יש את האמת שלך
נלחשת בכאב
לפנות בוקר
לפני שהלב הפועם מאיץ בהבנה
יש את הסודות
השקטים
(שקטים מידי)
נקלטים אל מול עיני
דומעות בלי כוונה
-נחמק-
כן כן נו
איכס
איזה כיעור שעשיתי כאן
(על מי אני עובדת ברור שכן)
לא שאי פעם הייתי טובה בזה אבל רק בגלל חוסר היכולת להרגיש
אולי כרגע, אולי במיוחד
הרעיון הוא, שהפעם אני באמת בסדר
לא אחד שחומק מהמציאות בתוך סוגריים
ו, אני רוצה לרצות את זה
להתגעגע לגעגוע בעצמו, (יש לי איזה חוט מחשבה דקיק שנעלם, נראלי איזה שיר)
ואולי פשוט להרגיש את התקופה שאחרי ולא לחוות את מה שמן הסתם העתיד (הווה?) היה אמור לזמן לי לעכשיו
משו מוזר
(הי, נזכרתי
געגועי לגעגועים הופכים ימיי לחזיון תעתועים)
ובאלי לכתוב ולכתוב, לא את השטויות האלו, באלי משהו שמבטא בלי לחשוף
ועזבו את זה שאני יכולה לקבל רשמית תעודה של מצטיינת אאוטינג
והכתיבה, זה מזכיר לי את הפרויקט והוא ככ קדוש והלוואי והוא יהיה טוב ויפה כמו שאני מדמיינת
היא גם תאהב אותו.... (:
לא שאמור להיות לי אכפת
והנה שוב אני מגמגמת
אני רציני, מה לעזאזל
אני די מפחד
וזה לא טוב
ממש לא
ואני צריך לדעת שיטפלו בזה
זה הזכיר לי את התקופה בבית החולים וזה גרוע
מה אני עושה
לעזאזל
למה בעצם?
נכנסים בלילה למקעקע
תל אביב
אני מתיישב
והוא אומר לי שלכל אחד יש אלף קעקועים עליו
רק צריך להסתכל
אצלי הם צפים מלמטה אז זה קל
רק ללחוץ במקום הנכון ולהעתיק
הרב דרוקמן הזהיר מזה.
