יש לי עכשיו חברה שהתקשרה והיא כזאת עדינה שהתגיירה בגיל 6 כי אמא שלה רצתה להיות יהודיה עם ילדים יהודים והיום היא לא יודעת אם היא יודעת מה זה אומר לרצות להיות יהודי
ואח שלה בן 7 חלה בסרטן לפני שנה והיום גילו שזה חזר ואין יותר תרופה ויש לו 4 אחוזי שרידה ו96 אחוזי כלום. ואנחנו אסור לנו בכלל לומר בשבילו תפילה כי אנחנו הזוג כופרות האלה שמשלבות ידיים בתפילה ודופקות סטייקים בתל אביב כי ככה. והלסת שלי שורפת כי אני מחזיקה אותה כבר שעה בעצבים בלי לדעת מה אני מרגישה כי אני כזאת שונאת שהתרחקה מעצמה אלף שנה רק כדי לגלות שלא נשאר ממנה כלום. אז אני שכחתי איך רגש נראה ואיך השריטות הדקות האלה חודרות עמוק ומה הכאב הזה של ילד שאני אוהבת עם חברה שאני אוהבת (מה אוהבת מה את מדברת כאילו את פאקינג יודעת בכלל לאהוב)וכלום לא לגמרי מזיז. ומה נהיה איתי ומה נהיה ממני מה ולמה אני מוצאת את עצמי כל בוקר מחדש פותחת תריסים לשמש חזקה מידי ותוהה למה ואיך זה ששוב קמתי