תשובה

שלום תחילה ראוי לציין, שאנו בהחלט לא מבינים הכל בהנהגת הקב"ה, ואנו מוצאים הסברים שכליים להנהגותיו של הקב"ה על פי מה שאנו רואים אצל הנהגות בני האדם כאן בעולם על פי הכלל של "מבשרי אחזה אלו-ה". הקב"ה נתן לנו קצת להבין את הדברים בשכל, וכדי שתיישבו הדברים בלבנו, על פי דרכיו ומעשיו של האדם בעולם הזה.

פשוט שהקב"ה יכל לברוא את העולם באופן אחר ובכללים אחרים. ובחב"ד מדגישים זאת בהסבר המדרש (תנחומא בחוקותי פרשה ג', נשא פרשה טז) "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים" הטעם האמיתי לבריאה הוא "נתאווה הקב"ה...", היינו שזו תאווה כביכול(!) שלמעלה מטעם ודעת, וכל ההסברים שמביאים, זה רק לאחר הגילוי שיש לנו כאן בעולם.

מבט זה תקף על טעמים שונים שנתנו למטרת הבריאה בספרי המקובלים וכן על הרעיון שמבטא "נהמא דכיסופא". הסבר זה שייך רק על התגלות ה' בעולם שלנו, וכדברי הרמח"ל בדעת תבונות "מחוק הטוב הוא להטיב". פירושו של דבר, שכאשר יש למישהו טוב בתוכו, הטוב הזה לא נשאר אצלו אלא יוצא החוצה אל זולתו. וכפי שזה אצל האדם למטה, כך זה למעלה אצל הקב"ה. כידוע שהאדם נקרא אדם על שם אדמה לעליון, ולכן מתכונות הנפש של האדם, נוכל ללמוד, באלפי הבדלות כמובן, על הקב"ה.

ההסברים השונים יוצאים מעולמו של האדם ומאירים באור מסוים את דרכו של הקב"ה בעולם, כיון ששכלו של האדם מוגבל וכן העולם איתו הוא נפגש גם כן מוגבל ההסברים שיצאו להבנת דרכו של הקב"ה יהיו בלתי מושלמים. כאמור "מחוק הטוב הוא להטיב" מסביר שאצל הקב"ה, טובו האין סופי היה צריך לבוא לידי ביטוי בנתינה אל הזולת, ולכן ברא את העולמות. אך כפי שצויין כבר מספר פעמים הסבר זה שייך רק על התגלות ה' באופן של מידה והגבלה כפי שהיא מצויה בעולמנו, ולכן משתמשים לשון "חוק" או "טבע הטוב להיטיב", שיש כאן כבר כלל מסוים. ואילו ההסבר העמוק יותר שמצד עצמות ה', אין זו עיקר הסיבה.

כמו כן, לגבי "נהמא דכיסופא" רעיון קשור לעולמנו ולפי הבנתינו, במצב שבו יש משפיע ומקבל, כאשר מקבלים דבר ללא עבודה, הרי זו בושה. אך היסוד להכל, הוא אותה אמונה שהקשר שלנו לקב"ה הוא למעלה מטעם ודעת ולמעלה מכל צמצום שקיים בעולם. ניתן להבין את הנימוק "נהמא דכיסופא" בשתי דרכים.

הטבה שניתנת בלא תמורה אינה הטבה שלימה, לא רק בגלל המבנה הפסיכולוגי שלנו. שבלי מאמץ והשתדלות בקיום המצוות אנחנו עצמנו נחוש לא נעים, ולכן ההטבה אלינו לא תהיה שלימה. שכן כפי שציינת בשאלה ניתן לשנות את הפסיכולוגיה של בני האדם.

הרעיון העומד מאחורי "נהמא דכיסופא" הוא שיש משהו פגום במהותו בלחם חסד. הבושה היא רק אינדיקציה לכך שזה משהו לא ראוי. היא מהווה סימן לכך אך היא איננה הסיבה לחסרון. לא מדובר כאן בתופעה פסיכולוגית גרידא, אלא בנקיפות מצפון שמשקפות תפיסה מוסרית. המצוות לא נועדו רק להרגיע את רגש הבושה שלנו. הן מהוות תמורה שאנחנו נותנים לעולם, לרצונו של הקב"ה בעולם, וכעת כשהוא מיטיב עמנו כנגדם זוהי הטבה שלימה. אני שוב חוזר שכל ההסברים שייכים לפי הרצון שלנו להבין את הנהגותיו של הקב"ה שכמובן הם מהווים הסבר אמיתי ונכון אך לא שלם, ולכן חשוב להעמיק בשני התובנות שעסקנו כאן התשובה הרצון להבין את הנהגת ה' בעולם לפי הבנתינו ויחד עם זאת לדעת שהבנה זו היא עדין חלקית ושניתן להעמיק בה ולהוסיף עוד ועוד בלימודי האמונה ויראת ה'. יום טוב

הערה שלי: בתשובה לגבי ה"נהמא דכיסופא" לא הייתי בטוח איפה נגמרת התשובה הראשונה.

לעכל מידע ולהציע פתרון על ידי שימוש בחוקיות.

עשיתי אותם כדי שזה לא ייראה יותר מדי מלל.

אגב, אני מוכרח לשפה (זה שם הפועל של האמירה "שפו". מי שקשה לו עם זה יכול לתרגם ל- "לשבח") את אתר ישיבה בכלל ואת הרבנים העונים בפרט, שכמעט כל התשובות (ויאמר לזכות השואלים) גם השאלות, כתובות בנימוס, וככל הנראה, גם ברוגע ובנחת.

הן לא מסתדרות עם הרמח"ל.

"הרמח"ל בדעת תבונות מביא שטעם בריאת העולם הוא "מה שנוכל להשיג בענין זה הוא, כי האל ית"ש הוא תכלית הטוב ודאי. כי אם אין מקבל הטוב – אין הטבה ואמנם, כדי שתהיה ההטבה הטבה שלימה, ידע בחכמתו הנשגבה שראוי שיהיו המקבלים אותה – מקבלים אותה ביגיע כפם, כי אז יהיו הם בעלי הטוב ההוא, ולא ישאר להם בושת פנים בקבלם הטוב, כמי שמקבל צדקה מאחר. ועל זה אמרו (ירושלמי ערלה פ"א ה"ג): "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה"."

כך גם הרב העונה הבין.

(יכול להיות שהוא ברא את העולם מסיבה שאנחנו לא יודעים ולא יכולים להבין, לא?)

אגב, הוא שואל בעצם למה ה' ברא את הבושה...

היה עובד, ולכן הוא צריך לעבוד בעולם, הרי ה' היה יכול באותה מידה לא לברוא את הבושה.

הרמח"ל אמר את הטעם, הוא שואל לפי הרמח"ל.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)