ובעיני דתל"ש הכי גרוע- כי הוא בבחינת 'דע את האויב'.
הוא יודע את הנקודות תורפה של הציבור ממנו הוא בא, ויודע להילחם (כשהוא רוצה) נגדנו דרכם.
אדם חילוני, מכיר אותנו רק מהתקשורת, הוא יכול להזיק מאד- אבל פחות מדתל"ש.

 

אדם בעל נטיות הפוכות- לא יכול לשכנע אנשים להיות כמוה, אז הוא לא מזיק.
ובכללי הוא לא בחר בכך, אז א"א להשמיץ ולכעוס עליו- מותר לתעב את המעשה, לא את בעל המעשה.

אז הוא לא באמת יכול להלחם כי אין לו עם מה, הוא אולי יכול להביא כמה קושיות אבל על כולם יש תשובות, הבעיה היא שהוא לא רוצה לשמוע אותם אז הוא בורח...

שמבחינתנו הן שגויות.
הוא מאמין בבטטות שבראו את העולם? שיערב לו.
הוא יכול לטעות, ועדיין זו תהיה האמונה שלו, והוא יהיה בטוח שהוא צודק.
אבל, זה לא אומר שזה טעות מבחינתו- וכל עוד אדם לא מודה בטעויות שלו עצמו, הוא לא יכול לחזור בו.

ברוב המקרים - חיפשו לעצמם חיים קלים, ומשקיטים את מצפונם בתירוצים...

שמעי סיפור

היה בחור בישיבת וואלוז'ין, שנשר מהדרך והתקלקל..

יום אחד הלך ברחוב, והנה הוא רואה מולו את ראש הישיבה הנערץ, גדול הדור, הנצי"ב זצ"ל, 

במבוכתו, פנה אליו ואמר "כבוד הרב לא יראה אותי ככה, היו לי קושיות ולכן עזבתי, אם הרב יתרץ לי אותן - אחזור לדת"

נעץ בו הנצי"ב את עיניו ואמר: "על קושיות - אני מסוגל לענות, זה הרי תפקידי, ראש ישיבה אני, אם קושיות היו לך הייתי מתרצם בשמחה,

אך לא קושיות יש לך, כי אם תירוצים, חיפשת חיים קלים, והמצאת תירוצים

ועל תירוצים, מה לעשות, אינני מסוגל לתרץ"...

וגמרא מפורשת מצווחת ואומרת: "לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להתיר להם אשת איש"...

חמד הצדיק את אשת שכנו, אך מה יעשה והתורה אוסרת? מצא פיתרון, כפר בתורה...

הרי לך קלקול מתוך קושיות...

תאייוועס. תאייוועס. תאייועס. זהו זה.

תאוות הן אלו שמובילות לכפירה בנימוקים כביכול לוגיים..

כשרוצים לזנות - מתרצים שהבעל והאשרה הם האלוהים...

"לא עבדו.. אלא..."

צריך פוש נוסף, של טראומה כלשהי למשל.
 

יש לי ניסיון עם אנשים שהודו לי לאחר מעשה שכל התירוצים היו כסות בשביל המצפון המנקר...

וזו  גם גמרא, מה לעשות.

אבל בקטע הזה אני חבדניקית, מוח שליט על הלב- אין ברירה.

אם את חבדניקית את אמורה לדעת שכל הווארט כאן זה שזו הדרישה מאדם - להשליט את מוחו על ליבו, זו עבודה!

ושוב, אני בנתיים מאמין לגמרא (כל עוד שאני לא כופר בה בגלל תאוות...)

ועל כן יתכן ולקחתי מהעיקרון הזה את מה שעוזר לי לקיים מצוות ולעבוד את ה' בשמחה.

אוקי, אני מאמינה לגמרא- אבל היא לא מובנת לי.

מה הקשר?

