לגבי 1- שאלה חשובה ונכונה. מעניין אותי מה יכתבו, עוקבת

 2- זה לא אמור להלחיץ, לכי על ההצעה שהכי עושה לך את זה ומרגישה לך נכונה, אנחנו לא יכולים לנבא איזו הצעה יותר נכונה ועוזר להאמין ולזכור שהקב"ה מנהל הכל

3- לא חושבת שהבנתי, איך את יודעת שיש כימיה טובה אם לא יצאת איתו עדיין? בגדול אני חושבת שיש טעם לצאת, תבררי עם עצמך את הנקודה- למה חשוב לך שהוא רוב היום תורה/יעבוד במקצוע תורני? אם הסיבה היא רמה דתית, יש בחורים מאוד תורניים שעוסקים בכל מיני עבודות. העניין הוא להבין למה חשוב לי מה שחשוב לי.

4- המילים "להתפשר, ו"לדרוש" לא רלוונטיות לדעתי. אנחנו מחפשים בנאדם ולא מוצר. צריך להגיע להבנה מהם הדברים שבאמת חשובים לי ומה רק טפל. בד"כ הדברים שתגלי שבאמת חשובים הם עניינים של פנים, לא משהו שאפשר לדעת לפי ההצעה. אם תנברי לעומק תראי שמקום עבודה וכו זה לא עניין מהותי ולכן שווה "להתפשר" עליו. אגב, אני חושבת שבאף גיל לא צריך לבוא עם רשימת מכולת אלא לבוא להכיר בנאדם.

כמובן שכל מה שרשמתי זו רק דעתי, אם משהו יצא נחרץ מידי אני מתנצלת מראש

שיהיה לך הרבה בהצלחה

שהוא יעסוק בתורה רוב היום, תגדירי את זה כמסננת עבורך. את יודעת הכי טוב מה באמת חשוב לך. רק צריך להיזהר לא לשים יותר מידי מסננות שהן לא באמת קריטיות או רלוונטיות עבורך.

לגבי העניין הנוסף שכתבת- מכירה אנשים עובדים שהם אנשי חסד אמתיים ומקדישים הרבה מזמנם למפעלים ציבוריים. לאו דווקא קשור לאנשים שעובדים או לא. זה עניין שגם תוכלי לשמוע עליו בבירורים וגם כמובן כשתכירי את הבחור עצמו. העניין הוא לבוא מתוך פתיחות מחשבתית ולהבין שיש אנשים מכל הסוגים בכל מקום וחבל לפספס. (שוב- אם משהו נקודתי באמת קריטי עבורך את לא אמורה לוותר)

מקווה שעזרתי ושיהיה לך בהצלחה ובטוב

סביר להניח שזה לא בגלל שאין לאדם אפשרות להיות בקשר עם הרבה חברים.

אלא פשוט בדרך כלל הצורך של אדם זה כמות מאוד מסויימת של חברים טובים קרובים וזהו.

סביר להניח שאדם נוח לבריות יכול ליצור הרבה קשרי חברויות (במידה והוא מסתובב במקום שנמצאים אנשים כמוהו).

להיפך - אפשר לראות שיש המון פוטנציאל לקשר, כי אנחנו בדר"כ יכולים לזהות מאפיינים שקיימים אצל חברים שלנו ונסות לחפש אותם מאפיינים רק אדם ממין שונה

אם אדם הוא נוח לבריות והוא מסתובב עם אנשים עם סדרי עדיפויות בסיסיים דומים לשלו אני לא רואה סיבה שיהיה לו קשה ליצור קשר עם אנשים.

זה בעיקר תלוי בכלי קיבול ובסביבה - אם שניהם מתאימים - לא רואה סיבה שלא.

בגלל שזה לא מדע מדוייק אז אין קרטריונים ברורים - איזה גורם אתה רואה שיכול להפריע?

בגלל שאנחנו מוגבלים בזמן ומקום אז סביר להניח שאם יש בישיבה שלי 100 אנשים כמוני יהיה לי קשר ממש טוב רק עם 10 (נניח). אבל זה מה שאני צריך. לא צריך יותר.

ובכלל, אישה צריך רק אחת ;)

אינטואיציה?

אז באמת אין מה להתווכח.

באופן אישי אני מרגיש שיש הרבה אנשים שאם הייתי יותר בממשק איתם הייתי יוצר איתם קשר טוב אבל אין סיבה באמת. כי אני לא צריך.

יצא לי פעם שבחור מהישיבה שלא הייתי בקשר איתו נסעתי איתו פעם אחת באוטובוס וגילינו שיש בנינו דברים משותפים והרגשתי יותר קרוב אליו אח"כ (אנחנו בישיבה קטנה יחסית והכרנו אז זה קצת הפתיע)

אני לא רואה עדיפות להעדיף את הפרשנות של "עם השאר לא הייתי מצליח לקיים קשר טוב" על פני הפרשנות "רצף התרחישים בנינו לא נתן לזה לקרות בגלל מגבלות מרחק/זמן או צירוף מקרים שונה וסתם חוסר עניין שזה יקרה". 

הערכת מציאות היא גם נמדדת בהסבר שיכלי.

אבל אין צורך להעדיף באמת (כמו שאתה אומר, זאת תהיה ספוקלציה) אבל אפשר להתחשב ששניהם קבילות ולא לבחור באחת מהן על פני השנייה בגלל רגש שמאוד הגיוני שהוא שרירותי ביחס למציאות

געגוע.

אבל לא להגזים, שלא תגיעי לescape.

וברצינות, אין "אחד". את לא מחפשת מישהו שיופיע במופת שמימי. את מחפשת מישהו שטוב לך להקים איתו בית, כדי להקים איתו בית.

ועכשיו לכל השאלות ביחד:

את מקבלת הצעות. מאתיים, לצורך העניין. תשמעי על כל אחד במה מדובר, ותחליטי אם בא לך לפגוש אותו ולהקים איתו בית.

נגיד ירדו בסינון הזה מאה. לכל המאה שירדו את שולחת הודעה "קיבלתי הצעה אחרת שנראית לי מתאימה יותר במבט ראשון. מעריכה את הרצון לעזור. תודה!". אם יש ביניהם כאלה שאת לא בטוחה, תרגישי חופשי להוסיף "זה לא אומר שאסרב לחשוב על ההצעה שוב אם הוא תוצע בעתיד הקרוב או הרחוק".

מתוך המאה שנשארו, את בוחרת שרירותית עשרים. למה עשרים? כי קשה באמת לסנן מתוך מאה. ומה יהיה עם כל השמונים? את לא צריכה גבר חסר מזל.

לחלופין, זה לא חייב להיות ממש שרירותי - את יכולה להרשות לעצמך לפסול את כל ה"לא בא לי".

לכל אלה שירדו בסינון הזה, את שולחת הודעה של "נשמע מעניין אבל כרגע יש הצעה אחרת שנראה לי שיתאים לי יותר לנסות אותה. אז אנסה את זה קודם. אני דוחה את ההצעה הזאת פשוט כי יש משהו אחר שמרגיש לי אינטואיטיבית עדיף, לא שזה לא בסדר. מעריכה את הרצון לעזור. תודה רבה!"

ועכשיו נשארו עשרים, את קצת מנסה להבין מי מהם יותר מתאים לך, וככה מגיעה לרשימה די ברורה של מי יכול להיות רלוונטי יותר ומי פחות.

סיימת, כמובן שולחת הודעה מכבדת לכל אלה שאינם #1 ברשימה, ולמי שכן - את עונה בחיוב!

עכשיו את פוגשת את הבחור. האם הוא המיועד לך? אם הקב"ה גזר עלייך למצוא את בעלך בקלות (אבל ממש בקלות) אז כן. אם לא, אל חשש. דרך ארוכה לפנייך. אם טוב לך איתו, תמשיכי. רע לך, תיפרדי ממנו בכבוד ותחזרי לשלב הקודם.

מתי להחליט לנעול את הדלת ולעלות על המסלול המהיר? (ולרווקים מובגרים יותר - לעצור את הרולטה)

אחוז ניכר מהתחושות הבאות:

כיף לך בקשר, טוב לך איתו, את מעדיפה להיות בקרבתו מאשר בלעדיו, את מאמינה בו וסומכת עליו ומכבדת אותו - ומרגישה שגם הוא נוהג כך כלפייך. יש לכם סולם ערכים קרוב מספיק בשביל כבוד והערכה בין שניכם (יש אנשים שיכולים להסתדר רק עם מי שבדיוק כמוהם, יש כאלה שגם עם מישהו שונה מהם קיצונית), ובשביל שמסלול החיים שלכם יוכל להכיל את שניכם באותו בית (אם למשל את חייבת לגור במושב עם ריח של רפת והוא חייב את האספרסו של הבוקר בבית קפה בתל אביב, אז תחשבו טוב איך אתם מתארגנים).

יש עוד הרבה תחושות שקוראים להם בעברית "כשזה יהיה זה אתה תדע".

אם חלק מזה חסר, מתי לוותר? שאלה טובה. השאלה היא מה החלופה. אם את על אי בודד ואתם האיש והאשה היחידים, או שאת בת 50 וכבר אין לך מה להפסיד, ולא מה להרוויח מלחכות, זה אחרת מאשר אם את בת 19 והציעו לך מישהו שכרגע בכלא על שוד בנק ורוצה להתחתן איתך כשהוא יצא משם.

לא התייחסתי לשאלות באופן מפורט, אבל נראה לי שכיסיתי הכל. בהצלחה

טוב, עוד משהו שנראה לי חשוב.

חשוב להבדיל בין "חלומות", תוכניות לעתיד, ועוד ועוד.

אם למשל חשוב לך בחור שלומד תורה כל היום - למה?

האם בחור שלמד תורה כל היום ויצא לעבוד, הוא פחות בעינייך מבחור שיעשה את אותו דבר עוד שנתיים? ולמה? (את יכולה להגיד כן או לא, אבל את חייבת את התשובה לעצמך)

בקיצור, כל פעם שיש משהו שחשוב לך, תחשבי מה את מנסה לעשות עם זה. מה היעד, ולמה זה טוב לך. לא משנה כמה זה טפשי, כל עוד את שלמה עם זה ואת מודעת לזה שזה מה שאת רוצה, זה בסדר, כמובן כל עוד את מקבלת את המחיר של זה (להחליט בגיל 60 שאת מוכנה להתחתן רק עם בחור שהשם שלו בגימטריה בדיוק כמו השם שלך - זה בסדר אם ממש לא חשוב לך להתחתן)

1) על זה נאמר מה' אישה לאיש, אין לי מושג איך זה עובד בפועל, מניסיוני האישי בתור אחד שהיה בגישה שאפשר ליצור קשר עם הרבה אנשים אני יכול לומר לך שגם אם בפועל יש קלילות, כיף והתרגשות זה לא אומר הרבה כי יש אנשים שמגיעים לזה בקלות ומתוך מקום חיצוני. אומרים שזה יהיה זה אז תדעי, וזו תשובה מעצבנת מאוד, כנראה בגלל שהיא נכונה... 

2) אולי כדאי לברר על אחד שנראה לך שיש סיכוי טוב ולשאר לומר שאת כרגע יוצאת.

3) באופן אישי אני לא חושב שכדאי לפעול מתוך חשיבה כזו, לכן אני לא יכול לייעץ לך בנושא הזה. 

4) לא כדאי לך לבוא עם גישה של דרישות להיכרות, זה לא בריא לשני הצדדים...

כתבת "בגיל צעיר אומרים שאין צורך להתפשר, ושאני יכולה לדרוש כל מה שחשוב לי בבעלי" מה זה אומר אם לא שאת רוצה לבוא עם דרישות?

כמו שאמרתי ב3, אני לא מסכים עם הגישה הזו ולכן אני לא יכול לייעץ לך לגבי השאלה הזו...

1. אם כיף ויש חיבור ואהבה - כבר לא שואלים את זה ;) 

סמכי על עצמך שכבר תדעי, גם אם לא תדע להסביר.

זה בא בממילא, לא מתכננים את זה כזה בא. זה נטו חסד.

ולא צריך את 'אחד' יחיד דווקא... יכולים להיות הרבה 'אחד'ים.

2. יש לך אפשרות רק להרוויח. ממליץ לך לשנות דפוס חשיבה שיגרום לך להרגיש יותר טוב שאת מגיע למצב כזה.

שהוא אחלה מצב שבעולם. ממש צרות של עשירים.

3. את לא צריכה להיות מסופקת ממה שבעלך עושה, את צריכה להיות מסופקת ממה שאת עושה.

השאלה אם יש לך ולבעלך מטרת על משותפת.

כדי לחיות עם בנאדם 24/7 - צריך מטרת על משותפת.

נניח ומטרת העל היא עבודת ה' - "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמיים".

כדי להיות עובד ה'/צדיק/וואטאבר אין צורך שהוא יהיה סופרסטאר בלימוד תורה או משהו אחר.

אולי את צריכה משהו אינטלגנט אבל זה גם כן לא קשור לכמה שעות הוא לומד ביום.

4. השיח שאת מציינת אותו הוא ממש ממש לא נורמלי וצריך להיות מודעים לכך.

אף אחד לא דורש בגלל שאף אחד לא מגיע שום דבר - הכל זה חסד נטו.

(יש שיר כזה של הרב ארוש - "לא מגיע לי כלום, לא מגיע לי כלום")

אין כזה דבר 'בחור יותר טוב' ו'בחור יותר טוב' - מסיבה פשוטה -

מה שחשוב בקשר זה לא הבחור או הבחורה - אלא הדינמיקה בניהם ("שכינה בניהם").

ולכן קשר זה משהו שמתחזקים ועובדים עליו כל הזמן.

לפני שמכירים בנאדם, תופסים אותו כאוסף של נתונים.

אבל אחרי שיש הכירות מעמיקה - הוא הרבה מעבר לזה

ולכן הנתונים לא משנים בכלל. 

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת