כאילו כל מה שתנסה יצליח לך

"זאת תחושה נפלאה כשלוקחים את זה," נזכר רון.
"כאילו כל מה שתנסה יצליח לך."
"על מה אתה מדבר?" שאלה הרמיוני, צוחקת.
"אתה מעולם לא לקחת את זה!"
"כן, אבל חשבתי שלקחתי את זה, נכון?" אמר רון כאילו הוא מסביר משהו מובן מאליו. "וזה בעצם אותו הדבר..."
(הנסיך חצוי הדם, אחרי הקבורה, עמ' 433)

רון מדבר בשבחי השיקוי פליקס פליציס, למרות שאנחנו יודעים שהוא בכלל לא שתה ממנו, אלא רק חשב שהוא שותה ממנו.

רולינג מפגישה אותנו עם אפקט הפלסבו באופן מובהק בספר השישי, כשהארי מטעה את רון, את הרמיוני וגם אותנו הקוראים המופתעים כשמתברר שכלל לא מזג את שיקוי המזל למיץ הדלעת של רון. רון שיחק מעולה בגלל היכולת הפנימית שתמיד היתה בו, אך היה זקוק לחיזוק חיצוני בדמות האשליה של שיקוי המזל, כדי לחוש ביטחון ולממש את כישוריו. הצלחתו של הפלסבו קשורה כמובן לאמונה של האדם בהשפעת 'התרופה' עליו.
בניגוד למצב ברוב הסדרה, המספר בפרק 'פליקס פליציס' לא חושף לנו הקוראים את כל הקלפים לגבי התכנונים של הארי. כך נוצרת תחושה שאנחנו מושפעים מה'שיקוי' יחד עם רון ומופתעים לגלות את האמת. המספר מפנה את תשומת הלב שלנו לדברים חיוביים ולכן גם אנחנו מושפעים בקריאה הראשונה מ'השיקוי'. הפניית המבט שלנו תורמת לאפקט הפלסבו שרולינג מתארת היטב.

כשרון מתאר את החוויה שלו משתיית שיקוי שהוא לא באמת שתה, ניתן לראות ולהבין את כוחה של האמונה שלנו בעצמנו - כי למרות שרון לא שתה פליקס פליציס, הוא הצליח ממש טוב במשחק, והוא הצליח פשוט כי הוא ידע שהוא יצליח. וההצלחה היא מה שגרם לו להרגיש כל כך טוב.

ואולי בכלל שיקוי המזל הוא בעצמו פלסבו? אולי גם כשהארי שותה ממנו לקראת הקבורה של הרעגוג הוא בעצם שותה פלסבו שנותן לו בעיקר אמונה ביכולת שלו להצליח?

לכל פינות הקסם- פינות סוד הקסם שלי - הארי פוטר