קשה לי שפתאום יש שתיקות , על ההתחלה שנפגשים אין על מה לדבר!! כאילו מה?? מה הקטע? איך זה הגיוני בכלל?!
איך זה שאין לנו על מה לדבר וצריך למצוא נושא, כשהרגע נפגשנו..אני לא מצליחה להבין את זה, באמת!
לא מכילה את זה..
לא נתפס.
ובשיחות טלפון בכלל.. מה הקטע. מזה היובש הזה שכל פעם מגיע כשרק מתחילים שיחה?
הפחד הזה שאין על מה לדבר
התחושה הזאת שאין ביטחון בשיחה שהיא תזרום כי אין לנו באמת מה להגיד. ושזה סתם אשליה כאילו יש על מה לדבר. ועוד שניה שוב שתיקה שמבשרת יובש, שאפשר לחתוך את הדממה עם סכין. זה לא שתיקה שחושבים מה להגיד, זה שתיקה שפשוט אין על מה לדבר!! אין!! כאילו יש אבל זה מרגיש שאין. אין מוחין. הראש ריק. כיף לדבר אבל אין על מה.
כי זה לא נושא שאפשר לפתוח וזה על הדרך..
כל פעם איך היה היום. יאלה מיצינו. לא זורם.
אז על מה נדבר?
פשוט אני רוצה להרפות, לזרום, לחשוב לפני מה בא לי להגיד לו.
נגיד עכשיו אני נזכרת לדבר איתו על הסגר ועל השבת אולי.. ואיזה כיף שעובדים ואפשר להיפגש ואולי השבת אני כן אבוא אבל צום
מה עוד?
על אחיינית של
אני נלחצת מזה וזה סוגר תמוח
פתאום הכל נשכח ומתרוקן
מצד שני כמה אפשר כאילו להכיל ולקבל משהו כאילו אין בעיה כשבעצם יש??
כמה שוקולדים כמה
איך מפסיקים
קשה ביותר
באלי לאכול כמה שבאלי
בלי להשמין
בעייתי משו
