לתת ככה, בפשטות. בלי לחשוש שיגמר לי.
לאהוב עם כל הלב וכל המילים וכל התנועות. ולבטוח בכולם, בעצמי.
והיא כ"כ קיבלה והיתה פתוחה כזאת.
והייתי מכווצת.
היא אמרה "אני משוגעת עלייך" ואני אמרתי "אל תגזימי"
המילים האלה כבר לא מזיזות לי, אבל העיינים שלה היו טובות כ"כ. רותקתי.
וחשבתי, שרק אם יש לך מלא אהבה אתה יכול לתת בחופשי לאחרים ככה, בלי לפחד שלך לא ישאר.
וידעתי שזה לא נכון.
אמרתי אולי אולי אני אנסה גם.
שיינא אמרה "את לא אומרת לי עכשיו שנעשה שיעורי בית, גמרתי כבר את העמוד בכיתה בכלל ולא נשאר לי שיעורי בית" אמרתי "אני רק אומרת לך שאני אוהבת אותך נורא נורא. ואת הילדה הכי מתוקה בעולם כולו. ואני רוצה שתראי לי את האלבום מדבקות שלך" נתתי לה חמש נשיקות וחיבוק.
היא הסמיקה.