שאמנם לא היו מתדתל"שים אם לא היו להם תאוות כי אז לא היה להם סיבה למה לעזוב, אבל אני משוכנע שגם אם היה להם אמונה באמת באלוקים ובתורה הם גם לא היו עוזבים, אולי מוותרים לעצמם פה ושם, אבל לא עוזבים...

זה איזה שילוב של שניהם כנראה

הם משכנעים את עצמם בקושיות שלהם, נסגרים עליהם ולא מוכנים לפקוח עינים, וזה כי התאווה מובילה אותם.

העניין שברור שיש היגיון לבחור בלהאמין אבל יש גם היגיון שלא... וזה נכון שהרבה פעמים הסיבה שבוחרים בזה ולא בזה זה התאוות אבל זה הגיוני מאוד, כשיש לבנאדם ספק אז הוא מעדיף ללכת בדרך שהכי נעימה לו...

שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלו, שום אדם בר דעת לא יהיה מסוגל לקבל בכנות הנחה כפרנית.

זה לא שכשיש ספק בוחרים בדרך הנעימה, אלא שכשמחפשים דרך נעימה ממציאים שיש ספק ומנסים להשתכנע בזה.

בהתחשב בזה שיש מילוני אנשים חכמים מאוד שלא מאמינים זה קצת יומרני

ואתה יודע מה, יש לך קושיה בהחלט טובה, איך יתכן שאני החכם יותר משבע מליארד איש?

אז תקשיב טוב:

השבע מליארד האלו - שלוש וחצי מהם סבורים שהשלוש וחצי האחרים מטורללים לגמרי, והשלוש וחצי האחרים חושבים ככה על הראשונים

אז אני מסתכל ואומר - בכל מקרה, מתמטית, שלוש וחצי מטורללים,

עכשיו כ"כ נפקא מינה אם שלוש וחצי או שבע?

תתבונן..

קודם כל זה לא נכון שככה חצי חושב על חצי

דבר שני, גם אם כן זה לא אומר שזה נכון

דבר שלישי אם אתה חושב שהם יודעים מה הם אומרים אז גם אתה מהשבע מיליארד האלה

וחוץ מזה ההבדל בין 3 וחצי למיליארד הוא די גדול

וואלה? כבודו יברר מה דעת הנצרות על האיסלאם ומה דעת האיסלאם על הנצרות, מה דעת שניהם על הבודהיזם ומה דעת האתאיסטים על כולם ביחד....

3 וחצי מליארד חביבי, 3 וחצי מליארד, לא 3 וחצי אנשים.. 🤦‍♂️

אבל אתה יודע שהם חושבים ככה גם על היהדות

לא חיזקת בזה את היהדות

זה שככה הם חושבים על היהדות זה מה שכבר אמרת מראש,

ועל זה עניתי לך - שלא מזיז לי מה הם חושבים על היהדות, כי ממילא הם בעצמם מטורללים.

תחשוב על הלוגיקה..

אפילו ששלוש מיליארד לפה שלוש מיליארד לשם זה לא משנה

והם יודעים שהם טועים כי הם מחפשים אמת ולא מוצאים אותה

אבל אותו הגיון שגורם לי להאמין בה' בדרך היהודית- יכול לגרום לי להאמין בו בדרך הנוצרית או המוסלמית להבדיל.

והאמת היא שיש גם המון אתאיסטים לא טיפשים בכלל...

אבל הייתי מצפה מאנשים לא טיפשים שינהגו בהיגיון

וגם אם זה היה נכון, עד כמה שידוע לי רוב האנשים שעוזבים את הדת לא ממש מתאסלמים או מתנצרים, הם פשוט הולכים לכייף...

אני לא באמת יודע, אבל אני מניח שהרבה פשוט אומרים לעצמם "אנחנו לא יודעים, אז חבל להתחיל לחפור.. פשוט נהנה וזהו"

הם לקחו את האידיאולוגיה שלהם נגד השכל

מנקודות הנחה אבל הפוכות

זאת אומרת הם לא מודים שיש אלוקים בגלל האגו שלהם כי אם שי אז חייב להקשיב לו וכו'

אני אחזור ואביא את דברי הגמרא:

"לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להתיר להם אשת איש"

- הסיבה היחידה שמביאה אדם לכפור - היא התאוות שלו. כשהוא חושק באשת איש והתורה אוסרת - הוא אומר שהתורה היא שקר...

