*הסיפור של*רק הפעם.
(1)

23:28
כפתורים,רמזורים,גרביים,מזוודות..
שום דבר לא הכין אותה למה שבאמת הולך לקרות.
אף חזרה גנרלית לא תשווה את עצמה לסצנות ברגע האמת והחיים שלנו הם תמיד רגעי אמת שלעולם לא מתוכננים וגם אם כן,הם מתוכננים בדיוק לא לפי איך שתכננו.
שעון מעורר,במה,קהל,כדור פורח של מגשימי חלומות.
היא בטוחה שהיא הוזה ואין לה כוח ללכת לבדוק אם אמצע הלילה עכשיו וזה סתם חלום מתוק שנותן לה להתרוקן בקסמו או ששעת בוקר כרגע והטוב הזה באמת קורה.
מה שבטוח,המתג לא עובד או שהמנורה נשרפה והתריס מוגף.
מצב צבע השמים?לא ידוע.
..רק הפעם.
(2)

09:15

גשם זה לא החבר הכי טוב,במיוחד שהוא תופס את מקום כבודה של השמש.
בוקר עכשיו,היא בטוחה.
רע לה או טוב?בזה היא עדיין לא בטוחה ואין אף אדם בטוח שיוכל לאותת לה מה מצב רגשותיה.
מטריה זה דבר גאוני.
כשמשתמשים בה,מבינים כמה גאון האדם שהמציא אותה.
יש לה מטריה,פתאום היא גם מתלבשת ומתאימה עגילים ללוק שלה.
לוק זאת מילה שלא שייכת אליה,היא יותר מידי מגבילה.
..רק הפעם.

(3)

02:13

היא עייפה,רוצה לחבק את השלט בכיכר העיר ולצרוח כמה שהיא עייפה.
בעצם,זה מתיש לצרוח כשעייפים.
עדיף לעצום עיניים ולדמיין את העייפות הולכת וסופרת בעצמה כבשים עד שנרדמת.
בנתיים היא יושבת מול הנרות,בוהה בהם ובטיפות שנוקשות בזכוכית החלון.
נרות חנוכה זה מתיש,צריך להקשיב לסיפור שלהם בשתיקה ולפעמים,מרוב שהשתיקה הזאת נדרשת,לא שומעים את סיפורם.
מה שהצליחה להבין מהכתום שבשלהבת זה ש,
פעם היו יוונים שנלחמו בנו,היום אנחנו נלחמים בעצמנו.
אין איך לברוח.
אנחנו גרים בתוך עצמנו כל היום,גרים ברחבת האוייב שלנו.
יש משהו במלחמות שגורם לרצות להתייאש אבל רק בכאילו ואז לקום ולהמשיך הלאה ולכבוש עוד שטחים.
היא חושבת שמלחמות זה דבר מעייף ומלחמות מול עצמך זה עוד יותר מעייף ובכלל,רק לסגירת המחשבות,
מדורה זה לחורף
מדורה זה לקור.
צריכים להמציא עצים ששורדים מים ומתייבשים מהר ונדלקים.
הרי למה נועדה האש אם לא לחמם לב קפוא וחרד ממלחמות בעצמו בשלהי חורף?
..נשמה שלי
(תודה על זה❤..)
..רק הפעם.

(4)

22:37

אֲנִי אֵשׁ
וְרוּחַ
וֶאֱלֹהִים
וְעָפָר,
הַרְבֵּה עָפָר.

אֲנִי דִּמְיוֹנוֹת
אֲנִי בִּדְיוֹנוֹת
אֲנִי אֱמֶת אַחַת גְּדוֹלָה.

אֲנִי עֵמֶק וְהַר
אֲנִי עֹמֶק יָם
וּשְׂפַת נָהָר,
אֲנִי עֲרֹב שֶׁל
קִשְׁקוּשִׁים,
מַחֲבוֹא לְשִׁירִים מְסֻיָּמִים,
אֲנִי סַפָּה
לִלְבָבוֹת כּוֹאֲבִים
וּמַחֲזִיק בְּאַמְתַּחְתִּי
כַּמָּה קִילוֹגְרָמִים
שֶׁל חִיּוּכִים.

אֲנִי נַדְנֵדָה מְעוֹפֶפֶת
וְגַם אַרְגַּז חוֹל מְקֻבָּע,
אֲנִי מְחוֹלֵל מִפֹּה לְשָׁם
בִּתְעוּפָה מְהִירָה
וּבְיַחַד עִם זֹאת,
אֲנִי לֵגָמְרֵי מְרֻבָּע.

אֲנִי יֶלֶד וְנַעַר
וּמְבֻגָּר
אֲנִי סָמוּי וְגַם מֻכָּר,
אֲנִי רִגְשִׁי וְשִׁכְלִי
וּבְקֹשִׁי קַיָּם
אַךְ מַאֲמִין
שֶׁבִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם.
..רק הפעם.

