אמרת שהוא מבוגר ,ולא נגע בבחורה. איזה קושי !
מצד שני , בהחלט צריך לכבד אותך..
אני חושבת שזה שאלה לרב להתייעץ איתו 
רב עם ראש על הכתפיים ... 
את ציונית דתית ? אשמח להמליץ לך 

אבל נגיעה ללא הסכמה, ובטח אחרי הצבת גבולות ברורים מצדך (נניח שלפני הוא ניסה לבדוק אם תזרמי) - נשמעת לי חריגה ומדליקה נורות אדומות. בנושאים של כבוד ואלימות בכלל, לאו דווקא בהקשר של שמירת טהרת המשפחה בהמשך.

"הוא נגע בי בלי שרציתי" זו לא (רק) שאלה הלכתית, והמעשה הזה לא מעיד רק על דבקות רופפת בשמירת המצוות.

לגעת באדם אחר ללא רצונו זה בעיקר חוסר התחשבות באחר, אגואיזם, ואי-עמידה בפני הדחפים.

אם אני אגע במישהי שעובדת אתי, ואעשה זאת נגד רצונה, היא תתלונן עלי בכל מקום שאפשר - גם בלי שיהיה לה אכפת מההלכה. למה? כי כבר בגן מלמדים אותנו, ובצדק, שהגוף שלנו שייך רק לנו.

לא רק את ההלכה הוא לא כיבד, אלא גם אותך.

אני לא הייתי לוקח את הסיכון, בטח לא כאשר על המאזניים ניצבים חיים שלמים עם האדם הזה.

ו"לא נגע מעולם בבחורה" זה לא תירוץ.

אם הפרטנר/ית לא רוצה מגע - אז אין מגע. סוף פסוק.

כנראה שהיא תדע יותר טוב לכוון אותך ולשאול את השאלות הנכונות שיביאו את התשובה הבריאה והטובה.

התמודדות של שמירת נגיעה לגבר במיוחד אם התנזר כל חייו מאד קשה. זה לא אומר שהוא יתנהג ככה גם אחרי שתהיו נשואים ולא אומר שכן יתנהג ככה. 

מכירה את הביטוי "פת בסלו"  ?

נכון שזה לא בסדר שהוא נגע בך בלי רשות. 

מצד שני 5 חודשים הוא כן שמר וכיבד.

אם החזקתם מעמד 5 חודשים אז מן הסתם יש מציאת חן וטוב לך איתו, שזה משהו שלא מוותרים עליו כל כך מהר..

זה באמת מסובך. וקצת קשה לשפוט בלי לשמוע גם את הצד שלו..

רק שאלה, ישר נפרדת ממנו? או שקודם איימת שאם עוד פעם אחת הוא יגע בך זה נגמר?

יכול להיות שאיכשהו הוא קיבל ממך רמזים שאת כן בעניין?

אם באמת את מרגישה שהוא מתאים לך מכל הבחינות, אולי כן שווה לתת צ'אנס לתקופה של עוד כמה חודשים ותראי איך הוא בעניין הזה, אם חל שיפור או לא ואז תחליטי..

סתם אמרת שזה היה לו רק בסוף הפגישה, 
גם לי היה קשה בעיקר בסוף , כי לא רציתי ללכת וכאילו בלי חיבוק וכו' היה קשה מאד מאד
אולי באמת באמת זה פשוט קשה לו ? 
אולי הוא בסדר אבל קשה לו... אני חושבת שזה שאלה לאנשים מקצועיים שמבינים . 
אל תחליטי החלטה בקלות ראש בהצלחה!

אני בעצמי לא שמרתי נגיעה אז אני בכלל באה ממקום של איך אפשר להתחתן עם מישהו שאין לך מושג בכלל איך מרגיש לנשק אותו. אבל מה שבטוח, בלי קשר להלכה, אם את אומרת "לא" והוא לא מקשיב, זו נורה אדומה... 

והנשיקה היתה רק דוגמא. זה הרבה מעבר.. 

כאילו אתה הולך לחיות עם הבן אדם ואין לך מושג איך זה מרגיש לחבק אותו. לי זה נשמע מבהיל קצת. וחוץ מזה כן, יש משהו במגע שאישר לי במאה אחוז את התחושות שלי ושאני בטוחה שזה מה שאני רוצה.

וגם יעקב נישק את רחל לפני החתונה 

הכרתי אותו (ואת המשפחה שלו) מספיק זמן כדי לדעת שהמגע לא עיוור אותי..

זה לא "אישר" לי... זה פשוט גרם לי להתאהב בו עוד יותר. תגידו שאני רדודה מה כפת לי....... זה מה שהיה..

כי מבחינתי זה לא אפשרי. לאחרים זה אפשרי..

אני יוצאת רגע מהדילמה סביב שמירת הנגיעה (שהיא נושא בפני עצמו), כי יש משהו אחר שצד את עיניי-

כתבת שהוא מרגיש צורך בקשר אינטנסיבי יותר. יותר פגישות, יותר שיחות, יותר קירבה. הצורך הזה פחות חזק אצלך ואת באה לקראתו, ובכל זאת זה לא מספיק כדי למלא את הצורך הזה אצלו.

אני לא באמת יודעת ומכירה, ולכן ייתכן מאוד שאני טועה, אבל אולי כדאי לחשוב על הנקודה הזו. אם זה פער משמעותי, יכול להיווצר מצב שהוא יצטרך "מאוד יחד" (בפן הרוחני, הפיזי, לא משנה מה), ועלייך זה יעיק כי תרצי חלק יחד וחלק לבד (או לפעמים יותר לבד), וכשתבואי לקראתו תרגישי שאת מקריבה חלקים מעצמך ומהצרכים שלך. במקביל - זה לא באמת יספק אותו, ושניכם תרגישו שאתם מקריבים.