ב יש הרבה כאלה שבשבילם הדות זה משהו שכופים עליך אז הם ברחו מזה

ג יש מלא טענות למי שרוצה להגיד שאין אלוקות

ד בריחה מהשאלות גורמת להבנה שבאמת אי אפשר או קשה להתמודד עם השאלות

(שלא אובן ח"ו לא נכון אני לא אומר שכל אחד עכשיו צריך ללמוד נצרות או אתיאיזם על מנת לפרוך אבל לא לפחד משאלות יש כאלה שששאלו ולא קיבלו תשובות או יותר גרוע נפנפו להם את השאלות ולכן ברחו)

בגלל התאוות אנשים משכנעים את עצמם בתירוצים שלהם..

ב. ונכון, יש כאלו שברחו בגלל כפיה, זה לא משנה את המ שאמרתי - שמתרצים תירוצים כדי לברוח מקושי וכדי לחיות בכיף

ג. ואין שום טענה שמחזיקה מים, רק הבל ורעות רוח

ד. מי בורח משאלות? אתה מוזמן לעבור על הכ"א שלי ולראות על כמה שאלות באמונה עניתי בפורום, אני חושב שזה בין כמה עשרות מרובות לבין מאה פלוס.

לא הופך את זה לנכון...

העולם מלא באנשים קצת יותר חכמים מכמה נערים שלא ברור להם מה הם רוצים מעצמם

זה שעניתי לא הובא כדי להוכיח שאני צודק, אלא במענה לזה שהוא אמר שמתעלמים משאלות.

ולגבי ה"עולם מלא" כבר עניתי לך.

פליז, תקרא במלואן תגובות לפני שאתה מגיב עליהן, למען הדיון יהיה ענייני ובוגר, ולמען לא תהיינה כאן מבוכות מיותרות.

הרי מה הקייס שלך?

-הטענה: "מה, שבע מליארד איש מדברים שטויות? לא יכול להיות"

אז על זה אני אומר לך:

"צ'מע חביבי, אחרי כל השמיניות באויר שתעשה - יישארו לך איזה שלוש וחצי - ארבע מליאד איש שמוכרח להיות שמדברים שטויות,

ובכן, כל כך הגיוני בעיניך שרק שלושה וחצי ידברו שטויות אבל שבע לא?"

שבסוף טועה, אבל אני לא חושב שיכול להיות שכל כך הרבה אנשים פשוט מדברים שטויות...

מה שאני אומר זה שזו הסתכלות לא נכונה לדעתי לומר- אני היחיד שהולך לפי ההיגיון וכל השאר סתם מתנהגים בטיפשות... יכול להיות שאתה משוכנע שאתה צודק, אבל לדעתי צריך גם כבוד לדעות אחרות...

זה שזו הסתכלות לא נאה בעיניך כבר אמרת, והסברתי לך למה זו הסתכלות ישרה ולוגית, 

אני קצת הרבה לא מתחבר לטיעונים מוסריים במענה לטיעון לוגי, עמך ועם כלל העולם הסליחה.

אגב, הייתי מציע לך לשקול את עמדותיך בנושא עם רב, כי אתה עלול להילכד בכפירה גמורה חלילה, חבל. חבל.

מה שעניתי זה שזה שבטוח יש 3 וחצי מיליארד שטועים לא הופך אותך לצודק...

הכבוד לדעות אחרות שאמרתי הוא לא נובע ממוסר, אלא מהידיעה שאנשים שחושבים אחרת ממך לא פחות חכמים ממך...

