דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך אינו אוהב הקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה:

נגמר ספר ראשון והוא ספר המדע.

רמב"ם הלכות תשובה י ו – ויקיטקסט

מילת המפתח שלך היא 'ייחוד ה' ', והבנה שכלית, עד כמה שניתן במחשבתינו  המצומצמת, שמולידה אהבת ה'?

אם כן, מהם המעשים / מחשבות / עבודת הלב ... שעל האדם לעשות על מנת להגיע למעלה זו?

וזה מעניין שבשאלתי שאלתי על קומה רוחנית - וקישרת זאת ישר לאהבת ה'. האומנם זה הכלי היחידי?

א - הבנה מולידה רגש שמוליד מעשה - השרשרת הזאת היא היא עבודת ה'.

ב - זה מאוד אינדוודואלי - כל אחד יש נטיות נפש שונות לעיסוקים שונים וכל אחד יש בו כוחות שונים שהקב"ה טבע בו

כל אחד עם כוחותיו שלו צריך לקחת אותם לאיפה שהקב"ה רוצה שיקח. שאלת שאלה מאוד כללית ולכן התשובה היא גם כללית

ג - מה שווה קומה רוחנית ללא אהבת ה'? 

אדם יכול להשתמש ברוחניות ח"ו לשם דברים לא טובים כמו העצמת האגו. חכמי החסידות במשך השנים עסקו בהיטהרות הכוונה בשביל זה. שהרוחניות לא תמשמש ככלי שרת לעניינים אחרים.

החיוניות של אהבת ה' לבנייה עצמית של האדם, היא ברורה מאד. אבל תהיתי אם זה הדבר שעל האדם להתחיל לעבוד עליו.... מבין? וכמו כן - החיוניות של טהרת המעשים כולם לייחוד ה' בעולמו.

התחברתי לשרשת התהליכים שציינת: הבנה-רגש-מעשה

ודבר נוסף, אני ממש אשמח שתעזור לי ליצור שאלה יותר מדוייקת. שמתייחסת לשאלה היותר הימננטית שאני מנסה להבין מהו פתרונה.

יש תכונות טובות שקושרות לאדם שהוא צריך לפתח על בסיסם הוא יכול לפתח רובד דתי עמוק

כמו ענווה, בטחון, שקט, רגש וכולי וכולי

את בעצם שואלת על מה צריך לעבוד האדם תחילה כדי שיהיה עובד ה'?

אהבת עצמו היא הבסיס לאהבת ה' ובכללי לאהבת הזולת אז אולי אפשר לומר שזה הבסיס

רבי שמעון שקופ מסביר את זה בהקדמה לספרו 'שערי יושר'

"...והנה אם בהשקפה ראשונה רגשי אהבת עצמו ורגשי אהבת זולתו הם כצרות זו לזו, אבל עלינו להשתדל להעמיק בזה, למצוא הסגולה המאחדת אותם אחרי כי שניהם דורש ה' מאתנו. וסגולה זו היא, שיתברר ויתאמת אצל האדם איכותו של ה"אני" שלו. כי בזה יומדד מעלת כל האדם לפי מדרגתו. האיש הגס והשפל, כל "אני" שלו מצומצם רק בחומרו וגופו. למעלה ממנו, מי שמרגיש ש"אני" שלו כולל את כל עם ישראל. שבאמת כל איש ישראל הוא רק כאבר מגוף האומה הישראלית. ועוד יש בזה מעלות של איש השלם, ראוי להשריש בנפשו, להרגיש שכל העולמות כולם הוא ה"אני" שלו, והוא בעצמו רק כאבר קטן בתוך הבריאה כולה. ואז גם רגש אהבת עצמו עוזר לו לאהוב את כל עם ישראל ואת כל הבריאה כולה. ולדעתי מרומז ענין זה במאמרו של הלל עליו השלום שהיה אומר אבות א יד: "אם (אין) אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני?" היינו שראוי לכל אדם להתאמץ לדאוג תמיד בעד עצמו, אבל עם זה, יתאמץ להבין שאני לעצמי מה אני. שאם יצמצם את ה"אני" שלו בחוג צר כפי מראית עין, אז "אני" זה מה הוא, הבל הוא וכאין נחשב. אבל אם תהיה הרגשתו מאומתת, שכללות הבריאה הוא האדם הגדול, והוא גם כן כאבר קטן בגוף הגדול הזה, אז רם ונישא גם ערכו הוא. שבמכונה גדולה גם מסמר היותר קטן, אם רק משמש כלום להמכונה, הוא דבר חשוב מאד. שהכלל בנוי מפרטים, ואין בכלל אלא מה שיש בפרט. וכן ראוי להתבונן על כל מתנות שמים מטל שמים ומשמני הארץ שהם נתונים לכלל ישראל כולו, והתחלקותם ליחידים הוא רק בתור גזברות, על מנת שיחלקם לנצרכים, לכל אחד כחלק הראוי לו, וליטול לעצמו כפי חלקו הראוי לו"

מקור השם המאיר - אתר לב לדעת

יתקן לה את המידות?

יעשה חסד במקומה?

יתן לה דעת א-להים?

כאילו האישיות שלה התבטלה לגמרי מתי שהיא מתחנת? מה ההגיון?

היא עדיין נשארת אדם שונה אחרי שהיא נשואה.

יש לה רצונות, שאיפות מחשבות יחודיות וכולי

אדם צריך להיות כפוף / להתבטל - רק(!!) מלפני בורא עולם.
אני לא חושבת שזה בריא ונכון להתבטל לבן אדם - גדול ויקר ככל שיהיה....או שיודעים מה...אולי כלפי אבא ואמא.... וגם בזה - אומרים חכמים איפושהוא שאם אחד ההורים אומרים לחלל חס וחלילה את השבת - אז אסור להקשיב במצב זה ..

***רק הערה קטנה - לא מדובר על ההורים שלי חס וחלילה - יש לי הורים טובים וצדיקים... 

באחד ממקורותינו מופיעה ההסתייגות הזו...

התבטלות בפני א-להים היא הגיונית בגלל שהוא מקור חיותנו.

לכן ממילא אם הוא אומר לנו לעשות משהו - החיים שלנו תלויים בזה.

כל השאר - אינם מקור חיותנו ולכן אין צורך להתבטל אליהם

(התבטלות של תלמיד כלפי רב היא התבטלות כלפי דבר ה' ולא הרב עצמו בתור בנאדם בפנ"ע אלא רק בתור שליח)

למרות שאני לא בטוחה שזה נחשב קומה

ברוך השם אני דווקא כן עושה תואר.. ומשתדלת להעשיר את עולמי הפנימי בכל מילי דמיטב. החל מהעשרה בתחום הקודש והחול. מעשי ורוחני. פנימי וחיצוני.

אני לא הבנתי - באיזה הקשר ציינת את זה שלא צריך לחשוב שיבוא עלינו מידות טובות וכו מהשמיים, או שלא צריך ללמוד בעצמי או מאחרים או שאדם חושב שהוא יודע הכל ? אני האדם האחרון שיגיד את זה. ומעולם לא חשבתי כך. חד משמעית.

וכן, אני אשמח לשמוע הרחבה ממך אני מרגישה שאתה בחורה אינטליגנטית. 

לא התכוונתי לפגוע, לא אמרתי שמה שהבנתי ממך זה שככה את חושבת. 

ציינתי את זה גם כתפיסה כללית שיצא לי  לפגוש- ואז שלילה שלה (וביסוס הטענה שלי), וגם כי אני רואה שזה דבר שחזר עליו בכמה תגובות פה ואני חולקת עליו.

יש פה לא מעט תגובות שמציעות לגדול רוחנית רק על ידי חסד, תפילה, חינוך וסיוע ללימוד התורה של בעלה. כל אלו דברים חשובים מאוד שהם חלק מעבודת ה' של כולנו, אבל לדעתי התקדמות רוחנית משמעותית דורשת גם לימוד אקטיבי ושכלי- שמתחבר לרוחני.

מוזמנת לכתוב לי בפרטי ואנסה לסייע
אם את מעדיפה את יכולה גם לכתוב כאן על מה תרצי שארחיב ואשתדל לענות

לתחום הקבלה המעשית, או לתחום פעולות בני עקיבא לאולפניסטיות?

כי אפשר לענות כמה תשובות והן תלויות מבחינה תחומית ושונות לחלוטין אחת מהשניה.

מציאות הפיזית 

ולמציאות הפנימית 

של אישה...

יש פה יהודים עם לב חכם ונבון.

אברהם - חסד

יצחק - דין

יעקב -אמת

דברים כלליים בודאי הם נכונים.

לשני המינים.

הלוואי שאזכה להתחזק בתפילה

יפתח את ליבך התורה ובמצוות!!

שתזכה להתפלל לבורא עולם תפילו זכות וטהורות ממעמקי נשמתך על עם ישראל!

אל תשכח "עבודה שבלב - זו תפילה".

תעשה ותצליח, וא-ל חי יהא בעזרך!

אמן.

אורך רוח

נחת רוח 

קורת רוח

חווית הרוח

מתוך:

אלוקות

קדושה

טהרה

נשמה

ומתוך הגוף

אשה היא השכינה

צריכה לשכון

צריכה מקום, בית, נוכחות

ולגבי חיבור לנצח:

חזל שואלים במה אשה זוכה? מה מזכך אותה למימד הרוחני הנצחי

עונים: ששולחת בעלה ובניה לבית המדרש ללמוד תורה

"ונטרין לגברייהו עד דאתו" - וממתינות לבעליהם עד שחוזרים

ההמתנה בונה קומה רוחנית ובוודאי המתנה לגבר שחוזר מלימוד התורה הנצחית 

בהצלחה. זה הדבר היחידי שאני יכול לומר.

אני רגיל לגמרות ראשונים אחרונים... לחקור.

זאת הדרך לבחון דברים

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת