לא מהכיוון של ההשוואות, אולי לפעמים כן, אבל אני מנסה ללכת אחורה ולהבין את הנקודות שאם הייתי בוחרת/נוהגת אחרת בהן הייתי אדם אחר היום, ומפה לשם- עם הרבה פחות מורכבויות ומשום כך אולי נשואה פלוס 2 (המקסימום שהייתי מספיקה אם וכאשר לדעתי... חח)
לי מהמקום שלי באמת לפעמים מאוד קשה עם זה. אבל זה פחות קשור לנקודה של "אם הייתי... אז הייתי נשואה היום באושר"
המחשבות שלי יותר סובבות בדבר עצמו שאחת ההשלכות שלו היא שאני לא נשואה. יש השלכות אחרות הרבה יותר בסיסיות שקודמות לגיל נישואין.
מה מרגיע אותי?
הידיעה שגדלתי מהכל ואני מסוגלת לראות הרבה מעבר, היכולת שלי לנהל עם עצמי שיח פנימי שהתפתחה עם השנים דווקא בגלל כל המאורעות האלה שבמחשבה ראשונה הייתי רוצה למחוק מהרקורד שלי...
והאמת שמרגיע אותי שאני לא חלקה... כי אם הייתי לא הייתי מורכבת. ואם כן האם חיי היו חיים? לא חושבת שמתעוררת בי משיכה גדולה להיות עם ד.נ.א כמו כל מיני אנשים שהלך להם, בסה"כ מה שמושך אותי ותוקף אותי הוא החוסר שלי שהם כבר מילאו והקושי שלי לבנות שלב משמעותי חדש בחיים באותה קלות כמו שלהם... אני הייתי רוצה לבנות את השלב הזה כמותם? זה בכלל לא שאלה של רוצה. המציאות שלי אחרת... והדיוק שלי הוא אחר.
אז אשרי שזכיתי, לואשריך שזכית, ואשרי כל מי שעומד במקומו וכבודו במקומו מונח. השביל שלי נסלל כנראה בשביל בלי שביל... זה מה שמדויק בשבילי...
ובאמת ברור שלא כל התקדמות שלי היא התקדמות בכיוון הזה, וגם מי אמר שהתקדמות?
אני דיברתי מתוך ההתמודדות שלי- והיא שאני לא קונבנציונלית באופן מוגזם, ולא מצליחה להשתחרר מזה לתוך קטגוריות מוגדרות של בחורים... ואין טעם ככ להרחיב בזה.
זה מביא אותי המון למחשבה של "אם הייתי טיפוס חלק יותר... איך הייתי נראית היום?" או גם לפעמים לתהות מה במורכבות שלי שייך לבחירות שלי מהעבר ומה פשוט קיים כ"בילד אין"...
השאלה שלך לפי איך שאני מבינה עכשיו קשורה יותר לקשרים ספציפיים ובזה אני גם תוהה...
אבל נראה לי שהחלוקה היא בין נתון לשינויים/לא.
ברור שלא כל הבחירות שלנו נכונות וצריך לחשוב ברצינות לפני החלטה שהיא אולי שגויה, אבל אם כבר בחרתי והתגלגל שאא לשנות- אז זה המצב ואסור לדעתי לחשוב על זה. זה גם סתם מכניס אותך ללופ שלא יתן לך להסיק את המסקנות להבא..
חוץ מזה שהמחשבות האלו הרבה נובעות אצלי מתוך איזו הלקאה עצמית שלא לצורך- אם משהו הפריע לי לאורך קשר של חודשים- אז יש סיכוי גבוה שהדבר הזה באמת רציני- בעיקר כי אני טיפוס שמפחד לחתוך ומעדיף שהצד השני יעשה את זה...
המחשבה הזאת הרבה מגיעה דוקא כי הוא התחתן בסוף ואני נשארתי כדי לשחק בלבט הזה שאין לו תכלית, אז למה זה טוב??
אבל קורה מצב אחר שכן יש מקום לשנות כשידוע לך שהצד השני עוד רלוונטי ומתעוררות בך ספקות... אני מכירה זוג כזה באופן אישי.. פשוט 2 הצדדים התבגרו ובחנו מחדש את הסיבות לסיום הקשר, הגיעו למסקנה נכונה והתחתנו.. הזוג הכי מתוק שאני מכירה
אז-
דבר ראשון אני לא חושבת שיש איסור להיות לא רגוע...
