תובנות הן לא בהכרח דברים שלא ידעת,
אלא ניסוח מובן לדברים שלא הבנת שידעת.
תובנות הן לא בהכרח דברים שלא ידעת,
אלא ניסוח מובן לדברים שלא הבנת שידעת.
להכיר בטעות זו יכולת.
אבל לא סתם יכולת, זה צורך חיוני. משתי סיבות:
א. רק אחרי שמכירים בטעות אפשר לתקן ולהשתפר.
ב. בהכרח יש טעויות, ובהכרח המציאות תראה לנו אותם - להתכחש אליהן או לא להיות מסוגלים לראות אותן רק יוביל לסיבוכים וכאב - הן בגלל ההשלכות והן בגלל שבירת הדימוי.
למעשה;
נקודת המוצא צריכה להיות שככלל אנחנו טועים,
ולהיות מוכנים ונכונים תמיד להכרה בטעות ולשיפור ושינוי.
זו היכולת להיות גמיש, ולחשב מסלול מחדש כשצריך ולחזור לדרך.
כי אפשר להיות כמו רכבת, לדהור מהר במסלול קבוע, אבל אם יש תקלה (ותהיה) תיתקע.
כמו שנאמר לגבי מהמורות וקשיים בכלל - "לעולם יהיה אדם רך כקנה ואל יהיה קשה כארז".
נ"ב
התובנה המקורית:
חוסר יכולת להכיר בטעות זו טעות,
ולכן אין טעם לומר למישהו שאין לו יכולת להכיר בטעות.
ולא כתבתי אותה כי התובנה העוקבת הייתה חשובה יותר.
כי אין טעם להתעסק בתובנה שאין בה תועלת, כשאפשר להתבונן באיך להתייעל.
שזה בדיוק מה שעוזר להגדיר מה לא בסדר ומה צריך לתקן....
מישהו שאל "האם אתם חושבים שמצוות בין אדם למקום עושות את האדם לאדם יותר טוב בבין אדם לחברו?" או משהו כזה.
אז חשבתי שכן;
כי עצם זה שאדם עושה מה שצריך ולא רק מה שבאינטרס שלו - זה כבר משנה את האדם.
[ברור שאפשר לרדת לרזולוציות קטנות יותר ולהיות ציני ולומר שבסופו של דבר הכל אינטרסים, שגם מי שעושה 'לשמה' או נדבן 'אלטרואיסט' למעשה עושה את זה בשביל התחושה וכו' - אבל עדיין יש הבדל בין מי שגונב או סתם זולל בשביל הנאה לבין מי שתורם או עושה מצווה בשביל הנאה]
ואז חשבתי על הנקודה ההפוכה;
שהרבה אנשים עושים דברים שהיו צריכים לעשות מצד המוסר, דווקא בגלל שצריך, כי זו 'מצווה'. תורמים 'לשם שמים' במקום לשם עזרה לזולת. ולחילופין מדקדקים בדיני חושן משפט במקום לנהוג לפי המוסר מה שגורם למצב של נבלים כלפי אחרים ברשות התורה (מצד שני - הם כנראה היו נבלים גם בלי התורה, אבל היחס לבין אדם לחברו כמצווה גם תרם לעניין).
בנוסף: אדם שיש לו כבר סט ערכים ו'עליונות מוסרית' מסוימת, פחות נצרך רגשית להיות מוסרי בתחומים אחרים (זה אחד ההסברים לסטנדרט מוסרי כפול. וזה בא לידי ביטוי בהרבה טרנדים מוסריים, או אצל אנשים שתורמים בתחומים מסוימים כדי להלבין לעצמם שחיתות מוסרית אחרת) וכך יש אנשים שהם נורא 'צדיקים' אבל זבל של בני אדם.
אחרי זה חשבתי;
הרי כל המוסר הוא דבר די ערטילאי,
בין אם כולו מושג אנושי פיקטיבי ובין אם רק ההגדרה שלו.
