דבר תורה - משיחותיו של הרבי לפרשת וישלח
"וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ" (בראשית לד, א)
מפרש רש"י: "דינה בת לאה שאף היא הייתה יצאנית. כמו שכתוב "ותצא לאה לקראתו".
לכאורה התורה כ"כ נזהרת לא להזכיר אף אחד לגנאי אפי' לא להזכיר סתם את המילה חיה 'טמאה' וכש"כ את האבות והאמהות הקדושים, אז מדוע כאן מוזכרות דינה ולאה לגנאי?
ועוד נקודה שהרי יציאותיה של לאה היו לדבר טוב, מכיוון שהייתה מתאווה להרבות שבטים.
מסביר הרבי שלפי זה גם זה שדינה יצאה הייתה דבר טוב.
והביאור: לפי מה שנאמר בפרשתינו בהתחלה,כשכתוב כשיעקב פגש את אחיו עשו הוא הציג את אחד עשר ילדיו ואת דינה הוא החביא בתיבה שמא עשיו ייקח אותה ובהמשך יעקב נענש ע"כ שמנעה מאחיו בגלל שדינה יכלה להחזיר את עשיו בתשובה.
דהיינו שמעלתה של דינה כ"כ גדולה שיכלה להחזיר בתשובה את עשיו הרשע ועד כדי כך שהיה 'שווה' להכניס אותה לכל העסק עם עשיו אע"פ שהיה רק ספק שמא תחזירו בתשובה.
דהינו שכוחה של דינה בהחזרה בתשובה היה מאוד גדול ולכן היא יצאה ל"ראות בבנות הארץ" כדי להחזירן בתשובה.
והכישרון הזה הגיע מאימה,לאה, שזה מה שרש"י מייחס אותה אחרי אימה.
ענינה של רחל היה "יפת תואר ויפת מראה" שזה מסמל על דרגת עבודת הצדיקים שאין בהם שום פגם. ולאה מסמלת את עבודת התשובה "ועיני לאה רכות" מבכי שזה קשור לעניין התשובה, שעבודת בעלי תשובה היא להפוך רע לטוב משא"כ עבודת הצדיקים היא להתמודד עם הטוב הקיים.
וזו הייתה תכונתה של לאה ותכונה זו דינה ירשה ממנה שלכן יצאה להחזיר בתשובה את בנות הארץ להפוך את הרע שבהם לטוב.
ההוראה מכך היא:
אע"פ ש"כל כבודה בת מלך פנימה" ועיקר עבודתה של האישה היא להיות עקרת בית יש נשים שחוננו בתכונות מיוחדות שביכולתן להשפיע גם בחוץ, עליהן לנצל תכונה זו באופן דצניעות לשם שמים, לעבודת ה' ולהחזיר בנות ישראל הנמצאות ב'חוץ' למוטב.
ואף שמובן ופשוט שהשתדלות זו צריכה להיות כיאות לבת ישראל באופן צנוע, ועד שבה'יציאה' בחוץ צ"ל ניכר עלי' ש'כל כבודה בת מלך פנימה', מ"מ, ביחד עם הזהירות בתכלית של הליכה בגדרי הצניעות, עליהן להחזיר למוטב את בנות ישראל הטועות.
ואדרבה,טבע הקירוב והרכות של נשים מסייע אותן להצליח בקירוב הלבבות לעבודת ה' עוד יותר מאנשים, כפי שרואים במוחש, דכאשר משדלים את השני להתקרב לתורת ה' ועבודתו בדרכי נועם ודרכי שלום, יש הרבה יותר הצלחה (והפעולה היא פנימית יותר ויש לה קיום יותר) מאשר על ידי הפעולה על ידי ויכוחים ומלחמה (כטבע האנשים, ש"איש דרכו לכבוש").
וכיון שהקב"ה ברא את הנשים בתכונה זו, הרי מובן שעליהן לנצל אותה במילואה, לא רק בהנהגת הבית, אלא גם בהשפעה בחוץ, לקרב את בנות ישראל לאביהן שבשמים.
