הכי כיף להכין לבד.. - לקראת נישואין וזוגיות

ומציעה- משחקי קלפים למיניהם

כמובן להביא חומרים מתאימים

למה שלא להתחתן על סמך הנתונים הטובים שמצאת בו ולשחק אחרי החתונה?

אם רוצים חוויה, אפשר לשבת ולדבר וללכת למקום נחמד ולהרגיש שנהנים ביחד. 

דעתי האישית, אני חושב מכמה סיבות שזה לא דבר טוב

וזה עשוי דווקא להזיק לנפגשים - כמה שזה מרגיש כיף

שבוודאות מהשלב שבו יודעים מה הכיוון ועובדים רק על הרגש, "זה הזמן לעשות שטויות יחד" (זה היה הניסוח), ובעברית פשוטה - משחקים וכדומה.

ולדעתי יש לזה מקום גם לפני כן, תלוי באופי הקשר.

לא הכל חייב להיות רציני. היעד הוא להתחתן, ואם חוסר רצינות יכול לעזור - משתמשים גם בו

ואולי הם התכוונו קצת יותר לצחוק יחד וכו'

משחקים נשמע לי קירבה יתרה מידי (ואחרי זה נפתחים פה שרשורים שקשה לשמור נגיעה)

נכון, לא הכל צריך להיות רציני,

אבל אחרי הכל צריך לבנות את האהבה אחרי החתונה ולא להקדים אותה כמן שנהוג אצל אלו שרחוקים מהתורה.

נ.ב.

זה דייט שלישי, אז נראה לי שגם ככה זה לא הזמן, גם לשיטת אותם אנשים.

יש לך הרבה הנחות יסוד שאני מרשה לעצמי לערער עליהן.

לא מסכים עם הדברים שאתה אומר ולא עם הדרך שאתה מציג את זה

אני לא בא לקנטר ח"ו

אבל לכל אחד יש מישהו שהוא מכבד שאמר כך וכך, ודעות שהוא מרשה לעצמו לחלוק עליהן

זה לא ראיה שהוא צודק או טועה.  אין לי מה לעשות עם זה.. סורי

אתה חושב שזה משהו של אנשים שרחוקים מדרך התורה. באמת, זאת אמירה כל כך לא נעימה לשמוע.

יש אנשים ששומרים על הכל, לא מדברים עם בנות בכלל, ובכל זאת, מבינים שאם בחורה צריכה (והרבה פעמים גם בחור צריך) לבנות רגש לפני החתונה, אז המגמה צריכה להיות להתיר מה שמותר ולא לחפש להרחיק. אם בעיניך מספיק לצחקק על הספסל, אז זה מצוין, ואולי תמצא מישהי שבשבילה זה מספיק ויהיה לכם טוב ביחד. אבל יש הרבה שבשבילם זה לא מספיק. ובחור שיחשוש שאולי זה לא דתי מספיק, ימצא את עצמו שוב ושוב לבד. אם היה מדובר על משהו מובהק, או אסור, הייתי מקבל את דבריך. אבל שנינו מודים שצריך לבנות רגש וקרבה. אתה חושב שמשהו מסוים מספיק, אני חושב שמותר וראוי גם יותר מזה כי זה נצרך.

אתה קובע קביעות עובדתיות לגבי מה נצרך כדי לבנות רגש שמאפשר חתונה, ולפי זה קובע קביעות ערכיות, שמי שעובר על זה הוא לא בסדר. ולכן דבריך מאד הפריעו לי.

אלא שההנהגה עצמה לצאת ולבלות כדי להתקרב עוד ועוד ועוד...  לפני חתונה

זה בא מאלו שרחוקים מהתורה.  איפה אני טועה?

ואני פשוט לא רואה הבדל בין זה לבין משחק משותף בפגישות..

זה נראה לי בדיוק אותה טעות

כמו אותם אלו שבטוחים שלפני שמתחתנים צריך לצאת ולבלות כדי להתחבר ולהרגיש שמתאימים 

ככה גם פה. 

כי תכלס משחק לא מוסיף באמת הכירות מיוחדת הוא יוצר לדעתי קרבה ששמורה לזוג שכבר מותרים אחד לשני.

וחבל שהוא באמצע דיון אקראי.