בנוגע לעניין שמירת הנגיעה - הלוואי וידעתי מה לומר לך. בעלי ואני שמרנו נגיעה לפני החתונה, וככל שהתקדם הזמן אני זו שהחזיקה יותר את הגבול, אבל זו היתה בחירה של שנינו. היום יש לנו קשיים גדולים בשמירת טהרת המשפחה והימים האסורים ירודים מוראלית אצלנו, בעיקר כי לבעלי מאוד מאוד קשה. זו התמודדות שגם אני התלבטתי עליה כשהיינו מאורסים ודיברנו על זה. זה קשה, זה מערער, ובכל זאת הייתי מעדיפה את ההתמודדות הזו איתו מאשר כל התמודדות שהיא עם בן-זוג אחר.

אולי השאלה, בסופו של דבר, היא אם תרגישי שהוא פרטנר לעבודה זוגית משותפת, אם הוא מסוגל לראות גם אותך ולעשות אינטגרציה של הכל יחד.

וחיבוק גדול-גדול.

תמיד אפשר לשאול כך....

השאלה אינה מי אמר שתמצאי מישהו אחר - אלא האם (נניח אם לא היתה הבעיה הזו), זה האדם שהיית רוצה לבנות איתו בית.

לגבי מה שהיה - אכן את צודקת שמלבד עצם חומרת הענין, בחור חייב לכבד את זה שהבחורה, שאינה אשתו, לא רוצה שיגע בה.

בחורה שמבהירה חד משמעית שאתה לא נוגע בי עד אחרי החתונה, זה צריך להיות ברור שזה כך. כמובן, שומרים מרחק פיזי, שעות ומקומות פגישה, כדי להתרחק מן הנסיון.

את אמרת והוא לא עמד בכך. כנראה שזה מראה על קושי לעמוד בהתחייבות כזו. אי אפשר לדעת האם במקרה שיתחדש זה יהיה אחרת.

אם שניכם בטוחים שהייתם רוצים להתחתן - אפשר לקבוע שבהיות שכבר יודע שזה הענין, וכבר מכירים, אז קודם כל הוא מתחייב מראש בידיעה שאפילו נסיון ראשון "לגעת", מבחינתך זה חוסר כיבוד והטרדה - ונגמר הענין.

כמו כן, מספר פגישות מינימלי. אם כבר מחליטים - אין צורך ממשי בפגישות.

אפשר להיפגש בבית, כשמישהו מההורים נמצא. ממש בנוכחות קרובה. לשבת לא קרוב, בסלון. לא יהיה לו נעים להתחכם..

לעמוד על כך בכל  תוקף. לא לזוז אפילו מילימטר מבחינתך (צודקת לחלוטין - מלבד שזו הלכה פשוטה, למה להפסיד את הדבר הגדול הזה של סוג של ביטוי מסוג זה בא דווקא מתוך שנשואים, ולא סתם מתאוותנות שאינה יכולה לנקוט איפוק אפילו לזמן לא רב). ולקבוע חתונה לזמן מאד קרוב.

לגבי טהרת המשפחה אחרי נישואין - אני לא חושב שמה שקורה כעת הוא בהכרח מדד.

זה משהו אחר. שם כבר "פת בסלו".

כמובן, צריך "שיחת הבהרה" לפני כן. עדיף טלפונית ולא פנים אל פנים (עלול "למשוך" אותו..). האם הוא בטוח שאחרי החתונה לא תהיה לו בעיה לשמור על טהרת המשפחה.

מניח שיאמר שזה לא דומה, כי יהיו זמנים מותרים.

ואל תאריכו בשיחה כזו. לשאול קצר - ולעבור הלאה.

טהרת המשפחה, יסוד היסודות של בית בישראל.

אני מדבר על האתגר הענק שיש פה

זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב

מה הקשר בין הקבוצות לבית?

איזה אתגר?

בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.

מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את  זה יותר "שכלי".

בבית, הבטן מופעלת.

אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה

בחיים האמיתיים.

אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת

ואין קושיה כלל.

כשהאדם שוכב על הגב או הספה

וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה

להרגיש טוב. נוח לו.

הוא לא בתוך מרוץ היומיום.

ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)

שלו לעשות טוב לכולם.

מקווה שיישבתי לך את הקושיה

בברכה

מים קרים על נפש עייפה ב"ה

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

על מה כן הוצאנו כסף? מקרר, מזרונים איכותיים למיטה שלנו ו... זהו נראה לי.

חנויות זולות של מוצרי חשמל, שווה לחפש בריכוזים חרדיים.. 

סתם כי יש מציאות מעולות במרקטפלייס, זו עוד פלטפורמה של יד שניה

יש מוצרים שבעיניי חופשי לקנות ביד 2

תקח בחשבון שיש דברים שההובלה עצמה יקרה מאוד וכבר לא בהכרח שווה, או שכדאי כבר להשקיע כי ההובלה היא חלק גדול מהעלות.

לשים לב שיש דברים שדורשים התקנה רצינית, אז לחשוב מה מעדיפים בזה. למשל אם יש כיריים גז טובות במחיר טוב - אבל ההתקנה תעלה הרבה (לא באמת יודעת, רק אומרת), אז אולי שווה לקנות חדש שכלול בו התקנה, או אולי עדיף כבר אינדוקציה

ולהיזהר מדברים שעלולים להיות בהם פשפשים!!! או עובש! סיוט סיוט. 

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת