עם כל הכאב על התהיות לגבי המחבר, הספרים דלו מצוינים. גם חלקם בעלי סגנון מאוד חרדי (לפחות כשאני קראתי אותם כילד, זה יותר התאים לחרדים מודרניים, אבל אולי היום זה מתאים לכל הקשת החרדית).

ויש את שאר הסופרים החרדיים הקלאסיים, מנוחה ברקמן (ילדי שי), שרה קיסנר, לאה פריד וכו וכו

עם כל הכבוד, אני בטוחה שארון ספרי הקריאה של ילדים חרדים, רחב הרבה יותר מספרי חיים ולדר.

למיטב זכרוני הוא לא הודה באשמה או הביע חרטה. למיטב זכרוני משפחתו לא גינתה.

אם את רוצה לפרנס אותם עם זכויות היוצרים- בכבוד.

אם את רוצה שילדיך יקראו ספרים שנכתבו ע"י פדופיל- בבקשה.

בעיניי להביא ספרים של חיים ולדר בשביל "ספרים נקיים"… מותה של האירוניה.

נקיה או לא שככל שהאדם היה פחות מוסרי בעצמו הוא בדרך כלל כתב טוב יותר

דוסטייבסקי, דיקנס, גתה, וולבק, אסימוב ועוד מלא

בטח במוזיקה

רוב אם לא כל מייצרי התרבות והמוזיקה הם לא כאלה מוסריים, דתיים או לא, מתנזרת מכולם או שולדר זה איזה סמל?

העניין עם וולדר הוא להוקיע אותו, למען ישמעו וייראו. לכן, גם אדם שיקרא ספרים של דסטייבסקי ויזמע מוזיקה דל וגנר, יחרים ספציפית את וולדר.

למה בכל זאת הצעתי את וולדר?

1. לטעמי הוא סופר ברמה הרבה יותר גבוהה מרוב הסופרים החרדים לפניו ואחריו.

2. סביר להניח שגם ככה הספרים שלו לא נמכרים בחנויות וזה רק להביא הביתה לילד. לא רואה איזו בעיה קיצונית בזה שילד יקרא בזה.

נכון שאין בדרך כלל קשר בין איך שהסופר כותב לבין האישיות והרמה המוסרית שלו,

אבל אפילו כך, אז לא נשאר כמעט מה לקרוא!

ואם מדברים על סופרים אנטישמים, אז בכלל סגרנו לעצמנו לקרוא כמעט כל סופר נוכרי....

זו דילמה, באמת.

אגב, אם מישהו קרא את "איש קטן גדול" של הנס פאלאדה, יכול לראות זאת חד וחלק -

שם זה סתירה חדה בין הדמות שאותה מגלם שחקן לבין התנהגותו במציאות.

עצוב באמת.

ואנחנו - מה עם המסיכות שלנו?

X

הספר שציינת מעולה גם אם תוקף את הענין הזה מזווית שונה לחלוטין

מה עם המסכות שלנו? שאלה נפלאה אם תהיה לך תשובה שתפי

מוסריים גם מוסריים

די מורכב בטח לא נתפס אז כאיזה מוסרי גדול בטח עם הפילגש ההיא שסירב להתחתן איתה כריסטינה

הרמן הסה לא נטש את המשפחה שלו להתמוטטות בשביל ללכת לכתוב? גם מאן

טולסטוי אולי היחיד מאלה שציינת שמתייחס למאבק הזה אבל הוא לא היה חסר מאבקים או נסיונות גם אם לא ניצח בכולם

כלל האצבע הזה מדויק, תבדוק

גם אריך קסטנר וגם דיקנס, לא היו צדיקים גדולים , אם אני לא טועה...

לגבי חיים ולדר:  לא בטוחה שבגלל שנאשם במה שנאשם ומשפחתו לא מחתה (או אולי כן?

לא יודעת, ואיני חושבת שזה לחובתם.  הם נפגעו מספיק. ה ו א  היה צריך להתנצל, למה הם?

מה הם עשו?  הם לא סבלו בגלל כל הסיפור? איזה בושות!) - אז בגלל זה אי אפשר לקרוא את

הספרים שלו; כי אם כך, אולי כל הסופרים שהוזכרו קודם לכן - גם את הספרים שלהם אי אפשר

לקרוא (מי שקורא)?

ייתכן מאוד שולדר עצמו נפגע כילד וזה היה עצמו כמו מחלת נפש. לא מטופלת....

זה לא נותן חלילה וחס לגיטימציה למעשיו, אבל אולי יכול להסביר איך הגיע למצב כזה.

נכון שהם לא היו פדופילים (יש לשער) ולא הזיקו לילדים (יש לשער...), אז זה פחות

נורא. אבל להזניח ולהתעלם מאשה שילדה לו ילד (לא זוכרת כבר מי זה היה, נדמה

לי אריך קסטנר, או דיקנס...) - זה גם לא מעיד על מידות תרומיות במיוחד, וגם הם

כתבו בזכות אנושיות והגינות ומוסריות.....   כתבו.

נכון שמי שרוצה ויכול באמת לחיות על טהרת הקודש, לא שייך שיקרא ויכניס

הביתה שום, שום ספר חילוני כזה או אחר. לא פרוזה ולא שירה. כלום.

כי נכון שהאופי וההתייחסות לחיים עלולים לבצבץ בכתיבה. לפחות להיכנס

בדלת האחורית.....

אני, כשילדי היו קטנים, כן הבאתי ספרות לא דתית לילדים מהספריה

אבל מאוד נזהרתי; ג'ול וורן וכאלה.

כי קראתי את הספרים האלה כילדה וקשה היה לי להשתחרר 

מהגרסא דינקותא, וזה השפיע גם על הילדים.

לא מכירה את ספרי הילדים החילונים של עכשיו, אבל שמעתי

מחברה ספרנית  שמעורה מאוד מה קורה בספריה, שחלק מהם, מוקצה מחמת מיאוס; אוי ואבוי

אם ילדינו יקראו אותם!

אם כבר מביאים, הייתי מציעה שאחד ההורים יקרא את

הספר קודם. ויראה אם אין משהו של תועבה או חוסר

צניעות. 

בעיה נוספת (לא יודעת איך זה במגזר הדתי-לאומי

וגם לא יודעת איך הספרים במגזר החרדי, עכשיו) 

שברגע שקוראים את אי המטמון  למשל או ספר

אחר מסוג זה - לא כל כך רוצים לקרוא ספרים

דתיים - במיוחד אם יש בהם מוסר השכל

בוטה.

וזה מעורר שאלה נוספת, לפי דעתי:

האם עדיף לתת לילד ספר שהוא לא משהו

מבחינה ספרותית, אבל עם ערכים שלנו,

או ספר טוב מבחינה ספרותית

אבל או שאין בו ערכים או שיש בו, אבל

לא משהו (במקרה הטוב).....

ועוד שאלה (סלחו לי ,אני כבר תחת

ההשפעה של הקושיות....):

האם א נ ח נ ו  יכולים להבחין

בכל מיני דקויות בספרים כאלה -

מבחינת ערכים ומוסר, המושחלים

ביד אומן, בין דפי הספר - כדי שנדע

להרחיק את י לדינו מהם?....

יש ספר שהוא דיאלוג בין הרב סבתו

לרב ליכטנשטיין (אני לא טועה בשם, נכון?)

שהיה אמנם ראש ישיבה אבל גם דוקטור

לספרות אנגלית (?) מהרווארד (נדמה לי).

הרב ליכטנשטיין אמר שהכי מסוכן זו

ספרות ילדים חילונית או להבדיל גויית -

משובחת. מפחיד!

מי שיכול לוותר על זה - אשריו וטוב לו!!!!!!

לגבינו, המבוגרים, אני הייתי נזהרת לקרוא

ספרים פילוסופים וכאלה, של גויים.

גם ספרי אוטוביוגרפיה, לפעמים לא עושים

רושם טוב על הסופר המצויין...

וזה די בולט.

הבאת דוגמאות די טובות לגבי ג'ול וורן בטח. לא מבין מה הבעיה שיכולה להיות בו וגם לא רואה אקט חינוכי משהו לחקור בציציות של כל אחד ולחפש בכוח איך הוא חי ומה הציון המוסרי שהייתי נותן לו כל עוד הספר טוב.

לילדים זה הרבה יותר פשוט בטח כשניגשים לקלאסיקות או לסיפורים בלשיים.

כמבוגר אני לפעמים רוצה לעורר את הביקורת הזו על כל מיני תופעות אני לא בא לייפות את העולם. לא יודע למה הרב ליכטנשטיין התכוון אולי לספרות הישנה יותר הגרמנית והבווארית שבאמת שרוטה. ברור לי שכד"ר לספרות הוא קרא וצרך הכל בלי צנזורה.

את חושבת שכל אחד בודק ככה לגבי תכניות? ועד מתי? אני לא מחנך עם אזיקים אני נותן בחירה ומאמין צריך שליטה עצמית לפני הכל

בס"ד

הנה כמה ספרים למבוגרים שהיו טובים בעיני.

ל"ק = לא קראתי אבל עושים רושם טוב.

יפן   - רח' הפרחים הלבנים  - מלחמת העולם השניה מהצד האזרחי היפני

         חכמת (או מתנת) המספרים (יש ספר בשם דומה איני זוכרת אם חכמת המספרים או מתנת..) אשה שהלכה לעבוד אצל פרופסור דמנטי.ספר קטן ופשוט ויפה. 

         סודוקו רוצה לחיות - הפצצה האטומית על אחת משתי הערים ביפן. סיפור נוגע ללב. מתאים גם לנוער. בהחלט.

סין   מוות בשנחאי (קומוניזם בסין)

       ברבורי פרא  (  "   ")

      עץ  המשי     (  "    ")

      סיפור כתוב על מניפה

קוריאה - מחפשים את אמא

מסעות:

מסע קונטיקי   - לאיי הפסחא עם רפסודה 

אינדיורנס        - לקוטב. 

שלוש כוסות תה - אגגניסטן או פקיסטן

בדד - ריצ'רד ברד, חוקר קוטב שעשה שם... התבודדות. 

חינוך מיוחד לסוגיו:

דיבס, הילד המחפש את זהותו - וירג'ינה אקסליין

ילד אחר - אוטיזם. אם אוסטרלית כותבת על בנה

טוד - אם הכותבת על בנה. פיגור קל. שיטת פילדלפיה (?)

ספרי שואה:

הרוח שגברה על הדרקון - ספר קשה ונפלא גם יחד

תקוות השני - מחבוא של משפחה יהודית

בת עמי - על השמדת יהודי ליטא, הדסה לוין. מדהים ועצוב. לא מחנות

לך לך בני, חיים שפירא - הרקע מלחמת העולם השניה. לא מחנות. ספר נפלא.

רקויים גרמני - עמוס אילון (?) - עיוני. מרתק ומעורר מחשבה.

ניחוח פרחי השלג - יהודים במחבוא. הונגריה.

אהרן אפלפלד

הרב אליעזר ננס - סיביר (שכחתי את שם הספר, אבל, וואו!)

ספרים קלאסים וכאלה שכמעט:

טולסטוי

תומס מאן , בית.....

יריד ההבלים, תומאס הארדי

המינגווי

עדין הוא הלילה, סקוט פיג'רלד

ג'ון סטיינבק

ויליאם פוקנר - ל"ק

נפשות מתות, גוגול.

הדבר, קאמי.

התפשן בשדה השיפון, סלינג'ר

עריסת הבמבוק - אברהם שוורצבאום

לבנות ארמונות עם כפית - איריס...

יהדות מעבר להרי הקרח (לא על רוסיה) - הרב ישראל וובר. משעשע ומקסים.

יד באפילה, אידה נודל. מסורבת עליה. נפלא

לא אירא רע, שרנסקי

היום אינו כלה.

צייד בודד הוא הלב - ל"ק

אל תיגע בזמיר, הרפר לי - רגיש ונפלא. גזענות בדרום ארה"ב

לטובת הילד - סופר בריטי

על אנשים ובעלי חיים:

כל הספרים של הוטרינר האנגלי ג'יימס האריוט  - מקסים!

היער השיכור  - ג'ראלד דארל מסע איסוף בדרום אמריקה

חברברי הסוונה - "    "     "     "   באפריקה

שאר הספרים שלו - לא.

חיות הבר אשר אהבתי

בינתיים, זהו.  אוסיף בהמשך בלי נדר.

לבדו ימות אדם - מלחמת העולם השניה. מרתק.

אז הנה עוד:

לבדו ימות אדם

לא בלי בתי (אקטואלי!), בטי מחמודי

שרופה  - רק לבעלי עצבים חזקים.

משחקת באש, טובה מורדו

גאולה שירה, נועה ירון

אמונתך בלילות (יש 2 ספרים בשם זה, שניהם מומלצים)

תינוק שנשבה, כרמלה רייס

להיות יהודי - וואו! על הרב יצחק זילבר זצ"ל

אל תשלח ידך אל הנער, הרב לאו

האי של סופיה, ויקטוריה...?

אלף עולמות (על הקמת בית היתומים בלומנטל), מרתק.

גאווה ודעה קדומה, ג'ין אוסטין

ספריו של הרב סבתו

מתוך ההפיכה, פועה שטיינר (גם לנוער)

אילן גדל בברוקלין , בטי סמית (רק הספר הזה שלה)

במערב אין כל חדש

החייל האמיץ שוויק

המלחמה על ירושלים

חזרה הביתה (?) - חייל שנפצע קשה והשיקום שלו. 

פציעה, אבי תמר

מעולם לא הבטחתי לך גן שושנים - מחלת נפש. ספר קשה.

רחוקי שלי, יפה ברוש - על הלום קרב. ספר קשה.

שבוע טוב לכולם!

ספרים שהרקע שואה:

מאה ילדים שלי, לנה קיכלר זילברמן

הילדים מכיכר שלושת הצלבים. ילדי רחוב יהודים בתקופת השואה.

בקצה היער, אירית קופר - מנזר

בחסדי זרים, עיוני, ילדים יהודים אצל גויים, במנזרים

יסר יסרני...., הרב גיברלטר

אש להבה, 

כוכב בעלטה, רותי זיידמן. (יש לה ספר המשך כשעלתה לארץ. מנחם.)

כחש, בן הכט - חשוב. מדהים!

בסתר רעם, אסתר פרבשטיין, יהדות פולין והסביבה בשואה. ספר מחקרי. חשוב.

בסתר המדרגה, "     "      "   . יהדות הונגריה בשואה.  "   "

ליל הבדולח, ההסטוריון מרטין גילברט

אושוויץ ובעלות הברית ,  " " "

לא לבדי.

מתמקד בספרות הקלאסית שהמלצת, הייתי מוסיף עוד כמה אבל הכיוון נראה טוב

תודה

כבר כתבתי כאן במפוזר כל מיני סופרים וספרים. אם תרצי אקבץ עוד כמה.

לא כתבת מה כללי הקריאה והצנזורה שלך ככה שנמנע מלהמליץ עד שאדע

אם לא קשה לכם מדי.

תודה.

על מצבו של האדם

החיים כמשל

מות הזקן

מול היערות

הכתם האנושי

אנה קארנינה

נפשות מתות

כה אמר זרתוסתרא

לילות לבנים

סוד בוער

נתראה באוגוסט

הקיץ האחרון בחייו של קלינגסור

(שעה חופשית, אשתו-עמנואל ברנהיים, חדר 411)

נמלים- אורפז

מימים ימימה

נערות- עמליה זיו

אדיוט

הקוסם מלובלין

השטן במוסקבה

זכרון דברים

אחרית דבר

קפקא...

מה שעולה לי סתם ככה ובעיקר מיין סטרים חוץ מכמה החרגות

ג'וקים ישרדו את השואה הגרעינית הממשמשת ובאה לא היית רוצה להיהפך לאחד ולשרוד?

סיפור יפה נרקם כאן תראי

לא הייתי רוצה לשרוד בצורת תיקן....

מקווה שנשרוד כי השם ירחם עלינו. בכל זאת, משתדלים לעשות

את רצונו, על אף שלא תמיד עולה בידינו 

כואב. כואב זה שבתוכו הוא נשאר אותו אדם שהיה אבל המראה

שלו כל כך סתר!  וזה קרה לו בלי שום הכנה מוקדמת. בלי שום

התראה, אזהרה, משמעות. מפחיד ממש.

אולי זה מה שמרגיש מי שמתגלגל באיזה בעל חיים?

חושבת שאלה הם היסורים הקשים ביותר.

וכמה ממהר האדם לשכוח את כל הטוב, כשהוא

מרוכז כולו רק במראה החיצוני שהשתנה.....

ומכאיב

לא הייתי מזלזל במראה החיצוני בטח לא במקרה כל כך קיצוני

נגע בנקודה

בכיתי ממש לקראת הסוף. זוועה דיסוציאטיבית

ברגע שבו האחות נשברת עם האלטרואיזם שלה ואומרת שהוא מגעיל - קשה מנשוא

קראתי מזמן מזמן, כנערה. בזמנו הייתי המומה. יש משהו רוחני בספר

אבל עד כמה שאני זוכרת, יש בו גם משהו מעוות. קצת סוטה ודי

הרבה נצרות.

שמעתי שבסוף ימין פנחס שדה חזר בתשובה (עם רבי אושר פרוינד זצק"ל).

היה משהו מיוחד

פנחס שדה בלשון עדינה לא בא לי טוב בפן האישי ומה היה לו בחיים אבל בכתיבה, לא השירים אלא הפרוזה, מעוררת עניין ומחשבה.

לגבי הנצרות מסכים הוא לא מסתיר את זה. גם נצרות ובכלל חיבה לכתבים ודמויות אזוטריות כמו יעקב פראנק אבל אני לא קורא אותו בשביל ללמוד תורה אני קורא סיפור ונחשף לתרבות שונה ממני. אני לא קורא מתוך הזדהות או רצון להזדהות. יש שיפוטיות בקריאה ובעידן הפרוגרסיבי הדפוק הזה זה דווקא מבורך ומצוין.

אני מחכה למי שיקרא אותו ויקלל אותו ויגיד שהתוכן בעייתי אבל הכתיבה טובה. תשפטי, תביעי דעה תדייקי את היצירה של עצמך

שזה תורם לאיכות הכתיבה ומן הסתם לבן אדם כבן אדם מורכב יותר ולא איזה יצור מתמטי יבש וסטרילי

החיים מורכבים יותר מהדיכוטומיה הזאת של נקי או לא שחור לבן

תורם. אבל המורכבויות האלה, לא נגמרים טוב בדרך כלל,

לא? ומדכאות. ופסימיות. מן פקעת נואשת שאין ממנה

מוצא. לא?

למשל, הדבר של קאמי,

שהוא מצויין לדעתי. 

