פריקה עצבניתבעוז וענווה!
כמה דקות בזום עד שהמרצה מתחילה.
בנות יושבות עם הילדים, נניח שלזה התרגלתי...
ואז הבנות הרווקות מנצלות את הבמה ומודיעות בהתלהבות שהן ממש שמחות שהילדים גם נמצאים בזומים.
לא! לי זה לא שמח! אני ועוד חברה פה מאותגרות! והן בכלל לא שמות לב...
ואז התחילו לדבר על לידות, והריונות, אז כיביתי מצלמה כדי שלא יראו את הכאב והעלבון...

וממשיכות עוד ועוד... תמשיכו יפות שלי למה לא
שִׁירָה

 

((הן יודעות את זה? שיש שתי מצפות?

אולי לא יודעות כמה זמן את נשואה?

 

יכולה להגיד שלפעמים אין ברירה כי אין מקום אחר לשים את הילדים, או שסתם באמת לא שמות לב.))

 

אבל ברור ברור שלא מוריד מעוצמת הכאב  

הלוואי ותוושעי בקרוב

 

מסכימה איתךכמהה ליותר

לא בטוח שהן יודעות שאתן מצפות.

דבר ראשון - הרבה נשים לוקחות מניעה בתחילת נישואין,

דבר שיני -  זה דבר שהוא מאוד אינדוודואלי, אני מכירה נשים שמצפות בסך הכל שנה וכבר מרגישות עם זה קשה מאוד - לכן אי אפשר לנחש או לדעת עד כמה זה קשה ועד כמה השיני מצפה...

יודעות שאין לנו, ויודעות כמה זמן אני נשואה.. אבלבעוז וענווה!

בסדר ברור שאני מבינה שאין ברירה ואז הן צריכות לשבת איתן בזום. כואב לי אבל מבינה.

 

אבל מכאן ועד לעשות חגיגה שלמה של התלהבות מהילדים אחת של השניה, הריונות ולידות, כשיש שתי מצפות בקבוצה?

לא יודעת, מרגיש לי בכללי שאין מודעות לאתגר הפוריות בציבור שלנו, וגם אם יש נוטים להתעלם מזה, ותוסיפו לזה את ה"חובה" שהמגזר מטיל עלייך - להביא ילד תוך שנה ואם לא הבאת וה' ישמור את נשואה כבר שנה וחצי ועוד לא בהריון אז את דפוקה. ומגיע לך שיסתכלו לך על הבטן במבטים מרחמים. איכס

וואו כל מילה!אנונימית(:
ואהו..שירוש16
נשמע שאת ממש כאובה מכל הסיטואציה.
זה באמת לא נעים.

אני אישית חווה אתגרים אחרים אבל חושבת ואף שמחה שאנשים אחרים לא מודעים למצב שלי.
זה אישי שלי. אני מתמודדת איתו לבד לא צריכה מבטים מרחמים ולחשושים מאחורי הגב.

זה סוג של החלטה: האם לספר ואז לספוג את המבטים והלחוששים של הסביבה
או לא לספר. לשמור בבטן, בבית. ואז להתמודד עם המציאות שהיא לא פחות כואבת.

אבל לדעתי לא הוגן לצפות מאחרים להתחשב בעובדה שהם לא מודעים אליה.
זה כמו שאני עולה לאוטובוס אחרי משמרת לילה ומתה לתפוס מקום לשבת אבל הכל תפוס. אני לא מצפה ממשהו לעמוד ולהתחשב בעובדה שאני עייפה וממוטתת כי הם לא מודעים לכך.
כנ"ל כשאני עולה לאוטובוס ותופסת מקום. האם אני מודעת לכל האנשים שמסיבותיהם האישיות רוצים/צריכים לשבת? לא. זה לא אומר שאמשיך לעמוד כל הנסיעה כדי שח"ו לא אתפוס מקום של מישהו אחר.
לגמרי את כלכך צודקתמחכה להריון

במיוחד בשורות האחרונות

פשוט איכססס

טוב שיצאת מהזוםם

כלכך כואבב

אין דבר יותר קשה מזה בעולם תאמינו לימחכה להריון

אני עם שני ילדים קטנים אמנם

אבל אני מחכה שנתיים לעוד אחד

ואני פשוט מרגישה את הציפיה מהסביבה.שאני באירועים של חרדים מסתכלות לי על הבטן!