אלא שזה מה שמעקר מתוכן את השימוש שלך בזה כדבר שמוכיח שאני "לא צודק"

זה בטח טענה מוסרית, כי את הלוגיקה פרכתי כבר, כנ"ל, להתעקש שעדיין זה "לא הגיוני שאנחנו הכי חכמים מכל העולם" זה כבר סתם טענות פסאודו מוסריות.

קיצר, מה שאני אמרתי זה שאני לא חושב שזה הגיוני לזלזל בשעות אחרות.. לא שהדעה שאתה אומר היא לא נכונה

כמו שאמר @היום יהיה שמח, זה מכלול.

סתם כאקט פסיכולוגי, קורה.

לפעמים בנאדם חושב בגלל טראומה שהוא הינדיק

ולפעמים הוא חושב בגלל טראומה שאין אלוקים,

קורה.

הדת יפה בעיניהם, אבל כל פעם שהם מקיימים את המצוות, הם נזכרים ברב הרע שלהם,
מי שהיה אמור להאהיב עליהם את התורה והמצוות, ובמקום זה גרם להם לטראומה פחד ורתיעה.

זאת אומרת אנשים שנפגשו עם דברים מזעזעים בלי מוכנות נפשית

או שכפו עליהם דברים שהמאיסו את התורה עליהם זה ממש פתחים ליצר

מאמר של הרב אלחנן וסרמן. הוא מסביר שם ממש יפה איך שהתאוות הם פשוט כמו שוחד בשבילנו ופשוט מעוורות את השכל שלנו מלראות את האמת הפשוטה שבאמונה. בעיקרון, האמונה היא הדבר הטבעי ביותר! כל אדם שקצת חושב יכול להגיע בכוחות עצמו למסקנה שיש מנהיג לבירה ושהוא מעורב במה שקורה פה ולכן מסתמא שהוא כתב אי אלו הוראות לעולם... אז למה לא כולם מאמינים? כי התאוות שלהם מעוותות את השכל הישר! לא במודע כמובן, אבל זה קורה. ואז פתאום יש המון הסברים מהסברים שונים של למה אני צודק והדת טועה, אבל השורש מעוות... לכן הציווי על האמונה הוא על הלב ולא על המח: "ולא תתורו אחרי לבבכם"- תכלס צריך היה לכתוב ולא תתורו אחרי שיכלכם או משהו כזה, אלא שהשכל הישר לא צריך אפילו לצוות אותו להאמין, זה טיבעי מבחינתו, הבעיה היא בתאוות שלנו וזה כבר קשור ללב...

טוב זה ממש בשלוף, למדתי את זה מזמן אבל אם את רוצה אני יכולה לסכם לך קצת יותר מסודר ונורמלי...

וחלק ממה שכתבתי כאן בנוי על דבריו שם.

מאמר יסודי בהחלט, מומלץ לכל אחד.

העולם היה נראה אחרתתת

בדרך כלל.

כשלאדם יש תאוות, אז הוא כבר ירה את החץ ועכשיו הוא מנסה לצייר את המטרה. אבל עבור כל אדם (וכל מצב נפשי) יש איזשהו גבול של כמה הוא מסוגל לרמות את עצמו, ולכן אם הוא לא מצליח לסמן את המטרה גם כשהוא ממש מתאמץ- אז הוא יכנע ויישאר במקומו.

וכאן נכנסות הקושיות שהופכות לתירוצים, גם אם לא מושלמים, שנועדו להראות שיש מטרה כלשהי מסביב לחץ (כלומר שיש היגיון בללכת אחרי התאוות שלו).

אגב, חשוב לציין שדבר כזה יכול לקרות גם עם קושיות נפשיות, כלומר קושיות שאינן על עצם האמונה, אלא חוסר שביעות רצון מהחויה הדתית. לפעמים כשאדם רוצה להיפרד ממישהו אז גם אם הוא יודע שהרבה מזה נובע מסתם מידות רעות למיניהן, הוא כבר ימצא את הדרך להשחיר את פניו של זה שהוא רוצה להיפרד ממנו, ולענייננו- להראות למה להיות דתי זה לחיות בזבל, ולמה הדתיים מושחתים, ושה' לא אוהב אותו, וכו'.

בכל מקרה ומקרה המנגנון עובד טיפה אחרת, אבל זה הרעיון הכללי.

לרוב האנשים יש מינימום של יושר אינטלקטואלי. מינימום זה לא תמיד מספיק.

ובעצם כשהם נהיו חילוניים החיים שלהם הסתדרו (ככה זה נראה על פניו).
ולכן כשאני רואה אותם אני לא עצובה, ויותר מכך לחלקם אני ממש מפרגנת,
סופכלסוף אחרי החיים הזבל שהיו להם- הם מתחילים להינות, מה שהגיע להם מלכתחילה גם במסגרת הדת.

אז אם הם רק סבלו במסגרת הדת, אם הם ברחו מטראומה- אני לא יכולה להמנע מלאהוב אותם על כך.

נו באמת, זו כבר נאיביות אמיתית,

ברור שכל החברה'לך האלו עסוקים בלהסביר כמה הדת רעה ומגעילה וכל הדתיים אנשים זבל.. אז את ככה קונה את זה? ככתבם וכלשונם? 

(ולגבי הסוגריים: רק שתדעי, שנדירים באמת הדתלשים שמצליחים בחיים, בד"כ הם מאבדים את שני העולמות)

וזה שאת לא עצובה זה ממש מזעזע. סורי.

גם בהנחה שאז הם סבלו וכעת לא, גם אם נניח שאכן כן, מה הקב"ה רצה? למה הוא ציפה? איך את יכולה לא להיות עצובה מזה ועוד לפרגן על זה? לפרגן??

ככה אני חושבת, לו יהי- אולי אני נאיבית.
מה שבטוח שיהיה נאיבי מצידי להראות כמה אני לא נאיבית.

תנסי להתבונן בסיפוריהם. תראי כמה שנאה לשמה יש שם.

ואני מסכים, יש כאלו שבאמת עברו טראומה וסבלו וכו'

אבל ממש לא כולם

כל כך כל כך הרבה יש שעזבו כי התחשק להם

ועסוקים עכשיו בלהשמיץ ולהשמיץ ולהשמיץ, ולהראות כמה מסריחה הדת...

תקשיבי לסיפוריהם ברצינות, ותגידי אם זה נשמע אמין...

יש לי חברות כאלה, ואני יודעת שמי שנשרה- זה באמת כי היה לה רע!
היא רצתה שיאהבו אותה, וההורים שלה משומה לא קיימו את מצוותם.

מאוד קל, ומאוד "אין" לומר שהכל באשמת ההורים והמחנכים שלא מבינים את הצורך באהבה ובבלה בלה, אבל זו לא חזות הכל,

וגם אני מכיר נושרים, זה בסדר..

אתה היית נוטש מקום רק כי יש לך תאווה למקום אחר?
אני חושבת שלא, אך אם בנוסף לתאווה הייתה טראומה- הייתה בורח.

לא כ"כ מהר מוותרים על קהילה מוסדות וחברים, מוותרים רק כשאין ברירה,
רק כשמרגישים שמישהו זורה מלח על הפצעים.

את חושבת שלא, הגמרא מעידה שזה מה שקורה...

וכמובן, זה גם מורכב, לא שבחור אומר "וואלה, באלי מריחואנה, ובשבת, יאללה בא נהיה חילוניים"..

ברור שזה תהליך, ברור שבנאדם מרגיש ומשכנע את עצמו (וזה ביצה ותרנגולת אינסופיים) שהדת היא לא מקום מתאים בשבילו, וכו' וכו'... 

אגב חילוניות היא לא ע"ז.

חסרים אנשים שלמדו ועיינו והתבוננו והגיעו למסקנה אמיתית שצריך לחזור בתשובה?

ונכון שזה לא ע"ז, אז מה? הרעיון הוא אחד - כפירה ביהדות מגיעה מתוך תאוות. לא משנה מה עושים ברגע שכופרים - אם נהיים אתאיסטים או עובדי ע"ז או משהו אחר.