יש תפיסה אחת, שלפיה אנחנו מחפשים התאמה. יש קריטריונים מסוימים, ואנחנו בוחנים את ההתאמה עם דמויות שונות עד שנצליח למצוא מי מתאים. ואז שלב ההיכרות נועד בעצם לבחון את זה, ואחרי שמסיימים לבחון את זה מחליטים שמתתחתנים.

יש תפיסה שניה, שלפיה אנחנו מחפשים דמות שאפשר לבנות איתה זוגיות, כדי לבנות איתה זוגיות. והדרך הכי הגיונית לעשות את זה היא לחיות בזוגיות מסוימת - כלומר, לבנות רגשות בין הצדדים - ואז כשיש מספיק קרבה בין הצדדים אפשר להתחתן.

(יש תפיסה שלישית, שכנראה אופיינית לחז"ל ובני דורם, והיא שלכל אשה יש סט תכונות מסוים, ודורשת תנאי מחיה מסוימים, והגבר הולך ומחפש אשה שהוא אוהב את סט התכונות שלה ומוכן להתחייב לתנאי המחיה שהיא דורשת.)

בקיצור, אני מבין שאתה שייך לתפיסה הראשונה. וזה לגיטימי.

אבל חשוב לזכור:

1 המון אנשים שייכים לקבוצה השניה, וזה גם לגיטימי, ואם אתה מחפש אשה ששייכת לקבוצה הראשונה, צמצמת אופציות (וזה לגיטימי)

2 יכול להיות שגם אצל הקבוצה הראשונה, בעצם הם מתכוונים לקבוצה השניה והם פשוט לא מוכנים לספר לעצמם את זה. לדעתי נפוץ מאד. "האשה הזאת מתאימה לי" הכוונה היא בסך הכל "כשאני בחברתה נעים לי". וזה אומר שאם אתה מחפש מישהי שהיא באמת בקבוצה הראשונה אז ממש צמצמת אופציות.

3 לפעמים גם אם בשכל יודעים שמתאים קשה לאדם להביא את עצמו לחתונה. נדירים האנשים שיכולים להביא את עצמם להתחתן רק לשם שמיים, ונדירים האנשים שיוכלו לנהל זוגיות בריאה כאשר החתונה שלהם היא אך ורק לקיים את רצון הבורא לשם שמיים. זה פשוט לא ילך, אלא אם יש לך גם מידות ברמת על, ואתה גם צדיק נשגב, וגם אשתך באמת מיוחדת. אבל אם לא, אז כנראה ההתקרבות תצטרך להיות הדרגתית. במיוחד בחברה לא מעורבת, עם בחורה שלא רגילה לדבר עם בנים - אתה באמת רוצה לסגור אותה בבית עם גבר אחרי שמעולם לא דיברה עם בנים? ברור שיש חברות שבהן זה מצליח (ואני עוד מאמין להם שזה מצליח. יש כאלה שלא), אבל זה כי הן חיות במודעות הזאת. לדעתי הקבוצה שמכילה אנשים מקהילת גור שכותבים כאן בפורום היא לא קבוצה גדולה. בקיצור, לדעתי לא הגיוני לצפות שכל רמה של קרבה תיווצר רק לאחר החתונה. בדרך כלל המשמעות היא שלא תהיה חתונה ולא קרבה.

לדעתי משחק משותף לא מועיל בעניין הזה ולא נותן שום סימולציה של זוגיות

אלא רק שובר את הקרח בעניין הצניעות.  שזה שמור לזוג שמותרים אחד לשני..

לדעתי הדרך היא אחרת. 

המציאות שאני מכיר היא אחת, המציאות שאתה מכיר היא אחרת.

לא חושב שאפשר לגזור מסקנות ערכיות במצב כזה.

שקליעה למטרה זה הכרחי לבדיקת התאמה? 

או שזה לא קרבה יתרה?

רמת הקרבה שזה יוצר

והתועלת שזה מביא

בעיני זה מביא לרמת קרבה של אנשים שמכירים אחד את השני, מאפשר להתנהל בצורה משוחררת ובלי מתח של ראיון עבודה, מאפשר אווירה שמחה יותר. שום דבר שקשור לחוסר צניעות. פשוט דרך להכיר את האדם בצרה טבעית ולהתחבר לדמות האנושית שלו ולא לדמות המתוחה והלחוצה של מישהו שהגיע לבדיקת התאמה.

והתועלת שזה מביא, אצל הרבה אנשים, לא תגיע מסיפורי "מה עשיתי בשירות לאומי" על ספסל בגן סאקר.

כמובן קליעה למטרה היתה דוגמה אקראית. בעיני טניס שולחן הוא דוגמה טובה גם כן. כל דבר שמשכיח ממך את זה שאתה בראיון עבודה.

ובבקשה, די עם הניסוח של "הכרחי לבדיקת התאמה". בדיקת התאמה זה מה שאתה עושה כשאתה בוחר צבע לסלון שיתאים לצבע של הספה, לא אשה להתחתן איתה.

אם אתה מסכים איתי שהקשר לפני אירוסין ולפני חתונה מטרתו לבנות רמה מסוימת של אמון וקרבה שתביא את שני הצדדים לרצות להתחתן, אז הקריטריון לא צריך להיות "האם זה מועיל (הכרחי!) לבדיקת התאמה"

אם ניקח לדוגמא את מה שחכמים אמרו "שחוק וקלות ראש מרגילים לערוה"

ואתה תגיד אני ראיתי בנים ובנות שלא נכשלו. 

אתה לא יכול לדעת מה קורה שם בלב שלהם ולאן זה מוביל.

והתועלת, איך אתה מוכיח את זה? 

אוקיי סבבה, אבל יצירת אמון לא קשורה למשחקים ביחד

אפשר לדבר או קצת לצחוק יותר. אבל יש דברים שהם מעבר (אח"כ אתה בעצמך רואה פה שרשורים של "אנחנו מאורסים ונכשלים בשמירת נגיעה")

מדובר כאן בשניים שנפגשו פעמיים שלש, והם רואים שהקשר מתקדם.

אצל הרבה אנשים בשלב הזה כבר מתחילה להתגבש ההחלטה, וכל השקעה בקשר תהיה השקעה בבניה של הרגש שמאפשר חתונה.

מה שקורה בלב שלהם ולאן זה מוביל? הם רוצים להתחתן עם מי שהם פגשו... זאת המטרה, לא? במקום שאחרי חודש של פגישות משמימות על ספסלים וסיפורים מיותרים הם יצטרכו להחליט החלטה ש"טוב נו צריך להתחתן".

אם יש מישהו שמרגיש שאצלו זה גורם לקרבה גדולה מדי, שלא יעשה. לא אמרתי שזה חובה. אבל אתה טוען שזה אסור.

איך אני מוכיח את התועלת? שב עם שני אנשים שאתה לא מכיר, עם האחד תשחק כדורגל ותדבר על החיים, ועם השני רק תדבר. תראה עם מי תרגיש יותר בנוח.

הם אסורים אחד על השני..  

וכשזוג כבר מרגישים שעוד מעט הם מותרים- זה עוד יותר יכול להכשיל והאש בוערת.

ובאמת אני שואל,

מאיפה הגיע הרעיון הזה? הוא בא מאיזה קהילה של יראי שמים או שהתחיל משולי המחנה?

אם מדברים ועל הדרך צוחקים יחד, זה בהחלט הרגשה שכיף יחד, ואני ארגיש מאד נוח עם הבחורה.

זה לא פגישות משמימות בכלל. 

מי אמר שהרגש הזה שנוצר ממשחק הוא זה שמאפשר חתונה בכלל?  

זה בדיוק לדעתי הטעות שדיברתי עליה קודם, (ויש מחמירים לגור ביחד ולעשות הכל וזה הרגש הנצרך לחתונה. לך תוכיח להם שלא... ככה שזה לא מדד ל-מה כן טוב) 

במילים "אתה לא יודע מה יש בלב שלהם"

אני התכוונתי שאמרת שזה לא גורם לקרבה יתרה ובשבילך זה מציאות כי זה מה שאתה רואה

אז זה לא ככה, יש דברים מתחת לפני השטח.  

בגדול כן, לדעתי זה באמת אסור, כל עוד לא יוכיחו אחרת.

אני מרגיש שאני לא מצליח לנסח טוב ומסודר את הטענות בצורה שתנקז את הדיון לנקודת המחלוקת ואולי הסכמה או דיון רק עליו.  נהיה לי בלאגן בראש הכתיבה הארוכה הזאת חח

אז לא יודע אולי אני אפרוש ואסתפק במה שכתבתי עד עכשיו.