ויש דבר כזה שדברים הולכים אצל אדם מסויים באופן לא חלק וקל. אז תזרום עם זה שזה כך והשלב הכי ראשוני לא להתנצל בפני אחרים או עצמך שאתה "לא הצלחת"
שלב ב'- חייבת להיות סיבה לחריקות שלך- אז תרגיע את עצמך בזה שתדבר עם עצמך על זה- הכי ישיר וחותך וקצת פוגע שיש. אח"כ תשים פלסטר איפה שחתכת יותר מדי... ואין סיבה לא להיעזר באיש מקצוע שיעזור לך לעבור תהליך. גם אם אתה אדם מאוד מודע ואפילו דווקא אם אתה מפותח בתחום התוך אישי...
מרגיע אותי לכתוב את זה. לא בשיר ובלי חרוזים וקלישאות. לחזור לאיזו נקודת זמן שכואבת לי- להתחיל מהעובדות, להמשיך במתקפה, להתקדם להשלכות ולסיים באיך הנקודה הזו בחיי הפכה אותי לאדם טוב יותר או מורכב יותר, או דווקא איך ההארה שהאירה בי עכשיו על אותה נקודה תהפוך אותי לבנאדם טוב יותר.
לפעמים אני מעדיפה לכתוב כבן במקום כבת כדי שהדברים יזרמו, או גוף שני, או כמו רשימת מכולת.
הגעת לנקודת סיכום? תתפלל אותה. אני פשוט מתפללת את הדברים.. אפשר לקרוא לזה להתבודד אבל זה יבריח מי שלא ברסלבר, ואני לא. אני הייתי קוראת לזה התבוננות עם הקב"ה. תפילה מרגיעה אותי כתפילה ועוד יותר כשהיא באה מתוך התבוננות. ב"הצלחה!!
כי לפעמים ניראלי שתמיד בכל סיום של קשר אחרי שעובר קצת זמן ומתנתקים מהרגש כמעט תמיד אנשים יראו את: "למה הקשר הזה היה לא טוב ולא נכון ולא מדוייק" כשבדיעבד הוא יכל לעבוד ועל כל קשר שמסתכלים אחורה אפשר לראות את הדפקות...
במיוחד בגלל שאתה היית הצד שהיה פחות בטוח, מעניין שאצלך דווקא המבט אחורה הוא אחרת.
אמנם יש לי בחירה חופשית וסביר להניח שכן קלקלתי בדיעבד, אבל בלי "הקילקולים" האלו לא הייתי מי שהייתי אז, ולא הייתי הופך להיות מי שאני היום.
כל הדברים שעברתי לימדו אותי וגרמו לי להיות אדם טוב יותר, לפחות מבחינתי. השגתי ב"ה תובנות מדהימות וחשיבה אחרת ממה שהייתה לי בזמנו, וזה גם קירב אותי יותר לה'.
לכן אין לי ספק שהכל מהשגחת ה' בעולם שכפי שנאמר "חוסך שיבטו שונא בנו" - הוא לא חסך ממני את "הכאפות" בדרך, והכל כדי לחנך אותי ולכוון אותי לדרך הנכונה, וברוך ה' אני אדם מאוד ביקורתי כלפיי עצמי ולכן אני תמיד שואף לתקן את עצמי עוד ועוד, אז הבנתי מה קרה והתחלתי לעבוד על הדברים שפעלתי בהם בצורה לא נכונה לדעתי.
לכן, גם אין לי ספק שמעבר להשגחת ה', הכל באמת לטובה מלמעלה! וה' הוליך ומוליך אותי דרך שעל פניו נראתה לי קשה מנשוא ברגעים מסויימים, ואולי גם עדיין, אבל בסוף יהיה טוב ואני אשמח, והוא פשוט מכין לי את מה שמגיע לי, הוא יודע מה הכי טוב בשבילי ומה מחכה לי בסוף - הוא רואה ממבט "על" בזמן שאני רואה רק "מה היה ומה כרגע".
ולכן לדעתי פה בדיוק נבחנת האמונה, גם ברגעים שטוב ובייחוד ברגעים שרע.
איך שלמה המלך החכם מכל אדם אמר "עת לבכות ועת לשחוק" ו - "טוב אחרית דבר מראשיתו" - בסוף אנחנו נבין שהכל היה לטובה
מעבר לכך, אני חושב שאם אני מערער על כך אז אני מערער על השגחת ה' בעולם.
בסופו של דבר "אין אדם נוקף אצבע אלא אם גזרו על כך מלמעלה". זה האדם שהייתי אז וכך חשבתי לפעול, גם אם טעיתי, את הטעות הבנתי רק אחר כך. התיקון עצמו היה חייב לקרות בעקבות הטעות.