אז אמנם ליהדות אין תשובות מוכנות והתייחסות לכל שאלה,
אבל מסגרת כללית יש - ובעיקר עצם ההתייחסות לנושאי המוסר.
ואולי בעצם החלוקה בין בין אדם לחברו לבין אדם למקום היא פחות חשובה,
כי המוטיבציה של שניהם טוב שתהיה "כי ככה צריך" - אחרת כל אחד יחליט מה מוסרי לו ומה לא לפי מה שמתאים לו.
ונכון שזה מהצד הפרקטי ולא המהותי - והציני יגיד שכמו שהאמונה נתנה תשובות אלוהיות לשאלות מדעיות שלא היתה להן תשובה במקום לומר ''כי ככה'' ככה היא נתנה חוקי מוסר אלוהיים במקום לומר ''כי ככה'' - אבל ציני או לא - זה פרקטי (ואולי גם מהותי, כי אם המוסר הוא אכן פיקטיבי - מה מוסרי? ולמה להיות 'מוסרי' זה טוב בעצם?).
וזה הזכיר לי וורט ששמעתי פעם על "אשרי העם שככה לו - אשרי העם שה' אלוהיו". עם שככה לו. ככה וזהו.
את פשוט צריכה זמן
תני לעצמך לשהות
לנשום
להתרגל
תיכף זה כבר לא זר
עוד רגע מוכר
קצת לנשום וזה שלך
תיכף
קחי לך זמן
תיכף את בבית
מותר לך להיות מבולבלת
תשתהי בתוך זה
רק
אל תטבעי
מה את עושה לעצמך אה
מטומטמת.
It's okay to be scared
It means you're about to do something very very brave.
God I hate that I need to talk to him
I know I have to and I know I want to on some level
But it's gonna be fucking hard.
I wrote what I want to say but it's short and it doesn't well prepared
I said I'll do it on Wednesday
It makes me anxious
There's two things I need to talk to him about
And they are both hard to talk about
This morning it seems a little bit easier but now the anxiety is back and I don't wanna do itttttt
I need to calm down
Also why am I watching it
It's not helping right now
I wrote a poem that came very bad and it sucks
I need to get back to writing
I told her yesterday that I used to write short stories about a girl named Or
And it made me miss my old writing
I know I grew up and my writing grew up with me but I miss that passionate raw writing
God I need you
Be with me okay?
I really really need you.
מנסה להבין מה פשר הניסיון הזה?
אפשר הסבר, הוראות הפעלה, כיוון, יעד, משהו??
הו התסכול
תן בי כח
עזור לי
שלא ארגיש לבד
הפרפר והחיוך
והפרפר
והיא
והן
והיא
והחיוך
והפרפר
והפרפר
מה אהובתי
מה
איך אני יכולה לעזור לך
הכמיהה
הנואשות
הציפייה
הצורך העמוק הזה
הרצון שיראו
שידעו
לא להיות לבד
שרק יבוא
שרק יראה
שרק יושיט יד ויציל
שידע
שיהיה
שירגיש
שארגיש
שיהיה
שיהיה לב
החיבוק
המגע המנחם
תבוא
רק תבוא
אל תשאיר אותי לבד
והצורך והנזקקות
הנזקקות
רק חיבוק אחד
לא יותר
חיבוק אחד
😭
עזוב חיבוק
רק תהיה פה
תשים יד
תן לשים עליך ראש
להרגיש
לשמוע את הלב פועם
להרגיש את הקצב מסתנכרן
בוא
בבקשה
תבוא
ואני לא יודעת מה אתה יודע
ואם אתה יודע
ואיך אתה מרגיש
הלוואי שגם אצלך ככה
שגם אתה חסר וכמה
שגם לך יש בלב בור קטן
שרק מחכה להרגיש לב
בבקשה
תבוא
איפה העינים האלה
המבט
החיוך
איזה ביטוש זה היה
אין מילים בפי