שיר שכתבתי לפני כמה שבועות (חבר שלי ביקש שאני אכתוב בשבילו שיר שמח, זה מה שיצא).
תיקון חצות, רצפה, בכיות.
שכינתא בגלות, פורחות האותיות.
פתאום אני חושב, מה זה בעצם התכלית.
ראש רכון בוכה, מייבב מתחת לטלית.
פזמון
מלאכי מרום מר לא יבכון.
יהודי על ידו כבר לא יהיה רכון.
ה’ בביתו נאווה קודש,
יהיה לשיכון.
לשום אבלי ציון פאר תחת אפר.
מקום תפילין ריק, מילים ברחו מספר.
ווידוי, לחישה, בושה והרגשה.
את פניך לחלות, לגאולה בבקשה.
פזמון
מלאכי מרום מר לא יבכון.
יהודי על ידו כבר לא יהיה רכון.
ה’ בביתו נאווה קודש,
יהיה לשיכון.
שפתיים דובבות אלפיים בשנים.
דמעות נאספות ללוג, ולוג לימים.
אנו ליה, ועינינו ליה.
מתי ירחם אב על בנים.
פזמון
מלאכי מרום מר לא יבכון.
יהודי על ידו כבר לא יהיה רכון.
ה’ בביתו נאווה קודש,
יהיה לשיכון.