אבל כל כך לא יהודי. כל

כך עוסק רק בכאב של האדם

המתמודד לבדו, חסר אונים,

עם כוחות חזקים ממנו.

עם שמים ריקים, אכזריים....

קראתי אותו מזמן מזמן

וזה מה שאני זוכרת.

נכון שזו חוויה לקרוא אותו.

אבל שוב, מעבר להנאה מספר

איכותי וסופר מוכשר - מה הוא

נתן לי בעצם?

נכון. זו הנאה. כמו הנאה

אסתטית מתערוכת תמונות.

ספר טוב  זו הנאה אינטלקטואלית,

לא כך?

אבל לא קראתי את רוב הספרים

המומלצים כאן. אם הם לא מדכאים

ופסימים במיוחד, אנסה אולי, בעז"ה.

תודה!

כמו שהחיים עצמם הם פקעת נואשת שאין ממנה מוצא

זה אולי לא מתאים למי שלא גיבש את עצמו עדיין אבל מצד שני זה עצמו תורם לגיבוש אז אני בעד

בעד מורכבות בכללי

הרדידות הזאת מדכאת

פירוש "פקעת נואשת שאין ממנה מוצא"?  

מסכימה שספרות כזו מרתקת, אבל....

אולי אני באמת רדודה; אבל הייתי רוצה לשמוע

מה בעיניך ספר רדוד, למשל.

מהתגובה לגבי הפקעת

לגבי הרדידות עולות לי כמה דוגמאות אבל לא מחלק ציונים זה בקטע אחר של למה למנוע טוב ועומק עם כל מיני דרישות אבסורדיות של נקיון או שפה כשהתנך והגמרא עצמם מלאים במקרים מזוויעים עם לשון לא פוליטיקלי קורקט בכלל כאמירה חינוכית ובכלל שאין להימנע מהחיים וצריך להיכנס אליהם בשביל ללמוד ולצאת אנשים גדולים יותר.

סתם רדידות זה לנסות לחיות בתנאי מעבדה ולאנוס את העולם להיות מה שהוא לא

יכול להיות ספר נקי ומוסרי טוב ואיכותי ולעומת זאת ספר "העולם הגדול" רדוד.

רדידות בעיני זה חוסר עומק; שטחי. דמויות רדודות שחור לבן וכו'.

כי מה? לא ברור. אולי משהו עם הזקן

זה דווקא מאוד דתי ורוחני מעודד משמעות ומעבר

לא מוכר לי. מאיזה ספר?

אגב, גם טולסטוי, לפי מה שקראתי, לא בדיוק חי לפי הפילוסופיה שלו...

משתדלת להתנזר מספרות ושירה של אנשים כאלה

אומנות מביעה את נפש היוצר

זה משפיע על הנפש מאוד

ספרים כאלה, ולהינות מהרמה שלהם, לפעמים קשה לו להפסיק לגמרי.

אני, עכשיו, כמעט לא מביאה ספרים כאלה מהספריה. או שמביאה 

ומחזירה כלעומת שהבאתי. אולי פשוט כבר אין לי סבלנות לקרוא

אותם, והם באמת כל כך לא יהודים, כל כך עוסקים בנושאים

שהיהדות או מתרחקת מהם או מתייחסת אליהם באופן שונה לגמרי.

עדיף כבר להביא נשיונל ג'אוגרפיק..... משתדלים לבחור משהו

נורמלי פחות או יותר...זה נגמר מהר....לא סוחבים את זה בראש

הרבה זמן, וזהו.

אבל, כפי שכתבתי למעלה, יש לי רשימת ספרים שלענ"ד

אפשר בהחלט לקרוא אותם ולהינות מהם, למרות שרובם

נוכריים. אבל הם אנושיים.

הקטע שהבאתם, לא נשמע מאפיין את טולסטוי, או שאני טועה,

כלומר, השפה....

צריך לראות את כל  הקונטקסט, כי קטע כזה, יכול לאפיין

סופרים אחרים גם והוא , לענ"ד, לא מאוד חריג או יוצא

מן הכלל, ברעיון שלו. חושבת.

ובעצם, גם אנה קרנינה הוא לא ספר מוסרי, למרות הסוף

של הגיבורה (כמו אצל פלובר ב"מאדאם בובארי" ואצל

אמיל זולא (אגב, חושבת שגם אותו אפשר להוסיף לקלאסיים, לא?)

זה תלוי באמת מה כל אחד מוכן לקרוא. אולי לאנשים

דתיים ושמורים, באמת לא מתאים שום ספר שיש בו

אפילו שמץ של אזכור מיני. הלוואי עלי.

פעם הצעתי למישהי ספר שאהבתי והיא שאלה אם

כדאי "להתלכלך" עבורו, אם הוא שווה את זה.

באמת לא ידעתי מה לענות; לי, ( למרות שהייתי

מעדיפה את הספר בלי), זה לא כל כך הפריע

כי זה לא היה "לשמה";

לא משהו הקשור לבינו לבינה, אלא תיאור של

איזה סוטה שהסתובב בלי בגדים וזה קשור 

לנושא של הספר, ומדגיש משהו חשוב -

לא סתם תיאור כדי לרצות את הסקרנות

והמשיכה של הקורא לעריות,

ולמכור עקב כך, את הספר

יותר טוב. 

לא אקרא שום ספר מהסוג הזה

זו בדרך כלל גם לא ספרות טובה. ממש לא.

אז את צודקת שזה לא איזה מסמך היסטורי מחייב אבל יש לזה מקבילות כבר בספרים שלו ובאופן שבו הוא חי. לא חושב שהוא היה קדוש אבל כן התייחס לדברים שליליים כשליליים. כן היה לו מצפון עם כיוון מוגדר ביחס למוסר. גורקי מעיד שכתב את הרשימות תוך כדי השיח עם טולסטוי ושהוא עצמו ראה אותן אז בשבילי זה מספיק.

בכל אופן הקטע שתיארת לא מהווה איזה בעייתיות בעיני. מדברים כאן על צניעות אינטימית או על מחיקת מציאות וחיים?

אדם שמאבד את הדעת ומתחיל להתפשט זה לא אינטימי ודווקא מכוער וכואב. מי שקורא את זה כאקט לא צנוע הוא בעייתי בעיני עם מוח מעוות. לא יודע מה זה להתלכלך זה נשמע לי יותר ויותר כמו אובססיה למיניות שפשוט לא מדוברת.

כמו לשאול מישהו על מה הוא חושב אחרי שאמרו לו לא לחשוב על פיל סגול... נשמע שהציבור שמבקש את זה לא הכי "נקי" בעצמו בלשון המעטה

בקשר לקטע, זה תיאור בוטה. לא רק אדם שמתפשט. כן? סוטה.

חושבת שאתם מבינים שיש ספרים שהם גועל נפש מרוכז

(ספרים שהנושא שלהם הוא חד משמעי!)

איני רוצה לתת דוגמא, כדי שלא תקראו כדי לבדוק...... 

אין קשר בין זה לבין נקי או לא

אולי אפילו הפוך

את ולדר קראתי כילדה. שום סיכוי שספר שלו יהיה כעת בבית שלי. לא לתרום אפילו, אלא למחזור נייר.

אייל גולן? לא ולא. ילדה אמרה לי פעם- אמא לא מרשה לי לשמוע שירים שלו כי הוא איש רע.

אריק ברמן- דווקא אהבתי את השירים. לא בקיאה אם הוא גם עשה מעשים, אבל בהחלט היו לו התבטאויות בעייתיות וכל השירים שלו מחוץ לפלייליסט.

דואה ליפה עוכרת ישראל לגמרי אז גם היא בחוץ

זה דוגמאות שזוכרת כעת.

אתה מנסה להגיד שזה בגלל שהוא דתי? נו באמת. גם לא בגלל שהוא חרדי. זה בגלל שהוא פדופיל ועשה מעשים מזעזעים. 

אני פשוט מנתק בין התוכן ליוצר אני לא מתחתן איתו ויש גרועים ממנו בהרבה שנמצאים בקונצנזוס

אל תגידי לי שאת לא שומעת פינק פלויד

לנתק בין התוכן לבין היוצר? ניחא. אבל יש זכויות יוצרים וזה, מכיר? אתה מפרנס פדופיליה (שוב, המשפחה שלו התנערה? והם מן הסתם היורשים)

פינק פלויד אני לא שומעת וגם לא מכירה את הסיפור סביבם. נראה לי אני לא בגיל…

אבל הנה, את אריק ברמן (שאני מחבבת מאוד את שיריו) פסלתי בגלל דברים שהם פחות מאונס של ילדים.

והספרים שלו עוסקים בילדים ומיועדים לילדים, כן?

היא ביקשה ספרים נקיים לילדים.

זה ספרים נקיים?

ואיך אפשר להפריד בין יצירותיו של אדם שעוסקות בילדים לבין האדם שפגע *בילדים*?

הוא מיתמם להיראות "מגן הילדים" בזנן שהוא מתנהג כמו חזיר מהמדרגה הנמוכה ביותר.

אצל ברמן הוא מראש לא התיימר להיות טלית שכולה תכלת, אבל הוא אותנטי וישר מכף רגל ועד ראש. הוא לא פוליטיקלי קורקט ואם עשית לו cancel לאחרונה (🤦🏻‍♂️🤦🏻‍♂️🤦🏻‍♂️🤦🏻‍♂️🤦🏻‍♂️) אז זה בטח היה בהתבטאות שלו נגד #metoo (שאגב, הוא ירד על הברכיים והתרפס והתנצל ועשה תשובה בפני מכונת הcancel  כדת וכדין)...

אבל אם את מזכירה את ברמן ואת ולדר את מחמיצה את הפואנטה! את אריק לא הייתי משמיע בחיים לילדים שלי עד גיל מבוגר, כי הוא אמן "מלוכלך" "מורכב" שאומר כל הזמן רק את מה שעל ליבו.

הבעייתיות אצל ולדר היא הפוכה ב180°... לחנך את הילדים על ספריו זה בעצם להגיד להם שהכל שקר. זו הבעיה הכי חמורה. שכל הרגש שהרגשתי והתרגשתי מושתת על שקר, שזה לא אמיתי, שאין אמת וטהרה בעולם... להחרים אותו כדי "לא לפרנס פדופיל" ולשים אותו בשורה אחת עם אריק ברמן זה טרלול שלם 🤦🏻‍♂️🤦🏻‍♂️

עד כאן קו ההגנה

זכור לי סיפור אחד שלו שממש מלמד על מוגנות

על ילד שהלך עם איש זר

יחי האבסורד

השירים של ברמן לא מיועדים לילדים וגם לא מתאים להשמיע לידם. מסכימה. עוד מעבר למילים גסות, הסיפור שיש בשירים שלו הוא לא בדיוק משהו שילדים אמורים לדעת ולצרוך.

בהחלט מסכימה שיש הבדל מהותי בין אדם שהתבטא בצורה מגעילה והתנצל אח"כ, לבין אדם שפגע בפועל בצורה חמורה, לא התנצל, וניסה לעשות לכולנו מצפון עם המיקום בו סיים את חייו.

כמו גם, ה"אומנות" של ולדר מיועדת ספציפית לאוכלוסיה בה הוא פגע, ומניחה שגם דרך הספרים שלו והפרסום הוא הגיע ליותר ילדים יותר בקלות בשביל לפגוע בהם.

וכן, השירים של ברמן לא בדיוק מתחסדים, בעוד שספריו של ולדר מציגים ילדים תמימים וחמודים וצדיקים. 

אבל אם המשפחה לא חטאה, למה שלא תהיה להם פרנסה?

מה, הם צריכים לבקש נדבות כי ראש המשפחה היה סוטה פושע?

יש ספרים שהסופר לא חטא בעבירות כאלו, אבל הספרים שלו....

השם ישמור!  אז לו, כן מגיע להתפרנס מהספרים האלה?

אבל, כפי שציינתי, איני מכירה את הסיפור לגבי המשפחה,

אולי אתם יודעים פרטים שנעלמים ממני. לא חשוב.

בני ובנות המשפחה יכולים ללכת ולעבוד בעבודה רגילה ולהתפרנס ממנה.

הבעיה שלי היא לפרנס אותם דרך זכויות היוצרים על הספרים של הפדופיל. ספרים שמיועדים לילדים. ספרים שגרמו לו להיות מאוד מפורסם ועם מעמד. ספרים שגרמו לילדים לסמוך עליו ולהאמין בו.

ספרי הילדים שהוא כתב סייעו לו לפגוע בילדים.

