תמיד אני אוהבת לכתוב עם שירים עם מבנה קבוע וחרוזים אבל הפעם הייתי עצובה מידי, פשוט שפכתי את מה שהיה לי בלב בלי לסגנן יותר מידי:
בסוף זה יקרה.
זה ייקח זמן, שנה אולי שנתיים.
זה יעלה במאמצים מרובים. השערות יעלו, ראיות יופרכו, עדים מוטים ישמיעו גרסא מפוקפקת. הכל בעיני המתבונן.
אבל בסוף, הצדק יצא לאור.
סתם לא. לא בטוח שכל הצדק יצא לאור, אבל מן הסתם חלקו, כי בכל זאת כמה עיוור מרצון צריך להיות כדאי לומר שהמשטרה פעלה כראוי...
בסוף כולם יבינו שהייתה פה רשלנות. לא באמת כולם, תמיד ישארו אלה שיתעקשו להכחיש מציאות, אבל לפחות כך השופט יכריז.
רשלנות.
מילה עם צליל לא נחמד, אבל די קליל.
טעות כזאת קטנה, שלא 'באשמת'.
ואז השופט יכריז על עונש.
אולי זה יהיה רק פיטורין, אולי חמור מזה. כשמדובר בבג"ץ אין למה לצפות. הלוואי שמסקנות כלשהן ילמדו לעתיד.
ואז,
ואז תגיע המילה פיצויים.
ותגידו לי אתם,
פיצויים?!?!
יש בעולם מחיר כלשהו לחיים של אדם??
יש משהו שאפשר להעניק בתמורה לדבר שהיה ואיננו, ולעולם לא ישוב לקדמותו???