ואם התינוקת שלך כבר בת שנתיים היא כבר צריכה עוד אח

פשוט איכסססססס

אל תכנסו לנשים לרחם

ואני כלכך מבינה אותך

כי אני עברתי גם את זה

יותר משנה וחצי קשה קשה

אבל את תזכי מאמי

יהיה לך בעזרת השם בקרוב מאוד

הקב"ה לא שוכח אף אחד

ואי לקרוא אותך נקרע לי הלב!אהבתחינם
אני מתפללת בכל ליבי שהשנה את תיכנסי למעגל האמהות,בידיים שמחות ומחאות, בבריאות ואושר .
ככ מזדהה!!רוצה טוב!!!!!
וממש מסכימה עם העניין שאין מודעות!! זה פשוט מתסכל!! אנשים יכולים להיות ככ חסרי טקט, 0 מודעות לעניין..
אולי שווה לדבר על זה איתן? אולי בצורה אנונימיתבתי 123
לרשום מייל שמסביר.
מהצד שלך זה ניסיון ממש קשה שהן מתלהבות לך בפנים אבל האמת מאחורי כל זה זה שלשלב לימודים עם אמהות זה כ"כ קשה ומתיש ויש המון חוסר הבנה ופרגון שהן בתוך הקושי של עצמן ולא מסוגלות לחשוב על מישהי אחרת.
אני בטוחה שאם תעלי להן את המודעות הן יתחשבו וילמדו מזה גם להבא
וואו איזה ניסיון חדשה לשאלה
קבלי חיבוק, זה מאוד לא פשוט ולפעמים עדיף פשוט לא לראות...
ניסיון קשההריון חדש..
יקירה אני קוראת הרבה את הפוסטים שלך ומבינה ממש את הכאב שאת חשה.זה באמת לא פשוט לצפות כל חודש ולהתאכזב מחדש.
זוכרת את ההתחלה שלנו שאנשים אמרו לי לשחרר ולהרגע אבל זה באמת קשה!!
אני ממליצה לך בחום לעשות הרבה דברים שעושים לך טוב כי אולי זה לא במקום ילד אבל זה לפחות קצת ממלא.
לגבי הנשים האחרות בקורס יכול להיות שהן בכלל לא מודעות לרמת הקושי שאת חווה הרי אני זוכרת את עצמי שמה מסכה של הכל בסדר ורק בבית מתפרקת.
נכון צריכה להיות רגישות אבל מי שלא חווה על בשרו את הכמיהה הזו למשהו וההמתנה מורטת העצבים כל פעם מחדש פשוט לא יודעת מה זה וזה לא מרןע זה לא בגלל שרוצים לעשות דוקא.
יש לי אחות מאוד קרובה שבכלל חשבה שכל הזמן שהמתנתי מנעתי וזה כי לא רציתי היא לא היתה מודעת בכלל למההשחויתי רק,כשסיפרתי לה ועדין עם כל הרגעשות שלה והקשר הקרוב ביננו.כי היא מנעה מיד אחרי החתונה וגם אחרי הלידה וברגע שהפסיקההנקלטה אז היה לה ברור שככה זה..
אני באמת מתפללת עבורך שבקרוב תתבשרי בבשורות טובות ומשמחות..
באמת נשמעת חוויה קשה.פה לקצת
ואני רוצה להוסיף פה משהו שתחשבי אם מתאים לך לקרוא, נקודת מבט אחרת.


