(...)לכן האדם צריך תמיד להיות מרוצה ממהלך חייו, ולשמוח במה שהוא עשה, כי בזה הוא בטוח, שלפחות את השלב הראשון של הבחירה הוא עושה נכון.
כי במציאות אנו רואים הרבה אנשים שאינם מרוצים מחייהם בלי סיבה מיוחדת. ואם תשאל אותם, מדוע הם אינם מרוצים, הם לא ידעו לענות לך. הם פשוט מרגשים תחושת החמצה תמידית, ואינם בטוחים, שהם הולכים בדרך הנכונה. בקיצור- הם אינם בטוחים, שהם בוחרים נכון. אולם, לאור מה שבארנו מובן עתה, שבזה שהם אינם מרוצים מהחיים, אזי בוודאי בכל רגע ורגע מחייהם הם אינם בוחרים נכון. כי עצם ההרגשה שלהם, שאולי הם אינם עושים את הדבר הנכון, היא עצמה טעות שצריכה תיקון לפני כל פעולה אחרת. שהרי אפילו כאשר ברור לאדם, שישנם שינויים שהוא חייב לעשות, ברוחניות ובגשמיות, לכאורה יש לו סיבה לא להיות מרוצה, גם אז הבחירה שלו בהכרח מתחילה מלהיות שמח בחלקו. שעל ידי זה ה' איתו, והוא יכול לעשות ישוב הדעת, ולקבל על עצמו קבלות ושינויים וכדומה.
כל שכן, כאשר האדם אינו יודע בכלל מה הוא צריך לשנות, ומה טוב בשבילו, שאז חייב להיות שמח במציאות שהוא חי בה, כפי שה משגיח עליו, ובזה הוא בטוח שלפחות השלב הראשון של הבחירה בידו כראוי.
לכן, בכל דבר שהאדם עושה, כגון שמטפל בילדיו, או עושה סידורים וכדומה, וכן כאשר מתפלל, לומד, או עוסק במצווה זו או אחרת, או עושה חסד, יעשה הכל בשמחה. ולא יניח ליצר הרע לתת לו הרגשה של החמצה, כאילו הוא צריך עתה לעשות דבר אחר. כי זו דרכו של היצר הרע, שבכל מה שיעשה האדם, הוא מבלבל אותו, כדי שלא יהיה מרוצה אף פעם. אבל זו לא הדרך. כי האדם חייב קודם כל להיות שמח בחלקו, ולעשות הכל בשמחה, ורק אז אם הוא מבין, שהוא צריך לעשות דבר אחר יעשה אותו הדבר האחר בשמחה.
נמצא, שכאשר מהלך החיים הוא ללא תקלות מיוחדות, בודאי צריך האדם להאמין שהכל לטובה. על ידי זה הוא יהיה בשמחה, ויוכל לחפש מה היא שליחותו במה שהוא עושה.
שהרי אם כאשר אין לו בעיות מיוחדות, הוא אינו שמח, איך ישמח כאשר יבואו עליו תקלות בלתי צפויות ובלתי שגרתיות, שאי אפשר לעבור אותן בשלום בלי להתחזק לקבל שהכל לטובה?