קשה להגיד את זה בעוצמה כזו, אבל לדעתי גם אם אתה חושב "שפספסת" מישהי בדרך, אז לא, היית אמור ל"פספס" אותה, ככה ה' גזר, לפחות על פי מצבך הנוכחי אז, ואם היא באמת שלך ותיקנת בזמן אז היא תהיה שלך. ואם לא, אז לא. ואלו חשבונות שמיים, לא בידינו. לחיות בעבר ו"לבכות על חלב שנשפך" רק יגרום לנו צער וימנע מאיתנו להתקדם, זו בבחינת מחסור באמונה. צריך פשוט לסמוך על ה' שהכל לטובה והכל מהשגחתו. פשוט אמונה(אבל בעצם לא כל כך פשוט נכון?! זו עבודה עצמית...ולא כזו פשוטה)
כי ממש לא, היו לי נפילות, והמון, וגם חשבתי "מה אם" ו- "למה" ועוד ועוד...וזה הכי הגיוני, אנחנו בני אדם, כשרע לנו וקשה לנו זה טבעי כל כך ליפול לזה, ויש תקופות רעות וקשות. אבל מה שחשוב זה כל פעם לקום ולהתגבר ולדעת שאנחנו לא לבד ויש מישהו אתנו שעושה הכול לטובה בשבילנו גם אם בראיה הצרה שלנו זה נראה כל כך רע כרגע.
כי אני מזהה שזה בדר"כ נובע אצלי ממקום לא חיובי
שמחשבות זרות בשעת התפילה דורשות תיקון. התיקון שלהן הוא הסחת הדעת מהם עצמה והתרכזות בתפילה ואז מתקנים את עצם המחשבה הרעה. היה לי ממש כיף שראיתי את זה לראשונה. זה מראה שמחשבות הללו הם לא סתם. יש עניין מיוחד להתעלם מהם ולא צריך לחוות רגשות אשמה שהם עולות. אולי הם עולות כדי להגיד לנו שאנחנו לא צדיקים כמו שאנחנו נוטים לחשוב לפעמים.
כדאי לקחת את הדברים הללו לכל מחשבות רעות ולאו דווקא לתפילה.
אדם חכם אמר לי פעם שאם לאדם עולה הרהור עבירה - זה באמת לא בשליטתו.
אבל שנייה אחרי שזה עולה - זה כבר בשליטתו מה לעשות עם העובדה הזאת.
ככה בכל מחשבה.
איך אני יודע שהיא נובעת ממקום לא טוב?
שבאה הרגשה של רפיון אחריה
בכלל, למה לעסוק בעבר כשלעצמו? מה זה מועיל?
כי הנפש שלנו נמשכת באופן טבעי כי הם ממלאים לה צורך כלשהו.
זה שזה טבעי לנו זה לא אומר שזהמ מועיל
אם זה מביא רפיון וזה מחליש זה זר מבחינתי. לא רצוי.
זה רצוי מתי שזה עולה אבל לא אחרי.
אם זה עלה כנראה יש לזה משמעות כלשהי
אין לי מושג מהי
שבאמת מפנימים שהמחשבות הללו לא תואמות את המציאות ולא אומרות כלום וישמחשבות טובות יותר שכדאי להתמלא מתכום זה הרבה יותר בקלות
כן הייתי רוצה לחזור אחורה ולהתנהל אחרת בתקופות מסוימות בחיים שלי, אבל זה לא בהקשר של שידוכים!!
לא הייתה לי מטרה להתחתן צעירה (רציתי אבל זה לא היה מטרה) או בכללי פשוט נטו להתחתן. הייתה לי מטרה למצוא בחור שיתאים לחלומות שלי ולבית שאני רוצה להקים. כי בלי זה אין לי משמעות... אין לי עניין סתם להתחתן ולוותר על מי שאני.
ולא מעניין אותי איפה שאר העולם ביחס לזה. כלומר נשואים פלוס פלוס, כי האושר שלי לא תלוי בזה בכלל...
מבחינת התפתחות נפשית ורוחנית, קצת עצוב להגיד, אבל אני חושבת שבתור רווקה יש יותר פריוילגיה להתפתח שם.
ונקודה אחרונה- במסע הזה גיליתי הרבה דברים על עצמי ועל חיבורים. לא יודעת אם הייתי יכולה להגיע לזה אם הייתי מתחתנת מוקדם.
ו"לא מתלהבים משטויות"...
כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.
זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.
פתית שלגאחרונהלדבר עם בחורה ולברוח?
2 נשים שלוותי השבוע היו מפורקות מבכי עד כדי מצב של חולי.
אם אתם לא מתכוונים לצאת לדייט תגידו את זה מראש
ולא ברור לי איך גבר שמגדיר את עצמו דוס עושה שטויות כאלה.
