כתבתי פה השבוע, אני כבר 41++ אוטוטו 42
וזה קשה , ומסתכל.
קשה לא לדעת מה לעשות
אם לחכות עוד קצת להתפתחות טבעית, או להתערב ולנסות לזרז
אם לחכות לביקורת הבאה ביום ראשון או למרות שמחר שבת לנסות לזרז יותר חזק בצורות הטבעיות
קשה לא לדעת מה מצב העובר באמת וכמה הוא באמת נהנה מההתבשלות שם
ואמי עייפה ומתחילה להתייאש למרות שהחזקתי מעמד והייתי רגועה ושמחה עד עכשיו.
אני מרגישה שכל האחריות עליי וכמובן גם על בעלי אבל מדובר כאן בחיים של התינוק שלנו ואף אחד אחר לא יכול להחליט בשבילנו וזה מתחיל להיות קשה
וזה קשה , ומסתכל.
קשה לא לדעת מה לעשות
אם לחכות עוד קצת להתפתחות טבעית, או להתערב ולנסות לזרז
אם לחכות לביקורת הבאה ביום ראשון או למרות שמחר שבת לנסות לזרז יותר חזק בצורות הטבעיות
קשה לא לדעת מה מצב העובר באמת וכמה הוא באמת נהנה מההתבשלות שם
ואמי עייפה ומתחילה להתייאש למרות שהחזקתי מעמד והייתי רגועה ושמחה עד עכשיו.
אני מרגישה שכל האחריות עליי וכמובן גם על בעלי אבל מדובר כאן בחיים של התינוק שלנו ואף אחד אחר לא יכול להחליט בשבילנו וזה מתחיל להיות קשה
ואמרתי לעצמי שלא ניתן יותר את הבית לשבת... ואז די מיד אחר כך הגיעה הקורונה, והפסקנו לנסוע לשבתות כמעט לגמרי, וככה מימשתי את ההבטחה שלי🙈 וכשכן נתנו נעלנו את החדר...)
