תשובה

שלום תחילה ראוי לציין, שאנו בהחלט לא מבינים הכל בהנהגת הקב"ה, ואנו מוצאים הסברים שכליים להנהגותיו של הקב"ה על פי מה שאנו רואים אצל הנהגות בני האדם כאן בעולם על פי הכלל של "מבשרי אחזה אלו-ה". הקב"ה נתן לנו קצת להבין את הדברים בשכל, וכדי שתיישבו הדברים בלבנו, על פי דרכיו ומעשיו של האדם בעולם הזה.

פשוט שהקב"ה יכל לברוא את העולם באופן אחר ובכללים אחרים. ובחב"ד מדגישים זאת בהסבר המדרש (תנחומא בחוקותי פרשה ג', נשא פרשה טז) "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים" הטעם האמיתי לבריאה הוא "נתאווה הקב"ה...", היינו שזו תאווה כביכול(!) שלמעלה מטעם ודעת, וכל ההסברים שמביאים, זה רק לאחר הגילוי שיש לנו כאן בעולם.

מבט זה תקף על טעמים שונים שנתנו למטרת הבריאה בספרי המקובלים וכן על הרעיון שמבטא "נהמא דכיסופא". הסבר זה שייך רק על התגלות ה' בעולם שלנו, וכדברי הרמח"ל בדעת תבונות "מחוק הטוב הוא להטיב". פירושו של דבר, שכאשר יש למישהו טוב בתוכו, הטוב הזה לא נשאר אצלו אלא יוצא החוצה אל זולתו. וכפי שזה אצל האדם למטה, כך זה למעלה אצל הקב"ה. כידוע שהאדם נקרא אדם על שם אדמה לעליון, ולכן מתכונות הנפש של האדם, נוכל ללמוד, באלפי הבדלות כמובן, על הקב"ה.

ההסברים השונים יוצאים מעולמו של האדם ומאירים באור מסוים את דרכו של הקב"ה בעולם, כיון ששכלו של האדם מוגבל וכן העולם איתו הוא נפגש גם כן מוגבל ההסברים שיצאו להבנת דרכו של הקב"ה יהיו בלתי מושלמים. כאמור "מחוק הטוב הוא להטיב" מסביר שאצל הקב"ה, טובו האין סופי היה צריך לבוא לידי ביטוי בנתינה אל הזולת, ולכן ברא את העולמות. אך כפי שצויין כבר מספר פעמים הסבר זה שייך רק על התגלות ה' באופן של מידה והגבלה כפי שהיא מצויה בעולמנו, ולכן משתמשים לשון "חוק" או "טבע הטוב להיטיב", שיש כאן כבר כלל מסוים. ואילו ההסבר העמוק יותר שמצד עצמות ה', אין זו עיקר הסיבה.

כמו כן, לגבי "נהמא דכיסופא" רעיון קשור לעולמנו ולפי הבנתינו, במצב שבו יש משפיע ומקבל, כאשר מקבלים דבר ללא עבודה, הרי זו בושה. אך היסוד להכל, הוא אותה אמונה שהקשר שלנו לקב"ה הוא למעלה מטעם ודעת ולמעלה מכל צמצום שקיים בעולם. ניתן להבין את הנימוק "נהמא דכיסופא" בשתי דרכים.

הטבה שניתנת בלא תמורה אינה הטבה שלימה, לא רק בגלל המבנה הפסיכולוגי שלנו. שבלי מאמץ והשתדלות בקיום המצוות אנחנו עצמנו נחוש לא נעים, ולכן ההטבה אלינו לא תהיה שלימה. שכן כפי שציינת בשאלה ניתן לשנות את הפסיכולוגיה של בני האדם.

הרעיון העומד מאחורי "נהמא דכיסופא" הוא שיש משהו פגום במהותו בלחם חסד. הבושה היא רק אינדיקציה לכך שזה משהו לא ראוי. היא מהווה סימן לכך אך היא איננה הסיבה לחסרון. לא מדובר כאן בתופעה פסיכולוגית גרידא, אלא בנקיפות מצפון שמשקפות תפיסה מוסרית. המצוות לא נועדו רק להרגיע את רגש הבושה שלנו. הן מהוות תמורה שאנחנו נותנים לעולם, לרצונו של הקב"ה בעולם, וכעת כשהוא מיטיב עמנו כנגדם זוהי הטבה שלימה. אני שוב חוזר שכל ההסברים שייכים לפי הרצון שלנו להבין את הנהגותיו של הקב"ה שכמובן הם מהווים הסבר אמיתי ונכון אך לא שלם, ולכן חשוב להעמיק בשני התובנות שעסקנו כאן התשובה הרצון להבין את הנהגת ה' בעולם לפי הבנתינו ויחד עם זאת לדעת שהבנה זו היא עדין חלקית ושניתן להעמיק בה ולהוסיף עוד ועוד בלימודי האמונה ויראת ה'. יום טוב

הערה שלי: בתשובה לגבי ה"נהמא דכיסופא" לא הייתי בטוח איפה נגמרת התשובה הראשונה.

לעכל מידע ולהציע פתרון על ידי שימוש בחוקיות.

עשיתי אותם כדי שזה לא ייראה יותר מדי מלל.

אגב, אני מוכרח לשפה (זה שם הפועל של האמירה "שפו". מי שקשה לו עם זה יכול לתרגם ל- "לשבח") את אתר ישיבה בכלל ואת הרבנים העונים בפרט, שכמעט כל התשובות (ויאמר לזכות השואלים) גם השאלות, כתובות בנימוס, וככל הנראה, גם ברוגע ובנחת.

הן לא מסתדרות עם הרמח"ל.

"הרמח"ל בדעת תבונות מביא שטעם בריאת העולם הוא "מה שנוכל להשיג בענין זה הוא, כי האל ית"ש הוא תכלית הטוב ודאי. כי אם אין מקבל הטוב – אין הטבה ואמנם, כדי שתהיה ההטבה הטבה שלימה, ידע בחכמתו הנשגבה שראוי שיהיו המקבלים אותה – מקבלים אותה ביגיע כפם, כי אז יהיו הם בעלי הטוב ההוא, ולא ישאר להם בושת פנים בקבלם הטוב, כמי שמקבל צדקה מאחר. ועל זה אמרו (ירושלמי ערלה פ"א ה"ג): "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה"."

כך גם הרב העונה הבין.

(יכול להיות שהוא ברא את העולם מסיבה שאנחנו לא יודעים ולא יכולים להבין, לא?)

אגב, הוא שואל בעצם למה ה' ברא את הבושה...

היה עובד, ולכן הוא צריך לעבוד בעולם, הרי ה' היה יכול באותה מידה לא לברוא את הבושה.

הרמח"ל אמר את הטעם, הוא שואל לפי הרמח"ל.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.