העניין הוא שאני מבחוץ חשבתי שהם זוג ממש טוב לכן זה הפתיע אותי מאוד

גם הילד הזה מאוד מסתיר רגשות אז אני לא יודע איך הוא יתמודד עם זה

לא לנסות להיות מידי רגישים כי זה גם לא נעים.

לא להתחיל לדבר איתו בכלל על הגירושין אבל אם הוא מתחיל לדבר על זה כדאי להקשיב בשקט, לא לנסות יותר מידי להביע דעות כי באמת לא הגעת למקומו.

לא לצפות ממנו להיות דיכאוני, אומנם קרה לו משהו ממש נורא אבל סך הכל גם הוא בנאדם ומותר לו לצחוק ולהנות בחיים.

זה נראה לי הבסיס, השאר זה משתנה לפי האנשים, יש כאלו שאוהבים שמעודדים אותם ויש כאלה שדווקא זה יעצבן אותם, יש כאלה שלא רוצים לדבר על זה ויש כאלה שזה הפריקה שלהם. מה שחשוב זה באמת לנסות להיות טבעיים עד כמה שאפשר...

בהצלחה!!!

לשמח זה הכי  חשוב

גם דוד שלי התגרש...
ועכשיו הוא גר אצלינו

דבר ראשון שאתה בעצמך תשקיע בשמחה שלך. מנסיון, ברגע שאתה שמח אתה משפיע בכל הסביבה שלך. עכשיו שמחה אומר גם חשיבה חיובית ואופטימית שאם תתרגל לחשוב ככה גם הדיבור שלך יאיר וישמח.

להרחבה אפשר לעיין במאמר ב' בליקוטי מוהר"ן תניינא שאגב מדבר בדיוק על חנוכה!

ובקיצור מבואר שם שעל ידי שמרבים באמירת תודה (וגם לימוד הלכה) זוכים לראיה כל כך אופטימית עד שמרגישים מה שנקרא "שעשוע עולם הבא". גם על ידי התודה זוכים שה' ממש ידבר דרכך... קיצר, שווה שווה.

כדאי לא לדבר הרבה בשיחה איתו אלא בעיקר להקשיב. 

כדאי כמובן להרבות בתפילה שהוא לא יפול לעצבות/ דכאון / כעס ושגם אנחנו...

בהצלחה רבה! 

מסופר בגמרא שפעם איזה אמורא (לא זוכר איזה אם מישהו יוכל להזכיר אשמח) הלך עם אליהו הנביא בשוק ושאל אותו "מי מבין באי השוק הוא בן העולם הבא?" וענה לו אליהו " אתה רואה את שני הבדחנים המצחיקים המשמחים את כל העצובים? אלה הם בני העולם הבא".

בעזרת ה' שתזכה גם...

לא תמיד צריך לדחוף את הבן אדם לשמוח. יש רגעים קשים שצריך להיות איתו שם, ברגעים הקשים, לפני שאומרים לו "תשמח תשמח..."

נ.ב האמורא הוא ר' ברוקא

העיקר לשמוח קבוע כל החיים

"מחמת שמחה נפתח הלב"- ר' נחמן ספר המידות

אבל לא פרקטי לבוא לבן אדם שקרה לו משהו רע ממש עכשיו ולהגיד לו "נו תשמח תשמח"... לא יעזור ואפילו יזיק

אין הכוונה לדחוף אותו בחוסר רגישות כפי שאתה מתאר. מה שאמרתי הוא שאם אתה תהיה שמח, לא שתשמח אותו בעל כורחו, אלא תדבר איתו, ברגישות כמובן, ועצם הדיבור עם בנאדם עם חשיבה חיובית ואופטימית ישפר את המצב.

ושוב מדגיש, העיקר להקשיב.

לשים לב למצב שלו - פחות להיות בקטע של "יהיה  טוב אל תדאג" אלא יותר "אני מבין אותך וכד'"... אשריכם!

אבל תודה!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...