אני התחתנתי האחרונה מבין החברות שלי.
חיכיתי כמה שנים טובות, כולן בינתיים סביבי התחתנו, ילדו ושוב ילדו ושוב.
זוכרת את עצמי יושבת עם חברות ושומעת אותן מדברות על הבעל המעצבן, ההריון, הילדים המתוקים.
וכן, רציתי גם.
אבל לא ציפיתי מהן לשתוק.
אלה החיים שלהם, אלה החיים שגם היו אמורים להיות לי.
היה לי הרבה יותר מעליב וקשה אם כשהייתי מגיעה הן היו משתתקות, היה לי הרבה יותר קשה אם לידי השיחות היו נתקעות כי כל פעם שירצו להעלות את הבעל או הילדים לשיחה הן ישתקו ולא ידברו כי אני באזור, היה לי הרבה יותר מעליב אם לא היו מזמינות אותי למפגשים כדי שיוכלו לדבר בחופשיות.

אני לא חושבת שהחברות שלך התכוונו לרע.
אבל אני גם לא חושבת שהן היו צריכות לשתוק ולא לדבר על זה כי אתן שם.
ואני גם בטוחה שהן בעצמן לא יודעות מה נכון לעשות, לדבר כרגיל או לא לדבר בכלל. (שני המצבים יכולים לפגוע)
היית מעדיפה שכשתכנסי לזום כולן ישתתקו בפתאומיות כי הגעת?
היית מעדיפה שתכנסי לכיתה וכולן יסובבו את המבט לראות מי נכנסת ומהמולת דיבורים של חבורת בנות תהיה דממה מעיקה?
היית רוצה שיתעניינו וישאלו אותך אם התחלת טיפול או אם את בודקת ביוץ או כל מיני שאלות שקשורות לאתגר שלך שהן מתעלמות ממנו?

מבינה שזה כואב לך. מאוד.
גם לי היה כואב מאוד לשמוע על הילד בן ה5 שרב עם הילדה בת ה3 ומרביץ לאחות בת השנה כשאני בכלל עוד מחפשת את האיש שלי.
אבל זה המקום שהן נמצאות בו בחיים ואני לא מצפה שהן ישתקו לידי.

מקווה שלא נפגעת ושהבנת את מה שאני מנסה לומר.


ועוד משהו,
יש לי חברה מאותגרת.
כבר 4 שנים מנסה להביא ילד, אני התחתנתי אחריה וכבר יש לי ילד.
מעולם היא לא נתנה לי הרגשה שאסור לי לדבר לידה על ההריון או על הילד.
אף פעם לא חשבתי לדבר בפרטי על הילד עם החברה השנייה שבקבוצה כי אולי זה יכאיב לה.
ואני אפילו בטוחה שהיא תעלב אם אעשה את זה ואמנע מלדבר לידה על הריון או לידה.
לכל אחת יש גישה אחרת לאתגר הזה ורצון אחר ליחס מהסביבה, אי אפשר לנחש מה כל אחת מעדיפה ואם לא תשתפי מה את מעדיפה הן לא יידעו....
מדהיםPandi99
מסכימה איתך כל כך..באפיק
@בעוז וענווה! אני מבינה את הכאב שלך, ואת התסכול העמוק, באמת שמבינה מאיפה זה מגיע.
אבל אנשים חיים את החיים שלהם, ללא תלות בחיים שלנו.
צריכה להיות רגישות, זה ברור ואין על זה עוררין,
אבל אי אפשר לכבות את השמחה שלהן, אלו החיים שלהן.

מתחברת למה שפנדי אמרה, גם אני התחתנתי מאוחר יחסית, ומעולם לא ביקשתי שיפסיקו.
כן, הלב שלי קצת התכווץ במהלך אותן שיחות, אבל לא כעסתי עליהן. רובן המכריע היו נשואות, זה היה השיח, אלו היו החיים שלהן. אן לי זכות לכעוס או להרגיש שזה לא מתחשב.

גם אני מקווה שהבנת נכון את דבריי.
מחזקת ומחבקת בלי קשר ❤
מחזקת את מה שפה לקצת אמרה*באפיק
טעות, סליחה
דייקת במילים שלך!ככה גם אני מרגישה וחושבתgmail
בתור אחת שהתחתנה אחרונה,ואחריי הרבה שנים משאר החברות והן בינתיים נכנסו להריונות וילדו מספר פעמים ואני עדיין הייתי בחיפושי אחרי האיש שלי..לא רציתי שלא ידברו על נושאיים שמעסיקים אותן ועדיין לא אותי... כשמשהו הרגיש לי לא בנוח כמו הזמנה לערב זוגות בערב שבת-הסברתי למה קשה לי לבוא,הן הבינו והמשכנו הלאה..
אהובה ♥️ כואבת איתך כל כך! הלב נצבט! הלוואי ויהיה לךחצי שני
ולחברה השניה האומץ לצאת ברגע שמתחילים לדבר על זה ולחזור אחרי כמה דק'.
ומתישהו הן יקלטו ויפסיקו!!! אלא אם כן הן עיוורות.
וסליחה שאני נחרצת. אבל מכעיס אותי לשמוע על חוסר הרגישות שלהן. למרות שזה בטח רק מחוסר שימת לב.
למה הן צריכות להפסיק?פה לקצת
ואם יש שם רווקה מבוגרת אז גם אסור להן לדבר על הבעל והבית שלהן?

הן לא עיוורות. הן בנות שחיות את החיים שלהן וזאת זכותן המלאה.
ולכעוס עליהן שהם לא שותפות בכאב של חברה ומרשות לעצמן לפטפט על הילדים שלהן או להביא אותן איתן לשיעור זה פשוט לא נכון ולא הגיוני.

למה מובן שבחורה חיה את הכאב של הציפייה ולא מובן שבחורה חיה את גידול הילדים שלה?

תסלחי לי שזה מכעיס אותי.
אבל הכלה לכיוון אחד זה פשוט לא הוגן.
אולי קצת יותר להתחשב באלו שקשה להן..אנונימית(:
לא משנה. עדיף שאשתוק.פה לקצת
יש כל מיני סוגי קשייםכבתחילה
אולי דווקא אלה שמדברות על ילדים מעלות קשיים שנוצרים להן בגידול הילדים רוצות עצה? רוצות הקשבה? רוצות לשמוע אם זה תקין?

דרך אגב, לא בריא נפשית להתעסק עם הכאב ולהשליך אותו על כל דבר שזז בחיים.
כל אחדבאפיק
נושא את המטען שלו..
אם אותה בחורה רווקה שנמצאת כרגע בין נשואות תתארס מתישהו, אני בטוחה שהיא תשתף למרות החברות הרווקות שנשארו לה, כי אלו החיים שלה.
נכון, שצריכה להיות רגישות. צריך להתעניין, ולשאול בזהירות כמובן.
אבל למה לשתוק? למה לכבות את מה שמשמח? וגם את מה שפחוץ משמח..

לכולנו יש קשיים, פחדים, מצוקות, ואנחנו כאן כדי לתמוך בחברים שלנו, בטוב וברע, כשקשה וכשקל.
אני מבינה את הקושי של הכותבת, ובכל זאת, לא מסכימה..
רק כתבתי את התחושות שלי. וכן, זה שונה בעיניי,חצי שני
כי לשיעור לא אמורים בעיקרון להיות ככ הרבה ילדים נוכחים. זה כבר נשמע שהן עושות מסיבה איתם... מין שוויץ כזה...וזה מדגיש מאוד את מי שחסר לה.
אני ראיתי בשיעור של אחותי מישהי (אמנם אחת, הרוב המוחלט היו רווקות בכלל) ששמה את התינוק שלה מול המצלמה כשהוא עומד עליה ומחסלת אותו בנשיקות. כאילו- תראו איזה ילד מושלם יש לי. וזה צרם לי. מחילה.
למה סטודנטית שבאה ללמוד צריכה להרגיש כאב גדול על משהו אחר כחלק מהמצאותה בשיעור?
ולא, השאר לא צריכות לשתוק ולא לחיות את החיים שלהן, אבלחצי שני
קצת יותר התחשבות לא תזיק. וקצת יותר שימת לב לאחר ורגישות גם לא...
מי אמר לך שזה כל כך הרבה?פה לקצת
יכול להיות שהיו שם שני ילדים.

