ריבונו של עולם, עם כל הטוב המטורף שהנחת עלינו, ככה מטובך הגדול,
יש לי דמעות בעיניים,
של שמחה ועצב המשמשים בעירבוביא.
ודי טאטע די, מתפרק לי הלב בין האצבעות לרסיסים, אוי כמה שהעם שלנו מפולג! אוי, כמה שזה כואב לי.
בבוקר הבכי היה מההתרגשות הענקית, שהבאת אלינו את היהודי הצדיק והקדוש הביתה,
ועכשיו, ראיתי עוד סרטונים מהפגנות, ושמשטרת ישראל מאיימת בפיגועים נגד יהודים.
והבכי עכשיו זה נטו צער. צער ככ עמוק.
וככ כואב לי. שורף לי. מה מה אוף. מה קורה למדינה הקטנה והאהובה הזאת?! למה אין אהבת חינם? למה?
די די אוף די כואב לי נורא על העם הזה, די
ריבונו של עולם, קח את הדמעות האלה שיתקנו קצת את מה שקורה פה.
מצער אותי ברמות עצומות, הלב שלי נעקר מהמקום, העם שלי מפולג לחלוטין, ובוער לי בגרון ובלב.
והדמעות האלה לא מפסיקות. ולמה שיפסיקו? עם ישראל שבור, מרוסק, מנופץ.
ועוד מכות, ועוד דם, ועוד מוות, ועוד מכות, ועוד הפגנות, ועוד מעצרים, ועוד וויכוחים, ועוד קללות, ועוד שנאת אחים, ועוד שנאת חינם, ועוד איומים, ועוד דימויים, ועוד כאב, ועוד שריטות, ועוד אזיקים, ועוד בוקסים וכאפות. ועוד.
אייייי אייי!!
זה כואב לי! זה כואב לנו! פיזית!
די כבר! די!! בבקשה!!!
שלך,
סתם יהודיה כאובה ומיוסרת.