זה חשוב.

אבל שלא יבוא על חשבון לאהוב את אחרים.

למה לא?

כולם יצירי כפיו של הקב"ה

ואם אני רוצה לאהוב את הקב"ה אז אני גם צריכה לאהוב אותם 

חלק אלוק

זה ברמה הכללית, אני עוד לא שם..

אבל את המשפחה אפילו? את ההורים?

ואהבת לרעך כמוך"

אפשר להגיד שזה רק ציטוט ואפשר ליישם

זה טוב לאהוב את עצמך אבל גם אחרים...

לאהוב רק את עצמך ופחות את אחרים  זה להיות קצת אנוכי...

תיהנה 

אם אתה רוצה להרחיב יש על זה באחד הפרקים של "מי שטעם יין הונגרי" של אלי טייב

@מאמין וזורע בטוח הוא הולך לתת

כאן תשובה חח

זה טוב לאהוב את עצמך אבל לא להגזים עם זה

כאילו אישתי תהיה הבן אדם השני הכי אהוב בעולם...

זה פוגע באנשים שסביבך כשאתה מדגיש את עצמך וכל הזמן אומר להם שלא 'כפת לך מהם

גם אני אוהבת את עצמי ואני חושבת שזה דבר מעולה😛

אומנם אהבה עצמית מוגזמת זה גרוע לכל הדעות, בעיקר כשזה גורם להתעלמות מאחרים. אבל מי שאין לו אהבה עצמית בכלל, הוא משדר חוסר בטחון עצמי וגורם לאחרים פחות לאהוב אותו.

"אדם שלא אוהב את עצמו לא יכול לאהוב אחרים, ובן אדם שלא אוהב אחרים לא יכול לאהוב את עצמו"

אחלה של משפט, מאיזה סרט זה?

כאילו אני אוהב את עצמי אבל החברים הם גם חלק מהאנשים שאני אוהב, ככה שאני מתחשב בהם...

חבר שלי אמר לי פעם אני פשוט מעריץ מישהו... אמרתי לו האדם היחיד שצריך להעריץ זה את עצמך אפשר לאהוב,להעריך, לא להעריץ.

נכון שזה נשמע כמו משהו שתאמר סבתא זקנה, אבל באמת שזו מחלה דוחה.

שמעתי פעם משהו מאוד נכון על זה-

לאנשים לא צריכה להיות הערכה עצמית נמוכה, אבל גם לא הערכה עצמית גבוהה-

תפסיקו להתרכז בעצמכם ותעברו לעשות דברים אחרים.

זה בזבוז של אנרגיה.

הערך העצמי שלכם לא אמור להיות תלוי בכמה חברים יש לכם, כמה הציונים גבוהים או כמה טוב אתם נראים, פשוט תפסיקו להתרכז במה שזה אומר לגביכם ותתחילו לעבוד את הדברים האלה במידה שהם חשובים לכם.

זו נבלה וזו טריפה, רק שאחת מהן מאוד מקודמת בימינו בתור דבר לשאוף אליו כשבאמת זה דבר רע מאוד.

אנשים שמתעסקים הרבה בעצמם, לטוב או לרע, פשוט מתעסקים בעצמם וזה מונע מלהתעסק בדברים שמשנים.

כמו מחשבות בתפילה, גם לחשוב על העובדה שאתה חושב, בין אם "איזה יופי אני מצליח להתרכז" ובין אם "אוף אני לא מצליח להתרכז" זה מונע ממך מאשכרה להתרכז בתפילה.

אם נגיד יש למישהו כישרון בנגרות, אם הוא כל היום יחשוב כמה הוא טוב או לחלופין ילחץ שהוא גרוע, הוא פשוט לא מתרכז בכישרון עצמו, רק ביחס של עצמו אליו.

גרוע אם מה שהוא מתרכז זה כמה הוא טוב, כי תחושה שלילית יכולה לדרבן אותו להשתפר (למרות שהרבה פעמים לא, והוא סתם יתקע ברחמים עצמיים, זה לא מצב לשאוף אליו) ותחושה חיובית הוא מרגיש טוב עם עצמו ואין לו סיבה להשקיע.

מה שאתה חושב עליו ומתעסק בו פשוט לא אמור להיות עצמך, לשלילה או לחיוב.

זה לא אומר שבן אדם לא אמור להיות מודע ליכולות שלו, וגם למגרעות שלו, אבל זה לא צריך להיות העיקר.

בכיתה ט' הייתה לי שיחה אישית עם המחנכת ששלחה אותי לטיפול רגשי, לדעתי בעיקר בגלל שאמרתי לה שאני לא חושבת שאני בעדיפות ראשונה אצל החברות שלי, שיש בנות שהרבה יותר מעניין וכיף להיות איתן ממני.

אז כל שאר השיחה היא רק ניסתה לשכנע אותי שזה לא נכון, ושאני לא אמורה לחשוב ככה על עצמי, ו"תערכי את עצמך" ואז גם שלחה אותי לטיפול רגשי כאילו אני מקולקלת וצריכה תיקון.

העניין שזה לא מפריע לי, אני לא מרגישה חסרת ערך, או שלא אוהבים אותי או משהו, זאת פשוט המציאות וזה לא אומר עליי שום דבר. וגם לא הייתי מקדישה לזה מחשבה אם לא הייתה שואלת אותי.

וזה בדיוק מה שאני חושבת על הערכה עצמית, אין בעיה לחלק לעצמך ציונים על כל מיני פרמטרים בחיים שלך, אבל בשביל הערכה עצמית גבוהה הרבה פעמים רוצים שבן אדם ישקר לעצמו ויתעסק בזה המון, כשזה באמת לא משנה וסתם תוקע אותך.

העיקר זה לא אם בן אדם מרגיש טוב עם עצמו העיקר מה הוא עושה עם עצמו.

בקטע טוב כמובן

אני לא סופר מיוחדת ומשמעותית והערכה עצמית גבוהה ולא יודעת מה עוד, אני @חושבת בקופסא

(כן, תייגתי את עצמי )

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!