האם ראוי בעינייך שיתקבלו הכנסות על הספרים האלו? שהמשפחה שלו תמשיך להנות ממשהו שעזר לראש המשפחה לפגוע בילדים?

בוודאי שהם יכולים להתפרנס. אבל שמקור ההכנסה יהיה קשור בפשע (חוקי ומוסרי)?

מעבר למחבר שלא הייתי רוצה שילדי יקראו משהו שסופר לא כשר בלשון המעטה כתב,

גם על איכות הספרות אני חולקת, שפה מונמכת מאוד ובלי עומק, 

הייתי מחפשת קצת ספרים שיותר תורמים להתפתחות הלשונית, לצד זו הרגשית,

קצת עלילה, קצת מתח, מאוד רדוד...

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.inn.co.il/news/536784&ved=2ahUKEwiby63P0oaTAxWOg_0HHcJDCVQQFnoECCQQAQ&usg=AOvVaw3CUHbp6gtSSeoAsgvNFSB_

ספרי חיים ולדר בטח כבר לא מופצים (עד כמה שזכור לי, הם כן נמצאים עדיין בספריות חרדיות).

לגבי שאר הסורים שהזכרתם. במקרה פגשתי אתמול את אחת מהסופרות הנ"ל והיא נראתה בת 100, חשבתי שהן כבר עזבו את התחום...

ראיתי לפחות בחנות ספרים (חרדית) אחת.

כמובן לא במקום בולט במיוחד, אבל גם לא מוסתר, אלא על מדף גבוה-יחסית.

אני מרשה לעצמי, כי זו לא הסטייה הראשונה כאן (לפחות: תרתי משמע).

מה לדעתכם ההבדל העקרוני והמהותי בין ספרות יפה שמקורה במגזר החרדי, לספרות מסוגה זו שמקורה בציונות הדתית (ניתן כמובן לחלק לפלגים בתוך המגזרים עצמם, אבל כן הייתי רוצה להתמקד בספרים שהתקבלו על רובו של כל אחד מהמגזרים).

21 בבית אחד

המכולת של כרמל

אם קומיקסים זה טוב אז גם קומיקסבא וכאלו...

חבורת תרי"ג

לכל ילד יש סיפור (כמו ילדים מספרים על עצמם אבל של סופר אחר, יש הרבה ספרים בסדרה)

הילדות שלי שומעות וקוראות את התכנים שלהם. לי זה נראה חרדי מדי, סוג של מסיון עדין שמועבר בחכמה לילד.

מעבר לזה, זה מאוד מתאים לבנים ומלא בפנטזיות לא מעלמא הדין ולא מעלמר דאתי. מזכיר לי את "חבורת מצוות" שהיינו שומעים בתור ילדים. לא יודע כמה זה מתאים לבנות...

אני אומר מה הטעם שלי. לא מחייב כמובן...

"כי בא מועד" חנה וובר. היא קוראת לעצמה גם רבקה שזורי.

על זה נאמר: קל יותר להוציא את היהודים מהגלות מאשר להוציא את הגלות מהיהודים!
ספרים נפלאים של רונית לונשטיין מלץ ז"ל שיכולים להתאים!

המושל מארץ דרדרולה

ביצת הזהב

ויש עוד

אמל

ביצת הזהב

ילדת חלומות

עקבות אבודים- סדרה

המסע האחרון של נאן- סדרה

שווה גם למבוגרים

יש הרבה ספרים טובים! תיכנסי לאתר/חנות של "פלדהיים", "אור החיים" או "דני ספרים"- המבחר עצום. 

סדרת "החוקרים" של שרי וולך מבוססת על תקופות היסטוריות (לדוגמא: משפט בייליס) ומספרת על חבורת ילדים שחוזרת בזמן עם הרבה דיוק וידע היסטורי. למ. קינן יש גם ספרים  לילדים צעירים (למשל: מולי הרשטיק- הילד בעל הכוונות הטובות). הספרים של תמר מור מצוינים, וכוללים גם ספרי פנטזיה בדיונית כמו "סוד הפלינולה". לשושי ברוידא יש את "תמר ילדה שכזאת" שמיועד בדיוק לילדה בכתה ג'. ואם תרצי בניחוח של פעם- סדרת הספרים של מאיר ברעם "עיר מלוכה", "שעון הקסמים", ועוד... כולם על רקע היסטורי. את כל הספרים האלו הבן שלי בכתה ג' קורא בהנאה. 

אולי ספרים מהסדרה של מנהרת הזמן של גלילה רון פדר עמית? ספר שגם נותן הרבה ידע היסטורי.

לא יודעת להגיד בוודאות סנקי כי מה שקראתי בעצמי היה לפני המון שנים אבל חושבת שנקי.

יש גם ספרי קומיקס מקסימים של יוסי ורותי טורצקי על העלייה מאתיופיה(אחד מהם נקרא המסע לאתיופיה. לא ככה זוכרת שמות של השאר

אבל, לענ"ד, טובים.

אם מישהו מעוניין, אכתוב רשימה.

עיגולים שבלב / מיכל פרץ יהודה - ספר מאוד חמוד על ילד שעובר דירה, פוגש חברים חדשים, ביניהם ילד אומנה. על ההרפתקאות והמעשים הטובים שלהם ועל האתגרים שלו, בין היתר התמודדות עם קושי בקשב וריכוז.

ארמון הקסם, דמויות הקסם / שפרה גליק - ספרים מאוד חמודים על ילדות שהולכת לחוג ציור ומקבלות עט מיוחד וקסום שמתברר שאפשר להיכנס באמצעותו לציור. בכל אחד מהספרים גיבורת הספר היא ילדה אחרת, והיא מתמודדת עם קושי או אתגר. הציור שהיא נכנסת אליו עוזר לה להתגבר ולגדול. ייתכן שיצא עוד ספר בסדרה - כוכב הקסם (הזכרת לי שהילדים שלי בטוח ירצו אותו לפסח אם כן )

סדרת תריסר ילדי קיסר / מחברות שונות - על עלילות משפחת קיסר שלה שנים עשר ילדים. חוש הומור משובח ביותר (הספרים מתורגמים מאנגלית והסגנון חרדי-אמריקאי. לא בטוחה אם ניתן להשיג כרגע בקלות. אולי חלק. היתה הדפסה מחדש לפני שנתיים בערך וחלק מהספרים לא הצלחנו להשיג כי אזלו לחלוטין)

ביצה מקושקשת / אסתי כץ - ספר משעשע מלא דמיון על ילדה שעוברת לעולם אחר בו היא נאלצת להתמודד עם תפקיד חדש כאמא לילדים...

