרת היא לא הכי קצרה, אבל אני לא נכנס לגדרים), אז ברור שאם הסרט הזה לא מלמד אתכם משהו חיוני (כמו הרצאות על שינה לתינוקות שהמרצה לובשת גופיה או סרטונים ביוטיוב שעוזרים לכם ללמוד לתואר), אז יש דרך אחרת - לא לראות אותו, ואז ההתר שגם הרחוב אינו צנוע נופל.
גם צריך לציין שלראות סרט ולעצום עיניים דורש גבורה ולא כולם עוצמים עיניים כשצריך (אני למשל עוצם עיניים רק כשאני עם אנשים ולחילופין יש פעמים שהייתי מריץ קטע, אבל כשאני עם אנשים אני אתפדח לצאת דוס חשוך)
אבל קשה לי בחיים ולפעמים אני לא מצליח לחיות את האידאל (אני לא מצדיק את עצמי). ואין כאן מקום להאריך.
ולגבי אנשים אחרים? אני יודע שאנשים מסתכלים עלי כדוס ממש, בלי לדעת שאני רואה סרטים, וגם הקרובים שיודעים שאני רואה סרטים לפעמים, יודעים שזו חולשה שלי ומנגד ממשיכים להעריך אותי כדוס כי מכירים את המכלול.
אז אני ממש מעריך דוסים שלא רואים סרטים בכלל, גם אם יוצא שהם קצת חשוכים... ולפעמים הם לא חשוכים. הם פשוט מנגנים, נפגשים עם חברים, עושים ספורט או כותבים במקום לראות סרטים...
אבל עם כל ההערכה, לא הייתי מתייג מהר מישהו שרואה סרטים בלי להכיר אותו. אני מכיר גם כמה אנשים שאני לא יודע אם הם מתפללים שחרית, אבל הם דוסים ממש ופשוט לא קמים...
ועם זה בעניין שידוכים (כי השאלה הייתה על בחור/ה), אז השאלה היא אחרת.
אם יש בחור שיתפוצץ על אישתו אם היא תראה סרטים, אז זה לא יעזור לו אם יש לה יראת שמיים ואז צריך להבין מה בדיוק שאלת ואז אולי זה שאלה לפורום של השידוכים...
ברור שבכך יש איסור חמור