למה היא נפטרה.
אחרי כל התפילות והמעשים ובסוף ההודעה הזאת שהלחיצה אותי.
ואז נרגעתי כי לא ענו לי ומה הסיכוי שזה באמת חשוב.
ואז חטפתי את זה בבום כשהיא פשוט אמרה את זה בתור סתם עוד ידיעה, עוד משהו שקרה היום למישהו זר.
ורציתי לבכות אבל מסביבי כולם היו שמחים ואף אחד לא הבין וניסו לצחוק איתי ולדבר ובסוף זרמתי ושמחתי.
ואז כאב לי עוד יותר. כי באמת כאב לי המוות שלה.
ולא ידעתי מה לשלוח אז שלחתי לב.
ופשוט עצוב לי, כי אני מרגישה שאין לי זכות להיות עצובה.
לא באמת הכרתי אותה.
אבל זה כואב לי, כי כל כך כאבתי והתפללתי ועשיתי וקיויתי.
ואז חזרתי הביתה וראיתי את התגובות של חברות שלי והן עזרו לי.
כי ראיתי הרבה עצב ודמעות, אבל גם רצון לעשיה לזכרה, ולנחם ולעודד את המשפחה.
רצון חזק.
הלוואי שבאמת יצא מזה משהו. בעז"ה