ובעצם דוס או לא לא מתנהגים ככה
לא סתם שולחים הודעות בוואצפ לבחורה שהעבירו לך את המספר בשביל שידוך ..ואז בורחים .
איך זה גורם לשדכן גם להרגיש?
ולא סתם קובעים עם בחורה דייט ומבטלים באותו יום
שלא נתחיל לדבר על שגרירים/ שליש/ וחבריו
ששם בכלל פותחים הודעות מדברים ואז יום אחרי נעלמים .
מדוע?
אני תמיד אומרת אף בחורה לא כועסת שלא רוצים אותה בחורה כועסת כי הראו לה שרצו אותה (בואי נקבע דייט )
ובסוף הלכו בלי הסבר בבום
אני כבר התרגלתי לזה שיש כאלה שדיבורים לחוד ומעשים לחוד ..
ואני אומרת את זה בכאב אם אדם בוחר להתנהג ככה או ניצלתי.. עוברת הלאה ..
אבל לא כולן לוקחות את זה ככה
יש בנות שלא רוצות לשמוע על דייטים בזמן הקרוב בגללכם..
באמת קחו אחריות.
גוסטינג זה גועל נפש
אתם גועל נפש
השרשור מופנה לאדם שבורח/ מבטל דקה 90 בלי לזכור שיש צד שני לסיפור.
אדם אשר לא יודע לבטא את רגשותיו ..
נכון לא תמיד אפשר להביע מה אתה מרגיש אבל אפשר שיהיה לך עמוד שדרה . אל תגיד סתם דברים .. מזה??
(אפילו הודעת נימוס יהיה מתאים .. מצטער על הזמן שלך.. בכל זאת אני חושב שלא מתאים .קשה?
אפשרי גם אם לא מסתדר הכל בסדר .מידות יש פה צד שני לעזאזל
דרך ארץ
כנל הפוך!! כלפי גברים
התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה
אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.
היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.
ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.
לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…
נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.
בעולם הקלאסי זה היה הפוך.
הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.
וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.
תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות.
מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).
איך שלא מסובבים את זה,
זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).
עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים. יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.
אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...
אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.
גם לגברים יש רגשות
סופריקה
תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים
קצת יותר רגישות
אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי מפורק מזה שלא התקדם
מי יודע כבר כמה קשרים הלב הזה חווה
וכמה אמרו לך שאתה זוהר ושאתה משהו אחר ושהעולם צריך אותך באמת. ואיך זה שאתה כזה כל כך? והלוואי שהרגע הזה אתה ואני לבד יהיה לתמיד. ושאם היה אפשרי הייתי נשארת איתך לנצח אבל אנלא יכולה להקים איתך בית. ועוד אינספור פתגמים מאינספור שהלב שלי נתן להן להיכנס בלי מעצורים. והן הביטו ברהב ונגעו בקצהו ונחרדו ונעלמו.
ולהבדיל גם קשרים עם חברים טובים מאד שהחליטו שדיי.
אה וגם הוא, שאמר לעולם דיי. גם איתו רציתי להגיע הכי רחוק שיש יותר מהכל וגם אתה מתי שככ התקרבתי אליך טרקת לי את הדלת בפרצוף. כמו כל האחרים.
ואולי אני באמת תמים ונאיבי אולי לא הרגשתם אליי כמו מה שאני הרגשתי ומרגיש אליכם עד היום. אולי באמת ניצלתם כל רגע אתי רק כדי לחוות עוד קצת , כמה שמתאפשר.
אבל הגיע הזמן שלי. שעכשיו אני איעלם.
הגיע הזמן שאומר לעולם - דיי.
התוהו קדם לעולם.
נוגע, לא נוגעעצוב וכואב לשמוע
קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.
שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך
עוד לא הגיע זמנך להיעלם.
הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.
הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.
האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?
אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.
כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.
אבל יש ויהיו רגעי אור.
אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.
אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.
מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.
אחלה כתיבה
הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.
לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.
יש שני צדדים יראה ואהבה.
היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב.
על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.
אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!
אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...
לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.
עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).
הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.
זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".
מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."
וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?
זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...
שבתמונה רואים א' ובמציאות מקבלים ח' הנה, עכשיו אני מבין בגלל מי. אז לא בנות, אל תקשיבו לה, גברים לא סובלים את זה.
ולגבי להפסיק לבקש תמונה-בעד, מסכים שאין צורך בתמונה גם מונע הרבה עוגמת נפש(משני הצדדים), וגם נותן צאנס אמיתי להכיר
אני חייב להתחתן עם אשה שתהיה מוכנה לגדל את גאון הדור הבא.
"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה".
