את זה למדתי לפני חודש כנמאס לי לבכות עליך.
ביום שהצלחתי להבין ולקבל את זה שמה שהיה לא יחזור לעולם..
ומה שיהיה יהיה ממנו יתברך
נמאס לי לבכות.
התחלתי להגיד מזמור לתודה. עליך.
על כל הכאבים והשריטות שנשרטנו אחת מהשניה וביחד.
התחלתי להגיד מזמור לתודה באהבה ובאמונה.
בכל סיטואציה שבה אני מתגעגעת או שאת פוגעת לי עמוק בלב.
אני אומרת את המזמור והעיניים דומעות
והלב. הוא משתגע.
לא מבין איפה ההיגיון.
לכאוב ככה ולהגיד תודה.
זה עזר.
לפני חודש וחצי התחלתי להגיד אותו ומלפני שבועיים בערך התחלת לדבר איתי.
היית שם איתי בשבילי.
וחיזקת.
הכי בעולם.
היום אנחנו פה אני ואת רק עם עוד משהיי אחת.
כנראה זה מאבא.
רציתי שנדבר רציתי להגיד המון וכשהגעת השתתקתי.
כנראה השקט זה הדבר הנכון.
הלכת.
והעיניים החלט דומעות.
והלב הוא כואב.
מתכווץ ממש וכואב.
כולי רועדת.
ממלמלת מזמור לתודה
"מזמור לתודה הריעי לה' כל הארץ עיבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה דעו כי ה' הוא האלוקים הוא עשנו ולו (ולא) אנחנו עמו וצאן מרעיתו בואו שעריו בתודה חצרותיו בתהילה הודו לו ברכו שמו כי טוב ה' חסדו ועד דור ודור אמונתו."
הריני מכוונת באמירת מזמור לתודה שקיבלתי על עצמי במשך 40 יום שבבקשה אבא הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר ובבקשה אבא תרפא לה את הלב.
שהכל ילך בפשטות טהרה וקדושה אין סופית
ממלמלת שוב ושוב.
אבא תן לי כח.
סומכת עליך אבא ומתפללת







