אם התעקשתם שלא לתת לנו אחריות, בכלל, למה בסוף לזרוק הכל עלינו ולברוח/ לא להגיע? היינו עושות את זה בשמחה! בשמחה!

למה להתחייב לעשות דברים, לא לעשות, ואז להאשים אותנו?

למה פתאום להרחיב את הסמכות הבודדה שהסכמתם לתת (לעשות את העבודה השחורה, אבל שוב, בשמחה) כדי שהכשלון שלכם יהיה באחריותנו?

למה לבקש שנעשה דברים אם בסוף אתם אומרים לדלג על הרוב ואז לא לעשות בכלל? נכון שאני אקדיש את הזמן בשמחה, אבל בשביל תוכן! ת-ו-כ-ן! לא לריק,

(די-

לעזוב-

לשחרר-

מה זה ישנה?

גם ככה אין לי יכולת השפעה

אולי היא צודקת ובאמת כדאי לפנות ל, אבל לכאורה לא שייך)

(קשה לי ב ככה,)

פשוט 

כ"כ לבד לי

וזה לא אמור להשתפר איכשהו מתישהו

לא משנה מה,

יחסית....

כל הלב הוא רק הצטברות של רגעים

כל רגע הוא רק הצטברות של רגשות

כל רגש הוא רק הצטברות של לבבות

לנשום 

נצח של רגעים ששורפים מבפנים

אבל, זה יעבור

האם הוא אנוס גוף או אנוס נפש

יואו!

אני שונאת לבכות מדברים מטופשים. אבל,