שיר שכתבתי.

אשמח אן תגידו לי מה הבנתם מהשיר? איזה סיפור, איזה מסר וכו'?

בנוסף, אשמח אם תוכלנו לענות איזה מנגינה התנגנה לכם כשקראתם את השיר (שמח, עצוב, מתעצם, עוצמתי, ראפ וכו')?

כתר מנצנץ לראשי

שרביט מחזיק בידי

גלימה על גבי

וחן נסוך מקודקודי

נתיניי ברחו, הלכו

שתו אכלו ולכלכו

ואותי השאירו, באחו

כעלה דשא, שכחו

גלים מתנפצים על ספינתי

מחשבים לשוברה

כבר כמעט שכחתי איך

התנפצה המנורה

ואני אין בי כוח עוד להמשיך

והמסע הוא עוד ארוך

והדבשת הריקה שעל גבי

 מוסיפה לכאב על פצעי לדרוך

עם ניגונים, בלי גינונים

מה לא עברתי, אפילו דרקונים

ששרפו, כילו, הרסו את הכל

איך אוכל להמשיך לצייר ללא מכחול

לבשל סעודה לא יכולתי

 מבלי אש לבישול

אני בן אצולה

לאחר נישול

לא אוכל להמשיך לנגן

ללא מפרט או מקל

לא אוכל להמשיך להגן

מבלי בחומה להיתקל

גלים מתנפצים על ספינתי

מחשבים לשוברה

כבר כמעט שכחתי איך

התנפצה המנורה

ואני אין בי כוח עוד להמשיך

והמסע הוא עוד ארוך

והדבשת הריקה שעל גבי

 מוסיפה לכאב על פצעי לדרוך

והחומה היא גבוהה

בדקתי מכל כיוון

היא ממש מיוחדת

ובפרט במיגון

כל הרואה אותה

נמס לבבו

כל הנלחם בה

שוב לא יבוא

ולגיוני עומד בפתחה

עם אש בעיניים

אני מתקדם, עם גב זקוף

ראש מורם נוקש שיניים

גלים מתנפצים על ספינתי

מחשבים לשוברה

כבר כמעט שכחתי איך

התנפצה המנורה

ואני אין בי כוח עוד להמשיך

והמסע הוא עוד ארוך

והדבשת הריקה שעל גבי

 מוסיפה לכאב על פצעי לדרוך

אהההה, אני צועק כאות פתיחה

איפה היית, כשהייתי בחשיכה

בפחדים, בכאבים, בדקירות, במכאובים

בממלכתי, בספינתי, בניגוני המהלכים

בספרי, בציורי, בכתיבתי, בבחירתי

ללכת בדרך, בה לא הלך איש איתי

אני מסתכל עליך

 שואל, בשביל מה

בשבילך הרי היו כל צעדי

לכבודך היו כל כשלנותי

הייתי ונותרתי כתרמיל ריק

אז למה ממני אתה מתרחק

בשעתי הקשה אתה מרחיק

אני רוצה למחול, להתקרב ולהדחיק

אבל

גלים מתנפצים על ספינתי

מחשבים לשוברה

כבר כמעט שכחתי איך

התנפצה המנורה

ואני אין בי כוח עוד להמשיך

והמסע הוא עוד ארוך

והדבשת הריקה שעל גבי

 מוסיפה לכאב על פצעי לדרוך

יבשה. קול יבש צועק, ולא מאמין

יחי המלך. עיניים משתפשפות

בשביל מה?

בשביל מי?

ככה החיים

אומרים שעל כל אדם1 שנפטר אי שם

נולדים 2 תינוקות בעולם

על כל זוג שמתגרש

יש 4 שזוכים להתקדש

מרקבון

צומחת פריחה

ורק אחרי שיודעים עלבון

יודעים גם מהי שמחה

אחרי  כל שקיעה ארוכה

יש זריחה מאירה

יש שזוכים לקבל

מזה או מזה בנפרד

ויש כאלה

שזה בא להם מעורבב

אחיין חדש

אבל סבוש נפטר

היא ובן זוגה עוד רגע קט מתקדשים

אבל מישהו ממשפחתה על סף גירושין.

ובמצב כזה

לאיזה רגש נותנים את הבמה

הרי שניהם באו באותה שניה

זה נקרא להקדים תרופה למכה?

לערבב עצב עם שמחה....

יומן כתיבה חלק שני

אתמול טעמתי משהו מיוחד.

מישהו עבר לידי, הציע לי לטעום משלו. בהתחלה סירבתי בנימוס, לא יפה לאכול משל אחרים. אחר כך הבנתי שבזמן שאחזיק את שלו בכדי לטעום, הידיים שלו יתפנו לבשל עבורו עוד.

אז הסכמתי. וטעמתי.

ואו. מעולם לא טעמתי כזה דבר. זה היה בעיקר מתוק. מתיקות מדהימה, שמעלה דמעות בעיניים, מתיקות שממלאת אותך באושר על היותך כאן, טועם מן המתוק הזה. היתה שם בנוסף למתוק גם פיקנטיות עדינה, וקצת חמצמצות לאזן, והכל עטוף במתוק עד כדי שיגעון. הכל יחד יצר הרמוניה מופלאה עד מאד. היה זה ביס עשיר בגוונים יחודיים כל כך.

בלעתי את מסכת הטעם המדהימה הזו, רציתי לטעום עוד מעט, רק ביס או שניים נוספים, וכבר נאלצתי להחזיר אותו לבעליו.

עכשיו נשאר לי רק להיזכר, אני מעלה בדמיוני את הטעם, נזכרת בתחושה המדויקת שעלתה בי, בנעימות שאפפה אותי עת טעמתי מן המתוק ההוא, בולעת את רוקי פעם ופעמיים. מה לא הייתי נותנת בשביל שיהיה לי מזה תמיד. אבל אין לי את החומרים המדוייקים, וכאשר ניסיתי לקנות ולהכין בכל זאת, נשרף התבשיל, ונאלצתי לזרוק הכל הלאה ממני.

אז בינתיים אני טועמת. קצת משלו, ומעט משלה, שני ביסים שטעמתי אתמול ועוד אחד שאולי אטעם מחרתיים.

ורק מחכה ליום בו ה' יפקיד בידי ילד משלי.

אני יודע שאני צריך לחכות

אבל אני כל כך בודד בתוך הראש שלי.

אני יודע שאני צריך לחכות

אבל אני מפחד מהחשכה.

אני יודע שזאת לא אהבה.

אני יודע שזה בדידות.

ואני יודע שיש לי מספיק כוחות בשביל לחכות עוד.

אבל מתי אוכל להביט בעיניים

ולהגיד שאת הדבר הכי יפה בעולם?

האם יש לזה סוף?

האם אהבה זה יותר מהתפשרות לטובת הבדידות?

כשזה זה - זה זה.

וכשזה משפט נדוש - זה משפט נדוש.

לא צריך להיות גאון בסטטיסטיקה כדי לראות כמה גירושים פיזיים ורגשיים יש.

לא צריך להיות מומחה בלוגיקה בכדי להבין שאף אחד בעולם לעולם לא יוכל יבין אותך באמת.

אבל אולי להיות מתמחה באמונה.

בלהיות רומנטיקן פתי.

אולי זה בעצם התקווה.

לזנוח את השכל

לשים בצד את הביקורת

ופשוט להיות פשוט.

אבל לא בא לי להיות פשוט.

לא בא לי פשוט לחיות.

לא בא לי להיות פתי.

אבל גם לא בא לי להיות חכם

לא רוצה להיות ציניקן שלא נהנה מהעולם ותמיד עסוק במחשבות של חי בסרט

לכן אני לא יודע כלום.

כי לא משנה מה אחשוב.

גם זה הבל.

דני - פרק 1

בָּרָה -

בְּעֵרָה בָּהּ עֵרָה,

וָאֵרָא וְאִירָא:

אִם תְּבַעֵר נִבְעֲרָה,

אִם תִּבְעַר בָּהּ אוֹרָהּ.

אם הייתה ממלכה של נעלמים מעניין איך היה נראה ריקוד שם.

האם הם רואים אחד את השני או שגם אז ,ריקודם בודד הוא.

האם רואים שזו ממלכה. או ששעריה הם עלים שנפלו בשלכת . או שהם אינם בודדים מספיק בשביל להיות השערים, שמא אי מי ירים עלה ויגלה את הממלכה.

אבל האם הוא ידע שזו ממלכה בכלל גם אם יגיע לשם בטעות.

מה הוא ייראה שם.

מי שם.

הנעלמים במתמטיקה. אלו שבחרו להיעלם.

ואלה שהאלימו אותם.

כולם בממלכה אחת.

כנראה שהריקוד שם נעלם אף הוא.

כי אם לא, אלה שהעלימו אותם יתאחדו עם נסתרי המתמטיקה

אלה שבחרו להיעלם יפתרו את המשוואות

והממלכה תיעלם. או תיפתר.