קודם כל, לא מעניין אותי מאין הרעיון הגיע. מדובר באנשים בוגרים, ולחנך אותם ייקח כמה שנים. אתה חושב שצריך לעכב חתונה כמה שנים עד שמקבלים את ההשקפה הנכונה? אני לא.

התפיסה שלך של "מותרים" ו"אסורים" היא מוזרה. ניקח לצורך העניין בחור שלא מדבר עם בנות בכלל, בחורה שבכלל לא מדברת עם בנים. אין לה שום חברים. שומרים על יחס רשמי בין בנים לבנות. לגעת זה משהו בלתי נתפס. כמובן, יכול להיות שבשלב מסוים מרגישים כל כך קרובים שרוצים לגעת. האידאל הוא שזה יקרה בדיוק ביום שבו מתחתנים. אבל בדיוק כמו שיש כאלה שלוקח להם יותר, יש כאלה שזה רץ מהר יותר. והם באמת לא יצטרכו דברים שיעזרו להם להתקרב.

וכל עוד יש אנשים שמרגישים שמשהו מסוים, שמותר על פי ההלכה ומקובל בציבור שבו הם חיים, יעזור להם להתקדם - אין לי שום עניין לחקור. מדובר בדבר מותר, למטרה חיובית. אם יבוא אלי אותו אדם וישאל "האם בשבילי זה חשוב כדי להיות שלם עם ההחלטה להתחתן", אני יכול לשבת איתו ולדון. אבל מי שמרגיש שזה כך, אין לי סיבה לחשוב שהוא משקר, ולכן אני חושב שמצוה לעזור לו, כל זמן שמדובר בדבר שמותר על פי ההלכה.

זה מאד מעניין, כי שוב, הם אסורים ואפשר להיכשל בקלות וצריך להיזהר 

ויש דברים שעלולים להביא למכשול.  וגם חכמי ישראל דיברו על זה והזהירו מהעניין..

אם זה הגיע מיראי שמיים, סבבה. אם זה הגיע מכמה חכמולוגים כנראה שזה צריך בדיקה. 

לא קשור להשקפה כאן.. השאלה על המעשה עצמו. אם הוא בעייתי צריך להמנע ממנו

אם זה אסור,

אז לא משנה מתי הם מתכננים לגעת אחד בשני, ואם הם רגילים במין השני או לא

כנראה שזה יגרום לרוחות להתחמם ואו שיכשלו או שיהיו על הסף. 

במונופול לא פתאום נפתח צוהר לנפש של השני. 

והיו לי ידידות בעבר (לצערי)

מה שכן,

מניסיוני זה כן גורם קירבה וקלות דעת שהיא כבר יותר מידי ולא נצרכת. 

אני אשמח לדעת אם יש רב שמקפיד בעניינים של צניעות שאומר שזה סבבה העניין הזה

בס"ד

כשמקלילים ומשחררים את האווירה הרבה פעמים יותר קל לדבר ולהיפתח. 

לא כולם מצליחים לעשות את זה באופן טבעי. 

אני לא נכנסת לפינת הרבנים בדיוק בגלל מה שאמרת- רב *שמקפיד* על צניעות. אני לא בטוחה מה זה רב שלא מקפיד על צניעות ולכן במחילה לא אכנס איתך לפינה הזאת. יש רבנים שמתירים, יש רבנים שלא, דיון הלכתי הוא מיותר כי זה סתם מלחמת מקורות. אין בעיה להתדיין על האם יש צורך ולמה, אבל המשפט האחרון שאמרת בעיניי מייתר כל דיון בכל תחום כמעט.

ועם כל הכבוד אם זה שובר את הקרח, יש הרבה דברים שיכולים לעזור בלהפתח

לא הכל מותר בגלל זה.

אני אשמח אם יש פה מישהי שמבין בעניין 

אולי @ד. ? יש לך מה לומר בעניין?

קבעתי שזה לא היה מקובל (כי זה באמת לא מקובל אם אנחנו הולכים בעקבות מסורת ישראל)

ותהיתי שמא זה מזיק - כתבתי שזו דעתי האישית

זה בכלל לא מקובל. מתי נהגו לשחק בדייטים? 

אז כן, מדובר ברבנים שאני מניח שתקטלג אותם לגמרי בקטגוריה של "מקפידים על צניעות".

