שיר שכתבתי בעכבות האירועים האחרונים. מחילה שאני חופר כאן בשירים.
חלון סגור, טיפות יורדות
בחוץ חשוך, קצת מרצדות
המנורות
ברק ורעם, התנגשות עבים
גדולים אפורים, כה קרובים
ורק רבים
בצידי הרחוב, שלולית הולכת וגדלה
לפתע אור, רכב עובר באפלה
במהירות, בבהלה
בום חזק, ואור סגול גדול
טיפות יורדות, מתחילות לצלול
שוטפות הכל
פתאום יוצא כרוז
מכריז מעבר לפרגוד
בנים שובבים תקשיבו טוב
זה לא גשם
זה לא מים
זה דמעות
דמעות של אבא בשמיים
שיושב בוכה, מספיד על בניו העצובים
הנפגעים כל יום
כשירדו שבעים נפש, למ”ט שערים
ובעבודה ובסבלות כמעט נשברים
ברחמיו משם הרים
בצרתם לו צר, בכל דבר שעברו
בשמי מעונו, דמעתם נצברו
כשבניו נקברו
מכה נוספת על שבר, ואין יכול להספיד
על עמו, על סגולתו, על בנו היחיד
שנגזר להשמיד
וישארו מתי מעט, מבלי יכולת להרים ראש
צועקים בכל יום, בשלוש קדושות לקדוש
נחלתו לא יטוש
ואז יוצא כרוז
מכריז מעבר לפרגוד
בנים שובבים תקשיבו טוב
זה לא גשם
זה לא מים
זה דמעות
דמעות של אבא בשמיים
שיושב בוכה, מספיד על בניו העצובים
הנפגעים כל יום
נתן להם נחלה, בה הילכו אבות
עמלו בה קשה, ורבו האכזבות
ויתרחקו הלבבות
וירבו הפיגועים, בערייה הטריות
ובעירה הנושנה, נשמעו היריות
ונרצחו תרי עשר נשמות יהודיות
זאת לא בראשונה, ואף לא באחרונה
רבו הצרות, הפיגועים, בכל עת ועונה
ולא משה האמונה
ויצא קול ויפנו היישובים, עשרים וחמישה
וישמע ירי בבית תפילה ודרישה
וירצחו נערים שלושה
ואז יוצא כרוז
מכריז מעבר לפרגוד
בנים שובבים תקשיבו טוב
זה לא גשם
זה לא מים
זה דמעות
דמעות של אבא בשמיים
שיושב בוכה, מספיד על בניו העצובים
הנפגעים כל יום
המקרים רבו מספר, המספרים כלו מלהכיל
מתי כבר ישועות מלכו יגדיל
דם רב זרם לו כנחיל
ולאחרונה נשמע קול, רצח של אמא
נזדעזעו שמיים ויורידו דימעה
ארץ אל תכסי דמה
ונוסף שוד על שבר, אחד מצעירי הצאן
ביד בני עמנו, אנשי הביטחון
ירד לטימיון
עוד ישמע אדוננו, וישיב סגולתו
יבנה עירו וישוב לנחלתו
ונשמח איתו, בביתו
נכתב לע”נ אהוביה סנדק ואסתר הורגן