סדרת פוצולופופום / תמר מור - שני אחים שמגלים עולם שלם קטנטן בחצר שלהם, הם נעשים קטנים כדי להיכנס אליו ולעזור ליצורים שחיים בו עם כל מיני בעיות איתן הם מתמודדים ולומדים בדרך כל מיני דברים על עצמם ועל היחסים ביניהם.

סדרת ספרי בנצי / (גם של) שפרה גליק - חמודים ומשעשעים.

סבתא שמחה / יפה גנז - סבתא שמחה ועץ הקינמון, סבתא שמחה והאבן המוזרה בגינה, סבתא שמחה ושבע המתנות המופלאות, סבתא שמחה במסע מסביב לעולם.

ספרים חמודים מלאים בהומור, אהבת אדם, אהבת ישראל, אהבת תורה. יש שם גם התרחשויות פנטסטיות ודמויות מוזרות באופן קצת שונה מהדמיונות של הספרים הדמיוניים האחרים -  אולי לא כל אחד יתחבר...

ולמי שחושש מספרים חרדים, הספרים של סבתא שמחה - הסופרת מהמגזר הלאומי-דתי החזק.

את שפרה גליק אנחנו מכירים והיא אשה נהדרת, חושבת, ערכית.

היכן אפשר לקנות את הספרים המומלצים האלה - בחנויות חרדיות?

שבוע טוב!

לספרים טובים, נקיים לחלוטין ולא אלימים ולא וולגרים, לילד בן 11; קורא הרבה.

הוא מעדיף לאחרונה בדיוני, ואני , הסבתא, לא מכירה כזה .

וגם ספרים אחרים טובים ונקיים. אפשר גם לא משלנו, אבל לגמרי נקיים;

חשבתי למשל על לאסי חוזרת הביתה , אי המטמון (קצת מתלבטת לגביו),

הוא קרא ג'ול וורן ולא התפעל מהסדרה של אנטוני ברקרידג' (ג'נינגס),

למרות שהמלצתי בכל לב...

הוא בוגר ואי אפשר לתת לו ספרים ילדותיים מדי.

תודה רבה!

הסיפור שאינו נגמר, מומו

רוכב הדרקונים

לא בדיוני אבל ספרים יפים-

סוד הגן הנעלם

בן איכרים,סדרת בית קטן בערבה

מכירה בן איכרים וסוד הגן הנעול , את היתר - לא. מתאימים לבנים? ערכיים?

יש שם הרבה פרטים טכניים והרפתקאות.

בכל אופן האחרים- לא יודעת מה זה אומר ערכיים בדיוק... לדעתי הם ספרים חמודים

הסיפור שאינו נגמר ומומו הם גם מעוררי מחשבה

של קורנל מקושינסקי (סופר פולני). יש לו מעולים ממש ממש. מעניינים, מצחיקים, ומרחיבי לב. באחד מהם - השד מהשביעית - יש רומנטיקה טיפונת (נער שמחבב מישהי למיטב זכרוני, לא משהו שהיה מפריע להרבה אבל בספרות חרדית לא היית מוצאת את זה כמובן). בשאר לא זוכרת שום דבר.

עוד ספרים שלו: מסע בסימן כלב (מעולה!), איגרת מעולם האמת, השערוריות של באשה, שניים שגנבו את הירח (קצת פחות אהבתי).

זה לא פנטזיה / מדע בדיוני, אבל ספרים מעולים.

(חותמת שהם נקיים ברמה שמורה בבית ספר דתי עשוי להמליץ לתלמידים לקרוא. לא חותמת על בית ספר חרדי... לא מספיק זוכרת, וכמובן יתכן שיש אזכורים נוצריים ועוד דברים שלא יעברו צנזורה חרדית.)

בספרות חרדית יש ליעל רועי ספרים טובים. חלק קצת פנטזיה אפילו, חלק לאו דוקא אבל פונים דווקא לבנים (כישלונות חרוצים, חמש עשרה ומעלה, אם אני זוכרת במדויק את השמות)

בגזרת הפנטזיה/מד"ב החרדית יש למיה קינן כמה ספרים. יש את סדרת ממלכה במבחן (איסתרק, מהללאל וכו' ..), אבל: א. סביר להניח שהוא כבר קרא, ומנגד ב. הם כן אלימים... (ולא בטוחה שאני ממליצה).

יש לה ספר מדע בדיוני בשם "אל חזור", שמצד אחד היה לי כיף לקרוא ומצד שני גם הציקו לי הרבה בעיות בו, שאני חוששת שמי שקרא הרבה מד"ב עלול ממש להתעצבן מהן.

אולי אגיע בהמשך עם עוד. כיף להיזכר בספרים

בס"ד

גם אני יכולה להמליץ, אם את רוצה. אבל הרוב, לא ספרים יהודים.

סדרה מקסימה.  אולי על "רמונה עולה לכיתה א' (או לכיתה ב', אינני זוכרת)

הייתי מוותרת.

לא רקע היסטורי, אבל כתוב כל כך בחן...

אותה סופרת  - בברלי קלירי - כתבה גם את הנרי מוכר העיתונים ועוד שני ספרים

מקסימים שאיני זוכרת כרגע את שמותיהם.  אולי היא קטנה מדי בשביל לקרוא אותם.

מה עם רובינזון קרוזו, גוליבר בארץ הגמדים, עליסה בארץ הפלאות, בארץ המראות,

אוהל הדוד תום, היידי בת ההרים - כולם או רובם מעובדים לילדים.

אגב, שמעת על ד"ר סוס? ספרים של משחקי מילים המתורגמים נפלא

על ידי לאה נאור וכוללים ציורים חמודים ומשעשעים של המחבר.

הספרים של רונית לוינשטיין מלץ נהדרים

אני מבטיחה שאני לא זקנה, אבל דבורה עומר - וואו.

אוּרי גם ספר מהמם. לא זוכרת במדויק את התוכן, אבל קראתי אותו בגיל מאוד צעיר (בהמלצת אמא), אז מניחה שסבבה.

הספר "אניגמה" זכור לי כמעניין ממש.

אם הנוער מעוניין בספרי פנטזיה, יש סדרה חדשה יחסית ונהדרת- שומרת הערים האבודות

הספר "פלא" (על ילד עם תסמונת כמו של מלאכי, או בסגנון)

ג' ד סלינג'ר אם רוצים משהו עם קצת פילוסופיה

גם הרוקי מרוקמי (לא מת עליו אבל שיהיה)

פול אוסטר חלק - מר ורטיגו, מוסיקת המקרה, טרילוגיה ניו יורקית

מילן קונדרה (הקלות הבלתי נסבלת של הקיום)

צרויה שלו אולי "כאב"

רוברט היינליין גר בארץ נכריה

צלה של הרוח קרלוס רואיס סאפון

ההסטוריה הסודית דונה טארט

חיפשה לנוער ויחסית נקי

לא חושבת שעונה על ההגדרה

אני לא יודע מה כללי המילון כאן ומה ההבדל בין נקי, ללא חשש של כלום, סטרילי וסבבה יחסית.

לדעתי הם מוגדרים בכל מקום כספרי נוער איכותיים. זה שיש שם קטע אחד שהוא אגב לב לבו של הסיפור ואי אפשר בלעדיו בשביל להבין את גודל העוצמה שם זה בדיוק העניין.

לגבי הרוקי לא בטוח שאני יודע למה הכוונה

איזה סגנון?

אל תיגע בזמיר, הרפר לי

לבדו ימות אדם, דויד....

אם את אוהבת בעלי חיים:

ג'יימס הריוט - כל ספריו

ג'ראלד דארל - היער השיכור

חברברי הסוואנה.  עוד ספר על איסוף באוסטרליה וזהו!

מסע קונטיקי, תור היידרגל

אינדיורנס

על איזה גיל מדובר בעצם? יהיה יותר קל לדייק.

ומה את אוהבת לקרוא. 

קוראים את הספר עם מילון ארמי-עברי ומילון למושגים במשנה וכד' (אם יש..)

ספר מקסים לנוער וגם למבוגרים. מאוד אהבתי.

ליאור אנגלמן(לא מפסיקים אהבה באמצע, קשורה בנפשו, סולם גנבים-אחד הספרים הכי טובים שקיימים בעולם הזה!!)

אורנה בורדמן (מלכה בעל כורחה, בודדה במערכה וכו') מספרים על תקופות היסטוריות יהודיות כמו מגילת אסתר בתקופת המכבים מנקודת מבט של אישה שהייתה שם, לדעתי מהמםםם

שלם יותר מלב שבור של אבי רק והודיה בונו, מאוד אהבתי...

חיים אקשטיין (סודות בין הסמטאות וכו') לדעתי יותר ילדותי מהשאר אבל אנלא יודעת לאיזה גילאים אז....

לאידעת למה את נגד ספרים חרדים אבל המסע אל קצה הארץ של דבורי רנד היה אחד הספרים הכי יפים ומרגשים שקראתי בחיים, קצת הסטוריה אבל הסיפור מהמםם ושווה את זה...

אני מדייקת יותר(: לגיל 17, אוהבת רומנים היסטוריים פרוזה והכלל פשוט שיהיה כיף לקרוא אותו שיהיה מעניין ומרגש ובשפה פשוטה.. ושיהיה יחסית נקי 

אם יש לכם עוד המלצות אני ממש ישמח(:

אבל כבר קראתי את כולם🤭וגם קראתי את כל אורנה בודרמן

פשוט ניסיתי המון ספרים חרדים ופחות אהבתי את הסגנון

יאו אבל נשמע ספר יפה מה שהמלצת אולי אני ינסה

ואם את פתוחה לזה-תנסי גם ספרים של רותי קפלר, אני קראתי את "אנוכי מבקש" ואהבתי מאוד...

יש גם שני ספרים מדהימים של אבישג צרחי, עד אחרי הנצח ומכאן ועד הנצח, עד אחרי הנצח קצת פחות נקי אבל מהמם ומכאן ומכאן ועד הנצח זה כאילו ספר המשך שלו, את תביני גם בלי לקרוא את הראשון אבל לדעתי כדאי לך לנסות גם את הראשון כי ככה יותר תביני וגם הוא יפיפה... אני קראתי קודם את הראשון והאמת שהוא גרם לי כאילו גם יותר להנות מהשני, לאידעת איך להסביר אבל מציעה לך לנסות, מקסימום-תדלגי על חלקים או משו.....

וואו, למה? זה אחד הספרים הכי הכי הכי טובים שקראתי!!!

למה לא אהבת?

בדיבורים וכו', לא הרגשתי עומק בספר; הפסקתי די מהתחלה.

אותו ספר,  אפשר לכתוב אחרת. 

עומק😅

לדעתי זה אחד הספרים הכי יפים, מרגשים ומלמדים שיש, בלי קשר לצורת הכתיבה המיוחדת...

ממליצה גם לך לנסות שוב לקרוא אותו אבל כמובן שזו בחירה שלך ואם לא מתאים לך-ברור שלא אכריח🤷😅

– "לב של דיו"

לנוער יותר צעיר לדעתי? אבל לא יודע, קראתי את הספר בערך 10 פעמים לפחות נראה לי אני יכול לדקלם בעל־פה. מאוד חמוד.

– "והיום איננו כלה" קריאה חובה

– טרילוגיית ארתור של קווין קרוסלי הולנד

(למען האמת קראתי רק את 2 הספרים הראשונים כי לא הצלחתי להשיג את השלישי אבל ממש מגניב) נראה שהספיקו לתרגם את הספר הראשון לעברית

– יומנו של חתול נודד (בדיעבד קצת קיטש אבל נהניתי מאוד בפעמיים הראשונות שקראתי)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

עכשיו את אקונין. רק בהתחלה.  הומור. ציני.  נראה לי שונה מספרי מתח אחרים.

לא כל כך נקי.

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

א. אף אחד לא ענה על השאלה אם מתאים לכם ספרים מהספריה הציבורית הרגילה. 

ב. מכיוון שאני רואה שיש כאן מגיבים ממש צעירים; אמנם הספרים בדרך כלל די

    די  נקיים, אבל לא בטוח שמתאימים לגילאים צעירים (16.....) ואני לא רוצה

    להיות המקלקלת..... יש מספיק על מה לעשות תשובה.

מחולקת לפי קטיגוריות. אבל.....היא נעלמה! לא יודעת לאן...!

כלומר, אולי, לא יודע אם אוהב.

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.