(5)

18:55

ניגונים של צדיקים תמיד הזיזו לה משהו קפוא בלב.
איך אומרים?אש בוערת בתוך גוש קרח.
זה בדיוק מצב הניגון בתוך הלב שלה.
היא לא יודעת מה לחשוב מרוב שיש כל כך הרבה על מה לחשוב.
לפעמים לחשוב זה דורש כל כך הרבה מחשבה.
מה לחשוב וכמה ואיך בדיוק לאזן את המינונים.
היא רוצה לארוז את מחשבותיה,לקפל אותן בתוך עטיפה יפה ורודה עם סרט כסוף ומפתה ולשלוח בספינה ללב ים.
שיהנה איתן,מי שהתפתה לפתוח את קופסת המחשבות הקשות שלה.
היא אוהבת להביע חוסר אחריות.
..רק הפעם.אחרונה
כי זה מפחיד להבין שהחיים רצים והיא נשארת רק קצת מאחור,מדדה בקושי על העקב הקטן שבנעל.
אגב,דבק שלוש שניות-חובה בכל תיק כי בלי עקב קטן בנעל,מה שווים חיינו?!
היא תוהה אם רק אצלה הכל מתנהל בסלומוושיין דרמתי למדי ואולי רק אצלה,שמיכה וכרית ומחברת עמוסת מילים,נמצאים באופן קבוע בכל סיטואצייה בחיים.
אבל,קושיות שמורות לפסח,בזמן צאת הכוכבים.
לכי לאכול סושי.
תשעה באב לפני שלוש שניםקפיץ

היה הפעם הראשונה שמישהו האמין לי

לא שזה עזר. אבל לפחות לא לבד בעולם יותר

בתשעה באב לפני שבע שניםקפיץאחרונה

הייתי בעיר הבהדים

תשעה באב היה מוצש וראשון באותה שנה

ואני לא רציתי להפריע לאלו ששיקרו שהן צמות ורצו לישון, אז ישבתי במרפסת של הבניין ודיברתי עם מוריה (לקרוא לה לכאן? או שהיא תגיע לבד?)

אני כבר לא זוכרת אם זה היה כל היום או רק בבוקר

זה היה יום ארוך מאוד שעבר איכשהו אני חושבת

גם היום יעבור. גם השנה הזו

--מחכה לרחמים~

"כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ"

הצום מתקרבxmasterx

היום בערב

לא מפריע לי ההפסקה המבורכת מכל תעשיית המזון לכמה שעות

בלי בלבולי מוח על חלבון

מספרים

חלב נטול חלב

חופש מהעבודה שמחובר לסוף שבוע ארוך ושבת

שם את בוצר שמדקלם בטעמים שאנחנו דור של פוסט טראומה

אני לא נמנע משירים ומוזיקה אבל השאפל החליט להחמיר

רואה ושומע את נשות הHR שנואות ליבי רוחשות כל מיני רעיונות מעוררי אימה

על גיבוש העובדים בארגון

שצריך לארגן יום שלם

טיולים

ארוחה מפנקת של כולם יחד

צריך להתחשב בכשרויות

למצוא מקום מתאים

אולי גם סדנת שזירת פרחים

רק קללות עולות לי בראש

אהבת חינםxmasterxאחרונה

אז אני חושב קצת על מהות היום שמתקרב

אהבת חינם

אז זה לא בחינם השנאה כלפיהן וגם לא אישית

אני לא הולך לשזור פרחים

או בכלל להגיע

לא גיי ובכללי מעדיף להימנע

ואז אני נזכר באהבת חינם כשהלכתי לא מזמן בעיר

והיו הפגנות

ועבודות

וחפירות

והכל היה חסום ופקוק

אז צעדתי כמה קילומטרים והיה חם

חם למות סחינה של החיים

כמו ללכת במדבר ארבעים שנה

בלי מים ובלי אוכל ובלי כיוון

ניגשת אלי דתיה צעירה עם עגלה עם תינוק שרק נולד ושואלת אותי איך היא תצליח להגיע לצד השני למכללה מסוימת כי הקורס

והמבחן

והנוכחות

והיא כבר מזיעה וחלשה ועייפה

ולי בראש עובר שיש לה לחצות את כל החרא עד התחנות בקצה השני ורק משם תצליח

אפילו מונית אין כאן כי הכל סגור

הייתי משלם לה עליה צדקה מהסוג האהוב עלי

דיברתי איתה מה האופציות והיא מתלבטת בין ייאוש

חורבן

בכי

לבין פרץ אנרגיה אחרון של להתחיל לרוץ עם העגלה.

הצעתי לה שאבוא איתה

אקח את העגלה היא תכתיב את הקצב ונחצה את המרחק הזה בקלות יחסית.

ככה במציאות סוריאליסטית מצאתי את עצמי סוחב עגלה עם תינוק שלא מבין על מה הסיפור

עד התחנה בקצה השני

מקווה שהיא הגיעה

אין סוף לזה אני משלים אותו בראש שלי

אהבת חינם

פשוטה

מלאה מאמץ

מלאה איחורים

מלאה בכל מיני פשלות

אבל מלאה בכוונה פשוטה

סתם מפגש אקראי של בני אדם

להיות טוב זה לבחורכְּקֶדֶם

יש לך יכולת לנצל אדם אחר ולהיות רע ולפגוע יש לך כוח

אדם טוב באמת הוא לא כזה שנולד ככה. מלאך. בלי רצון לפגוע ולקחת. לא.

אדם טוב שאתם רוצים שיהיה חלק מהחיים שלכם הוא דוורא זה שהיה בצומת. הייתה לו בחירה. הוא יכל לקחת הוו הןו כמה שהוא יכל. אבל הוא בחר.

לא נגמרהמפוזר מהכפר

למה הכל כל כך קשה ומסובך

ולמה גם אחרי כל כך הרבה שנים המחשבות האלו לא עוזבות אותי

ותמיד יושעות לחזור ברגעי משבר

קשה קשה קשה

מחכה לשקט

מרגיש בתוך ים סוער והגלים מעיפים אותי ממקום למקום

חייב עזרה!!!

מרגיש שאני נופל למטה מהר מידי

...המפוזר מהכפר

ימינה

שמאלה

ימינה

שמאלה

ימינה

שמאלה

....המפוזר מהכפר

הכל מרגיש תקוע כל כך

אין שום יאוש בעולם כלל

מפחד שהם כל החיים ירדפו אותי .

הן לא עוזבות אותי

מטורףףףףף כמה שטעות של רגע נישארת איתך כל החיים

ותוסיף לזה את כל הטעויות שכולן רודפות אותך כל לילה מגיעות ולא מרפות

...המפוזר מהכפר

איך יוצאים מיזה

HELP!!!!!!

..מבולבלת מאדדדד

(ביצוע ווקאלי. מהמם. שמעתי המון ובכיתי. תשמע אותו.)

🥹המפוזר מהכפר

תודה

ממש ככה

...המפוזר מהכפר

מצד שאני אני מרגיש כל כך כבוי

שאני כבר לא מצליח להתרגש

..מבולבלת מאדדדד

בסוף זה מחלחל.

ותזכור שהיצר הרע הוא זה שמונע ממך להרגיש

...המפוזר מהכפראחרונה

נכון מאד

את צודקת לגמרי

יותר מידי מניעות לצערי (((((((

...המפוזר מהכפר

תודה לך השם על שכל פעם מחדש אתה שולח לי את התזכורות הקטנות שאתה איתי בכל מצב

קשה לי אבא, קשה לי מאד

מרגיש שהכל תקוע, לא מצליח לראות איך הלאה

המצב הולך ומסלים

כואב לי בלב

מבחוץ אפחד לא רואה, אבל מפבנים...

משדרים עסקים כרגיל

יעקב אבינו ביקש לשבת בשלווה, וקפץ עליו רוגזו של יוסף

נווה תלאות, כל העולם הזה נווה תלאות

פה זה לא עולם של שקט ושלווה

עולם העשיה, עבודה יומיומית

יסורים של אהבה

פפפפפהמפוזר מהכפראחרונה

קשה ככ

חזרתי משם אחרCan you hear me

לא יודע למה הפסתי לכתוב

האנשים הקשרים הקשיים בשבתות

יש לי יותר תירוצים מאמת תשובות

כואב לי? חד משמעית! קשה? גם כן.

אז למה? אני באמת לא מצליח להבין למה אני כבר לא משחרר את כל החרא שיש לי על הדף, הגיטרה, הפסנתר או אפילו סתם על קיר או שק אגרוף.

הלב שלי מוצף ברמה לא שפויה וקשה לי אלוהים אוי כמה שקשה לי, אבל אני לא לבד אני בטוח אתה כאן איתי ואיתה ועם כולנו יחד, רק תן לי יד לכתוב עוד שיר, עוד לחן, עוד מנגינה אחת שרק תשאב אותי פנימה. שאני אחזור לכתוב כמו שלא שמע איש מעולם, אבל שישמעו אותי, שיראו אותי, שירגישו כל מילה כמו פעם, מילה אחת מול עשר לבבות שבורים ובכל זאת המילה תנצח עם כל הכח של לבשבור

--מחכה לרחמים~

את בדרך הנכונה

את בדרך הנכונה

את בדרך הנכונה


זה המעשה הנכון

וזה מפחיד נורא

אבל זה יהיה שווה את זה

בעז"ה

יהיה לך טוב

--מחכה לרחמים~אחרונה

הבטן מתהפכת

כואבת נורא

הלב על 250 או 300

מרגישה כל חלק בגוף

הכל כואב

הכל צורח הצילו

איך אפשר להשתכנע שזה המעשה הנכון

אולי יעניין אותך