כלומר, ברור לי שיש כאלה שמקפידים יותר מהם - ברסלב וכדומה, נשות שאלים, אנשים ששמים מחיצה בבית בין נשות המשפחה לגברי המשפחה.

אבל מדובר באנשים שבקהילה שלהם לא תמצא אף אחת שאיננה לבושה לפי ההלכה.

לרב שמקפיד על העניין של הרחקה בין המינים.. אצל צעירים

לפעמים הם יודעים שלאחד התלמידים שלהם יש חברה, אבל אף תלמיד לא שואל אותם כי הוא יודע מה התשובה שהוא יקבל.

אבל לא משנה,

גם ככה אני מחפש או ראיה או מרב שיהיה מוכר לי שיגיד את זה. 

או לפחות שאוכל לברר מי הוא.

תודה בכל אופן.

אז תשאל בפורום לא אנונימי

ממתי בכלל נהגו להיפגש לפני החתונה? (חוץ מה"יראנה" האומלל)

ממתי הפגישות האלו הפכו ל"דייטים"?

ממתי זה התחיל להמשך יותר משלושה ימים-שבוע?

אלא מה,

לא מטריד אותנו ממתי, אלא צריך לבחון את הדברים בעין אובייקטיבית.

אמת, ישנם משחקים ודיבורים וכדו' שלא מתאימים בין בן ובת שאינם זוג נשוי. אמת.

אבל יש דברים - שכן יכולים לבא בחשבון, כמו שאנו מבינים את הצורך בעצם הפגישות.

את הביקורת על דברים לא ראויים צריך להעביר "דוך" עליהם - לומר: דבר X לא מתאים בדייט.

אבל לשלול את כל מה שירצו לעשות בדייט חוץ מלשבת ולדבר, לא קביל.

למעשה באמת יש לתמוה - איך אנשים שמתרחקים מבני המין השני, שלא רגילים לשיחות ארוכות ועמוקות, לקרבת נפש.. מוכנים לשבת שעות ארוכות, לאורך תקופות ארוכות, ולשוחח, ולשוחח, ולשוחח, עד בלי די?

את התשובה לכך כבר ענה הגאון החזון איש - וכה אמר:

החיוב של ,אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה" איננו חיוב בעל מדד קבוע, אלא תמיד תלוי במצב.

כיום, כך אמר החזו"א על דורו, מחוייבים בשלוש פגישות מדין "עד שיראנה". כי זה המצב הנצרך היום בשביל לקבל החלטה נבונה בלב שלם.

על אותה דרך יש לנו להמשיך - שבדורינו, ובמצבינו (ובכל ציבור וציבור לפי טבעו ואופיו) X דייטים על פני X זמן - זה החיוב של עד שיראנה.

ממילא, יש לנו להבין שדברים אלו רלוונטיים גם לגבי צורת ההתנהגות בדייט, כל עוד שלא מדובר ממש על קלות ראש האסורה, אלא כן משחק או לא משחק, - אז כמוש אנו מבינים שניתן להיפגש "בשטח" ולא רק בלובי של בית מלון כנהוג בציבורים מסויימים, ולמרות שעל פניו הם צודקים - למה להתנהג בצורה "משוחררת"? אבל אנו יודעים - שזה נצרך, וזה מה שיוביל לקשרים וזוגיות בריאה. 

כך גם אנו יכולים להבין, שמשחקים כאלו ואחרים, או רעיונות של פעילות כזו או אחרת - יש בידם להועיל מאוד לכך.

שוב - לא כל משחק, לא בכל סיטואציה, וכו' וכו'. כל דבר צריך לשקול לגופו בלב כנה. אבל לשלול זאת לחלוטין על הסף - יכול להביא להרבה הפסד. 

אז אחרי כל הדברים היפים שאמרת... באמת.

מכיון שלא הכל מותר ויש גבול שאחריו זה "קלות ראש שאסורה"

או שיגידו לי שזה התחיל מיראי שמים, או שרב גדול אמר שזה מותר. 

אני חושב שמשחק של שאלות נניח, או קצת לשחרר ולדבר יותר פתוח זה סבבה - כי זה במסגרת של "עד שיראנה"

אבל סתם תופסת או ללכת ללונה פארק ביחד לדעתי זה כבר יכול להביא מכשול.

משעשע, אבל עדיין זוכרים שאנחנו נמצאים במסגרת בדיקת התאמה.

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.