יונתן פולארד הגיע לישראל במטוס של שלדון אדלסון - בארץ
איזו אוטופיה, חלום, מי היה מאמין שנראה את זה, בעיניים.
אבל הנה, זה קרה.
אנחנו, שגדלנו בצורה שמצבו של פולארד הוא חלק מהמציאות שלנו, חלק בלתי ניתן לשינוי לכאורה...
אנחנו, שהיינו רגילים שכמו שיש לנו אוזניים וכמו שהשמש זורחת. ככה פולארד תקוע.
ופתאום, בעינינו אנו רואים כביכול "נשתנו סדרי בראשית"!
פולארד כאן!
טאטע! פולארד כאן!
והנה אנו רואים אותו יורד מכבש המטוס...
מסיר את המסכה..
יורד על ברכיו..
רוכן אל הקרקע...
ומנשק בתשוקה את קרקע ארץ ישראל.
אי אפשר שלא לבכות... זה פורץ....
ופדויי ה' ישובון, ובאו ציון ברינה, ושמחת עולם על ראשם.
מצרף מה שכתבתי כשהודיעו על שחרורו מהתנאים המגבילים