ותסלחי לי שאני פורשת מהדיון הזה.
אין לי כח.
אף אחד לא אמר לי כלום. ככה הבנתי. לא נעים לי לקרוא אותך.חצי שני
סליחה, אבל אני מרגישה שאת כותבת מכעס אליי. לא עשיתי לך שום דבר. בסהכ הבעתי אמפתיה לפותחת.
סלחתי.
💗
חלילה! ממש לא כעס עלייך אבל כן כעס על התגובה שלךפה לקצת
שזילזלה כל כך באמהות שם.
עיוורות.
חסרות רגישות.


ולכו תדעו.
אולי אחת מהן נמצאת כאן
וקוראת את זה
ונפגעת מאוד.
ובצדק.
שוויץ?רסיס אמונה
וואי
הייתי השבוע בשיעור בזום, הבאתי בייביסיטר שתשמור על הילדים והצעירים בכו לה אז הם נכנסו והיו איתי איזה רבע שעה
והיה לי ממש אבל ממש קשה, לא הצלחתי להתרכז. וכמה שזה היה נראה שהכי ורוד לי והם מחובקים עם מעדן עליי זה היה כדי להשתיק אותם.

יש גם צד שני. ויש משהו מאוד נוח בקורונה בללמוד ללא ילדים.
מנסה להביא נקודת מבט אחרתדרשתי קרבתךך

אני מהצד השני .. 
ברור שאני מסכימה שלא צריך להוציא את העיניים 
אבל תביני שהן מתנהגות בטבעיות.. 
אני מניחה שלא כולן יודעות שאת מאותגרת.. כי זה לא כזה לא מקובל שאין ילד אחרי שנה וחצי 
ולפעמים דווקא כשמתנהגים למישהי שאין לה עדיין ילדים בצורה לא טבעית - זה גם יכול להעליב
אז אין לזה גבול .. 
את מבינה ? 
איתי בלימודים יש גם בנות לא נשואות .. אז גם על הבעל אסור לדבר ? .. 
(שוב, לא להשוויץ ולא לנסות להוציא את העיניים) 
בקיצור.. 
מקווה שלא העלבתי או משהו !!
הלב שלי יוצא אלייך ..
ואני גם מצפה כרגע, אמנם לילד שני ... אבל גם הפער שלי בכלל לא מקובל 

למה לא להתחשב באחרים?כמהה ליותר

למה לא להתחשב בנשים שאולי חוו לידה ממש טראומטית ועושה להן טוב על הלב כשהן משטפות בזה?

 

למה לא להתחשב גם בבחורות הרווקות שכל כך מצפות לבנות בית ועושה להן טוב לראות את הילדים של חברותיהן? (כפי שכתבת)

 

למה לא להתחשב בנשים שאולי עוברות דיכאון אחרי לידה, שקשה להן ההתחברות והטיפול בתינוק החדש- ושמחמאה קטנה על התינוק שלהם יכולה לשנות את כל מצב הרוח שלהן?

 

למה לא לחשוב על אחרים?

לכל אחד יש את הקשיים שלו, ולצערי אני לא מכירה אפילו אדם אחד שהחיים שלו חלקים, לכל אחד יש את הקושי וההתמודדות שלו, וכמו שכתבה 'אפיק' (ומאוד אהבתי את מה שכתבה)- אנחנו כאן כדי לתמוך בחברים שלנו, בטוב וברע, כשקשה וכשקל.

 

זה לא מוריד מהכאב, חס ושלום, זה טבעי מאוד שהלב מתכווץ כשרואים משהו שאנחנו מצפים לו כל כך, והכאב שלך כל כך מורגש במה שכתבת, ויכול להיות שבאמת היה מקום ליותר התחשבות, אבל הכאב שחווים לא דווקה מראה על חוסר רגישות של החברה, הכאב שלנו זה משהו שלנו שאנחנו לא תמיד שולטים עליו, אבל הוא לא תמיד מעיד על בעיות של התחשבות או רגישות של אחרים.