לא חסרים אנשים שחשבו והגיעו למסקנה שזו הדרך הנכונה, להם בעיקר- ואלו שהגדילו לעשות אף כופים את דרכם על כולם.
 

אספר לך משהו: יש יהודי חכם שאני מכיר, עולה מרוסיה, גאון מחשבים, שחזר בתשובה בגיל מאוחר..

ויש לו חבר, יהודי שגדל בבית חסידי ופרק עול,

פעם אחת אמר לו אותו חבר: "נכון שרבים חוזרים בתשובה, אבל רבים גם עוזבים את הדת"

וענה לו היהודי החכם ההוא: "תראה את ההבדל בגילאים, כמה אנשים בגיל חמישים עזבו את הדת? כמה פרופסורים ומדענים וכו' וכו' דתיים עזבו פתאום את הדת? כמעט אפס. כל הנושרים נושרים בין גיל 15 ל25.. אצל החוזרים בתשובה - זה הפוך - כ"כ הרבה אנשים מבוגרים, חכמים, בעלי מקצוע... וכו'"

והאמת, שזו המציאות, חוזרים בתשובה, ברובם הגדול (חוץ מכלמיני שנתפסו ל"אורות" וומילא נושרים מחדש אחרי חמש שנים בתשובה..) עשו זאת מתוך עיון והתבוננות, לעומת הכיוון ההפוך - שהרוב המוחלט אפילו לא מתיימר לומר שעמל להבין.

ואגב, זו גם חלוקה הגיונית: אדם אל מקבל על עצמו עול כבד סתם,  אין שום "נגיעה" שיכולה לגרום לאדם רציונאלי לחזור בתשובה בלי ביסוס, אבל לכיוון ההפוך - אוהו יש, עיר פרא האדם יוולד, אנשים מתים לחופש, ואז הם מבלבלים את המח כדי לזכות בו..

האנשים מתים לחופש, משמע יש אנשים שהיהדות כובלת אותם.

לחלקם בא חופש, אבל הם לא בורחים- כי יש להם יותר מה להפסיד מאשר להרוויח.
לחלקם כ"כ קשה, עד שלא משנה להם כלום- הם רוצים חופש.
ובורחים אליו.

אמת היא שמי שמתבונן וזוכה להבין ולחיות את היהדות כראוי - הוא הוא הבן חורין האמיתי.

אבל האם נתכחש לכך שכל כך הרבה אנשים טוענים שזה כובל? המציאות היא כזו - אנשים מתים לחופש, אבל לא חופש ערכי, אמיתי, חופש מהתאוות והשפלות, חופש מהרצונות הבהמיים.. לא את זה הם רוצים, הם רוצים לחיות כמו חיית השדה, לעשות מה שבא להם, ים בשבת? ים בשבת! אשת איש? אשת איש! מכל הבא ליד..

אכן כן, ממש ככה, לא מוצא מה החידוש הגדול כאן.

שלי- יש אנשים שחיים כך, כי זו הדרך היחידה שלהם להרגיש עם עצמם יותר טוב.

אני נאיבית? לפעמים... 

לא ניראלי שאפשר להשוות 

אבל לעניות דעתי היא לא קשורה לכאן..

זה בין אדם לחבירו זה בין אדם למקום

מה אתה משווה??

תוכלי להיות מושפעת.

אם לאדם יש אמונה חזק הוא לא יושפע משאלות הפוך הם יניעו אותו לחקור

ולשרש מה שקנוי אצלו 

מישהוא עם נטיות הפוכות חד משמעית גם לפי חלק/כל הרבנים הוא לא מצטרף למניין

אני מכיר כמה חברים כאלה שאם הם מתחילים לדבר זה נגמר במכות

אין לי בעיה לשמוע שום דעה שבעולם.

אם הם צודקים - אז מזל ששמעתי.

אם לא - אז אני צריכה להיות תשובה, ואני רק יחכים מזה.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....