אף פעם לא מוצא מנוח לרגליי, עסוק ברדיפה אחרי ה..טוב, אהבה, חיים, אושר, אמת, בריאות, חברים..
ומשום מה ככל שאני דורש מנוחה כך מתרחקת היא ממני.
-עד כאן סיכום מחשבותיי לפני שנפל האסימון.
האסימון היה ההבנה שאני פשוט מחפש פיצוצים, לא מוכן ל'שגרה מבורכת', נראה כ''כ לא אני פשוט להתעסק באותו דבר כל יום.
מרגיש לי כמו מוות שכזה.
באמת בלי חידושים- אין חיים, אבל..לא יודע, יש איזה קול שאומר ששום דבר רציני ועמוק לא קורה בלי התמדה, בלי התכנסות ללא מפריעים מבחוץ.
אז חסום. תקוע פה, בלי כיוון.
יש איזה התרגשות שגואה בתוכי לקראת הבאות, וזה כבר התחלה גרועה ל'שגרה המבורכת' שלפניי...