אני מאחלת לך בעזרת ה רק שמחה וטוב וילד בקרוב מאוד מאוד!!!!!

רגע יקרות, אני מרגישה שלא הובנתי נכון, ומרגישה קצת מותקפת פהבעוז וענווה!

סה"כ רציתי לפרוק ולקבל תמיכה. לא ביקשתי שתסכימו איתי, רק רציתי לקבל קצת מילים חמות שירגיעו את הכאב. 

ולכן אני לא מבינה עכשיו למה אני מרגישה פה שאני צריכה להיות במין מגננה כזו...

קראתי הכל כשהגבתן, ובכוונה לקחתי כמה שעות רווח כדי לחשוב על הדברים, ולא להגיב מתוך פגיעה.

אבל גם עכשיו קשה לי עם כמה תגובות פה...

 

וסתם להארה כללית - כשאני פותחת שרשורים כואבים, אני בד"כ לא מצפה שתתנו לי עצות וטיפים איך לשנות את ההסתכלות שלי על המציאות ועל האחרים. אני שוב כותבת, רוצה רק לקבל חיבוק והזדהות, אבל אני לא צריכה סדרת חינוך עכשיו.

 

מצטערת שאני פוגעת פה בבנות עם דברים שאני כותבת, סה"כ הפורום פה מאוד גדול ומגוון ואני לא יודעת איפה ובאיזה רגע זה פוגש כל אחת מכן. 

 

אוהבת.

חיבוק חיבוק חיבוק💕חצי שני
זה מה שניסיתי לעשות ומרגישה גם אני קצת מותקפת.
ובבקשה!!!!!!! פותחת אהובה, תמשיכי לשתף ולבקש חיבוק. שזה לא יחסום אותך🙏
קבלי את החיבוק שלי יקרה❤❤❤❤חצילוש
חס וחלילהבאפיק
סליחה אם הרגשת מותקפת.
כתבתי את הדברים ממקום שאולי יכול לתת לך פרספקטיבה אחרת, שאולי דווקא תקל עלייך את הכאב.
יתרה מזאת, גם כתבתי שאני מבינה ומזדהה עם הכאב שלך.
מחילה מעומקא דליבא אם הרגשת שתקפתי ח"ו, לרגע לא התכוונתי.
סליחה ❤
חשוב לי להגיב לך כמאותגרת מאד מאד מאדהריון ולידה

(מדגישה שוב- מאד. אין ילדים, מצפים זמן לא קצר, ועם הסטוריה לא מעודדת).

ומקווה שתקראי את דבריי באהבה שהם נשלחים אליך

ובהזדהות העמוקה עם רגשות הרצון, והאכזבה, והקריעה הפנימית

 

 

אני מרגישה מההודעה שלך שנפגעת,

ואני מבינה למה.

 

אבל אני מבינה גם את התגובות שנשלחו לך, ומקווה שזה בסדר לנסות להסביר.

 

 

יש שתי צורות פריקה,

יש פריקה שמביעה את הכאב שלך, את הקושי לראות את היש גדול שמולך, כהריק שלך כ"כ זועק.

שרשורים כאלה קיימים פה לרוב,

גם שלי

וגם שלך

והם מקבלים המון תמיכה ואהבה והכלה.

 

 

אבל-

פריקה שכוללת בתוכה ביקורת,

תביא בתוכה תשובת נגד.

כי הביקורת היא כלפי החברה כולה.

היא כלפי כל אישה ואישה פה שיש לה ילדים.

שמעזה להראות אותם לעולם.

יש כאלה שמסכימות עם הביקורת, ויש שלא.

אוטומטית התגובות יהיו פחות מכילות.

 

אם היה מגיע רק הכאב שלך,

בלי להסביר כמה בנות הכיתה לא בסדר- 

בטוחה שלא היית מקבלת ביקורת.

 

(אגיד בסוגריים שאני לא מסכימה איתה,

שמי לא מכיר את ההסטוריה שלך, לא מסתכל על אישה שנשואה שנה וחצי כאישה מאותגרת.

הפוך,

להתסכל על אישה שמצפה שנה וחצי כמאתוגרת - זה לממש את מה שאת מציגה ככ"כ גרוע, שהחברה מצפה ממך לילד ומסתכלת עליך כבעיתית.

אז לא, אולי יש הרבה אנשים שלא מסתכלים עליך כך. שחושבים ששנה וחצי זה סביר והגיוני, ולא חושבים שהם צריכים להיות רגישים.

ושיש המוןןןןן נשים מצפות שאם רק מסתירים מהן מעט- זה פוגע בהן הרבה הרבה יותר. שרגישות בשבילן היא חברה שלא חוששת לספר על הריון ולהשוויץ בילדים.

ככה שבלי להסביר לחברה במפורש - אף אחד לא ידע איך להתיחס אליך).

 

 

מקווה שתקבלי את תגובתי בהבנה,

כותבת מתוך הזדהות גדולה עם הקושי,

מאחלת ומתפללת בשבילך לבשורות טובות במהרה

מצטרפת לכל מילהחן מלכות
כתבת מעולה. תודה לך!פה לקצת
ומאחלת לך שתבשרי טוב בקרוב ממש!!
וואו, כתבת מדהים!כמהה ליותר

ניסחת את זה ממש ממש טוב! ואני מסכימה מאוד מאוד עם הסוגריים שלך! 

וחיבוק גדולרסיס אמונה
על ההתמודדות שלך🤗
יקרה..חגהבגה
כל כך כואב לקרוא אותך..
באמת באמת..
אבל..
זו החברה.
לא רק בענייני פוריות- נגיד אם הייתה רווקה אחת מאוחרת, בלימודים, מתוך 60, אחת מאוחרת. האם יש להטיל ווטו על שיתוף של חברות לגבי חיי נישואין חתונה? סתם דוגמא.
אני מבינה שזה קושי עצום והתמודדות כואבת יומיומית והזויה.
ואולי באמת הציבור צריך לעשות למידה משמעותית על התמודדות מול המערכה הזו
אבל תאמיני לי שבעזרת ה' כשאת תלדי, ו. שבי בחברת חברות, והם ידברו על הנושא, את לא תעבירי נושא או תשתיקי אותן בגלל מה שאת עברת. אלא את תרצי לשתף גם, ולהחליף חוויות ואולי גם טיפים ועמותת.
זה העולם שלהן עכשיו
הן מתמודדות עם זה כל היום.
וזה מאוד כואב וקשה לשמוע על זה, אני בטוחה.
זה שורף, שורף ממש...
אבל, הן לא עושות לך בכוונה..
אולי אפשר להעביר את המסר כדי להעלות למודעות?
לא להגיד ישירות אם לא נוח לך, אבל איכשהו להעביר את המסר.

לא מצדיקה אותן
ולא מבטלת את ההרגשה ההזויה והמציאות הקשה שאת חווה, ממש לא!
רק רוצה לומר לך שאני בטוחה שהן לא עושות בגלל חוסר רגישות מודע...
מקווה שהעברתי את המסר בצורה מובנת ושלא פגעתי...

מאחלת לך שבקרוב ממש הגבר היחיד שלדברי עליו הוא הריון, ולידה ותינוקות ❤❤

אוף. כואב לקרוא אותךאחתפלוסאחרונה
גם אני חיכיתי 4שנים אז מבינה אותך.
לי אישית לא הפריע כשדיברו על ילדים. יותר הפריע לי כשבכוונה לא הזכירו אותם.
אבל כן הפריע לי כשזה היה ה---נושא!! זה לא בסדר לדעתי.
ואני דווקא הערתי לפעמים, לא בפורום כזה גדול אבל יצא לי להיות עם קבוצת חברות שדיברו רק על ילדים אז אמרתי להם בחיוך-אולי דייי? אין עוד נושאים בעולם? ואכן הן עברו נושא.
חיבוק אהובה ושמהר תבשרי לנו בשורות טובות😘
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !