״...ראה כי אבשלום חזקה יש לו על תחום אחד, וממנו עשוי הוא למשוך כוחו. כיוון שאצלו הפנקס וידו הרושמת - מתכוונים הכל להפיק את רצונו, ומכל מקום, מחשבה חדשה מתערבת בדעתו של כל עושה מן העושים, כיצד ייכתב בספרו של אבשלום. הווה אומר, אפשר לו לאדם למשוך בקולמוסו ולהנהיג את העולם״. 

״...ומיד נפטר ינאי מעל אבשלום בלא מילה יתירה, אך בלב שניהם נותר שיור כלשהו, מאותם שדרכם להחמיץ ולתפוח״. 

תענוג. 

ואם אתה כל כך אוהב עברית יפה ותקנית

אז תקרא עיתונים של פעם-

הצבי, החבצלת.

ככה אלידע בר שאול אמר פעם בהרצאה- שפשוט לקרוא ולהתענג.

ויש עוד כמה סופרים טובים שכותבים ככה-

ראובן טבול, הרב חיים סבתו, והרב ליאור אנגלמן- מדוייק במילים של ימינו.

אני לא חושב שהייתי נהנה במיוחד מטקסט שהייחוד שלו הוא בעיקר עברית יפה ותקנית. במקרה הזה זה הרבה מעבר לזה. 

זאת היכולת הזאת לתפוס ולמסגר ניואנסים עדינים של החוויה האנושית / של המציאות וכל זה בשפה יפה ופיוטית כל כך.

אבל זה גם לא רק זה. זאת לא סתם שפה יפה ופיוטית, זאת שפה יפה ופיוטית השזורה ממש על כל צעד ושעל בביטויים / שיבוצים / רמיזות / פרפראזות מכל מרחבי התורה שבכתב ותורה שבעל פה. ממה שזכור לי משה שמיר הוא לא היה אדם דתי, אבל הבקיאות שלו המשתקפת מהספר הזה היא פשוט מרשימה. בוא נגיד שאני משתמש לא מעט בגוגל בצמוד לספר הזה. 

סתם דוגמא מקטע שקראתי לאחרונה - ״משימים עצמם אלים ונוהגים כבהמות״, בהתחלה חשבתי לעצמי ״איזה ניסוח משובח. אהבתי״ אבל אחרי כמה שניות של מחשבה משהו פה הרגיש לי מוכר, ואז נזכרתי בגמרא הבאה

״אדם ובהמה תושיע ה' ואמר רב יהודה אמר רב אלו בני אדם שהן ערומין בדעת ומשימין עצמן כבהמה״ (בבלי חולין ה ע״ב). 

ואחרי שגיליתי את המקור והשוויתי את העיבוד למקור זה הרגיש לי עוד יותר יפה, ממש כחומר ביד היוצר. 

שבלקרוא טקסט ולהבין שיש כאן רמז שמוביל הלאה לעוד דקויות.

תהנה

ואתה מכיר עוד סופרים או ספרים כאלה?

אני קורא בעיקר ספרי עיון, מדי פעם קורא ספרות, וגם זה במנות קטנות כל פעם כמו ציפור 

״בשורת הולדת לו בן לא היה בה כדי לפקח מעליו את גל דאגותיו״ 

והמקור לזה:

״מי שנפלה עליו מפלת, ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נכרי ספק ישראל, מפקחין עליו את הגל.

מצאוהו חי, מפקחין עליו.

ואם מת, יניחוהו.״. (יומא פרק ח משנה ז) 

קראתי מעט ספרים של משה שמיר והיו יפים, לא נקיים.

אולי תדע ותזכיר לי:

יש שיר של רחל המשוררת בו היא כותבת על מותה הקרב. היא כותבת ש"לא נפנפו בסודר" או משהו כזה, וזה לקוח מהסנהדרין שכשגזרו דינו של מישהו למיתה, היה יכול לבוא עד ולנפנף מרחוק בסודר כדי לעצור בעדם מלהוציא לפועל את גזר הדין. משהו כזה. פעם מצאתי את השיר אבל לאחרונה חיפשתי שוב ולא מצאתי.

אחד האמצעים הספרותיים / האמנותיים היפים בעיניי היא אירוניה מושחזת וחדה אך מוסווית, כזאת שבקריאה שוטפת ורגילה לרוב היא תתפספס ותתגלה רק בתשומת לב ובמחשבה בוחנת. 

״העמק בלבו שמורה היתה יראת כבוד ליוונים אלה ולחכמתם במלחמה ובמלכות.

בעיקרו של דבר, על מה נשענה אמונתו בנצחון, אם לא על סברה שבלבו כי אין הוא יווני גרוע מהם וצבאו צבא של מוקדונים הוא..״. 

לכאורה סתם עוד קטע מתוך סצינה שלמה, שבקריאה שוטפת ורגילה עוברים עליו בחטף בלי לחשוב בכלל שיש כאן משהו מיוחד, אבל כל זה משתנה אם רק מציבים בקדמת התודעה את הנתון כי מי שהדברים אמורים בו - ינאי המלך - היה *חשמונאי* (ושלא נדבר על זה שהיה גם כהן גדול). 

ואם כבר אירוניה מושחזת וחדה אך מוסווית. דוגמא יפה מאוד ששמעתי בשיעור בשבוע שעבר:

״ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו ויקבצו את כל נערה בתולה טובת מראה אל שושן הבירה אל בית הנשים אל יד הגא סריס המלך שמר הנשים ונתון תמרוקיהן״. 

לכאורה עוד פסוק מתוך המגילה שאפשר לקרוא אותו כל החיים בלי לשים לב לשום דבר מיוחד. אבל כל זה משתנה כאשר מציבים לידו את המקור הבא עמו הוא מתכתב

״יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע״. 

תוך כמה זמן אתם מתכננים לענות?

עיין נא בכמה פורומים אחורה בפורום סופרים. כתבתי שם רשימה ארוכה.

בהצלחה!

מצד אחד יש זכויות יוצרים, ומוסר דרך ארץ וכו',

מצד שני יש שיאמרו שזה זוטו של ים וכו'.

ולמה ספרים בדרייב, אם אפשר לשאול? אתה קורא במחשב?

יש אפליקציות טובות לזה, בתשלום סמלי או יותר

אבל אני לא מכירה לעומק כי אני קוראת אותם מודפסים

פשוט יש לי קורא ספרים

ולא בא לי לשלם על כל ספר שאני קורא, אני קורא מלא ספרים ולוקח לי לילה לספר גדול, אז לא חבל על הכסף?

ויפה על הציטוט בחתימה

אילו היה לי כח הייתי קוראת שוב את הסדרה ומוציאה משם ציטוטים יפים לשמור לי

ייצבה אצלי המון יסודות לעבודת השם ולעבודה פנימית.

מי הכי אהבת מהדמויות, ואיזה ספר לדעתך הכי חשוב?

מה הכוונה ספר הכי חשוב? מבחינת מה?

מהדמויות מאוד התחברתי לטורנאל מהספר האחרון אבל יש עוד הרבה

אני חושבת שאיסתרק הוא הספר הכי הכי

אבל הדמות שהתחברתי אליה היא מהללאל

זה שאיסתרק קוצר את המקום הראשון זה דבר מוסכם

אמנם לצערי קראתי את הסדרה בסדר מבולגן, כך שזה מעט פגם לי בקריאת איסתרק שהסוף צפוי... אך חלק גדול מההנאה בקריאה הוא החזרה פעם שניה ושלישית ולא רק העלילה. כך שנותרתי עם הנאה

שקידה במסך,
אני רואה את זה עליי, ככל שאני יותר במסך
ככה אני פחות רוצה לקרוא ספרים...

אבל קראתי לא מזמן את נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב

ואמנם לא לגמרי גלאט (לא משהו מוגזם או משהו)

אבל... וואו.

תודה על התגובה. אני כל כך אוהבת לנתח ספרים (טובים!)

"והיום איננו כלה" מתעלה עליו מכל בחינה ובייחוד ברמה הטכנית.

אבל אלה שני סיפורים שונים ואני חושב ש"נמר השלג" נוגע בעניינים מאוד מהותיים, בעומקם של דברים.

נראה לי על פניו ספר רציני. כן?

קראתי לפני שנים

ועדיין זוכרת לטובה את הדמויות, העלילה, המסרים.

תהני

יש סקאלה של ספרים, כמו סקאלה של רמה תורנית. ולדעתי זה תלוי בכותב וביראת שמים שלו..

אלה ספרים שהכותב או הספר מדברים על העולם הדתי:

אבידות- מיכאל שיינפלד

וגם מים שאין להם סוף - מיכאל שיינפלד

וגם עד שנגיע הביתה- מיכאל שיינפלד

הרב ליאור אנגלמן כתב ספרים יפים-

לא מפסיקים אהבה באמצע,

קשורה בנפשו

סולם גנבים

הספרים שלו כתובים טוב והדמויות מעניינות.

שמונה דקות אור- של ליהרז טויטו פרומן,

מספר על הרב מנחם פרומן זצ"ל, כביכול מנקודת המבט של אשתו אבל בצורה של סיפור עלילתי מעניין ויפהפה לדעתי.

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון- יפה ממש ברעיון המרכזי וגם הספר עצמו כתוב טוב

השנה שאחרי הפור- אברהם אליצור- ספר טוב באווירה ישיבתית

וכמובן חרשתא- של יהודית קגן. ספר ביכורים אבל כתוב ממש טוב, ברמה איכותית מאד

ספרי סיפורים ששווה לקרוא:

וופלים לימון, של יהודה גזבר

סיפור קטן- ספר שיצא לפני בערך 17 שנים עם הסיפורים של העלון עולם קטן

גלגל חוזר- איתן הוד

חצי חלון, חצי מראה- של מוני אנדר. זה בעצם ספר חרדי אבל אנושי מאד, ולכן הוא לא חרדי קלאסי.

יש עוד כמה, אבל נראה לי זה מספיק להפעם.

ויש גם ספרים חילוניים שאהבתי, לרשימה אחרת

סולם גנבים לא אהבתי - זה של הרב ליאור אנגלמן?!

4 רווקות מהשומרון - לא הייתי ממליצה. לגמרי לא. מאוד לא צנוע

בלשון המעטה. רק הולך ומדרדר. די הזדעזעתי . בכל זאת, בחורה דתית.

אנסה בלי נדר את היתר.

ספרים חילונים אני מכירה , ראי את הרשימה שלי

אם את רוצה, כדי למנוע כפילויות (בערך מלפני חודש וחצי,

חודשיים).

מוכנה לשמוע עוד. אין הרבה ספרים טובים, לצערי.

תבורכי.

ושהמסר שלהם צנוע וטהור?

לי ב"ה יש מספיק ספרים בספריה- קוראת הכל.

ואני חושבת שלפעמים המסרים גדולים יותר מהסיפור עצמו...

באמת בספר "הקב"ה וארבע רווקות מהשומרון" יש תיאור של תהליך שהבחורה עוברת.

כן היא נהיית פחות "שומרת" על ההלכה ועל הגדרות והצניעות.

אבל המסר הוא, ובכן, המסר הוא, שהשם יתברך נמצא איתה. 

שם שום מסר מיוחד מלבד קלות ראש וחוסר גבולות.....לא הרגשתי שום שום הערכה

לבחורה הזו. וגם הספר לא מעניין במיוחד בכלל.

בודאי שהקב"ה נמצא איתנו בכל, אבל אנחנו נעשה את כל התועבות ונאמר בגלגול עיניים צדקני

שהשם איתנו?  במה זה בדיוק מתבטא? מה הקשר שלך לבורא העולם, איך את מבטאת אותו מלבד

לעשות ככל העולה על רוחך ולהגיד שאת מחוברת להשם? זה קצת נוצרי, הייתי אומרת...

אני מדברת על הספר כמובן.

אבל באמת, מעדיפה אם אין ברירה לקרוא משהו לא צנוע

של גויים או חילונים, רק לא פריצות במעטה של יראת שמים.

אני קוראת גם ספרים לא משלנו ולא דתיים ולא עם מוסר יהודי דווקא.

כן מאוד מעדיפה לקרוא ספרים נקיים. אבל לצערי, אין כאלה כמעט.

אם תעייני ברשימת הספרים ששלחתי לפורום פעם, תראי שרוב

הספרים, בעצם, כולם כמעט, הם ספרים לא משלנו.

אם את לא מוצאת את הרשימה, תכתבי לי ואשתדל לחפש ולשלוח

(אם אדע איך, אני די סתומה לגבי כל הקשור למחשבים, טכניקה

וכו'....)

נורא תודה על ההתייחסות שלך. זוכרת שענית לי פעם כששאלתי אם

קוראים שאת קוראת.

וגם אז נראלי יותר צופה אבל גם קורא הרבה (בעיקר בפורום)

כאילו, התחלתי לקרוא, ממש בעמודים הראשונים, ונראה אמנם מחוספס אבל מלבב.

סיימתי זה עתה את "חתול נודד וחברים" ולהערכתי הוא פשוט יפני מדי לקרוא הישראלי. והאמת גם לא כזה מרשים כמו הספר הראשון.

נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב קצת מסובך לקריאה, לא מדהים ברמה הטכנית כמו והיום איננו כלה, אבל אדיר. לא 100% גלאט אבל בגבול המאופק. מאוד מדכא בהסתכלות הכוללת.

שירה: חוץ מהידועים, ממליץ על דוד פוגל. גם אהבתי את "זמירות ירוקות" של זרובבל גלעד, נדמה לי שתאהבי.

גם די עצוב. אבל שווה. 

לא מכירה את החתול....

אייטמטוב - שמעתי שלא ישווה להיום איננו כלה. אנסה, בלי נדר.

דוד פוגל - משורר שואה, אא"ל (אם איני טועה). נכון?

אני אוהבת את זלדה, מבלי להבין מרגישים ש ז ו   שירה!

אולי את יהודה עמיחי (ממה שקצת קראתי. חוששת קצת מהחילוניות שלו....)

אנסה אולי בעז"ה את חלפי וזרובבל גלעדי גם.

מהו הספר הראשון של חתול נודד...?

קרא, לענ"ד, את חכמת (או מתנת, לא זוכרת, כתבתי ברשימה) היפני; מאוד פשוט במובן החיובי ויפה. יש בו משהו שמעבר.

גם גן הפרחים הלבנים, יפני, מלחמת העולם השניה, מנקודת ראות יפנית. ספר טוב. לענ"ד

סודוקו רוצה לחיות- ילדה שנפגעה בפצצה האטומית על יוון. יפה מאוד ועצוב. מה שמוזר זה שהכותב הוא....גרמני. לא יודעים

כנראה מי הוא. נכנס ונתן את מה שכתב וזהו. נדמה לי.

גיט שעבאס לכולם!

יחסי אליו הוא קצת אמביוולנטי. ממש אהבתי אותו כשקראתי אותו. גם ברמה הטכנית, זה הרגיש שהוא כתוב מצוין וייחודי. העלילה היא קצת צפרדע מתבשלת כזה והחלק הכי טוב בעלילה אני חושב הוא מתי הצפרדע (הקורא) קולטת שהיא מתבשלת. בכיתי לא מעט. ואז ברטרוספקט, הרגיש קצת קיטש. אבל אם זה עובד, זה עובד. אגב, יצא לזה גם סרט – נקי לחתולין, קיטש עוד יותר מהספר, די קלאמזי אבל יש פסקול של הזמרת קוטרינגו שזה נחמד מאוד.

כן דוד פוגל משורר שואה וגם נספה בשואה. שירים מאוד, מאוד כבדים. אבל יפים.

זלדה מהממת. למרות שלא לכל ממש התחברתי. יש לה סגנון כזה מחובר, אנושי ואותנטי, יחד עם העדינות הדתית.

אולי זו סנוביות. (יש בזה משהו....), אבל מהמעט שקראתי, לא התרשמתי במיוחד. 

כן נהניתי מפסיעות (?) בחול של אורנה....(?)

 על מה הספר?

גיט שעבאס!

כנראה שאני שייך לפורום אנשים רגישים

לא קראתי את הספר

ורגישות זו תכונה טובה

עם כל אווזי הבר

היא ניסתה ללמד גיאורפיה כך, נכון? צריכה אולי לנסות שוב.

החלפתי בספריה את הסיפור שלא נגמר - אבל הוא כתוב כולו ב...ירוק!

מבינה את המחבר, אבל קשה לקרוא כך!

וזכור בתור ספר חמוד שאהבתי

לגבי הסיפור שאינו נגמר – חלקו כתוב באדום!

וזה חלק מהעניין, זה ספר ישן וחמוד מהזמן שבו סופרים היו מאוד יצירתיים