עם כל הכאב על התהיות לגבי המחבר, הספרים דלו מצוינים. גם חלקם בעלי סגנון מאוד חרדי (לפחות כשאני קראתי אותם כילד, זה יותר התאים לחרדים מודרניים, אבל אולי היום זה מתאים לכל הקשת החרדית).

ויש את שאר הסופרים החרדיים הקלאסיים, מנוחה ברקמן (ילדי שי), שרה קיסנר, לאה פריד וכו וכו

עם כל הכבוד, אני בטוחה שארון ספרי הקריאה של ילדים חרדים, רחב הרבה יותר מספרי חיים ולדר.

למיטב זכרוני הוא לא הודה באשמה או הביע חרטה. למיטב זכרוני משפחתו לא גינתה.

אם את רוצה לפרנס אותם עם זכויות היוצרים- בכבוד.

אם את רוצה שילדיך יקראו ספרים שנכתבו ע"י פדופיל- בבקשה.

בעיניי להביא ספרים של חיים ולדר בשביל "ספרים נקיים"… מותה של האירוניה.

נקיה או לא שככל שהאדם היה פחות מוסרי בעצמו הוא בדרך כלל כתב טוב יותר

דוסטייבסקי, דיקנס, גתה, וולבק, אסימוב ועוד מלא

בטח במוזיקה

רוב אם לא כל מייצרי התרבות והמוזיקה הם לא כאלה מוסריים, דתיים או לא, מתנזרת מכולם או שולדר זה איזה סמל?

העניין עם וולדר הוא להוקיע אותו, למען ישמעו וייראו. לכן, גם אדם שיקרא ספרים של דסטייבסקי ויזמע מוזיקה דל וגנר, יחרים ספציפית את וולדר.

למה בכל זאת הצעתי את וולדר?

1. לטעמי הוא סופר ברמה הרבה יותר גבוהה מרוב הסופרים החרדים לפניו ואחריו.

2. סביר להניח שגם ככה הספרים שלו לא נמכרים בחנויות וזה רק להביא הביתה לילד. לא רואה איזו בעיה קיצונית בזה שילד יקרא בזה.

נכון שאין בדרך כלל קשר בין איך שהסופר כותב לבין האישיות והרמה המוסרית שלו,

אבל אפילו כך, אז לא נשאר כמעט מה לקרוא!

ואם מדברים על סופרים אנטישמים, אז בכלל סגרנו לעצמנו לקרוא כמעט כל סופר נוכרי....

זו דילמה, באמת.

אגב, אם מישהו קרא את "איש קטן גדול" של הנס פאלאדה, יכול לראות זאת חד וחלק -

שם זה סתירה חדה בין הדמות שאותה מגלם שחקן לבין התנהגותו במציאות.

עצוב באמת.

ואנחנו - מה עם המסיכות שלנו?

X

הספר שציינת מעולה גם אם תוקף את הענין הזה מזווית שונה לחלוטין

מה עם המסכות שלנו? שאלה נפלאה אם תהיה לך תשובה שתפי

מוסריים גם מוסריים

די מורכב בטח לא נתפס אז כאיזה מוסרי גדול בטח עם הפילגש ההיא שסירב להתחתן איתה כריסטינה

הרמן הסה לא נטש את המשפחה שלו להתמוטטות בשביל ללכת לכתוב? גם מאן

טולסטוי אולי היחיד מאלה שציינת שמתייחס למאבק הזה אבל הוא לא היה חסר מאבקים או נסיונות גם אם לא ניצח בכולם

כלל האצבע הזה מדויק, תבדוק

גם אריך קסטנר וגם דיקנס, לא היו צדיקים גדולים , אם אני לא טועה...

לגבי חיים ולדר:  לא בטוחה שבגלל שנאשם במה שנאשם ומשפחתו לא מחתה (או אולי כן?

לא יודעת, ואיני חושבת שזה לחובתם.  הם נפגעו מספיק. ה ו א  היה צריך להתנצל, למה הם?

מה הם עשו?  הם לא סבלו בגלל כל הסיפור? איזה בושות!) - אז בגלל זה אי אפשר לקרוא את

הספרים שלו; כי אם כך, אולי כל הסופרים שהוזכרו קודם לכן - גם את הספרים שלהם אי אפשר

לקרוא (מי שקורא)?

ייתכן מאוד שולדר עצמו נפגע כילד וזה היה עצמו כמו מחלת נפש. לא מטופלת....

זה לא נותן חלילה וחס לגיטימציה למעשיו, אבל אולי יכול להסביר איך הגיע למצב כזה.

נכון שהם לא היו פדופילים (יש לשער) ולא הזיקו לילדים (יש לשער...), אז זה פחות

נורא. אבל להזניח ולהתעלם מאשה שילדה לו ילד (לא זוכרת כבר מי זה היה, נדמה

לי אריך קסטנר, או דיקנס...) - זה גם לא מעיד על מידות תרומיות במיוחד, וגם הם

כתבו בזכות אנושיות והגינות ומוסריות.....   כתבו.

נכון שמי שרוצה ויכול באמת לחיות על טהרת הקודש, לא שייך שיקרא ויכניס

הביתה שום, שום ספר חילוני כזה או אחר. לא פרוזה ולא שירה. כלום.

כי נכון שהאופי וההתייחסות לחיים עלולים לבצבץ בכתיבה. לפחות להיכנס

בדלת האחורית.....

אני, כשילדי היו קטנים, כן הבאתי ספרות לא דתית לילדים מהספריה

אבל מאוד נזהרתי; ג'ול וורן וכאלה.

כי קראתי את הספרים האלה כילדה וקשה היה לי להשתחרר 

מהגרסא דינקותא, וזה השפיע גם על הילדים.

לא מכירה את ספרי הילדים החילונים של עכשיו, אבל שמעתי

מחברה ספרנית  שמעורה מאוד מה קורה בספריה, שחלק מהם, מוקצה מחמת מיאוס; אוי ואבוי

אם ילדינו יקראו אותם!

אם כבר מביאים, הייתי מציעה שאחד ההורים יקרא את

הספר קודם. ויראה אם אין משהו של תועבה או חוסר

צניעות. 

בעיה נוספת (לא יודעת איך זה במגזר הדתי-לאומי

וגם לא יודעת איך הספרים במגזר החרדי, עכשיו) 

שברגע שקוראים את אי המטמון  למשל או ספר

אחר מסוג זה - לא כל כך רוצים לקרוא ספרים

דתיים - במיוחד אם יש בהם מוסר השכל

בוטה.

וזה מעורר שאלה נוספת, לפי דעתי:

האם עדיף לתת לילד ספר שהוא לא משהו

מבחינה ספרותית, אבל עם ערכים שלנו,

או ספר טוב מבחינה ספרותית

אבל או שאין בו ערכים או שיש בו, אבל

לא משהו (במקרה הטוב).....

ועוד שאלה (סלחו לי ,אני כבר תחת

ההשפעה של הקושיות....):

האם א נ ח נ ו  יכולים להבחין

בכל מיני דקויות בספרים כאלה -

מבחינת ערכים ומוסר, המושחלים

ביד אומן, בין דפי הספר - כדי שנדע

להרחיק את י לדינו מהם?....

יש ספר שהוא דיאלוג בין הרב סבתו

לרב ליכטנשטיין (אני לא טועה בשם, נכון?)

שהיה אמנם ראש ישיבה אבל גם דוקטור

לספרות אנגלית (?) מהרווארד (נדמה לי).

הרב ליכטנשטיין אמר שהכי מסוכן זו

ספרות ילדים חילונית או להבדיל גויית -

משובחת. מפחיד!

מי שיכול לוותר על זה - אשריו וטוב לו!!!!!!

לגבינו, המבוגרים, אני הייתי נזהרת לקרוא

ספרים פילוסופים וכאלה, של גויים.

גם ספרי אוטוביוגרפיה, לפעמים לא עושים

רושם טוב על הסופר המצויין...

וזה די בולט.

הבאת דוגמאות די טובות לגבי ג'ול וורן בטח. לא מבין מה הבעיה שיכולה להיות בו וגם לא רואה אקט חינוכי משהו לחקור בציציות של כל אחד ולחפש בכוח איך הוא חי ומה הציון המוסרי שהייתי נותן לו כל עוד הספר טוב.

לילדים זה הרבה יותר פשוט בטח כשניגשים לקלאסיקות או לסיפורים בלשיים.

כמבוגר אני לפעמים רוצה לעורר את הביקורת הזו על כל מיני תופעות אני לא בא לייפות את העולם. לא יודע למה הרב ליכטנשטיין התכוון אולי לספרות הישנה יותר הגרמנית והבווארית שבאמת שרוטה. ברור לי שכד"ר לספרות הוא קרא וצרך הכל בלי צנזורה.

את חושבת שכל אחד בודק ככה לגבי תכניות? ועד מתי? אני לא מחנך עם אזיקים אני נותן בחירה ומאמין צריך שליטה עצמית לפני הכל

בס"ד

הנה כמה ספרים למבוגרים שהיו טובים בעיני.

ל"ק = לא קראתי אבל עושים רושם טוב.

יפן   - רח' הפרחים הלבנים  - מלחמת העולם השניה מהצד האזרחי היפני

         חכמת (או מתנת) המספרים (יש ספר בשם דומה איני זוכרת אם חכמת המספרים או מתנת..) אשה שהלכה לעבוד אצל פרופסור דמנטי.ספר קטן ופשוט ויפה. 

         סודוקו רוצה לחיות - הפצצה האטומית על אחת משתי הערים ביפן. סיפור נוגע ללב. מתאים גם לנוער. בהחלט.

סין   מוות בשנחאי (קומוניזם בסין)

       ברבורי פרא  (  "   ")

      עץ  המשי     (  "    ")

      סיפור כתוב על מניפה

קוריאה - מחפשים את אמא

מסעות:

מסע קונטיקי   - לאיי הפסחא עם רפסודה 

אינדיורנס        - לקוטב. 

שלוש כוסות תה - אגגניסטן או פקיסטן

בדד - ריצ'רד ברד, חוקר קוטב שעשה שם... התבודדות. 

חינוך מיוחד לסוגיו:

דיבס, הילד המחפש את זהותו - וירג'ינה אקסליין

ילד אחר - אוטיזם. אם אוסטרלית כותבת על בנה

טוד - אם הכותבת על בנה. פיגור קל. שיטת פילדלפיה (?)

ספרי שואה:

הרוח שגברה על הדרקון - ספר קשה ונפלא גם יחד

תקוות השני - מחבוא של משפחה יהודית

בת עמי - על השמדת יהודי ליטא, הדסה לוין. מדהים ועצוב. לא מחנות

לך לך בני, חיים שפירא - הרקע מלחמת העולם השניה. לא מחנות. ספר נפלא.

רקויים גרמני - עמוס אילון (?) - עיוני. מרתק ומעורר מחשבה.

ניחוח פרחי השלג - יהודים במחבוא. הונגריה.

אהרן אפלפלד

הרב אליעזר ננס - סיביר (שכחתי את שם הספר, אבל, וואו!)

ספרים קלאסים וכאלה שכמעט:

טולסטוי

תומס מאן , בית.....

יריד ההבלים, תומאס הארדי

המינגווי

עדין הוא הלילה, סקוט פיג'רלד

ג'ון סטיינבק

ויליאם פוקנר - ל"ק

נפשות מתות, גוגול.

הדבר, קאמי.

התפשן בשדה השיפון, סלינג'ר

עריסת הבמבוק - אברהם שוורצבאום

לבנות ארמונות עם כפית - איריס...

יהדות מעבר להרי הקרח (לא על רוסיה) - הרב ישראל וובר. משעשע ומקסים.

יד באפילה, אידה נודל. מסורבת עליה. נפלא

לא אירא רע, שרנסקי

היום אינו כלה.

צייד בודד הוא הלב - ל"ק

אל תיגע בזמיר, הרפר לי - רגיש ונפלא. גזענות בדרום ארה"ב

לטובת הילד - סופר בריטי

על אנשים ובעלי חיים:

כל הספרים של הוטרינר האנגלי ג'יימס האריוט  - מקסים!

היער השיכור  - ג'ראלד דארל מסע איסוף בדרום אמריקה

חברברי הסוונה - "    "     "     "   באפריקה

שאר הספרים שלו - לא.

חיות הבר אשר אהבתי

בינתיים, זהו.  אוסיף בהמשך בלי נדר.

לבדו ימות אדם - מלחמת העולם השניה. מרתק.

אז הנה עוד:

לבדו ימות אדם

לא בלי בתי (אקטואלי!), בטי מחמודי

שרופה  - רק לבעלי עצבים חזקים.

משחקת באש, טובה מורדו

גאולה שירה, נועה ירון

אמונתך בלילות (יש 2 ספרים בשם זה, שניהם מומלצים)

תינוק שנשבה, כרמלה רייס

להיות יהודי - וואו! על הרב יצחק זילבר זצ"ל

אל תשלח ידך אל הנער, הרב לאו

האי של סופיה, ויקטוריה...?

אלף עולמות (על הקמת בית היתומים בלומנטל), מרתק.

גאווה ודעה קדומה, ג'ין אוסטין

ספריו של הרב סבתו

מתוך ההפיכה, פועה שטיינר (גם לנוער)

אילן גדל בברוקלין , בטי סמית (רק הספר הזה שלה)

במערב אין כל חדש

החייל האמיץ שוויק

המלחמה על ירושלים

חזרה הביתה (?) - חייל שנפצע קשה והשיקום שלו. 

פציעה, אבי תמר

מעולם לא הבטחתי לך גן שושנים - מחלת נפש. ספר קשה.

רחוקי שלי, יפה ברוש - על הלום קרב. ספר קשה.

שבוע טוב לכולם!

ספרים שהרקע שואה:

מאה ילדים שלי, לנה קיכלר זילברמן

הילדים מכיכר שלושת הצלבים. ילדי רחוב יהודים בתקופת השואה.

בקצה היער, אירית קופר - מנזר

בחסדי זרים, עיוני, ילדים יהודים אצל גויים, במנזרים

יסר יסרני...., הרב גיברלטר

אש להבה, 

כוכב בעלטה, רותי זיידמן. (יש לה ספר המשך כשעלתה לארץ. מנחם.)

כחש, בן הכט - חשוב. מדהים!

בסתר רעם, אסתר פרבשטיין, יהדות פולין והסביבה בשואה. ספר מחקרי. חשוב.

בסתר המדרגה, "     "      "   . יהדות הונגריה בשואה.  "   "

ליל הבדולח, ההסטוריון מרטין גילברט

אושוויץ ובעלות הברית ,  " " "

לא לבדי.

מתמקד בספרות הקלאסית שהמלצת, הייתי מוסיף עוד כמה אבל הכיוון נראה טוב

תודה

כבר כתבתי כאן במפוזר כל מיני סופרים וספרים. אם תרצי אקבץ עוד כמה.

לא כתבת מה כללי הקריאה והצנזורה שלך ככה שנמנע מלהמליץ עד שאדע

אם לא קשה לכם מדי.

תודה.

על מצבו של האדם

החיים כמשל

מות הזקן

מול היערות

הכתם האנושי

אנה קארנינה

נפשות מתות

כה אמר זרתוסתרא

לילות לבנים

סוד בוער

נתראה באוגוסט

הקיץ האחרון בחייו של קלינגסור

(שעה חופשית, אשתו-עמנואל ברנהיים, חדר 411)

נמלים- אורפז

מימים ימימה

נערות- עמליה זיו

אדיוט

הקוסם מלובלין

השטן במוסקבה

זכרון דברים

אחרית דבר

קפקא...

מה שעולה לי סתם ככה ובעיקר מיין סטרים חוץ מכמה החרגות

ג'וקים ישרדו את השואה הגרעינית הממשמשת ובאה לא היית רוצה להיהפך לאחד ולשרוד?

סיפור יפה נרקם כאן תראי

לא הייתי רוצה לשרוד בצורת תיקן....

מקווה שנשרוד כי השם ירחם עלינו. בכל זאת, משתדלים לעשות

את רצונו, על אף שלא תמיד עולה בידינו 

כואב. כואב זה שבתוכו הוא נשאר אותו אדם שהיה אבל המראה

שלו כל כך סתר!  וזה קרה לו בלי שום הכנה מוקדמת. בלי שום

התראה, אזהרה, משמעות. מפחיד ממש.

אולי זה מה שמרגיש מי שמתגלגל באיזה בעל חיים?

חושבת שאלה הם היסורים הקשים ביותר.

וכמה ממהר האדם לשכוח את כל הטוב, כשהוא

מרוכז כולו רק במראה החיצוני שהשתנה.....

ומכאיב

לא הייתי מזלזל במראה החיצוני בטח לא במקרה כל כך קיצוני

נגע בנקודה

בכיתי ממש לקראת הסוף. זוועה דיסוציאטיבית

ברגע שבו האחות נשברת עם האלטרואיזם שלה ואומרת שהוא מגעיל - קשה מנשוא

קראתי מזמן מזמן, כנערה. בזמנו הייתי המומה. יש משהו רוחני בספר

אבל עד כמה שאני זוכרת, יש בו גם משהו מעוות. קצת סוטה ודי

הרבה נצרות.

שמעתי שבסוף ימין פנחס שדה חזר בתשובה (עם רבי אושר פרוינד זצק"ל).

היה משהו מיוחד

פנחס שדה בלשון עדינה לא בא לי טוב בפן האישי ומה היה לו בחיים אבל בכתיבה, לא השירים אלא הפרוזה, מעוררת עניין ומחשבה.

לגבי הנצרות מסכים הוא לא מסתיר את זה. גם נצרות ובכלל חיבה לכתבים ודמויות אזוטריות כמו יעקב פראנק אבל אני לא קורא אותו בשביל ללמוד תורה אני קורא סיפור ונחשף לתרבות שונה ממני. אני לא קורא מתוך הזדהות או רצון להזדהות. יש שיפוטיות בקריאה ובעידן הפרוגרסיבי הדפוק הזה זה דווקא מבורך ומצוין.

אני מחכה למי שיקרא אותו ויקלל אותו ויגיד שהתוכן בעייתי אבל הכתיבה טובה. תשפטי, תביעי דעה תדייקי את היצירה של עצמך

אולי כי מי חשב על יהדות אז? אם אני לא  טועה. אבל בסוף ימיו שב הביתה, ישתבח שמו.

שזה תורם לאיכות הכתיבה ומן הסתם לבן אדם כבן אדם מורכב יותר ולא איזה יצור מתמטי יבש וסטרילי

החיים מורכבים יותר מהדיכוטומיה הזאת של נקי או לא שחור לבן

תורם. אבל המורכבויות האלה, לא נגמרים טוב בדרך כלל,

לא? ומדכאות. ופסימיות. מן פקעת נואשת שאין ממנה

מוצא. לא?

למשל, הדבר של קאמי,

שהוא מצויין לדעתי. 

אבל כל כך לא יהודי. כל

כך עוסק רק בכאב של האדם

המתמודד לבדו, חסר אונים,

עם כוחות חזקים ממנו.

עם שמים ריקים, אכזריים....

קראתי אותו מזמן מזמן

וזה מה שאני זוכרת.

נכון שזו חוויה לקרוא אותו.

אבל שוב, מעבר להנאה מספר

איכותי וסופר מוכשר - מה הוא

נתן לי בעצם?

נכון. זו הנאה. כמו הנאה

אסתטית מתערוכת תמונות.

ספר טוב  זו הנאה אינטלקטואלית,

לא כך?

אבל לא קראתי את רוב הספרים

המומלצים כאן. אם הם לא מדכאים

ופסימים במיוחד, אנסה אולי, בעז"ה.

תודה!

כמו שהחיים עצמם הם פקעת נואשת שאין ממנה מוצא

זה אולי לא מתאים למי שלא גיבש את עצמו עדיין אבל מצד שני זה עצמו תורם לגיבוש אז אני בעד

בעד מורכבות בכללי

הרדידות הזאת מדכאת

פירוש "פקעת נואשת שאין ממנה מוצא"?  

מסכימה שספרות כזו מרתקת, אבל....

אולי אני באמת רדודה; אבל הייתי רוצה לשמוע

מה בעיניך ספר רדוד, למשל.

מהתגובה לגבי הפקעת

לגבי הרדידות עולות לי כמה דוגמאות אבל לא מחלק ציונים זה בקטע אחר של למה למנוע טוב ועומק עם כל מיני דרישות אבסורדיות של נקיון או שפה כשהתנך והגמרא עצמם מלאים במקרים מזוויעים עם לשון לא פוליטיקלי קורקט בכלל כאמירה חינוכית ובכלל שאין להימנע מהחיים וצריך להיכנס אליהם בשביל ללמוד ולצאת אנשים גדולים יותר.

סתם רדידות זה לנסות לחיות בתנאי מעבדה ולאנוס את העולם להיות מה שהוא לא

יכול להיות ספר נקי ומוסרי טוב ואיכותי ולעומת זאת ספר "העולם הגדול" רדוד.

רדידות בעיני זה חוסר עומק; שטחי. דמויות רדודות שחור לבן וכו'.

כי מה? לא ברור. אולי משהו עם הזקן

זה דווקא מאוד דתי ורוחני מעודד משמעות ומעבר

לא מוכר לי. מאיזה ספר?

אגב, גם טולסטוי, לפי מה שקראתי, לא בדיוק חי לפי הפילוסופיה שלו...

משתדלת להתנזר מספרות ושירה של אנשים כאלה

אומנות מביעה את נפש היוצר

זה משפיע על הנפש מאוד

ספרים כאלה, ולהינות מהרמה שלהם, לפעמים קשה לו להפסיק לגמרי.

אני, עכשיו, כמעט לא מביאה ספרים כאלה מהספריה. או שמביאה 

ומחזירה כלעומת שהבאתי. אולי פשוט כבר אין לי סבלנות לקרוא

אותם, והם באמת כל כך לא יהודים, כל כך עוסקים בנושאים

שהיהדות או מתרחקת מהם או מתייחסת אליהם באופן שונה לגמרי.

עדיף כבר להביא נשיונל ג'אוגרפיק..... משתדלים לבחור משהו

נורמלי פחות או יותר...זה נגמר מהר....לא סוחבים את זה בראש

הרבה זמן, וזהו.

אבל, כפי שכתבתי למעלה, יש לי רשימת ספרים שלענ"ד

אפשר בהחלט לקרוא אותם ולהינות מהם, למרות שרובם

נוכריים. אבל הם אנושיים.

הקטע שהבאתם, לא נשמע מאפיין את טולסטוי, או שאני טועה,

כלומר, השפה....

צריך לראות את כל  הקונטקסט, כי קטע כזה, יכול לאפיין

סופרים אחרים גם והוא , לענ"ד, לא מאוד חריג או יוצא

מן הכלל, ברעיון שלו. חושבת.

ובעצם, גם אנה קרנינה הוא לא ספר מוסרי, למרות הסוף

של הגיבורה (כמו אצל פלובר ב"מאדאם בובארי" ואצל

אמיל זולא (אגב, חושבת שגם אותו אפשר להוסיף לקלאסיים, לא?)

זה תלוי באמת מה כל אחד מוכן לקרוא. אולי לאנשים

דתיים ושמורים, באמת לא מתאים שום ספר שיש בו

אפילו שמץ של אזכור מיני. הלוואי עלי.

פעם הצעתי למישהי ספר שאהבתי והיא שאלה אם

כדאי "להתלכלך" עבורו, אם הוא שווה את זה.

באמת לא ידעתי מה לענות; לי, ( למרות שהייתי

מעדיפה את הספר בלי), זה לא כל כך הפריע

כי זה לא היה "לשמה";

לא משהו הקשור לבינו לבינה, אלא תיאור של

איזה סוטה שהסתובב בלי בגדים וזה קשור 

לנושא של הספר, ומדגיש משהו חשוב -

לא סתם תיאור כדי לרצות את הסקרנות

והמשיכה של הקורא לעריות,

ולמכור עקב כך, את הספר

יותר טוב. 

לא אקרא שום ספר מהסוג הזה

זו בדרך כלל גם לא ספרות טובה. ממש לא.

אז את צודקת שזה לא איזה מסמך היסטורי מחייב אבל יש לזה מקבילות כבר בספרים שלו ובאופן שבו הוא חי. לא חושב שהוא היה קדוש אבל כן התייחס לדברים שליליים כשליליים. כן היה לו מצפון עם כיוון מוגדר ביחס למוסר. גורקי מעיד שכתב את הרשימות תוך כדי השיח עם טולסטוי ושהוא עצמו ראה אותן אז בשבילי זה מספיק.

בכל אופן הקטע שתיארת לא מהווה איזה בעייתיות בעיני. מדברים כאן על צניעות אינטימית או על מחיקת מציאות וחיים?

אדם שמאבד את הדעת ומתחיל להתפשט זה לא אינטימי ודווקא מכוער וכואב. מי שקורא את זה כאקט לא צנוע הוא בעייתי בעיני עם מוח מעוות. לא יודע מה זה להתלכלך זה נשמע לי יותר ויותר כמו אובססיה למיניות שפשוט לא מדוברת.

כמו לשאול מישהו על מה הוא חושב אחרי שאמרו לו לא לחשוב על פיל סגול... נשמע שהציבור שמבקש את זה לא הכי "נקי" בעצמו בלשון המעטה

בקשר לקטע, זה תיאור בוטה. לא רק אדם שמתפשט. כן? סוטה.

חושבת שאתם מבינים שיש ספרים שהם גועל נפש מרוכז

(ספרים שהנושא שלהם הוא חד משמעי!)

איני רוצה לתת דוגמא, כדי שלא תקראו כדי לבדוק...... 

אין קשר בין זה לבין נקי או לא

אולי אפילו הפוך

את ולדר קראתי כילדה. שום סיכוי שספר שלו יהיה כעת בבית שלי. לא לתרום אפילו, אלא למחזור נייר.

אייל גולן? לא ולא. ילדה אמרה לי פעם- אמא לא מרשה לי לשמוע שירים שלו כי הוא איש רע.

אריק ברמן- דווקא אהבתי את השירים. לא בקיאה אם הוא גם עשה מעשים, אבל בהחלט היו לו התבטאויות בעייתיות וכל השירים שלו מחוץ לפלייליסט.

דואה ליפה עוכרת ישראל לגמרי אז גם היא בחוץ

זה דוגמאות שזוכרת כעת.

אתה מנסה להגיד שזה בגלל שהוא דתי? נו באמת. גם לא בגלל שהוא חרדי. זה בגלל שהוא פדופיל ועשה מעשים מזעזעים. 

אני פשוט מנתק בין התוכן ליוצר אני לא מתחתן איתו ויש גרועים ממנו בהרבה שנמצאים בקונצנזוס

אל תגידי לי שאת לא שומעת פינק פלויד

לנתק בין התוכן לבין היוצר? ניחא. אבל יש זכויות יוצרים וזה, מכיר? אתה מפרנס פדופיליה (שוב, המשפחה שלו התנערה? והם מן הסתם היורשים)

פינק פלויד אני לא שומעת וגם לא מכירה את הסיפור סביבם. נראה לי אני לא בגיל…

אבל הנה, את אריק ברמן (שאני מחבבת מאוד את שיריו) פסלתי בגלל דברים שהם פחות מאונס של ילדים.

והספרים שלו עוסקים בילדים ומיועדים לילדים, כן?

היא ביקשה ספרים נקיים לילדים.

זה ספרים נקיים?

ואיך אפשר להפריד בין יצירותיו של אדם שעוסקות בילדים לבין האדם שפגע *בילדים*?

הוא מיתמם להיראות "מגן הילדים" בזנן שהוא מתנהג כמו חזיר מהמדרגה הנמוכה ביותר.

אצל ברמן הוא מראש לא התיימר להיות טלית שכולה תכלת, אבל הוא אותנטי וישר מכף רגל ועד ראש. הוא לא פוליטיקלי קורקט ואם עשית לו cancel לאחרונה (🤦🏻‍♂️🤦🏻‍♂️🤦🏻‍♂️🤦🏻‍♂️🤦🏻‍♂️) אז זה בטח היה בהתבטאות שלו נגד #metoo (שאגב, הוא ירד על הברכיים והתרפס והתנצל ועשה תשובה בפני מכונת הcancel  כדת וכדין)...

אבל אם את מזכירה את ברמן ואת ולדר את מחמיצה את הפואנטה! את אריק לא הייתי משמיע בחיים לילדים שלי עד גיל מבוגר, כי הוא אמן "מלוכלך" "מורכב" שאומר כל הזמן רק את מה שעל ליבו.

הבעייתיות אצל ולדר היא הפוכה ב180°... לחנך את הילדים על ספריו זה בעצם להגיד להם שהכל שקר. זו הבעיה הכי חמורה. שכל הרגש שהרגשתי והתרגשתי מושתת על שקר, שזה לא אמיתי, שאין אמת וטהרה בעולם... להחרים אותו כדי "לא לפרנס פדופיל" ולשים אותו בשורה אחת עם אריק ברמן זה טרלול שלם 🤦🏻‍♂️🤦🏻‍♂️

עד כאן קו ההגנה

זכור לי סיפור אחד שלו שממש מלמד על מוגנות

על ילד שהלך עם איש זר

יחי האבסורד

השירים של ברמן לא מיועדים לילדים וגם לא מתאים להשמיע לידם. מסכימה. עוד מעבר למילים גסות, הסיפור שיש בשירים שלו הוא לא בדיוק משהו שילדים אמורים לדעת ולצרוך.

בהחלט מסכימה שיש הבדל מהותי בין אדם שהתבטא בצורה מגעילה והתנצל אח"כ, לבין אדם שפגע בפועל בצורה חמורה, לא התנצל, וניסה לעשות לכולנו מצפון עם המיקום בו סיים את חייו.

כמו גם, ה"אומנות" של ולדר מיועדת ספציפית לאוכלוסיה בה הוא פגע, ומניחה שגם דרך הספרים שלו והפרסום הוא הגיע ליותר ילדים יותר בקלות בשביל לפגוע בהם.

וכן, השירים של ברמן לא בדיוק מתחסדים, בעוד שספריו של ולדר מציגים ילדים תמימים וחמודים וצדיקים. 

אבל אם המשפחה לא חטאה, למה שלא תהיה להם פרנסה?

מה, הם צריכים לבקש נדבות כי ראש המשפחה היה סוטה פושע?

יש ספרים שהסופר לא חטא בעבירות כאלו, אבל הספרים שלו....

השם ישמור!  אז לו, כן מגיע להתפרנס מהספרים האלה?

אבל, כפי שציינתי, איני מכירה את הסיפור לגבי המשפחה,

אולי אתם יודעים פרטים שנעלמים ממני. לא חשוב.

בני ובנות המשפחה יכולים ללכת ולעבוד בעבודה רגילה ולהתפרנס ממנה.

הבעיה שלי היא לפרנס אותם דרך זכויות היוצרים על הספרים של הפדופיל. ספרים שמיועדים לילדים. ספרים שגרמו לו להיות מאוד מפורסם ועם מעמד. ספרים שגרמו לילדים לסמוך עליו ולהאמין בו.

ספרי הילדים שהוא כתב סייעו לו לפגוע בילדים.

האם ראוי בעינייך שיתקבלו הכנסות על הספרים האלו? שהמשפחה שלו תמשיך להנות ממשהו שעזר לראש המשפחה לפגוע בילדים?

בוודאי שהם יכולים להתפרנס. אבל שמקור ההכנסה יהיה קשור בפשע (חוקי ומוסרי)?

מעבר למחבר שלא הייתי רוצה שילדי יקראו משהו שסופר לא כשר בלשון המעטה כתב,

גם על איכות הספרות אני חולקת, שפה מונמכת מאוד ובלי עומק, 

הייתי מחפשת קצת ספרים שיותר תורמים להתפתחות הלשונית, לצד זו הרגשית,

קצת עלילה, קצת מתח, מאוד רדוד...

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.inn.co.il/news/536784&ved=2ahUKEwiby63P0oaTAxWOg_0HHcJDCVQQFnoECCQQAQ&usg=AOvVaw3CUHbp6gtSSeoAsgvNFSB_

ספרי חיים ולדר בטח כבר לא מופצים (עד כמה שזכור לי, הם כן נמצאים עדיין בספריות חרדיות).

לגבי שאר הסורים שהזכרתם. במקרה פגשתי אתמול את אחת מהסופרות הנ"ל והיא נראתה בת 100, חשבתי שהן כבר עזבו את התחום...

ראיתי לפחות בחנות ספרים (חרדית) אחת.

כמובן לא במקום בולט במיוחד, אבל גם לא מוסתר, אלא על מדף גבוה-יחסית.

אני מרשה לעצמי, כי זו לא הסטייה הראשונה כאן (לפחות: תרתי משמע).

מה לדעתכם ההבדל העקרוני והמהותי בין ספרות יפה שמקורה במגזר החרדי, לספרות מסוגה זו שמקורה בציונות הדתית (ניתן כמובן לחלק לפלגים בתוך המגזרים עצמם, אבל כן הייתי רוצה להתמקד בספרים שהתקבלו על רובו של כל אחד מהמגזרים).

21 בבית אחד

המכולת של כרמל

אם קומיקסים זה טוב אז גם קומיקסבא וכאלו...

חבורת תרי"ג

לכל ילד יש סיפור (כמו ילדים מספרים על עצמם אבל של סופר אחר, יש הרבה ספרים בסדרה)

הילדות שלי שומעות וקוראות את התכנים שלהם. לי זה נראה חרדי מדי, סוג של מסיון עדין שמועבר בחכמה לילד.

מעבר לזה, זה מאוד מתאים לבנים ומלא בפנטזיות לא מעלמא הדין ולא מעלמר דאתי. מזכיר לי את "חבורת מצוות" שהיינו שומעים בתור ילדים. לא יודע כמה זה מתאים לבנות...

אני אומר מה הטעם שלי. לא מחייב כמובן...

"כי בא מועד" חנה וובר. היא קוראת לעצמה גם רבקה שזורי.

על זה נאמר: קל יותר להוציא את היהודים מהגלות מאשר להוציא את הגלות מהיהודים!
ספרים נפלאים של רונית לונשטיין מלץ ז"ל שיכולים להתאים!

המושל מארץ דרדרולה

ביצת הזהב

ויש עוד

אמל

ביצת הזהב

ילדת חלומות

עקבות אבודים- סדרה

המסע האחרון של נאן- סדרה

שווה גם למבוגרים

וגם אני נהניתי לקרוא אותו. בהחלט.

יש הרבה ספרים טובים! תיכנסי לאתר/חנות של "פלדהיים", "אור החיים" או "דני ספרים"- המבחר עצום. 

סדרת "החוקרים" של שרי וולך מבוססת על תקופות היסטוריות (לדוגמא: משפט בייליס) ומספרת על חבורת ילדים שחוזרת בזמן עם הרבה דיוק וידע היסטורי. למ. קינן יש גם ספרים  לילדים צעירים (למשל: מולי הרשטיק- הילד בעל הכוונות הטובות). הספרים של תמר מור מצוינים, וכוללים גם ספרי פנטזיה בדיונית כמו "סוד הפלינולה". לשושי ברוידא יש את "תמר ילדה שכזאת" שמיועד בדיוק לילדה בכתה ג'. ואם תרצי בניחוח של פעם- סדרת הספרים של מאיר ברעם "עיר מלוכה", "שעון הקסמים", ועוד... כולם על רקע היסטורי. את כל הספרים האלו הבן שלי בכתה ג' קורא בהנאה. 

אולי ספרים מהסדרה של מנהרת הזמן של גלילה רון פדר עמית? ספר שגם נותן הרבה ידע היסטורי.

לא יודעת להגיד בוודאות סנקי כי מה שקראתי בעצמי היה לפני המון שנים אבל חושבת שנקי.

יש גם ספרי קומיקס מקסימים של יוסי ורותי טורצקי על העלייה מאתיופיה(אחד מהם נקרא המסע לאתיופיה. לא ככה זוכרת שמות של השאר

אבל, לענ"ד, טובים.

אם מישהו מעוניין, אכתוב רשימה.

עיגולים שבלב / מיכל פרץ יהודה - ספר מאוד חמוד על ילד שעובר דירה, פוגש חברים חדשים, ביניהם ילד אומנה. על ההרפתקאות והמעשים הטובים שלהם ועל האתגרים שלו, בין היתר התמודדות עם קושי בקשב וריכוז.

ארמון הקסם, דמויות הקסם / שפרה גליק - ספרים מאוד חמודים על ילדות שהולכת לחוג ציור ומקבלות עט מיוחד וקסום שמתברר שאפשר להיכנס באמצעותו לציור. בכל אחד מהספרים גיבורת הספר היא ילדה אחרת, והיא מתמודדת עם קושי או אתגר. הציור שהיא נכנסת אליו עוזר לה להתגבר ולגדול. ייתכן שיצא עוד ספר בסדרה - כוכב הקסם (הזכרת לי שהילדים שלי בטוח ירצו אותו לפסח אם כן )

סדרת תריסר ילדי קיסר / מחברות שונות - על עלילות משפחת קיסר שלה שנים עשר ילדים. חוש הומור משובח ביותר (הספרים מתורגמים מאנגלית והסגנון חרדי-אמריקאי. לא בטוחה אם ניתן להשיג כרגע בקלות. אולי חלק. היתה הדפסה מחדש לפני שנתיים בערך וחלק מהספרים לא הצלחנו להשיג כי אזלו לחלוטין)

ביצה מקושקשת / אסתי כץ - ספר משעשע מלא דמיון על ילדה שעוברת לעולם אחר בו היא נאלצת להתמודד עם תפקיד חדש כאמא לילדים...

סדרת פוצולופופום / תמר מור - שני אחים שמגלים עולם שלם קטנטן בחצר שלהם, הם נעשים קטנים כדי להיכנס אליו ולעזור ליצורים שחיים בו עם כל מיני בעיות איתן הם מתמודדים ולומדים בדרך כל מיני דברים על עצמם ועל היחסים ביניהם.

סדרת ספרי בנצי / (גם של) שפרה גליק - חמודים ומשעשעים.

סבתא שמחה / יפה גנז - סבתא שמחה ועץ הקינמון, סבתא שמחה והאבן המוזרה בגינה, סבתא שמחה ושבע המתנות המופלאות, סבתא שמחה במסע מסביב לעולם.

ספרים חמודים מלאים בהומור, אהבת אדם, אהבת ישראל, אהבת תורה. יש שם גם התרחשויות פנטסטיות ודמויות מוזרות באופן קצת שונה מהדמיונות של הספרים הדמיוניים האחרים -  אולי לא כל אחד יתחבר...

ולמי שחושש מספרים חרדים, הספרים של סבתא שמחה - הסופרת מהמגזר הלאומי-דתי החזק.

את שפרה גליק אנחנו מכירים והיא אשה נהדרת, חושבת, ערכית.

היכן אפשר לקנות את הספרים המומלצים האלה - בחנויות חרדיות?

שבוע טוב!

לספרים טובים, נקיים לחלוטין ולא אלימים ולא וולגרים, לילד בן 11; קורא הרבה.

הוא מעדיף לאחרונה בדיוני, ואני , הסבתא, לא מכירה כזה .

וגם ספרים אחרים טובים ונקיים. אפשר גם לא משלנו, אבל לגמרי נקיים;

חשבתי למשל על לאסי חוזרת הביתה , אי המטמון (קצת מתלבטת לגביו),

הוא קרא ג'ול וורן ולא התפעל מהסדרה של אנטוני ברקרידג' (ג'נינגס),

למרות שהמלצתי בכל לב...

הוא בוגר ואי אפשר לתת לו ספרים ילדותיים מדי.

תודה רבה!

הסיפור שאינו נגמר, מומו

רוכב הדרקונים

לא בדיוני אבל ספרים יפים-

סוד הגן הנעלם

בן איכרים,סדרת בית קטן בערבה

מכירה בן איכרים וסוד הגן הנעול , את היתר - לא. מתאימים לבנים? ערכיים?

יש שם הרבה פרטים טכניים והרפתקאות.

בכל אופן האחרים- לא יודעת מה זה אומר ערכיים בדיוק... לדעתי הם ספרים חמודים

הסיפור שאינו נגמר ומומו הם גם מעוררי מחשבה

של קורנל מקושינסקי (סופר פולני). יש לו מעולים ממש ממש. מעניינים, מצחיקים, ומרחיבי לב. באחד מהם - השד מהשביעית - יש רומנטיקה טיפונת (נער שמחבב מישהי למיטב זכרוני, לא משהו שהיה מפריע להרבה אבל בספרות חרדית לא היית מוצאת את זה כמובן). בשאר לא זוכרת שום דבר.

עוד ספרים שלו: מסע בסימן כלב (מעולה!), איגרת מעולם האמת, השערוריות של באשה, שניים שגנבו את הירח (קצת פחות אהבתי).

זה לא פנטזיה / מדע בדיוני, אבל ספרים מעולים.

(חותמת שהם נקיים ברמה שמורה בבית ספר דתי עשוי להמליץ לתלמידים לקרוא. לא חותמת על בית ספר חרדי... לא מספיק זוכרת, וכמובן יתכן שיש אזכורים נוצריים ועוד דברים שלא יעברו צנזורה חרדית.)

בספרות חרדית יש ליעל רועי ספרים טובים. חלק קצת פנטזיה אפילו, חלק לאו דוקא אבל פונים דווקא לבנים (כישלונות חרוצים, חמש עשרה ומעלה, אם אני זוכרת במדויק את השמות)

בגזרת הפנטזיה/מד"ב החרדית יש למיה קינן כמה ספרים. יש את סדרת ממלכה במבחן (איסתרק, מהללאל וכו' ..), אבל: א. סביר להניח שהוא כבר קרא, ומנגד ב. הם כן אלימים... (ולא בטוחה שאני ממליצה).

יש לה ספר מדע בדיוני בשם "אל חזור", שמצד אחד היה לי כיף לקרוא ומצד שני גם הציקו לי הרבה בעיות בו, שאני חוששת שמי שקרא הרבה מד"ב עלול ממש להתעצבן מהן.

אולי אגיע בהמשך עם עוד. כיף להיזכר בספרים

בס"ד

גם אני יכולה להמליץ, אם את רוצה. אבל הרוב, לא ספרים יהודים.

סדרה מקסימה.  אולי על "רמונה עולה לכיתה א' (או לכיתה ב', אינני זוכרת)

הייתי מוותרת.

לא רקע היסטורי, אבל כתוב כל כך בחן...

אותה סופרת  - בברלי קלירי - כתבה גם את הנרי מוכר העיתונים ועוד שני ספרים

מקסימים שאיני זוכרת כרגע את שמותיהם.  אולי היא קטנה מדי בשביל לקרוא אותם.

מה עם רובינזון קרוזו, גוליבר בארץ הגמדים, עליסה בארץ הפלאות, בארץ המראות,

אוהל הדוד תום, היידי בת ההרים - כולם או רובם מעובדים לילדים.

אגב, שמעת על ד"ר סוס? ספרים של משחקי מילים המתורגמים נפלא

על ידי לאה נאור וכוללים ציורים חמודים ומשעשעים של המחבר.

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

"סגולה הוא הרבה מעבר למגזין ישראלי להיסטוריה.

סגולה היא מכונת זמן שכל אחד יכול לנסוע בה אל מחוזות העבר.

אבל נתחיל בהיסטוריה…

ראשיתו של המגזין בסדרת כתבות על דמויות היסטוריות בשם "דיוקן-עם" שפורסמו בכל סוף שבוע במוסף 'דיוקן' של העיתון מקור ראשון ביוזמתו של מו"ל העיתון, מר שלמה בן צבי. עשרים פרקיה של הסדרה עוררו עניין בקרב קוראים רבים וכך צמח הרעיון ליצור מגזין עשיר ורחב המוקדש כולו לתחום ההיסטוריה, וכיום הוא כבר פועל כחברה עצמאית לתועלת הציבור.

הגיליון הראשון יצא לאור באייר תש"ע, אפריל 2010 בעריכת יואב שורק, שאותו החליף בהמשך ד"ר איתמר ברנר."

יצא לע לפגוש את המגזין בעבר ולקרוא בו קצת. היה נחמד ונראה מקצועי באמת.

ישראל והשואה - תום שגב. מדהים. כמה יהודים יכלו להינצל לולאי אוזלת היד (המכוונת במידה מסויימת)

של הסוכנות, בן גוריון וכל אלה שהאידיאל שלהם היה ציונות; ליישב את הארץ בכמה שיותר יהודים

צעירים שיוכלו לתרום..... היהודים הנספים באושוויץ, לא היו ממש בראש מעייניהם. היחסים עם

הבריטים (האחראים במידה רבה לאסון שקרה לנו), היו חשובים יותר. מפחיד ומדכא. מאוד.

זה מה שקורה כשאין תורה. אין ערכים אבסולוטים, מאת בורא העולם. ממש קשה לקרוא את זה.

חושבת שהמחבר לא דתי.

שיש שמשתמשים בה כדי לבטל את הערך העצמי של מדינת ישראל (בפשטות מטעמים של נקמה ושנאה גרידא), אבל הייתי לוקח אותה בעירבון מוגבל משתי סיבות:

1. התנועה הציונית ניסתה בכל מאודה להביא יהודים לארץ לפני השואה, ודאגה להכשיר ולהכין יהודים לעלות לאחר השואה. סבא שלי היה במחנה הכשרה לאחר השואה כשלא היה לאן לחזור, ובכך למד עברית וקצת מקצוע. במקום לנסוע לאמריקה הם באו לארץ ישראל, ובכך גם שמרו על משפחתנו דתית וגם לא נאלצו לקבץ נדבות כדי להתפרנס קצת.

2. יש כמה וכמה עדויות על נסיונות, לאו דווקא של התנועה הציונית, לשחד (או אפילו "לקנות" יהודים) כדי להציל אותם מהשמדה, והדברים ברובם לא צלחו או שהכספים לא הספיקו אלא לכמות מועטת מאוד. התנועה הציונית כנראה לא הייתה יכולה לעשות הרבה, במיוחד לאור מה שאנחנו יודעים על המנדט הבריטי, ועל היעדר הידע שהיה ליהודי אמריקה על מה שקורה באירופה (מה גם שלא היו מי ישמע עשירים כדי לתרום). התנועה הציונית הסתמכה בעיקר על כמה נדבנים ועל תרומות של שד"רים חילוניים.

לכן לא הייתי ממהר להאשים את התנועה הציונית בעמידה על הדם של יהודי אירופה. מה גם שרבים מהנרצחים היו בעצמם בעד הציונות ושיבת ציון.

לא נגוע בדבר.

למרות שבעיניי זה עדיין חסר משמעות ביחס לערך העצמי של מדינת ישראל, מהסיבה הידועה ש"אנחנו לא מתערבים להקבה איך הוא מקדם את הגאולה".

ובכל מקרה לא חשבתי שהתנועה הציונית החילונית הייתה של צדיקים גמורים.

יש את הכתבה הזו באינטרנט או שרק במגזין מודפס?

חיפשתי באינטרנט ומתברר שזהו שם של ספר באורך מלא, ושתום שגב הוא היסטוריון מאסכולת "ההיסטוריונים החדשים". מה שמסביר היטב איך הטיעון של העמידה על הדם הפך פופולרי בקרב הפלגים הקיצונים החרדיים. מצא מין את מינו, והזרזיר - אצל העורב הלך.

זה קצת מפתיע שמאמר מסכם לספר הזה הופיע ב"סגולה".

באופן אובייקטיבי, מה קרה אז, אפשר בודאי לברר.

גם אם הייתי חילונית, הייתי מזדעזעת. מה קשור לחרדים....

קראתי גם את כחש של בן הכט . גם לא גורם לשמחה יתירה ממה שהיה.

השיקולים שלו/שלהם. וזה מעניין כי הוא לא מתחיל עם השואה. הוא נותן רקע מקדים: ז'בוטינסקי,

התנועות השונות שהיו אז, המחלוקות ביניהן...מעניין.

זה חסר משמעות לגבי המשמעות הגאולית של מדינת ישראל. בן-גוריון לא הקים את המדינה בשביל עצמו אלא בשביל כל העם היהודי ובסופו של דבר האמירה הרשמית היא בית בארץ ישראל לעם היהודי. לכן הטירחה הגדולה להעלאת היהודים גם מארצות האיסלאם, גם לשיחרור מסך הברזל.

בפועל כל הזרמים היהודיים השתתפו בהקמת המדינה, וגם היום משתתפים באופן פעיל בכנסת ובממשלה (ולא כעלי תאנה).

בפועל עם ישראל חוזר לארצו, זוכה לריבונות ולעצמאות וחוזר למעמד טוב יותר משהיה לרוב מלכי יהודה וישראל ביחס לאימפריות, תנועה אדירה של חזרה בתשובה, מימון רשמי של עולם הישיבות ומוסדות תורניים (אחרת לא היו צריכים להזדעק על "גזירות כלכליות". זה עצמו מעיד שהכסף הוא בעל משמעות תפקודית דה פקטו), הארץ נותנת פירותיה בעין יפה, בעשור הקרוב נהיה כנראה "רוב יושביה עליה" מה שיחזיר את השמיטה להיות דאורייתא.

בקיצור, כמו שאמרתי, אני לא מתערב להקב"ה איך הוא מביא את הגאולה לעמו. ואוסיף את שאמר הרב אליהו כי-טוב זצ"ל, מחבר ספר התודעה: "אם אפילו הקמת המדינה היא מעשה שטן, אז מה השארנו להקב"ה?".

אבל כבר דשנו בדברים במגוון רחב של שירשורים, לא?

לא קשור לסגולה. פשוט קראתי את זה קודם. כל הגליון (מעניין כי גם תום שגב,

מדבר על זה בתחילה) על מה נחשב פעם לימין ושמאל.על "הארץ" של פעם,

"דבר" ועוד עיתונים קדומים יותר.

פוסט-ציוני, שעושה את כל התארים (ואיני יודע, אבל סביר שגם מרוויח) מ'שחיטת פרות קדושות' של הציונות.

אגב, כדאי לקרוא את הערך עליו בויקיפדיה:

הועברת לדף אחר

הועברת לדף אחר

פרלינג שמוזכר בערך, כתב תגובות לשגב בכמה וכמה מהדורות, מהן מפורטות עם הוכחות חד משמעיות, שכל תכנית הצלה שהועלתה, נבחנה ככל האפשר.

הדמיון של כל מיני גורמים אנטי-ציוניים, חרדים כחילונים שאם רק הנהגת הישוב היתה מבקשת - הבריטים היו מייד ששים להעביר לאויב בשעת מלחמה כסף/סחורות/משאיות, היא פשוט הזויה.

העובדה שלמרות שעצם הצעת העניין, היתה עלולה להחשב כבגידה ובכל זאת בדקו את כל ההצעות - מעידה על המסירות להצלת כל יהודי.

אמרו לי את זה כשדיברתי עם חרדים בהפגנה בירושלים לפני כ3 שנים.

האמת שמצד עצמו זה לא בהכרח מופרך, אבל עדיין דורש ראיות. ועכשיו כשאני רואה מי המחבר, כנראה נפתרה התעלומה. הזרזירים - אצל העורב הלכו.

כך או כך, הערך של המדינה לא תלוי במקימיה - מה גם שבהגדרה הם לא הקימו אותו רק עבור עצמם, אלא עבור העם. הרי זו בדיוק הטענה של כולם לשמאל היהיר של היום. על מה כולם כעסו כשאחד מהמדושנים בקפלן צרח על שוטרת אתיופית שהיא צריכה להגיד לו צודה על כך שההורים שלה בכלל הובאו לארץ? כי זה לא של אף אחד בטאבו. זה של כולם. העם לא יכול לגנוב את המדינה ששייכת לו.

ההסטוריונים החדשים.

היא הופצה בהתחלה ע"י אנשים טובים, שלהבנתם ניסו לקדם מהלכים כאלו, רק שלא הבינו את חוסר ההיתכנות. בהמשך זה כבר הפך לתעמולה, שלפחות באיזורי 'נטורי קרתא', אבל לא רק, כל ילד גדל עליה.

פוליטיקה, מדיניות, שואה (משפט אייכמן, גם (ועוד).

הבנתי קצת יותר משפטים המתארים את החרדים, בפורם הזה -

הם בדיוק כאלה שנקטה הציונות הראשונה, ה חלוצים, הדור

שראה את העולים מהתופת, מגיעים לארץ.....אבק אדם, עלובים,

הלכו כצאן לטבח......לעומת הצברים (מושג שהתחיל אז),

עלובים, שחורים....בורים...

לא מזכיר לכם משהו?......

אבל בזה סיימתי להתייחס לנושא הכואב הזה. זה יותר מדי כואב.

(אגב, אם מישהו מתעניין, פרופ' שבח וייס (נפטר כבר?)

שהיה בתופת, נשאל בדיוק את השאלות האלה, כדאי לקרוא

את תגובתו לצברים (או כמעט הצברים...) השזופים, מגודלי

הבריאות, שהרגישו עצמם כעיליתה החברתית, הציונית,

והסתכלו בבוז על "חלאות" האדם שהגיעו הנה אחרי השואה....

תקראו. זה מרתק מאוד. הוא מתפרש על נושאים רבים.

כתלמידה, השתעממתי בשיעורי ההיסטוריה אבל עכשיו....

מרתק. וחשוב.

קרא את "השטן והנפש" של יואל בראנד. מרתק.

הוא לא מאשים את הנהגת היישוב ברצח, אבל כן בהתנהלות חסרת אחריות.

הבנאדם גדל עמוק עמוק בתוך "המפלגה הנכונה", היה בהונגריה של שנת תש"ד בכיר מאוד בארגונים הציונים, ואחרי השואה - הצטרף בארץ ללח"י.

הספר שלו מלא בעובדות וגם בפרשנויות. תחלוק מצידי על הפרשנויות, אבל יש פה בהחלט על מה להתבסס.

כלומר היו כמה יוזמות, המפורסמות שבהן היא זאת של קסטנר שר"י ולהבדיל יואל ברנד מהונגריה ושל הרב וייסמנדל זצ"ל מצ'כיה.

כל אחת מהיוזמות, בעיני אלו שטיפלו בה היתה אמינה וישימה. פרלינג ושות' (אליהם הפנתי) מוכיחים מתוך אין ספור מסמכים ופרוטוקולים שכשהיוזמות הגיעו להנהגת הישוב, עשו הכל לבדוק כל יוזמה באופן יסודי.

מה שאלו שראו את המציאות מבפנים לא לקחו בחשבון:

1. הם מידי האמינו שההנהגה היהודית כל יכולה מול ממשלות המערב, (במידה מסויימת, ככה האמינו הנאצים שאיתם נהלו את המו"מ, בהשפעת התעמולה האנטישמית).

   המציאות היא שלא היתה מדינת ישראל, היהודים בארץ היו נתינים (אפילו לא אזרחים) של האמפריה הבריטית, שניהלה מלחמה עקובה מדם, יזע ודמעות מול הנאצים. היהודים לא יכלו להעביר משאיות/כסף לשטחים שבשליטת הנאצים ללא הסכמת הממשל הבריטי. עצם העלאת ההצעות הללו מול הבריטים, היו עלולים להתפרש כבגידה והצעות לתמיכה באויב. בכל זאת הם גיששו מול הבריטים - וקיבלו כצפוי לאו מוחלט.

2. לא היתה שום אמינות, שהנאצים יעמדו בחלקם בהסכמים (הרי גם היה להם הסכם אי לוחמה עם בריה"מ, ביום שהתאים להם - הפרו אותו).

   הרב וויסמנדל טען שהנאצים הוכיחו לו שעמדו בחלקם בהסכם, כשהשעו את הגירוש להשמדה, כשהשיג להם את הסכום הראשוני שדרשו וממילא הניח שיעמדו גם בשלבים הבאים. היום אנחנו יודעים בוודאות, שבעוד שהבטיחו לו שהכוחות בצ'כיה מפסיקים את ההשמדה, בפועל הם הופנו להמשיך את ההמדה באיזורים אחרים.

לא אם הוא מהנהגת מפא"י. מערכת שדרסה ורצחה את המתנגדים לה וניסתה בצביעות להכשיר זאת בטענות על אחריות לאומית, לא חשודה על ערבות או אחריות לאומית. גם זכויותיהם ביישוב הארץ ובהקמת המדינה לא יטשטשו את הזיהום שדבק בהם.

ולגופם של דברים שכתבת:

-בדיקה יסודית היא דבר חיובי, ללא ספק. אבל עצם הבדיקה לא עונה על השאלה מה היו השיקולים החשובים מצד אותם בודקים; לא על קצב הבדיקה המסורבל של המערכת, כאשר *מחצית* מיהודי הונגריה הושמדו רק במהלך אותה 'בדיקה' (לטענת בראנד); ולא על אילו פעולות נעשו או לא נעשו- ומדוע.

מה שהנהגת היישוב לא לקחה בחשבון:

1. הם מידי האמינו שההנהגה היהודית חסרת כל יכולת מול ממשלות המערב, (במידה מסויימת, ככה האמינו אדוניהם הבריטים).

   המציאות היא שלא נעשתה כל פעולה בידי הנהגת היישוב ליצור לחץ כלשהו על בריטניה ועל ממשלות המערב כדי להציל יהודים מהשמדה.

2. לא היתה שום אמינות, שהנאצים יעמדו בחלקם בהסכמים. אבל לפתיחה במשא ומתן יכולה להיות רק תועלת. אולי אפשר להשיג איזו מקדמה? או אפילו עסקה חלקית? היו אפשרויות, ויעידו על כך הפעולות הבודדות שכן הצליחו.

   האם הממסד היה מוכן "לבזבז" כספים על אפשרויות כאלו?

לגבי קסטנר, אין ספק שהבנאדם היה מושחת ונהנתן באופן אישי.

מצד שני אין ספק שהוא היה פעיל מרכזי ומשמעותי בועד ההצלה של הונגריה, שסייעו ללמעלה מ20000 יהודים לברוח להונגריה לפני כיבושה בידי הנאצים. הוא גם הצליח להציל יהודים מתוך הונגריה לאחר כיבושה, בעסקה המפורסמת. שיתוף הפעולה שלו עם הנאצים היה למטרת הצלה, והוא ניהל אותו מטעם ועד ההצלה.

מצד שלישי, בחודשי המלחמה האחרונים הוא היה צמוד אישית לקצין נאצי בכיר שלקח אותו תחת חסותו, ולאחר מכן העיד לטובתו- והנאצי זוכה. שיתוף הפעולה הזה היה כדי להציל את עצמו כשהנאצים הכירו אותו יותר מידי טוב.

האם הוא אכן שיתף פעולה עם הנאצים כדי להציל יהודים מסויימים, אך על ידי סיוע לנאצים בהשמדת יהודים אחרים? קשה מאוד לדעת מה באמת קרה שם.

שר"י? לא בטוח.

כשבתמורה הוא מרדים את שאר היהודים וגורם להם לעלות לרכבות בסדר ובמהירות, כשהוא יודע בדיוק לאן. אכתוב יותר חריף, היתה תחנת מעבר, הוא עודד שם את האנשים לשלוח מכתבים לקרוביהם שעדיין בהונגריה, על כמה הם במקום בסדר וטוב להם - את המכתבים המרגיעים הוא חילק למשפחות המודאגות, כשהוא ידע טוב מאוד ששולחיהם כבר הפכו לאפר.

בזמן המשפט המפורסם והערעור שזיכה אותו, עוד לא התפרסמו הראיונות עם אייכמן ימ"ש שהתבטא: "קסטנר הנעים לי את השהות בבודפשט, בזכותו לא היה מרד גטו ורשא גם בהונגריה". רק שבניגוד למרד גטו ורשא, שהיה כשהנאצים היו עוד בכוחם ויכלו לפנות טנקים ומפציצים נגד הגטו - בסוף תש"ד ותחילת תש"ה, הם כבר היו בנסיגה, אם הוא היה אומר ליהודים את האמת על לאן לוקחים אותם, או לכה"פ לא פועל אקטיבית להרדים אותם - היו כנראה ניצלים מאות אלפים ולא רק אלפים מיוחסים.

מעבר לכך, אין לי מה להוסיף על מה שכתבתי למעלה. ברנד מנקודת מבטו המצומצמת הרגיש שלא מספיק התאמצו, פרלינג מוכיח ממסמכים ופרוטוקולים שהתאמצו כפי כוחם ויותר מכוחם.

המו"מ לא היה בידיהם וההחלטה של בעלות הברית, שיהודי הארץ היו נתינים של בריטניה היתה שאין שום מו"מ עם הנאצים, רק כניעה ללא תנאי (הם לא סבלו מהמחלה האוטו-אמונית של מדינת ישראל שמנהלת מו"מ עם החמאס כשהם יורים עלינו).

ואולי לא. מה שבטוח הוא שהעובדות שכתבת לא מדויקות.

קסטנר היה רק בבודפשט באותה תקופה (להבדיל מתקופת החסות שלו אצל בכר ימ"ש), ולא בשום תחנת מעבר. את המכתבים המדוברים הנאצים הם שהורו ליהודים לכתוב, והעבירו אותם לועד ההצלה כדי שיפיצו אותם ליעדם. ועד ההצלה שניסה להציל יהודים ע"י משא ומתן ו/או שיתוף פעולה עם הנאצים אכן העבירו את המכתבים. מדוע? האם זו הייתה הטעיה מכוונת, כחלק ממזימה להציל את קרוביהם על חשבון כלל הציבור? אולי. אני לא בטוח. הוכחה לאשמתם זה לא, ובעניינים אחרים הוכח שהם כן סייעו לכלל הציבור.

האם באמת קסטנר הוא המרדים של יהודי הונגריה? יתכן שהפעילות שלו הייתה חלק מזה, אבל אשם עיקרי כנראה שהוא לא. דווקא מחתרות תנועות הנוער, שהיו המורדים הפוטנציאליים, היו פעילות בעצמם בהצלה וגם באזהרת היהודים מפני המתרחש בלי קשר לקסטנר. וגם אני לא חושב שאייכמן הוא בהכרח מקור אמין בהקשר הזה.

שוב, קסטנר כנראה היה אדם מושחת, רודף כבוד. כך מתאר אותו יואל בראנד בספרו. עשר שנים יואל בראנד לא דיבר איתו מתוך איבה אישית, אך דווקא כאשר התפוצצה "פרשיית קסטנר" הוא בא להעיד להגנתו.

את מחקרו של פרלינג לא קראתי, אז אין לי עדיין איך להתייחס להוכחות שלו להגנת המוסדות. מה שאני כן יודע הוא שבעניינים אחרים המוסדות התנהגו בכפיפות גלותית לבריטים, ונראה שגם במקרה הזה. המו"מ הזה, של ההצעה שתווכה ע"י בראנד, כן היה בידיהם ואך ורק בידיהם, עד שהם הסגירו את בראנד לבריטים (או גרמו "בטעות" לתפיסתו).

דרך אגב, אותם חוקרים שצידדת בהם קודם שמגינים על מוסדות היישוב שעשו ככל יכולתם, הם אלה שמגינים גם על קסטנר וועד ההצלה, שעשו ככל יכולתם...

ולכן פרש מהן האצ"ל והלח"י פרש מהאצ"ל כשהפסיק להלחם בבריטים בזמן השואה. בכלל לא נכנסתי לוויכוח הזה.

זאת היתה נקודת המוצא שלהם הרבה לפני השואה, שממנה הם ראו את המציאות. למרות נקודת המוצא הזאת, הם עשו הכל כדי לבדוק היתכנות של כל הצעה.

קסטנר שר"י היה בשר מבשרם, הם לא ידעו על התמורה שנתן לנאצים. כשהתחילו לצאת הפרסומים - בן גוריון שרצה להגן על שמו הטוב של קסנטר ושל המפלגה, דרש להגיש תביעת דיבה, רק מה לעשות שהמציאות התהפכה עליו. היום שיש הרבה יותר ידע - אין ספק שהזיכוי בערעור הוא קשקוש. רצח קסטנר לא פוענח עד היום וקשה לשלול את הקונספירציה שזה דווקא מישהו מ'הצד שלו'.

וחזקים שיישבו את הארץ. זו היתה התפיסה והאידיאולוגיה שלהם. לגמרי לא יהודית.

לא הסכימו להקצות כספים כדי לסייע ליהודים שם (הסוכנות). יש מסמכים רבים

ופרוטוקולים המעידים על כך; הם רצו בארץ יהודי מסוג אחר: גאה, חזק, ישראלי,

לא "גלותי". לא לבוש שחורים וחיוור עם גמרא ביד... נו, רק יפי הבלורית והתואר

כמו שכתב אחד המלחינים הפופולארים....

אל נא תכעסו, אבל לפעמים אני רואה את הגישה הזו גם כאן.

אז הקימו את "יד ושם". נפלא. אם היו מתאמצים יותר, יד ו שם היה קטן. הרבה יותר קטן....

הם ייצגו כוחי ועוצם ידי..... למהדרין. ממש.

כל 'פרוטוקול' שמופץ במסגרת התעמולה החרדית צריך בדיקה יסודית, האם הוא אמין, האם הוא מובן בלשונו ובהקשרו. ראיתי כמה ספרי תעמולה, שחוזרים על אותם שלוש וחצי אמירות מוצאות ממשמעותן ומהקשרן. מציע למי שהאמת חשובה, לחזור למקורות שהבאתי.

לגופן של דברים:

1. התנועה הציונית ככלל, התאמצה להביא יהודים לארץ ולהכשיר את הארץ להיות מוכנה לקליטת יהודים.

2. כשידעו שיהודים במצב חירום, התנועה הציונית לפני קום המדינה וראשויות המדינה בהמשך, עשו הכל להביא אותם בלי חשבונות.

3. כשהיו אילוצים, כמו הגבלת סרטפיקטים שנגזרה ע"י הבריטים - הם אכן חולקו ע"י כל קבוצה לפי גודלה היחסי, לאנשי שלומה. הרב קוק הצליח באמצעות הקשרים שלו, להעלות רבנים ובחורי ישיבה רבים, אבל הכח המרכזי היה בידי מפלגות הפועלים והם באופן טבעי, הקדימו את החבר'ה שלהם.

4. אם בתחילת הופעת הקץ המגולה, כשלא היו הגבלות, או למצער, בשנים הראשונות שאחרי הכיבוש הבריטי כשהשערים היו פתוחים, רבנן ותלמידיהון היו עולים בהמוניהם - גם כוחם במוסדות הישוב היה בהתאם לגודלם באוכלוסיה וממילא היו יכולים לחלק סרטפיקטים אחרת.

5. כשהציבור החרדי יסיים את חשבון הנפש, על כך שכמה וכמה ממנהיגיו, שלאורך שנים הורו לצאן מרעיתם להשאר באירופה ואסרו לעלות לארץ גם כשהיה אפשר - וברגע האמת ברחו בעזרת הציונים, אך את הציבור השאירו מאחור להשרף - נסכים לחשבן מי אחראי לגודל של יד ושם.

6. (ולא, ערימת התירוצים של אסתר פרבשטיין, ממש לא משכנעת)

את אסתר פברשטיין כלל לא קראתי בהקשר הזה.

התייחסתי לשני ספרים:

המליון השביעי של תום שגב.

כחש של בן הכט.

שניהם לא חשודים בחרדיות מיוחדת כידוע....

אבל, שכל אחד יסיק את המסקנות בעצמו.

וזה לא חידוש, שבן גוריון ושותפיו לא שמו את יהודי השואה

בראש מעיניהם.

שנה טובה לך.

באמת, שנה בלי מחלוקות. רק לראות טוב, כולנו - זה בזה. בעז"ה.

כבר הגבתי:

בוודאי שהוא נוגע בדבר, הוא מה'הסטוריונים החדשים' - סופרים וספרים

הוא ממש לא חרדי, הוא פשוט אנטי-ציוני מהצד השני. לפי מה שכתוב עליו בויקיפדיה, הוא גם לא יהודי.

השקרים שלו הופרכו במקורות אליהם הפנתי, אבל זה לא מעניין אותך.

אכן צודקים? אולי גם לך היסטורי נכבד, יש אי אילו נגיעות בעניין?

מותר לך לענות רק עד ערב ראש השנה...לאחר מכן, לא מדברים

יותר על נושאים המעוררים מחלוקת. טוב? אפילו אם....מתפוצצים!

שנת שלום ושלווה!

יש מסמכים, פרוטוקולים ועדיות, שמנהיגי הישוב בארץ בדקו ברצינות את ההתכנות של כל אחת מהתוכניות ואפילו גיששו מול הבריטים, למרות שזה היה עלול להתפרש כבגידה בשעת מלחמה על כל המשתמע מכך. לא היתה התכנות, נקודה.

ובהחלט חושב שיש חשיבות רבה לתשומת הלב שהיא מפנה לנושאים מסויימים בחקר השואה.

עם זאת, הצורה שבה היא מתאמצת לתרץ את הפאשלה הנוראית של החרדיות הרשמית, שעלתה לעם ישראל בנהרות של דם בכלל ואת תופעת 'בריחת האדמו"רים' תוך נטישת צאן מרעיתם, אלו שהקשיבו להם ונשארו באירופה - ממש לא משכנעת.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!

לפני שנים, בישיבה, מישהו סיפר לי שחבר חדר שלו מקריא לו סרנדות לפני השינה.

תנסה מקטרת.

להקריא שירה עם מקטרת נשמע מקסים.

רק בגלל הפסקות עישון....

צריך לעשות הפסקות לא עישון.

זה לא משנה.

לא כיף לצפות עם כל המעברים לקלוז־אפ קיצוני ומטריד.

עוד סיבה להעדיף חתולים על־פני אנשים.

וזכרתי את הרעיון הכללי. אז...

לא אכפת לי

אהבתי את מצרפי המקרים ואת מה שאחרים חושבים בי.

המדריך לימים הקרובים, נחמד, הקבוע היחיד יש לו קונצפט נחמד, אבל הולך ומתדרדר לקראת הסוף. הטוויסט פשוט נורא ואיום.

הספר האחרון שלו, שאפילו לא זכרתי והייתי צריכה ללכת למדף לבדוק את השם שלו, לא אהבתי בו שום דבר בערך, הקונצפט המבטיח מתבזבז על עיסוק חופר ומשמעם בדימיקות של קבוצת חברים. זה כאילו כדי לתת רקע לתעלומה, אבל אם קודם אמרת שיש רצח, לא מעניין אותי מי חבר של מי ומי שונא את מי.

ספולליר כללי אם משנה לך: ברור מאליו מי הרוצח, אבל אומרים במפורש זה לא הוא, רק כדי בסוף להגיד שזה כן הוא בדרך טיפה מתחכמת, אבל תכלס זה אותו הדבר.

כי עכשיו אני בתחילתו.

קראתי את "מצרפי המקרים" ואהבתי ממש, גם את העלילה ובמיוחד את הטוויסט בסוף.

ועכשיו אני בתחילת כהרף עין, ועוד כמה ימים יגיע גם ל"מה שאחרים חושבים בי"

תודה

יש מקוריות בכתיבה שלו. גם בסיפורים הקצרים שיש באתר שלו. בהחלט ייחודי.

אני ממש אהבתי את מצרפי המקרים, ואת המדריך לימים הקרובים. את הקבוע היחדי אני לא ממש זוכר, והספר האחרון באמת היה פחות מוצלח.

ואמנם, אני מסכים קצת גם עם הביקורת של חושבת-בקופסא

נכנסתי עכשיו לאתר, נראה מעניין, תודה

מגלים שהגיבור הראשי שיש לו פגם שהוא לא יכול להחליף את התודעה שלו עם אחרים כמו כולם, כשהוא כן מחליף הוא פשוט יוצר העתק של עצמו בגוף של האדם השני, והוא בעצם ווירוס שמשתלט על כולם לאט ולאט ויוצר דיסטופיה שבה כל התשתיות קורסות ולכל האנשים יש רק התודעה שלו. הסוף.

חוץ מזה שזה "סוף עצוב" זה בעיקר מאוד לא מספק ועושה ההפך מסיפור טוב של סגירה של העלילה שבה גיבור השיג את המטרה שלו.

חוץ מסוף הזה הקונצפט כן מאוד יצירתי ורואים איך הוא חשב על איך הרעיון הזה ישפיע על החברה וכל השימושים שיכולים להיות לו.

בגדול הספרים שלו מאוד יצירתיים ומעניינים, קשה אפילו להכניס אותם ברוב המקרים לקטגוריה של מדע בדיוני או פנטזיה כי זה גם גם ואף אחד מהם בו זמנית.אבל מבחינצ דמויות, רואים שהוא מאוד אוהב את הגיבור בתחילת שנות ה30 לחייו, לא יוצלח כזה, ועם ידידה שהיא אולי-ובעצם-בסוף-לא-רומנטית.

באמת הכי אהבתי את "מה שאחרים חושבים בי", זה הראשון שקראתי. הקונצפט גם כן מפותח לכל תחומי החיים. הדילמה בחיים של הגיבור הראשי עם קריאת המחשבות שלו יכולה להילקח בקלות לדילמה יותר מציאותית של עד כמה בן אדם רוצה להיות מושפע מהחברה ועד כמה להיות "אני עצמי טהור". מעניין לראות איך כל קוראי המחשבות משתמשים ביכולת שלהם כדי לחיות חיים שונים ומגוונים ויש להם אופי שונה ומעניין, ואיך היכולת הזו משפיע עליהם אחרת. העלילה עצמה יחסית מוצלחת ומעניינת למרות שרואים שגם כאן רואים שמעניין אותו יותר דמויות והיחסים בניהם מאשר עלילה והתרחשות, אבל דווקא כאן זה עובד. מה שלא אהבתי זה שוב הידידה-שהיא-לא-חברה, ואיך הנבל בסוף לא אשם בכלום כי החומר הזה הפך אותו למרושע והכל נסלח בלי השלכות. אבל עליו בהחלט הייתי ממליצה לאחרים על הספר הזה.

אבל מצחיק אותי לראות איך הספרים של יואב בלום מצליחים בכזו קלות לפתח חשיבה פילוסופית קלה.

תנסי מצרפי המקרים. הוא מקסים ורגוע, ויחד עם זאת גם טרגי. יואב בלום אוהב טרגדיות, אבל בסגנון מיוחד משל עצמו..

(מצרפי המקרים, החוק למניעת בדידות, המדריך לימים הקרובים לדעתי גם)

אבל אני לא קונה את הספרים אצלנו אז גם אם אהבתי וגם אם לא (כן, אהבתי) זה לא משנה.

השאלה היא מה דעתך עליהם.

החוק למניעת בדידות היה עם סוף מעצבן אם אני זוכר נכון.

זה מסקרן לקרוא את התקצירים, אבל לא אהבתי את העלילות