התחלתי כמה פעמים ומחקתי
אף פעם לא הייתי טובה בכתיבה
ובינתיים הסתפקתי בלקרוא שיתופים וחיזוקים
אני קצת יותר מ 10 חודשים אחרי לידה שקטה
שלמרבה האירוניה היתה בראש חודש אדר
קדמו לה חודשיים של תקווה וייאוש
מעקב מוגבר ובדיקות שלא נגמרות
זה היה הריון ראשון
ומהתחלה כבר דמיינתי איך זה יהיה
וכשידעתי שזו בת כבר דמיינתי ממש
ואפילו קניתי לה בגדים ודמיינתי אותה בתוכם
וידעתי כבר איזה עריסה אני רוצה בשבילה
מה המצעים שאני יקנה לה
ואיזה עגלה תהיה לה
דיברתי איתה המון
ומיום ליום אהבתי אותה יותר ורציתי אותה יותר
ובשבוע 16 הטכנאית במכון אמרה שמשהו לא נראה לה כל כך
ודאגה לנו לתור לסקירה מוקדמת באותו יום
ובאותו יום התחילה הסערה ושום דבר כבר לא היה שליו ופסטורלי
בהתחלה עוד ניסיתי להיאחז באופטימיות ולקוות לטוב
אבל מיום ליום ומבדיקה לבדיקה האחוזים שההריון הזה ייגמר ירדו
דיברו איתנו על הפסקה
אבל לא רציתי
לא יכלתי לחשוב על זה ש'אני' יגרום לזה להפסיק
אמרתי שאם ההריון הזה לא צריך להגיע לסוף אז הקב''ה לא צריך את ה'עזרה' שלי כדי שזה יקרה
התמעטו לי המים
ובשלושת השבועות האחרונים ממש בקושי היה
ובסוף כבר אמרו לי שזה מתחיל להיות מסוכן לי
ושיכול כל דקה להתפתח זיהום שלא יודעים לאיזה תוצאות הוא יביא
ולטובתי ולטובת הילדים הבאים צריך לגשת לועדה להפסקת הריון
הגשנו ועדה בשבוע 23 ויום אחר כך כבר התחלתי בתהליך
הגענו לבית החולים וקיבלתי כדור המיועד להפרדת הקרומים
יום למחרת הגענו שוב בבוקר
ולשמחתי בבדיקת אולטרא סאונד ראו שהדופק הפסיק כמו שרציתי
לא רציתי שהלידה תהרוג אותה
חיברו אותי לאפידורל והתחלנו תהליך של לידה שלקח כ 15 שעות בערך
קיבלתי 4 מנות של ציטוטק בהפרשים של 3 שעות
ושעה וקצת לאחר המנה הרביעית מנה נוספת כי היה בקיעת מים ורצו לזרז את התהליך
הקושי הגדול היה שהכדורים גרמו לי לרעידות בכל הגוף
והרגשתי שאין לי שליטה על הגוף שלי
לאחר הלידה בדקו את השליה וראו שהיא לא יצאה בשלמות
העבירו אותי לחדר ניתוח לגרידה
בבוקר החזירו אותי למחלקה מחדש התאוששות
וכשירד לי ההשפעה של האפידורל ויכלתי לקום רק רציתי שנצא משם ונחזור הביתה
חזרנו לבית ורק אז לאט לאט התחיל ליפול לי האסימון של מה באמת קרה
בכל השבועות האלו של הטירוף והריצה מבדיקה לבדיקה
לא באמת רציתי להאמין שזה יקרה
ניסיתי להיאחז באחוזים הבודדים שנתנו לזה שתהיה לי ילדה בריאה
אבל חזרנו הביתה והחוסר הזה פתאום צעק את עצמו
והשקט הזה היה הצרחה הכי רועמת שיש
בכיתי וישנתי ובכיתי ונרדמתי שוב
והתעוררתי וניסיתי להרגיש את הבטן אולי היא עוד שם והכל היה רק חלום
לקחתי מניעה
בהתחלה כי אמרו לי לקחת 3 חודשים
ואחר כך כי כבר רציתי שלפחות יעבור התאריך המשוער שהיא היתה אמורה להיוולד בו אם הכל היה תקין
ואחר כך המשכתי עוד קצת כי לא הרגשתי שנפרדתי ממנה מספיק ושאני מוכנה לילד הבא
לפני חודש בערך הפסקתי את הכדורים
ואני מפחדת כל כך ובו בזמן רוצה את זה כל כך
רוצה הריון שיסתיים בילד/ה שאני יחזיק ביד
ומפחדת מפחדת
יודעת שמעכשיו כל פעם תלווה בחשש ובפחד גדול
ומצד שני בהודאה גדולה כשזה יסתיים באופן תקין
יודעת שקיבלתי מהילדה הזאת שלי כל כך הרבה
ועם זאת ביחד עם האובדן שלה איבדתי את התמימות שלי
אוהבת אותך כל כך ילדה שלי
אפילו שלעולם לא אכיר אותך או אדע איך היו נראות פנייך
היי שלום💗

טוב לקרא את ההודעה הזאת שלך
